מישהו לחשוב איתו

התמודדות אישית עם משבר לאומי
יאיר כספי

ארבעה יסודות מרכיבים התמודדות אישית עם משבר לאומי. גילוי צרכים וכוחות אישיים. סימון מעשים שלא כדאי לעשות המרוששים אותך מכוחותיך. תפקיד משמעותי המוציא אותך מעצמך ומגייס לעמידה במשבר. וחזון המחדש תקווה.
אספנו כאן שאלות שמצאנו כיעילות בגיוס תלמידינו למבחר דרכי התמודדות עם המשבר שאנו נמצאים בו.
כדי לגלות את מתנתן צריך לנסותן. הפנייה לאישה היא כמובן גם לאיש.

כוחות
מי יודע לשמוע את מצוקתך ואת יכולה לשתף אותו בימים אלו ברגשות קשים העולים בך?

לאיזה תמיכה את זקוקה וממי?

אילו כוחות מצאת בעצמך העוזרים לך להתמודד עם המשבר?

איזה התגייסות או התנדבות של אנשים בימים אלו מעוררים בך התרגשות? מה מעניק לך השראה ונוסח בך ביטחון אמון ותקווה?

לא תעשה
מה מותר לא לדעת עכשיו? מתי חשיפה לתמונות קשות או מידע מפחיד היא מעל לכוחותיך? מידה של הכחשה והסחת דעת הכרחיים כדי להגביל את הטלטלה והפחד שאנו יכולים להכיל.

על איזה מידע או שמועה לא כדאי לסמוך ואסור להעביר הלאה?

מה מכעיס אותך ומותר לבטאו. ומתי הזעם משתלט עליך ופוגע בך ואפשר לדחות את העיסוק בו?

יש המייסרים את עצמם מתוך הזדהות עם משפחות החטופים והשכול. השתתפות בצער אינה נדרשת מאתנו כל הזמן. מתי זו הזנחה עצמית שאינה תורמת דבר לאיש? איזה מעשה ירגיע אותך? מה ישמח אותך?

מעשים נכונים
מי נמצא סביבך במצוקה או חרדה ומותר ואולי צריך להתגייס היום גם לבקשות לא הגיוניות שלו ?

מתי הכול נהיה לך קצת יותר מדי, וחובה לקחת הפסקה ולנוח?

מה ייחודי לך ואת יכולה לתת למי שזקוק? לאיזה תפקיד או התנדבות, משפחתית או חברתית, המשבר מזמין אותך?

חזון ותקווה
אילו סימנים רומזים שהמצב עשוי להשתפר?

מה נחוץ כדי להשיב לך אמון במדינה ובצה"ל?

מתי היינו כאומה, או את באופן אישי, במצב גרוע מאד, ואיך התגברנו עליו?

מי ומה משיבים לך אמון בבני עמך ובמין האנושי?

המחבר מנהל מכון לטיפול קבוצתי בפוסט טראומה.

איך נוכל להיות טובים יותר ממה שאנחנו?
מה המנגנון על פיו אנחנו מתנהלים בעולם?
מהם דפוסי הפעולה שלנו?
הרצאה מרתקת בנושא ״אניאגרם״.
מפגש היכרות והדגמה .
לפרטים בפרטי.
דורית
[email protected]

״את חרותי- המסע ממני אלי״-

הרצאה מעשירה שפותחת
צוהר לנקודות מבט חדשות עלינו ועל הסובבים אותנו.
מתאימה לקבוצות מעורבות, למפגשי נשים, לחדרי מורים, לאירועים פרטיים.

לפרטים ולהזמנות:
דורית הירשזון
[email protected]

מה הזמן מסמן לי..
זה הכל שאריות של החיים..
ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים( עידן רייכל)
דווקא עכשיו-
אחד על אחד או שנים על אחד-
כבר מהמפגש הראשון מתחילה להתרווח הנשימה.
אפשר כמובן גם בזום .

רגע לפני שמרימים ידיים- ודוקא עכשיו בתוך ״סיר הלחץ״-
שעה של אימון אחד על אחד בזום-
יכולה להתחיל שינוי ולרווח את הנשימה, כבר ממחר.

