על-יסודי קשת מזכרת בתיה

דבר תורה שבועי
מאת אלישיב סגל, רכז יהדות, קשת

על קללה שהופכת לברכה – לפרשת בלק
בפרשתנו אנו נפגשים עם אחד האירועים הדרמטיים בשנת ה 40, רגע לפני הכניסה לארץ.
בלק מלך מואב, שוכר את שירותיו של בלעם המדייני – נביא וקוסם עם כוחות רוחניים אדירים, כדי לקלל את ישראל.
בסופו של דבר – בלעם מוציא מפיו ברכות לעם ישראל, מהן ברכות יסודיות ומפורסמות שנזכרות לדורות ואף בתפילה:
*"הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב... הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַֽאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א... מַה־טֹּ֥בוּ אֹֽהָלֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל... כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָֽרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹֽרֲרֶ֖יךָ אָרֽוּר"*
מה שמיוחד באירוע הזה הוא, שרק לאחר שהוא הסתיים על הצד הטוב ביותר - הוא התפרסם.
במשך כשבוע, עם ישראל היה נתון בסכנה קיומית בלא שידע על כך ורק למפרע נודע כמה הסכנה הייתה ממשית.
הכתוב מתאר את כל מהלך העניינים בפירוט רב. מהמשלחות שנשלחות שוב ושוב לשכנע את בלעם לקבל עליו את המשימה, הפניות החוזרות ונשנות של בלעם לקבל אישור א-לוהי לכך (דבר מופרך כשלעצמו לקבל אישור א-לוהי לפעול רע בעולם...), ואפילו תיאור של מה שקורה לבלעם בדרך, כולל אירוע שנראה לקוח מספרות בדיונית, בו אתונו של בלעם מדברת איתו ומלאך מתגלה אליו.
*מה המטרה של הפירוט הרב הזה?*
באופן פשוט ניתן לומר שככל שנדע את הסיפור לפרטיו – נעריך יותר את גודל האירוע ועוצמת הנס.
אך ניתן להציע כיוון נוסף, שלאריכות הסיפור יש מטרה נוספת, לתת לישראל תובנה קריטית, רגע לפני הכניסה לארץ ישראל.
ישנן שתי נקודות מבט אפשריות על המציאות.
נקודת מבט אחת היא ב'כאן ועכשיו', מבט אנושי ונקודתי על הקורה לנו, מבט על ההווה בלבד. וישנה נקודת מבט אחרת.
מבט ממעוף הציפור. יתרונה של הציפור הוא היכולת שלה להגביה עוף מעל פני האדמה ולכן יש לה זוית ראייה הרבה יותר רחבה על המציאות. היא רואה את האופק מחד ואת העבר מאידך.. מגבוה- מקבלים פרספקטיבה אחרת על האירועים. מתברר שאירועים שנראו כמכשולים, קשיים ואתגרים – היו בעצם חלק מהדרך אל היעד.

