טלי ויטנברג - אפשרויות נפתחות

בדרך כלל כותבים על משברים לאחר שהסתיימו,
ותמיד אני אומרת לעצמי, כשמהו קורה,
כתבי מלב ליבו של הכאב, מלב ליבו של ההיעדר, של החוסר.
ולא אחר כך, כשהמפה כבר יושרה, וכלים יפים וחדשים הונחו על השולחן.
אז הנה.

כבר חודשים ארוכים וכנראה שכבר יותר משנה שאני מרגישה שהדבר הבא שבתוכי קורא לי. אני מרגישה שהשלב הבא בספירלה שלי, מבקש ממנו לעלות אליו.
לא יכולתי לדעת אם זה שלב שניכר באמצעות גודל,
הגדלת כמות התלמידים, אולי ספר, אולי חו”ל,
או שלב שניכר באמצעות צמצום,
חיבור רוחני עוד יותר מזוקק,
עוד יותר עמוק, עוד יותר בלתי מתפשר.
דבר אחד כן ידעתי: הוא קורא לי, ואני אינני נענית.

ידיי עמוסות בעבודה, ליווי מאות תלמידות בשנה,
עומס קורסים,
ואני עושה ועושה ועושה.
ונהנית.
ומתעייפת,
והריק שממנו נולד כל דבר, איננו.

בלב כבד ועם פחדים גדולים החלטתי לעשות צעד שכבר סיפרתי עליו כאן בעבר,
וכך, מבלי שהובטח לי דבר מאף אחד וגם לא מעצמי,
עצרתי את הליוויים האישיים שלי, פרט לליווים שכבר מתקיימים.
החלטתי שאני לא מקבלת משתתפות חדשות לליווי אישי עד להודעה חדשה, ואולי גם בכלל לא.

כמה תמימה הייתי כשדימיתי לעצמי לקבל תגמול ענק ומיידי על החלטה אמיצה זו.
איך שכחתי,
יש עוד שלבים בדרך.

המשך בתגובות

התלמידות שלי עובדות מעולה עם השיעור שלהן, בזכות הדברים הבאים (שמרי אם את רוצה גם):
1- הן יודעות בדיוק מה השיעור הרוחני שלהן ויודעות שזו הוויה עמוקה בתוכן ושזה לא "משהו שלא עובד להן"
2- יש להן סדרה של 5 צעדים שהן עושות בכל פעם שהשיעור הרוחני מגיע.
3- הן "שמחות" שהוא מגיע, מאחר וכל פעם שהוא מגיע הן מזהות את זה כהזדמנות לעבוד איתו נכון כדי שלאט לאט יגיע פחות ופחות (אין קסמים, אבל יש עבודה שעובדת)
4- הן לא מודדות ומצייננות את איכות העבודה הפנימית שלהן. יש להן דרך, והן הולכות בה, לפעמים יותר, לפעמים פחות.
5- הן יודעות שהמבחן האמיתי ליחסים שלהן עם עצמן הוא לא כשהן בשיא, אלא כשהן ברגעים היותר מאתגרים.
6 - הן יודעות איך לתת מקום לרגשות שלהן באופן מלא, ולא חוששות מהצפה רגשית, הן יודעות לעבוד נכון עם הרגשות שלהן.
7- הן לא מחפשות סימנים מהייקום, הן עובדות חכם עם מה שמגיע.
8 - הן לא מפחדות מרגשות מגעילים. הן יודעות שלגעת ברגשות האלה ייקח אותן הכי רחוק.
9- הן יודעות לדבר עם הנשמה שלהן. לפעמים היא עונה, לא תמיד, וזה בסדר.
10 - הן יודעות לראות את עצמן בזמן של סערה רגשית אמת ממעוף הציפור מבלי להתנתק רגשית.

והן יודעות עוד המון דברים, אבל זה מספיק לפוסט אחד ברשת החברתית, נכון?

היום נפתח המחזור האחרון לשנת 2026 של תכנית ספירלת ההתפתחות, בה תלמיד לעשות את כל אלה ועוד הרבה יותר, בליווי אישי שלי>
על מנת להיות שקטה יותר מבפנים ושמחה הרבה יותר.

אם את צריכה להיות איתנו, כתבי לי הודעה פרטית, או הגיבי את המילה ספירלה לפוסט הזה.