יום העצמאות הוא הזדמנות נהדרת לשאול את עצמנו:
האם אנחנו חווים עצמאות אישית גם במערכות היחסים שלנו?
ומהי חירות בתוך זוגיות?
עצמאות אישית היא ההפך מתלות.
חירות אמיתית מחייבת אותנו לחיות בשלום קודם כל עם עצמנו.
חג עצמאות שמח.

״אני עצמי- וכל היתר״-
קורס בן 4 מפגשים.

"השינוי מתחיל כשאתה מוכן לשאת רגש שחשבת כי יהרוג אותך, ומכיר בכישלונה של אמונת שווא שדמיינת כי תצילך." (ד"ר יאיר כספי)

הכישרון להעלם
יאיר כספי

האישה שלא השיבו לברכת השלום שלה נבהלה שמא נתגלה סודה. היא לא תקדים שלום למי שלא סימן תחילה שראה אותה, מפחד שהזולת יסתכל דרכה. לא תוכל לשאת דבר שהיא חושדת בו שנים רבות, שהיא איננה שם.

היא הצילה את עצמה בילדותה מהתקפותיה של אמה בכישרון שפיתחה להיעלם. אם לא יבחינו בי, אמרה לעצמה, אוכל לשרוד עוד יום.

אנשים שלמדו אתה לא זוכרים אותה, וגם לה אין זיכרונות רבים. היא שורדת מתוך ויתור על נוכחותה.

לא ידעתי בילדותי, היא אומרת, אם אני צמח, או דג, או בן אדם. לא היה בעולמי מי שיעשה בשבילי את האבחנה.

כשהספק לגבי קיומה כואב, היא עושה כמה פעולות שסיגלה לעצמה, הנותנות לה רמזים לנוכחותה, עם סיכון מוגבל, בלי לבקש אישור קבוע שיכול להסתיים בביטול סופי.

כשיש לה ספק אם תיראה בחדר שאליו זה עתה נכנסה, היא שומרת לעצמה מיד כיסא מיוחד ליד השולחן, עוד לפני שהמארחת הזמינה את האורחים לשם. בהמשך תחתוך לעצמה חתיכה מן העוגה, לפני שהתחילו לפרוס אותה.

אפשר שתתלונן מעט, על דבר מה, כדי שיאמרו לה שתלונתה מוגזמת, ויאשרו לה שנשמעה. לפעמים תצא מן הפגישה כמה דקות לפני שהיא מסתיימת כדי לזכות ברגע שבו הבחינו בקיומה.

היא נותנת מדי פעם למישהו את התפקיד להעניק לה אישור סופי לקיומה. כשהיא מגלה שאינו זוכר דבר מה שאמרה היא אומרת לעצמה "אפילו הפסיכולוג שלי לא רואה אותי".

מה אמרה בפגישה האחרונה? קשה לזכור. הימנעותה מן הקרבה שבה אנשים נוכחים איש את רעותו מביאה עליה את הדבר שממנו היא יראה: לא רואים אותה. היא שוקלת באופן קבוע לעזוב אנשים חשובים בחייה, שלא הבחינו בה, אוספת הוכחות שאינם זוכרים אותה. אך אינה הולכת, כי אינה מאמינה שתזכה במי שייתן לה את מבוקשה.

היא מעריצה אנשים מפורסמים הזוכים בעיניה לאישור מתמיד לקיומם. נדמה לה שאם תתקרב אליהם או תשרת אותם יאצילו עליה משהו מנוכחותם. למען קצת נוכחות היא מוכנה להתפרס בפניהם. המפורסמים, כך נדמה לה, זכו בחלומו הגדול של האדם: שיראו אותנו בלא שנצטרך לראות אחרים.

אין לה אלוהים. זאת אומרת, יש, אך אין לו אוזניים. או עיניים. או אף. אל חסר פנים, שהתנהלות רבת שנים מולו הולכת ועושה את עובדיו לא קיימים.
האישה הנושאת עמה את ספק קיומה אוספת רמזים לאי נוכחותה.