האדם חי במימדי "זמן" ו"מקום" ולכן המבט הטבעי שלו הוא המבט של "כאן" ו"עכשיו". בהתאם למבט זה הוא חי במציאות ופועל בה. קשה לו לראות כיצד אירוע קשה משתלב בתוך פסיפס חייו, קשה לו לראות את הקשר בין אירועים שונים על פני רצף חייו. ולמגבלה הזאת נכנסת הידיעה והאמונה שיש יד מכוונת.
כפי שהתלמוד מספר על רבי עקיבא:
פַּעַם אַחַת הָיָה רַ' עֲקִיבָא מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. הִגִּיעַ לְמָקוֹם אֶחָד, בִּקֵּשׁ אַכְסַנְיָא וְלֹא נָתְנוּ לוֹ.
אָמַר: *"כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה".*
הָלַךְ וְלָן בַּשָּׂדֶה, וְהָיוּ עִמּוֹ חֲמוֹר וְתַרְנְגֹל וְנֵר.
בָּא אַרְיֵה וְאָכַל אֶת הַחֲמוֹר; בָּא חָתוּל וְאָכַל אֶת הַתַּרְנְגֹל; בָּא רוּחַ וְכִבָּה אֶת הנֵר,
אָמַר: "כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה".
בּוֹ בַּלַּיְלָה בָּאוּ גְּיָסוֹת וְשָׁבוּ אֶת בְּנֵי הָעִיר.
אָמַר רַ' עֲקִיבָא: וְלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם: "כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה"?! (ברכות ס:)
בכל שלב בלילה החשוך הזה, היה נראה שהולך ונהיה יותר ויותר גרוע. נדמה היה שהכל הולך נגדו. כל מה שהיה שאפשר להישען ולסמוך עליו – קרס. ההתמודדות של ר' עקיבא עם הסיטוציה לא הייתה "הכל מאת ה'" בבחינה של קבלת הדין (שגם זו מדרגה גבוהה), אלא ר' עקיבא האמין בכל ליבו, שכל האירועים בלילה הזה הם לטובתו. וכך אכן קרה. התברר שדווקא הסירוב לארח אותו יחד עם החמור והתרנגול שנטרפו והנר שכבה – כל אלו הם אלו שהצילו אותו מהגייסות שבאו על העיר!
ר' נחמן מברסלב תמצת את זה במשפט יסודי:
*"כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְארְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא"* (ליקוטי מוהר"ן ד')
וכשם שכך זה בפרט, כך זה גם בכלל ואף בצורה משמעותית יותר.
במהלך ההיסטוריה הארוכה של עמנו, מאז יציאת מצרים ועד ימינו אלה, קמים כנגדנו אוייבים שפועלים בכל דרך לעכב את תקומת עם ישראל ואת פעולתו בעולם. לעיתים מדובר באירועים ותקופות קשות ואפלות ביותר שקשה עד מאד לראות איזו טובה צומחת מהן.
הנביא ישעיהו קורא:*"קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן"* (ישעיהו נב,ח)
*הצופים* – האם אלו שעולים על מגדלי התצפית הגבוהים ורואים את מה שהמון העם לא יכול לראות. ישעיהו הנביא, שמנבא על חורבן ממלכת ישראל, מתאר כיצד הצופים הללו ירננו. מי הם אותם צופים? אלו אותם יחידי סגולה שיצליחו להרים את המבט מעבר לכאן ולעכשיו וכפי שהיה מסביר הרב צבי יהודה קוק, שהם אותם אלו שמצליחים לכוון "עין בעין" את העין האנושית עם העין הא-לוהית.

ר' עקיבא שאמר "כל מה שה' עושה – לטובה", בחייו הפרטיים, זה אותו ר' עקיבא שראה יחד עם חבריו את ירושלים החרבה ושועלים מהלכים בין חורבות בית המקדש. חבריו בוכים והוא מצחק. לפליאתם – הוא מסביר להם שכאשר הוא רואה את החורבן – זה מיד מתחבר אצלו עם הגאולה.
*היכולת הזאת לראות את רצף האירועים בראיה אחת עם יד מכוונת. לראות הן את עבדות בני ישראל במצרים למשך 210 שנים והן את ניסי היציאה הצומחים מעבדות זו. לראות במישור אחד את חורבן בית המקדש הראשון והיציאה לגלות בבל יחד עם שיבת ציון בימי עזרה ונחמיה ובניית הבית בשנית. לראות בראיה אחת את גירוש ספרד יחד עם תור הזהב שלה. לראות את פוגרום קישינב ושואת אירופה מחד ואת הקמת מדינת ישראל מאידך.*
בחזרה לפרשתנו – כשעוקבים אחר הסיפור, נדמה שהכל הולך נגד עם ישראל. בלעם שמסרב בתחילה להצטרף למשלחת של בלק, משתכנע להצטרף אליהם ואפילו נדמה שמקבל לכך אישור א-לוהי. למרות העיכובים בדרך, הוא ממשיך. אפילו אתון מדברת ומלאך שהתגלה אליו, לא גרמו לו להסתובב. הוא מגיע לבלק ומתכונן לקלל את ישראל ואז, בדקה ה – 90, כשהוא צופה מגבוה על בני ישראל ומתכוון לקלל – הכל מתהפך. *"בא לקלל ונמצא מברך"*. ומקללות קשות שהוא תכנן – זכינו לקבל מפיו ברכות עצומות שאנו משתמשים בהן עד היום.
האויבים המרים ביותר שלנו – מזהים אצלינו את הנקודות העמוקות ביותר שמבטאות את מי שאנו באמת ולכן אני נוטה להאמין שבלעם לא ברך את ישראל כאילו מישהו אחר מדבר מגרונו, אלא יצאו ממנו, בחוסר ברירה - התובנות האמיתיות שלו על ישראל.
ערב הכניסה לארץ, ישראל עומדים להתמודד עם אתגרים קשים ומורכבים. לעמוד בסיטואציות שנראה שהמציאות פועלת נגדם וכולם הולכים נגדם. (כולל כאלו שהיה נראה שהם בעלי ברית...) *התורה בוחרת לתאר בהרחבה את סיפורו של בלעם על מנת להשריש בלב ישראל את הידיעה העמוקה, של הצופים ממעוף הציפור, שבסופו של דבר, כל מה שקורה איתם, הכל הינו חלק ממהלך גדול שיתברר לטובה והקללה תהפוך לברכה.*
*שבת שלום ובשורות טובות

