16/04/2020
כשאנחנו רואים תמונות של כולם בחו"ל (משנה שעברה), מסיבות (מראש השנה), כיבוש אתגרים והגשמה עצמית (מכירה מישהו שטיפס על הקלימנג'רו. ואני שונאת לטפס אפילו על הסולם להחליף חורף קיץ בארון בגדים), בעודנו יושבים עם הנייד ביד אחת, קפה אלפמאות ביד השנייה, עוד לא הסתרקנו, וכבר חמש בערב, יש תחושה של באסה מחלחלת דרך הציפורניים בלי הלק ג'ל.
קוראים לזה FOMO.
Fear of missing out
חרדת החמצה.
מה שאומר שלכולם יש חיים ורק אתם מפספסים אותם.
אתם לא.
תראו אותי -
30 דקות קודם לכן הייתי עדיין עם סמרטוטים וקליפסים בשיער, תקועה עד עמקי נשמתי בתוך הצפה חגיגית במיוחד של המקלחת. המים זלגו החוצה כמו ים סוף שחזר לסורו, עוד שנייה ליל הסדר (למרפי אין חל"ת) ואני מאחרת לאמא שלי באון ליין, אין לי למי לקרוא לעזרה, אין לי שום ידע באינסטלציה, ומה לעזאל אני אמורה לעשות עם השמפו על הראש?!
שעות אחרי מה שרואים בתמונה, כולל כמה פטנטים של מקגייור, תושיה, ובעיקר עקשנות, אפשר לנשום לרווחה ולדווח שהאירוע מאחורינו.
בחיים לא הייתי שמה תמונה של זה, ובכלל, יש מצב שהפוסט הזה נכתב על אדים של אקונומיקה.
יש הנחת יסוד ב NLP שאומרת ש'אתה תמיד הרבה יותר ממה שאתה חושב שאתה, ושיש לך את כל המשאבים להשיג כל מה שאתה רוצה'.
הייתי קוראת לעצמי 'עדי אינסטלטורים' 😊 אבל אני