תולדותיה, כפי שהיא מספרת אותם, הם סיפור האנשים שלא ראו אותה.
מניינם של הרגעים בהם ראו אותך מתקף את קיומך. היא יודעת שהגאולה נמצאת בזיכרון אנשים יקרים שראו אותה בתקופות שונות בחייה. אבל מפחדת להעמיד אותם לפניה ולהיזכר בחווית נוכחותה, מחשש שהזיכרון יתברר כאשליה.

יש בלבה כמיהה שאינה יודעת אם תוכל להתגשם. לפגוש אנשים שראו אותם כשבאו לעולם והם נהנים לראות אחרים, בלי לבקש תשלום.

האם נוכל לתת לה את מבוקשה? מי נראה לך שמח הבוקר? מי נראה מוטרד? האם היית מוכן לראות היום מישהו גם אם לא ייראה אותך? אל יהיה הדבר קל בעיניך. האנשים שראו אותנו כשאיש לא ראה הצילו אותנו מן השאול שבו קבורים בחייהם אנשים שאיש לא יודע את קיומם.

האישה שאינה בטוחה שהיא קיימת אינה לבדה. מצבו של האדם שאין לו ביטחון שמפעלו נרשם, או נועד להישאר. מעשי אמת שלו עושים אותו קיים. אושר הוא אישור שאדם מקבל על קיומו של אל שראה אותו היום "כי יודע ה' דרך צדיקים".

פרטים על תכנית המבוא שתפתח לאחר פורים בקישור המצורף בתגובת המחבר.

שווה להתאמץ לקרוא, להתעמק, גם אם לא קל לקבל, או קשה להבין או קשה להסכים.

יאיר כספי:
״הכישרון להשיב לעצמך את תלותך:״

״האיסור על תלותך עשה אותך תלוי באנשים שיחיו אותה בשבילך. אתה נוגע בתלותך כשאתה נענה לה דרך הזולת, או מגנה אותה בחומרה. מטפל בילד קצת יותר ממה שהוא צריך. או להפך, דורש ממנו בגרות שתפטור אותך מהתגייסות לתינוק שנדמה כי לעולם אי אפשר לספק. הילד שאינו מתבגר נושא בשבילך את תלותך האסורה בידיעה.

האנשים שאתה בטוח שזקוקים לך נורא הם אתה. הילד שחייבים לטפל בו ללא הפסקה, הוא אתה. הילד שלא יכול להסתדר בלעדיך הוא אתה. הילד שחייב לגדול מהר, הוא אתה, בתנאי שייכשל וימשיך לשאת את תלותך. האישה שנדמה לך שאתה חייב להציל היא אתה. האיש שאת חייבת לטפל בו ללא הפסקה הוא את עם רשות שאין לך לדרוש טיפול.

האיסור על התלות הוא נאמנות לתרבות שעשתה אותך אדון עולמך. תלות מקושרת היום לחולשה, ילדותיות, רגשנות, אנוכיות, תובענות, עצלנות, גבריות נשית, סימביוזה, פאסיביות, ומניפולטיביות. התרבות המחמירה דורשת ממך להתנער סופית משרידי התלות שבך ולהוכיח שאתה ראוי לאמונה רק בעצמך.

כמה מהמפלצות הגרועות בעולם הם אנשים שאסור להם להכיר בתלותם. הם מבלבלים בינך ובינם. מתעקשים שאתה זקוק להם, כשהם צריכים אותך. מאכילים אותך, כשהם רעבים. מביטים עמוק לתוך עיניך כדי לפגוש שם את צעקתם.

מכריחים אותך לשמוע את עצתם, כשאתה מסתדר לבד מצוין. מתעקשים להציל אותך, כדי לשמור אותך קטן. עושים אותך חולה כדי שיוכלו לטפל בך. אוהבים אותך כשאתה תלותי, למענם, וכועסים עליך כשאתה אנוכי, כלומר לא צריך אותם. כועסים עליך כי אינך מכיר בנדיבותם. הם תובעים ממך עצמאות שאסור לך להשיג לעולם. ומבזים אותם על כישלונך. המותיר אותם עצמאיים לבדם.