דבר תורה שבועי
מאת אלישיב סגל, רכז יהדות, קשת

על 2 סוגי מנהיגות – לפרשת חוקת.
האירוע המרכזי בפרשה הנו *חטא מי מריבה* בעקבותיו נגזר על משה שלא יכניס את ישראל לארץ.
*"וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־משֶׁ֖ה וְעַל־אַהֲרֹֽן..."*
העם צמא למים ופונה באופן קשה למשה ואהרון בטענה שהוציאו אותם למדבר על מנת להמית אותם בצמא.
בעקבות זאת, משה ואהרון פנו לאוהל מועד ונפלו על פניהם.
תגובתו של ה' - *"קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהֽוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֨יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע..."*
*"וַיִּקַּ֥ח משֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י ה' כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ וַיַּקְהִ֜לוּ משֶׁ֧ה וְאַֽהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם
*וַיָּ֨רֶם משֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּֽעֲמָ֑יִם וַיֵּֽצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָֽעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם:* המשימה בוצעה. העם קיבל את מבוקשו.
אך תגובת א-לוהים הייתה קשה, דווקא כלפי משה ואהרון:
*"וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל־משֶׁ֣ה וְאֶל־אַֽהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶֽאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֨יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם"* .
בניסיון להבין במה חטאו משה ואהרון רבו מאד הפירושים. נתמקד בפירושו של רש"י *שהחטא היה ההכאה בסלע במקום לדבר אליו.*
והקושי גדול מאד. ראשית, לשם מה א-לוהים ציווה את משה לקחת איתו את המטה – אם לא בשביל להכות בסלע? ובכל מקרה היה כאן נס גדול, בין אם המים יוצאים בעקבות דיבור או בעקבות הכאה בסלע!
והאם בגלל שינוי כזה מגיע להם עונש כה חמור?!
יותר מכך, ניזכר בשנה הראשונה ליציאת מצרים, בה היה אירוע דומה. (פרשת בשלח) שם א-לוהים ציוה את משה להכות בסלע ולהוציא ממנו מים! אם כן, מה ההבדל?

