Liat Geva

ט״ו באב – כשהלב נזכר מי הוא באמת.
יש ימים בלוח השנה שלא נמדדים בשעון.
הם נמדדים בלב.

ט״ו באב הוא כזה.
לא חג רשמי, בלי מצות, בלי שופר, בלי חופש מהעבודה.
אבל משהו בלב מרגיש שהוא חופש בפני עצמו.
חופש לאהוב. חופש לבחור מחדש. חופש להסכים להתרכך איפה שהתקשינו מדי.

“ואהבת לרעך כמוך – אני ה’” (ויקרא י”ט, י”ח)
זה לא סתם פסוק. זו קריאה קיומית.
לפתוח את הלב, גם כשפעם הוא כבר נסגר.
לאהוב, גם כשכבר כאב.
לסלוח, גם כשקל יותר לזכור.

בימים קדומים, בנות ישראל היו לובשות לבן ויוצאות לרקוד בכרמים.
לא בגדים של סטייל, אלא בגדים שאולים.
בלי מסכות. בלי אגו. רק לב פתוח ופשטות טהורה.

ומה איתנו?
הכרמים התחלפו באינסטגרם, הריקוד הפך לריצה אחרי הישגים,
והלב… הלב מחפש חיבוק שלא צריך להסביר אותו.

ט״ו באב הוא רגע של ריפוי נשי.
זמן שבו הלבנה, שהיא סמל נשי עמוק, מלאה באור.
רמז עדין לכך שגם בנו יש אור שלם. לא שבור, לא חסר.
רק כזה ששכחנו לזכור.

היום הזה מבקש מאיתנו לא רק לאהוב אחרים,
אלא גם לאהוב את הילדה שבפנים.
זו שפעם חלמה, רקדה, האמינה.
זו שבשקט לוחשת לנו לחזור פנימה,
לשים יד על הלב ולומר:
“אני רואה אותך. את שווה אהבה. גם כשכאב. במיוחד אז.”

והשנה, ט״ו באב נופל בדיוק על 8/8 – תאריך אנרגטי מיוחד מאוד.
המספר 8 שווה לאינסוף, ולכפול אינסוף יש כוח כפול לפתוח שערים.
זהו “שער האריה”, זמן שבו התודעה עולה מדרגה,
והבורא כאילו לוחש:
“אם תעיזי לפתוח את הלב, אני אתן לך יותר ממה שדמיינת.״
אז אם את מרגישה שהלב שלך מוכן לרקוד אפילו ברכות, אפילו בשקט ,
ט״ו באב הזה הוא ההזמנה שלך.
בשער שנפתח היום, את לא צריכה לעבור עם מישהו.
רק עם עצמך.
ט״ו באב שמח מלא באהבה ❤️
ליאת גבע 🦋