האנשים שצריכים אותך תלותי במקומם מסוכנים לבריאותך. אסור להם להכיר דבר מתלותם ולא יהיו שותפים לשיחה. אל תספר להם דבר על עצמך גם אם הם הוריך, אחיך, חבריך, בני זוגך, כי יתעלקו מיד על צרותיך. אל תבקש מהם דבר, כי יהיו מוכנים לתת לך הכול, במחיר תלותך. אסור לקבל מהם דבר שהם מפתים אותך לקבל, ובו יעבירו את נשמתך לבעלותם. תתחיל לנשום אם תוציא אותם מעולמך.

התגברות על הנטייה להשליך את תלותך על זולתך היא מן המאתגרות שיש: הכישרון לדעת שאתה משתלט על הדיון לא בגלל שיש לך משהו שחייבים להגיד, אלא בגלל שאתה חייב שישימו לב אליך. לדעת שאין זה השרות במסעדה שמוציא אותך מדעתך. זה הצורך שלך שמיד יאכילו אותך. להודות שאתה מטפל, כי אתה רוצה שיטפלו בך.

לא תנחש כשמישהו צריך. שאל. לא תייעץ אם לא ביקשו ממך. אל תייחס לעצמך נדיבות כשאתה נותן כדי לקבל. לא תחשוב שרק אתה יודע מה מישהו צריך לעשות. לא תקטין את התלויים בך בהשגחת יתר. לא תשליך את תלותך על אחר. לא תציל. לא תכעס על מי שלא יכול לקבל ממך.

טוב לך שתלותך תהיה שלך במקום שמישהו אחר יחיה אותה בשבילך. האכלתו לא תשביע אותך. האם גילית למישהו היום שאתה תלוי בו? שום דבר נורא לא יקרה. תגלה שאתה קצת פחות עצמאי ממה שחשבת. אפשר שתגלה שאתה רוצה שהעולם יטפל בך. אולי מגיע לך.

אפשר שיעלה זיכרון מטלטל. תינוק שהיה אסור לו להיות תינוק. או מסוכן להיות. אם שביקשת ולא הייתה. פחד שאין מי שיקשיב, אין מי שייתן, עדיף לא לנסות. ייאוש ישן שהביא אותך לוותר על כמיהתך לבני אדם. (יאיר כספי)

״... עת להקשיב לעצמך, ועת לעשות את מה שאומרת בת זוגך. עת ללכת אחר תשוקה, ועת לשאת כמיהה. עת להקשיב ליצריך ועת להפסיק להתנהג כמו חיה. עת להקשיב לקול הפנימי שלך ועת להכיר בו את שיגעונך. (יאיר כספי 21.9.18).״

יום כיפור, משהו להרהר בו:
ממשנתו של ד״ר יאיר כספי:
״הכישרון להפר הבטחות (תשע"ז):

"כל נדרי" שאמרתי עם מתפללי בית הכנסת הקטן שלנו, נגע בכתפי והגיע ללבי, לראשונה, לאחר שנים של מלמול המילים.

פתאום שמעתי את עצמי אומר שהחוזים שחתמתי עליהם, ההבטחות, השבועות, הבריתות, אפשר שלא אוכל לעמוד בהן.

כי התחייבתי מעל לכוחי, כי לא הייתה זו אחריותי, כי משהו גדול השתנה אצלי, כי איבדתי את יכולתי, כי שום דבר לא יהיה תמיד.

לא תמיד אוהב. לא תמיד אוכל לטפל. לא תמיד אשא את המשא. נאמנותי מוגבלת. לא בכל מקרה תישאר ילדי.

מסתבר שנדרי ניתנו בחוסר סמכות. הייתה בהן יומרה ליכולת שלא הייתה שלי. אין לי קביעות. אין בי מיסוד הנצח שייחסתי לעצמי. גם מה שאני אומר השנה, אפשר שבשנה הבאה אבטל.

הריני להודיעכם שכל נדרי מבוטלים, ועוד באישור מאלוהים. הוא לא דרש ממני את נדרי, ואיסורי, ושבועותי, וחרמי, וקינוסי.

לשנה הבאה יהיו נדרי קטנים יותר. אשתדל להיות בן אדם, אם אוכל. לא יודע לכמה זמן.״