על מנת להבין מה קרה כאן, חשוב להבין באיזו נקודת זמן אנחנו נמצאים בפרשת חוקת.
*פרשת חוקת היא פרשה של מעברים* .
רק בשבת שעברה ליווינו את עם ישראל עדיין בשנה השניה ליציאת מצרים, עם המחלוקת הקשה של קרח ועדתו והנה, בלי ששמנו לב, תוך שבוע חלפו עברו להן 38 שנה ללא שום תיאור של מה שקרה בהן והנה בפרשת חוקת הכתוב עובר לתאר את קורותיו של עם ישראל בשנת ה 40.
על הפסוק *"וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ..."* אומרים חז"ל *"מהו 'כל העדה'? עדה שלמה, עדה הנכנסת לארץ. לפי שמתו יוצאי מצרים, וְאֵלּוּ פֵרְשׁוּ לַחַיִּים"* (רש"י)
מפרשת קרח לפרשת חוקת לא עברו רק 38 שנה. התחלף דור שלם. דור יוצאי מצרים נסתלק מן העולם, ולפנינו ניצב דור חדש וצעיר, שברובו הוא יליד המדבר ולא הכיר חיי עבדות.
המעבר הזה כולל גם פרידה מהמנהיגים שליוו את בני ישראל בשנות הנדודים במדבר. מרים הנביאה אחות משה ואהרון הכהן, אחיו של משה גם הוא – נפטרים.
מעבר לצער על ההסתלקות שלהם, חז"ל מוכיחים מסמיכות הכתובים, שהייתה לכך השפעה ישירה על עם ישראל. " *שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר...מת אהרן נסתלקו ענני כבוד..* (תלמוד בבלי תענית ט).
אמנם חז"ל אומרים שהבאר והענן חזרו בזכות משה, אך יש כאן כבר סימנים לכך שישראל עומדים לקראת מעבר מהנהגת חיים ניסית להנהגה של חיים טבעיים בארץ.
העם שהיה צמא למים מיד לאחר יציאת מצרים, אינו דומה לעם שצמא למים 40 שנה אחר כך. *בדיוק כמו ההבדל בין ילד למבוגר.* הילד חי בהנהגה ניסית. הוא מקבל את כל מה שהוא זקוק לו באופן מיידי ותמידי ללא טורח. לכן גם אין לו שאלות וספקות על הוריו ועל ההנחיות שהוא מקבל מהם. הכל ברור מאד. כשהילד גדל והופך לנער ובהמשך חייו הבוגרים, הוא מגלה שהדברים לא מגיעים בקלות ויש צורך לעבוד ולטרוח עבורם. במקביל, הוא שואל ומבקש תשובות יותר ויותר עמוקות לחייו ולא מקבל בסמכות ללא הבנה.
בספר זכריה (יא,ז) נאמר: *".. וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן"* . מתוארות כאן 2 צורות הנהגה של הרועה (ה') את צאנו (ישראל): *מקל נועם ומקל חובלים* , כל אחת במקום ובמצב הראוי.
העם שיצא ממצרים היה כילד הזקוק להנהגת "חובלים". הנהגה של המטה. המטה שהכה את 10 מכות מצרים ובקע את הים, המטה בידיו של משה במלחמת עמלק והמטה שמוציא מים מהצור. בסוג הנהגה כזה אין מקום לספקות ושאלות ולא לתהליכים של הבנה עמוקה.
הילד גדל והוא כעת בשנות הארבעים...הדור החדש, ערב הכניסה לארץ, מבוגר לא רק בשנותיו אלא גם בדעתו. זהו דור של ארץ ישראל...הוא זקוק להנהגה אחרת לגמרי. להנהגה של "מקל נעם".
משה ואהרון נצטוו לדבר אל הסלע כי הדיבור שייך להנהגת ארץ ישראל שבה אין צורך בכפיה ובהכאה. (משה נצטווה לקחת איתו את המטה, כי תמיד ליד הדיבור צריך שיהיה את המקל...)
המטה של משה היה צריך לשמש "מקל נעם" שעל ידו יבא השפע לעם. אבל משה פעל בהנהגת המדבר של "מקל חובלים" והכה את הסלע פעמיים וזה היה הפספוס הגדול.
משה לא יכול להכניס את ישראל לארץ כי הוא מנהיג אותם בהנהגת המדבר של מקל חובלים שהייתה נצרכת לשעתה, אך כעת הם זקוקים למנהיג שינהיג אותם בהנהגת ארץ ישראל, הנהגת הדיבור, הנהגה של "מקל נועם".
אי אפשר שלא לחשוד בכך, שהסלע בסיפור – הוא משל לישראל עם התנהגותם המאתגרת והקשה ונצרך מנהיג שיצליח להוציא מהם מים חיים, אך באמצעות דיבור ולא באמצעות המקל.
מתאים לכך פתגמו של הרב קוק לחודש תמוז: *"מבין המצרים נגאל עם, על ידי מורים חמושים בגבורה רוחנית, שאינם צריכים למקל חובלים"* (הרב קוק, מגד ירחים, תמוז)
הרב קוק מתכוון בדבריו לימי בין המצרים לאבלות על חורבן המקדש ואסונות נוספים בהסטוריה היהודית, שמתחילים ב יז בתמוז עד ט' באב.
ע"פ דברי הרב, הקלקול נבע מעשייה חיצונית ללא חיבור פנימי לדברים.
התיקון מתחיל בחינוך נכון. מחנך טוב הוא כזה שלא נצרך למקל בשביל לשלוט. הוא לא מפחד משאלות ומהטלת ספקות קשים. הוא לא מצפה מתלמידיו לביצוע אוטומטי. להיפך, הוא מעודד אותם להבנה וחיבור לעומק הדברים. התיקון יתחיל דווקא ע"י " *מורים חמושים בגבורה רוחנית* " מחנכים שיכולים להשפיע ולשנות מפנימיותם.