השבוע לקחתי סופית את אחת ההחלטות הכי אמיצות שלקחתי מזה זמן רב.
האמת היא, שאחת לכמה שנים יש לי החלטה כזו, גדולה, דרסטית ואמיצה,
שמשנה את הכל.
גיליתי, שככל הנראה,
כאלו הן הקפיצות שלי.
שעבורי, כדי להגיע לרמת הדיוק הבאה שלי,
אני חייבת לעשות קאט מסויים,
גם אם הוא מאוד מאוד מאוד מאוד קשה לי.

אני משתפת כאן מתוך הקרביים של המהלך.. אין עוד הפי אנד ואף אחד לא מבטיח לי שיהיה,
אבל הנה אני מספרת.

משנת 2014 ועד היום אני מלווה נשים בתהליכי התפתחות.
בעבר לוויתי כמאמנת באופן אישי, ולאט לאט הזקקה לה המהות המקצועית שלי,
ועברתי לעשות את מה שתמיד היה הבית שלי בתוכי - ללמד התפתחות רוחנית מקורקעת.

אממה, אף פעם לא עברתי להיות מורה ב”משרה מלאה”. תמיד המשכתי ללוות אישית את התלמידות שלי,
בתהליכים עמוקים מאוד, נוגעים,
אישיים.
היה לי חשוב לדעת שכל מי שהולכת איתי דרך,
אני איתה שם.

וכך, בדרך הזו, היו חלק מחיי הנשים שהן לדעתי בהכרח המדהימות ביותר במדינה הזו וגם בתפוצות: טובות לב, מבריקות, עמוקות, מבינות את הרוח בנימים שלהן.
נהניתי מאוד,
עבדתי קשה מאוד,
וזה היה שווה את זה.

יהיה תמים מצידי לומר בבירור מה קרה בשנה האחרונה, וגם, המהלך עדיין בעיצומו.
אבל אומר שקרו הרבה דברים, הרבה כוחות בי קראו, את חלקם שיתפתי אפילו כאן
אבל מה שהתחיל להתבהר לי יותר ויותר,
זה שכרגע, השלב הבא שלי, הוא להיות הרבה יותר מורה והרבה פחות מלווה.

קדמו לכך כמה תהליכים שלא אוכל לשתף כאן,
דברים יפים שבהתהוות,
ואני רק יכולה לקוות, ולהאמין בלי הבטחות,
שהקפיצה הזו אל עבר מים לא נודעים,
ללא כל וודאות,
בלי שאף אחד מבטיח לי כלום,
רק מתוך מחוייבות עמוקה לחיבור שלי לעצמי,
יישאו פרי.

זה תגמל אותי בעבר, ואני רק יכולה לשאת תפילה שזה יתגמל אותי גם הפעם.

מחר, ביום א’, אני יוצאת בפעם האחרונה לתהליך ליווי אישי.
אחרי עשרות תכניות ליווי בהן ליוויתי באושר ענקי באמת,
מחר יהיה המחזור האחרון בו אני מלווה באופן אישי כל משתתפת ומשתתפת לזהות ולהשלים את הלמידה הרוחנית החוזרת שלה.
קורס ספירלת ההתפתחות,
הבסיס הכי רחב לכל מה שאני מלמדת כל כך הרבה שנים, הבייבי שלי.

אני בוודאי אמשיך ללמד, אבל אני מסיימת ללוות באופן אישי.

אני הולכת ללוות את המשתתפות שלי החל ממחר בשמחה גדולה, מכל הלב, להתענג על כל רגע,
ולסמוך על הדרך שהובילה אותי עד היום, שתמשיך להוביל אותי למקומות טובים.

ואם יש כאן תלמידות שלי שקוראות אותי - תודה לכן.
רק אתן יודעות מה עברנו ומה הייתן עבורי.
רק איתכן יכולתי להיות הכי רוחנית בעולם, הכי ארצית בעולם, והכי ביחד שאפשר.
🥂

שמרי את הפוסט הזה כי אני כותבת לך כאן הכל:
1- הנשמה שלך מבקשת לגדול דרכך.
2 - הדרך שלה לגדול היא לא רק דרך שגשוג, אלא גם דרך הדברים הלא נעימים שאת מרגישה.
3- התחושה שתמיד חוזרת לך, לא משנה כמה גדלת, היא הלמידה הרוחנית החוזרת שלך.
4- הלמידה הרוחנית החוזרת שלך היא הדבר שהנשמה שלך הכי רוצה שתלמדי, ואת הכי בורחת ממנו.
5 - המטרה שלך היא לזהות את הלמידה הרוחנית החוזרת שלך, ולפעול לגמרי הפוך מהאוטומט בכל פעם שהיא מגיעה אל חייך.
6 - כשאת מזהה שאת בלמידה נשמתית חוזרת, נסי לדקה אחת להסכים לכך שמה שקורה עכשיו קורה עכשיו - ושיש לו תכלית גבוהה.
(את לא צריכה להפסיק חלילה לשמור על עצמך או לדאוג לאינטרסים שלך, את מסכימה לזה רק בדיבור הפנימי שלך ורק לרגע)
7- בשלב הבא את מסכימה להרגיש את כל הרגשות הכי מגעילים שיש בתוכך כרגע, בלי פילטרים ובלי חשיבה חיובית.
8 - אחרי שהגל של הרגש עבר, ולא דקה לפני, את שואלת את הנשמה שלך, בלב - מה הלמידה הגבוהה שלי כאן?
לא בטוח שתקבלי תשובה, זה לוקח זמן ותרגול,
אבל אם תקבלי תשובה,
אל תאחזי בה.
למידה נשמתית לא נועדה שיקבעו אותה, אלא לחוות אותה, ולו לרגע אחד.

אם את רוצה ללמוד לעשות את כל זה באופן עמוק מאוד, שעומד לשנות את כל היחסים שלך עם הייקום, כתבי לי הודעה פרטית ואני אבדוק לך האם נותרו מקומות במחזור הקרוב של תכנית ספירלת ההתפתחות, או כתבי את המילה ספירלה בתגובות ואני אשלח לך הודעה.

כאן לכל שאלה,
טלי.

מציעה לשמור את הפוסט, זה תרגיל מהפכני,
וזה מה שאני הולכת להסביר עכשיו:
1- למה זה לא יעבוד מיד
2- למה זו הדרך היחידה לקיים קשר אמיתי עם הנשמה שיתרום לך

ראי, הנשמה שלנו לא עובדת אצלנו ואנחנו לא עובדות אצלה. יש לנו הוויה ארצית ובתוכה מגולמת גם הוויה נשמתית, שהיא אגב מחוברת לקולקטיב, היא לא בדידה כמו שנדמה לנו, אבל זה לא הנושא היום.
מה שכן, מאחר והנשמה היא לא פקידת דואר, את לא יכולה לגשת אליה פתאום ביום בהיר ולדרוש ממנה תשובה, זה לא יעבוד.
זה קשר מאוד עדין ומיוחד, וככזה, לוקח לו זמן להתהוות, וגם להתעבות.

לרוב, אנשים שכן מנסים לשוחח עם הנשמה, מגיעים לשיח ממקום קורבני או ממקום דורש תשובות. שני אלו לא מקדמים קשר מיטיב עם הנשמה, לא מגיעות תשובות טובות,
ומערכת היחסים לא נבנית.

זאת ועוד, הנשמה היא לא מפקדת הפעילות.
אין באפשרותה לומר לנו מה יהיה, או מה לעשות.. זה עלינו.
הדבר העיקרי שהיא יודעת להגיד לנו, הוא מה הלמידה הגבוהה.
מה אנחנו יכולות ללמוד ברמה הנשמתית ממה שקורה לנו.

כדי לגדול רגשית, רוחנית ואז גם ארצית,
אנחנו צריכות שיח מאוד מסור אבל גם מאוד עצמוני עם הנשמה שלנו.
לבוא ממקום חזק, בטח לא נואש, ומתוך מקום שלוקח אחריות על חיינו, לשאול מה הלמידה הגבוהה.

אני מאוד ממליצה לך לנסות את התרגיל הזה לפחות 5 ימים. לוקח זמן, אבל התשובות היפות בוא תבואנה.