מוקדש באהבה עם סיום שנת הלימודים בעל יסודי - למחנכים והמחנכות וכלל צוותי ההוראה בישראל, העמלים להוציא מים מהסלע. ובאופן מיוחד לצוות עי"ס קשת מזכרת בתיה, העושים זאת בדיבור של אהבה.
שבת שלום ובשורות טובות

🌟 מסכמים שנה ב״על יסודי קשת״ 🌟

את שנת הלימודים תשפ״ו חתמנו בשורת אירועי סיום מרגשים שסיכמו שנה של למידה, עשייה, צמיחה וקהילה.

🏆 טקס מצטיינים לתלמידים ולתלמידות שהצטיינו בלימודים ובמעורבות החברתית, והיוו דוגמה לערכים, להתמדה ולעשייה משמעותית.

🎤 את הטקס הנחו בוגרי מחזור ו’ משכבת י״ב, בליווי ההרכב המוסיקלי של בית הספר, ובסיומו נשאנו תפילה לשלומם של חיילי צה״ל.

🧺 לאחר מכן נהנינו מ״פיקניקשת״ המסורתי, מפגש קהילתי שמח שסגר את השנה ברוח של יחד, ובהמשך חולקו התעודות לצד פעילויות סיכום כיתתיות.

💝 תודה להנהגת ההורים על המחווה המרגשת לצוות בית הספר ועל השותפות והתמיכה לאורך השנה.

מאחלים לכל תלמידינו, למשפחות ולצוות בית הספר קיץ נעים, בטוח ומלא חוויות.

☀️ נתראה בשנת הלימודים הבאה! 🌻📚✨

מדוקומנט לבמה, קולאז' של סיפורים ויצירות אישיות- פרויקט הערכה חלופית.
תלמידי מגמת התיאטרון של שכבת י' ביה״ס קשת, העלו ערב מרגש ומעורר מחשבה, שסיכם תקופה משמעותית של יצירה, למידה והתפתחות.
במסגרת עבודה על ׳תיאטרון דוקומנטרי׳, בחרו התלמידים נושאים קרובים לליבם או נושאים שהשפיעו עליהם ולעיתים אפילו עיצבו את מי שהם.
התהליך החל בחיפוש חומר תיעודי שדרש מחקר מחודש והעמקה,
וכלל כתיבה, תרגום לבמה, משחק, בימוי, עיצוב ועבודת צוות משמעותית.
התוצרים שעלו הפגישו את הצופים הנפעמים עם תחושות, שאלות וסיפורים של בני נוער המבקשים להביט על העולם בהווה ובעבר. לעשות כבוד גם לסיפורים היסטוריים מעוררי השראה, וגם לסוגיות עכשוויות הבוערות בהם ובעיקר להשמיע את קולם.
התלמידים נהנו מאד מהתהליך, התגבשו מאד כקבוצה ויצאו עם מטען עשיר של חוויות.
גאים בתלמידים על האומץ, היצירתיות, הרגישות והמחויבות שהביאו אל הבמה.
תודה מיוחדת לחמי, רכזת מגמת התיאטרון, על הליווי המקצועי, המסור והרגיש לאורך כל הדרך. על האמונה בתלמידים, על היכולת להעניק מקום לכל קול ולכל סיפור, ועל הובלת תהליך חינוכי וערכי המאפשר לתלמידים לצמוח, ליצור ולהעז.

🌿☀️ חוגגים סיום שנה בחטיבה העליונה ☀️🌿

היום יצאו תלמידות ותלמידי שכבות י’-”א לטיול סוף שנה במעיינות הרי ירושלים מעין שריג לחורבת סעדים.