מי שלומדת איתי, יודעת שלייצר שיח עם הנשמה שלנו מגיע אחרי 8-10 שבועות של לימוד ותרגול מקדים, שמבסס קודם את הקשר שלנו עם הייקום במטרה שיהיה יותר סינכרוני.
וכשמגיעות לשיח עם הנשמה מהמקום הזה, יש כבר קרקע פוריה יותר (זה לא אומר שאת לא יכולה גם בלי זה).
זה חלק מליווי מלא ועמוק של 5 חודשים שמטרתו לאפשר לך להשלים את הלמידה הנשמתית החוזרת שלך ובזכות זה לחוות חיים שקטים ושמחים יותר :) אם תרצי פרטים, כתבי את המילה ספירלה בתגובות, ובכל מקרה תתרגלי - זה עובד.

לפני הכל אני אגיד שקשה לי לכתוב את זה.
זו עבודה שאני עושה כבר למעלה מ-12 שנה, ואני מרגישה שחוץ מהתלמידות שלי,
שמתרגלות איתי את זה חודשים, אני לא מצליחה להעביר את הפואנטה באמת,
ובוודאי שללא תרגול ממושך זה לא מחלחל ומתגמל לעומקו.
אבל זה ככ חשוב, וכל אחת בזמנה,
אז אני מנסה:
חשבי על זה,
בכל פעם שהיתה לך חוויה כואבת או קשה,
מה חשבת לעצמך?
אולי חשבת שזה לא תקין, שזה לא היה אמור לקרות, אולי חשבת שזה לא פייר, אולי האשמת את עצמך,
נכון?

וזה בסדר.
זה טבעי. זה טבע האדם.

אבל מה שכמעט אף אחת לא עושה, וזו הסיבה בעבורה את עדיין קוראת אותי אחרי ככ הרבה מילים, היא - להסכים, לרגע אחד, שזה מה שקורה עכשיו.
לרגע אחד להרפות מהדבר שהורס הכל - ההתנגדות.

הביני,
רגשות הם גל רוטט, שמשנה אותנו מבפנים.
כל חוויה רגשית נועדה לשני דברים: גם להעלות אותנו לרמת ההתפתחות הבאה שלנו, וגם לשטוף מאיתנו "חומר ישן" של רגשות דומים מן העבר.
לדוגמא: אם אני חווה דחייה,
אם אסכים לחוות את הרגש הזה באמת (בלי להגיד לעצמי שזה לא היה אמור לקרות), אני אעבור מעין טרנספורמציה ואחריה אהיה שונה, אם תרצי, בתדר גבוה יותר.
ולו זו בלבד, אלא שההסכמה לחוות את הרגש הזה, תוכל לשטוף ממני גם רגשות שאצורים בתוך הגוף שלי מחוויות דחייה ישנות, ובכך תקטין את גוף הכאב שאני סוחבת ומכביד עליי, ותוריד ממני מעין כבדות אנרגטית נצברת.

כך שמה שמונע מנשים שעושות עבודה פנימית באמת מעולה (ואני מדברת איתך גם על נשות טיפול שעובדות עשרות שנים) להנות מהפירות של העבודה שלהן, הוא שהן מפספסות את מה שגל הרגש יכול לתת להן,
מאחר והן עוסקות בהתנגדות, ובמאבק של זה לא היה אמור לקרות.

מה עושות מי שכן עובדות נכון?
המון דברים, אבל נהיה פה כבר ארוך אז נתמצת על בסיס מה שהסברתי כאן:
1- הן רואות חוויות רגשיות כלמידה נשמתית
2- בזמן אירוע רגשי מאתגר הן פועלות בשני מישורים:
במישור הארצי הן פועלות על פי התבונה והשכל הישר שלהן.
במישור הרוחני, הן מתרגלות "הסכמה". הן מנסות רק לרגע אחד, להסכים לכך שזה מה שהן חוות עכשיו, ובכך, הן פותחות את שערי הווייתן לכך שהרגש לא יתיש ויפיל אותן,
אלא יגדל אותן,
יוריד מהן כבדות אנרגטית, יאפשר להן להיות שקטות ושמחות יותר,
וכך משנות מציאות פנימית שמשתקפת לאחר מכן במציאות חיצונית.

אם הגעת לכאן:
1- שמרי הפוסט, וקראי עוד לפחות 3 פעמים. אני מבטיחה לך שבכל קריאה תביני יותר.
2- אם את מכירה אותי ואת התכנים שלי כבר זמן מה, ורוצה לקפוץ שלב וללמוד איתי ישירות בתכנית עם ליווי אישי,
כתבי את המילה ספירלה בתגובות ואשלח לך קישור.
טלי.

כך כתבה לי דנה, שסיימה אצלי ליווי לפני 8 חודשים (שיניתי שם וגם שיניתי פרטים, אבל את הרעיון המרכזי השארתי):

"טלי אהובה ויקרה,
חשבתי עלייך המון פעמים בחודשים האחרונים וביקשתי לכתוב לך.
מדי פעם אני מרימה ראש ומתבוננת וקולטת כמה אני רחוקה מהסיטואציה שבה הייתי כשהצטרפתי אלייך לתכנית.
כמה נפתח לי בלב ובחיים מאז... כל כך הרבה רגעים קטנים של דברים שרק אני מבינה את גודלם ובלב אני רושמת לעצמי לספר לך:
שאני מספרת בעבודה על הפרוייקטים שלי,
שאני פתאום מקבלת כמה הזמנות מקצועיות וגם חברתיות ביום אחד,
שדברים שגרמו לגוף שלי לעבוד קשה פתאום עוברים בקלות.
ויש גם קשיים, כמובן. ורגעים של עוד לא, של כמעט, של בדרך...
אבל ערימה כזו של רגעים שנראו לא אפשריים עד לא מזמן הצטברה לה, ואני רציתי להודות לך כל כך.
את לגמרי היית המורה הנכונה בשבילי בזמן הנכון, ואני מרגישה את הלימוד שלך כל כך עמוק שהוא כבר חלק ממני.
תודה שעזרת לפתוח פתח למה שידעתי שאפשרי בשבילי,
דעי לך שאני לא מפסיקה וחוצבת לי פתחים נוספים. "

אם זה הזמן שלך, אם את מוכנה לנסות לבטוח בעצמך, אם את מוכנה לשקול את האפשרות שיש דרך שעוד לא ניסית ויכולה לחולל עבורך את מה שאת רוצה,
דברי איתי בפרטי, או כתבי את המילה: ספירלה בתגובות ואני שולחת לך.
גם לייק מאוד יעזור פה כי זו רשת חברתית,
אולי הלייק או השיתוף שלך יגיעו למי שצריכה.
כאן לשאלות, טלי.

רוב האנשים מסתכלים על הסיפור,
על מה שקורה להם, ולא על חווית המטא,
על החוויה הנשמתית החוזרת.
אבל את לא רוב האנשים.
את יודעת שמה שקורה לך בא ללמד אותך משהו,
ואם את רוצה להיות אלופה בהתפתחות רוחנית,
להיות אחת כזו שההתפתחות הרוחנית שלה היא לא תחביב אלא פעולה שמשפרת את חיי היומיום שלה,
זה מה שאני רוצה שתעשי:
1- חפשי פוסט שלי מלפני כמה ימים, אני מסבירה שם בדיוק, איך תזהי מה השיעור הרוחני שלך, מה הלמידה הרוחנית החוזרת שלך.
2- את צריכה להיות ערוכה ומוכנה - השיעור הרוחני שלך יגיע אליך שוב ושוב, כפי שהגיע בעבר, אבל הפעם את עושה את זה אחרת.
3- בכל פעם שאת מזהה שהשיעור הרוחני שלך הגיע,
את לא יורדת על עצמך (כמו בשקופית שהראיתי מה התלמידות שלי לא אומרות לעצמן)
אלא את ממש אומרת לעצמך דברים כמו שהן אומרות:
- אני מסכימה לגדול וללמוד מזה
- אני יודעת שהלמידה הזו היא לטובתי
- והכי חשוב - את מסכימה להרגיש את כל הרגשות המגעילים, נותנת להם לעבור דרכך,
כי רק גלי רגש יוצרים טרסנפורמציה אמיתית שמשנה אותך מבפנים.

המילים שכתבתי לך כאן הם גרגיר קט של ידע מתוך תכנית הדגל שלי, ספירלת ההתפתחות, שיש לה כבר מאות בוגרות.
בספירלת ההתפתחות אני מלווה אותך אישית במשך 5 חודשים להשלים את הלמידה הנשמתית שלך, בצורה שכלתנית, שבאמת משנה את החיים לטובה.

כנסי לעמוד באתר שלי, יש שם סיפורי לקוחות מהממים.
כתבי את המילה ספירלה בתגובות ואני אשלח לך קישור.

כאן לכל שאלה,
טלי.