בין הליכה בטבע, טבילה במעיינות הקרירים ונופים ירושלמיים מרהיבים, נהנינו מזמן איכות משותף, מגיבוש כיתתי ושכבתי, ומהרבה רגעים של כייף וצחוק. את היום חתמנו בהפתעת “על האש” חגיגית ובמעגלי סיכום כיתתיים עם המחנכות והמחנכים, שבהם עצרנו לרגע להתבונן בדרך שעברנו השנה- על ההצלחות, האתגרים, החוויות והזיכרונות.

תודה גדולה לצוות החינוכי של השכבות על התכנון, ההובלה והליווי לאורך כל היום, ועל שנה שלמה של עשייה חינוכית יוצאת דופן.

יש קולות שחייבים להישמע, ויש שותפויות שמתחילות בהקשבה. אמש ציינו בבית הספר את ערב השיא המרגש של פרויקט "ניפגש"- פרויקט הדגל המסורתי של שכבה י', כחלק מהמכינה הבית ספרית, מגלם בצורה המזוקקת ביותר את האני-מאמין שלנו כחינוך משלב המאמין בסובלנות, שותפות והקשבה. בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם שסעים ומשברים עמוקים, תלמידי ותלמידות שכבה י' יצאו להכיר קבוצות זהות שונות בחברה הישראלית, כאלו שהם פחות מכירים או פחות מסכימים עם תפיסת החיים שלהן. במסגרת למידה אינטרדיסציפלינרית ייחודית התלמידים למדו חשיבה מחקרית וביקורתית, יצרו קשר עצמאי עם מרואיינים ממגוון קבוצות זהות, רכשו אוריינות דיגיטלית וטכנולוגית מתקדמת כשהפיקו, הקליטו וערכו בעצמם פודקאסטים וסרטונים איכותיים ומעל הכל הם פיתחו את המיומנות האנושית החשובה מכל: הקשבה אמפתית והשהיית שיפוטיות.
הערב נפתח בהצגת תוצרי התלמידים: בכל עמדה הוצג פוסטר ששיקף את שאלת החקר של התלמידים, את תהליך עבודתם וקישור לפודקאסט/סרטון אותו הם הפיקו בעקבות המפגש עם "האחר" איתו הם נפגשו.
לאחר התערוכה, עברנו לפאנל מרתק ונוקב על הבמה, שבו המשיכו התלמידים והמרואיינים את הדיון החי והחשוב כל כך. על הבמה ישבו הרב רפאל פולישוק, חיילת פורצת דרך מהעדה הדרוזית ונציגי השכבה. השיח היה מרתק, משמעותי ומרחיב את הלב. אנחנו גאים בתלמידים ובתלמידות שלנו על התהליך המשמעותי אותו עשו ובטוחים כי זו הדרך הנכונה שלנו להשפיע על החברה בה אנו חיים.
תודה לאורי וגלית - רכזי הפרויקט
למנטורים - עמית, אורית, נועם, אלישיב, הילה, לימור, שמוליק, תמי וגידי
ולכל הצוות החינוכי שסייע.

היום יצאו תלמידי שכבת ט’ להתנדבות חקלאית במושב בקוע.
מצוידים בכפפות, מזמרות והרבה רצון טוב, הם עבדו במרץ, התמודדו בגבורה גם עם מפגשים מפתיעים עם חיפושיות וגמלי שלמה, ולא הפסיקו להשקיע לרגע.
החקלאי שזכה לארח אותנו סיפר שהתלמידים הספיקו הרבה מעבר למה שציפה, מחמאה שמגיעה להם ביושר!
אבל יותר מהכול, היה זה יום של עשייה משמעותית, נתינה, חיבור לאדמה ותרומה לחברה ולמדינה🇮🇱
גאים בתלמידים שלנו
שבוחרים לעשות טוב מכל הלב🫶🏼

דבר תורה שבועי
מאת אלישיב סגל, רכז יהדות, קשת

על מחלוקת לשם שמים ושלא לשם שמים – לפרשת קרח
השבת אנו נפגשים עם אחד המשברים הקשים במדבר – מחלוקת קרח ועדתו.
קרח יוצא תיגר כנגד משה ואהרון וטוען שהם בדו מליבם את המינויים ולקחו את התפקידים החשובים (כהונה, לוויה ונשיאות) לעצמם ולמשפחתם. קרח טוען: *"כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם ה' וּמַדּ֥וּעַ תִּתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה'"*
העונש קשה ויוצא דופן:
*"וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֨רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּֽתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָֽאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָֽרְכֽוּשׁ*
*וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּֽאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל...*
*וְאֵ֥שׁ יָֽצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת ה' וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַֽחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֨יִם֙ אִ֔ישׁ מקריבי הקטורת״*
מי שקורא את פסוקי תחילת הפרשה ואת תיאור העונש, עלול לקבל את הרושם שא-לוהים ומשה מעבירים מסר שאין מקום למחלוקת, לטענות, לדעות שונות. *ההיפך הוא הנכון!*
מעיון בפסוקים, רואים בצורה בולטת, איך לאורך כל הדרך, עד הרגע האחרון, משה עושה כל אשר לאל ידו ואף מעבר לכך ומעבר למה שהיה מצופה ממנו, ופועל בצורה שנותנת כבוד ומקום לנושאי המחלוקת על מנת להגיע לבירור האמת.
הוא עונה בצורה עניינית לקרח על טענתו. הוא מזמין אותו ואת אנשיו ל" *מבחן המחתות* ":
*"קְחֽוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל־עֲדָתֽוֹ וּתְנ֣וּ־בָהֵ֣ן אֵ֡שׁ וְשִׂ֩ימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י ה' מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר ה' ה֣וּא הַקָּד֑וֹשׁ..."* בו יתברר האם ה' מקבל את הטענה שכל אחד יכול להיות כהן.
הוא גם לא עושה זאת מיד במקום אלא דוחה זאת למחר על מנת שתהיה שהות לדברים שאמר להם לחלחל ואולי יחזרו בהם. ייתכן שבשלב זה כלל לא הייתה כוונה להעניש אותם בעונש כה חמור ולמחרת, מבחן המחתות היה מסתיים בבירור האמת ללא נפגעים..
משה מתייחס לטענותיו של קרח:
*"..הַֽמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי־הִבְדִּיל֩ אֱ-לֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַֽעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן ה' וְלַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לְשָֽׁרְתָֽם וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת־כָּל־אַחֶ֥יךָ בְנֵֽי־לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם־כְּהֻנָּֽה.."*
אך דבריו נשארים ללא מענה.
משה לא מסתפק במענה לקרח. הוא פועל מעבר לכך, הוא שולח לקרוא לדתן ואבירם, מהדמויות המרכזיות בעדת קרח, כדי לקיים גם איתם בירור אמיתי על טענותיהם: *"וַיִּשְׁלַ֣ח משֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַֽאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּֽאמְר֖וּ לֹ֥א נַֽעֲלֶֽה"*
מסתבר שהם לא מעוניינים באמת לפתור את המחלוקת ולהגיע לחקר האמת.
הם לא מסתפקים רק בסירוב החצוף שלהם: "לא נעלה", אלא מוסיפים חרפות וגידופים על מנהיגותו של משה.
אמנם משה כועס "ויחר למשה מאד" אך עדיין גם בשלב הזה, הבקשה שלו מה' היא רק שלא יקבל את מנחתם.
למחרת, א-לוהים דווקא כן רצה לכלות את כל העדה שהתקהלה מסביב לאירוע "מבחן המחתות" ושוב משה הוא זה שהתפלל על עם ישראל *"האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף"?* ותפילתו נענית. העונש יהיה רק לקרח ועדתו: *"דַּבֵּ֥ר אֶל־הָֽעֵדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵֽעָלוּ֙ מִסָּבִ֔יב לְמִשְׁכַּן־קֹ֖רַח דָּתָ֥ן וַֽאֲבִירָֽם"*
על פי חז"ל, גם בשלב הזה, למרות כל מה שנאמר עליו, משה עוד נותן צ'אנס אחרון ועושה הרבה מעבר למה שהיה מצופה ממנו, כשהוא בעצמו הולך אל דתן ואבירם ובעקבותיו זקני ישראל, *"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם - מכאן שאין מחזיקין במחלוקת."* (תלמוד בבלי, סנהדרין קי)
כלומר, על פי חז"ל, ההליכה אל דתן ואבירם הייתה כדי לתת עוד הזדמנות לסיים את המחלוקת בדרכי שלום ובצורה עניינית של השמעת הטענות והתייחסות אליהן.
הכתוב מתאר ש *"דָתָ֨ן וַֽאֲבִירָ֜ם יָֽצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אָֽהֳלֵיהֶ֔ם"* . התייצבות שמעידה על התרסה כנגד משה ללא שום רצון אמיתי לבירור.
*משה אם כן, עשה הכל ואף מעבר למצופה. הוא מתייחס בצורה עניינית לטענות, הוא מזמין את האנשים לשאת את טענותיהם ולהתווכח בצורה עניינית. הוא מייצר בירור אמיתי ואף נותן שהות לחשיבה ושיקול דעת, הוא מזמין את האנשים הכי בוטים וקיצוניים אליו ואפילו הולך אליהם בעצמו!*
אבל ל"טנגו צריך שניים" ובצד השני אין מענה והתייחסות. קרח זרק לחלל האוויר את טענותיו, מן הסתם הוא פעל על מנת לאסוף אליו עוד ועוד תומכים במאבק. אבל לא היה מוכן להתמודד באופן ישיר, אמיתי וענייני עם דבריו של משה. דתן ואבירם כאמור אפילו לא טרחו להגיע.
חז"ל קוראים לכך *"מחלוקת שלא לשם שמים"😗
*"כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם; ושֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.*
*אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי;*
*וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ."* (מסכת אבות ה,יז)
מחלוקת שאינה לשם שמים, היא מחלוקת לשם עצם המחלוקת ולא לשם בירור האמת.
*מחלוקת כזו, שומטת את הקרקע תחת היכולת של ציבור לנהל חיים משותפים עם ריבוי קולות ודעות שונות. לכן הארץ, שמבטאת את היציבות, מתבקעת ובולעת לתוכה את קרח ואנשיו. יש כאן מסר נוקב ביותר: מחלוקת הנובעת ממניעים פסולים, שאין בה רצון לבירור האמת אלא עצם המחלוקת הוא המבוקש – מערערת לחלוטין את היציבות ואין לה זכות קיום.*
המשנה במסכת אבות מציינת את *"פי הארץ"* כאחד הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הדברים שא-לוהים ברא באופן מיוחד לצורך אירועים חד פעמיים מאד משמעותיים.
*מחלוקת שלא לשם שמים היא דבר כל כך קשה, שא-לוהים הקדים ויצר את פי הארץ על מנת להעביר את המסר הברור שאין לה מקום על פני האדמה.*
לעומת מחלוקת כזו, המשנה מציגה מודל של מחלוקת לשם שמים:
היהדות דווקא בעד ריבוי קולות. ריבוי חילוקי דעות הוא אחד ממאפייני השיח ההלכתי לדורותיו. עולמם של חכמים מבטא ריבוי דעות ומשקף ויכוח פנימי כמעט בכל עניין העולה לדיון, עד כדי כך שהווי הלימוד בבית המדרש מתואר לעתים כ" *מלחמתה של תורה* ", המרמז לוויכוחים וההתנצחויות שהם חלק מהותי של חוויית הלימוד. ההנחה היא שמחלוקת שבה מייצג כל צד דעה הפוכה מדעתו של חברו ומנסה להעלות את כל הטיעונים האפשריים העשויים לתמוך בדעתו הוא, מסייעת לבירור טוב יותר של הסוגיה. כך נולד בימינו מודל ה"דיבייט".
על מחלוקתם של בית הלל ובית שמאי נאמר במסכת עירובין שבת קול יצאה בשעה שנחלקו, ואמרה: "אלו ואלו דברי א-להים חיים הם"
והמשנה מעידה ש *"אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי"* (יבמות א, ד).
ונסיים בדבריו של הרב קוק לאימרה ממסכת ברכות " *תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם* ":
"... *הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו מקומו וענינו..."* (עולת ראיה).

*מוקדש באהבה לקהילת "קשת" ותנועת "מיתרים" הפועלות להרבות שלום בעולם באמצעות יצירת מרחב של ריבוי קולות ומחלוקת לשם שמים.*

שבת שלום ובשורות טובות