אימון וייעוץ צביקה רוסמן

מה בין פרפר מדוזה וגמלאי?

הטבע מייצר מנגנון "השמדה עצמית" ומכוונן אותו לפי צורך:
יש לדוגמה, סוג של פרפר שמסיים מחזור חיים שלם ביום אחד:
לידה, ילדות, נערות, בגרות, זקנה ומוות!.... הוא מת מזיקנה? ביום אחד?

ויש סוג של מדוזה (Turritopsis dohrnii) שאף פעם לא מתה,
לאחר שהיא מזדקנת, היא יכולה להפוך את עצמה חזרה לגולם שממנו בוקעת המדוזה כשהיא נולדת וחוזר חלילה... הטבע "החליט" לנטרל אצלה את מנגנון ההשמדה עצמית.

מה ההסבר?

הטבע מייצר לכל סוג של חיים, מאזן מותאם רק לו שיבטיח את השרדותו,
במהלך הדורות מתבצע האיזון בין כמות הצאצאים,יכולת ההשרדות ומשך מחזור החיים:
1. פילה בהריון שנתיים ויולדת פעם בכמה שנים אז היא חייה 70 שנה.
2. הזבוב(ה) מטילה במהלך חייה 500 ביצים וחייה במשך שבועיים.

מה קורה אצלנו בני האדם?

הטבע שילב מערכת השמדה עצמית שעובדת באופן מסתורי..
האם מישהו סופר לנו זמן עם סטופר?
או אולי הטבע סופר את כמות פעימות הלב לפני שהוא מחליט "לכבות לנו את השלטר"?

המנגנון מזהה את השלב בחיים:

הטבע מחוייב להשרדות שלנו בשלבים הראשונים , שנעבור את שלב הילדות, ונתפקד הייטב בשלב הבגרות - הטיפול בצאצאים.
כך שהוא מספק לנו מערכת חיסונית ששומרת עלינו ו"מתקנת" כל תקלה בשלב הקריטי להשרדות הדורות הבאים..תוך כדי תנועה...כי אין לנו זמן להיות חולים.

כאשר אנו מסיימים את השלב של הטיפול בדור הבא... אנחנו מורידים מהלך,
יוצאים ל"פנסיה" , לא עובדים קשה ולא דורשים מהגוף להתגייס למאמצים מטורפים כמו בזמן הלידה ,גידול הילדים והעבודה מסביב לשעון לפרנסתם.

זו הנקודה שהמערכת שעבדה קשה לשמור על הבריאות שלנו בימים הקריטיים
"מבינה" שהיא סיימה את תפקידה... ואז מגיעים הימים שכל מחלה קלה יכולה
להסתבך..

אם כך, זה המפתח:
התחלת תהליך ה"השמדה העצמית" מתוזמנת לשלב שחל שינוי מהותי בפעילות הפיזית והמחשבתית שלנו.
כאשר אנחנו הופכים מאנשים עם ייעוד שמגייסים את כל המשאבים שלהם להתמודדות עם החיים המורכבים , לאנשים שמבלים את היום שלהם בלי מעש
ובלי להתמודד עם אתגרים.

אם כך,הסוד לחיים ארוכים ובריאים:
לא "להוריד את הרגל מהגז" לאתגר את החיים שלנו במשימות קשות , להמשיך בפעילות הזוגית , לחזר בלהט , לבנות לעצמנו סדר יום מאתגר ובשום פנים לא "לנוח ולהוריד לחץ" כפי שאנשים חושבים שצריך לחיות בתקופת הפנסיה.

להחליף צורת חשיבה קורבנית של חולשה ותירוצים, בשמחת עשייה ושותפות
לדרך עם אנשים נוספים....
כך תמשיכו עוד שנים "להיות צעירים" מבחינת המערכת הפנימית שתשמור עליכם.

" צביקה היקר.
לפני שנה בדיוק בשש בבוקר קיבלתי שיחת טלפון שעצרה את חיי והפכה אותם לסיוט, בשיחת הטלפון הזו הודיעו לי שאחי עבר תאונת דרכים ונפטר במקום.

מאותו הרגע הבנתי שהחיים שלי נגמרו, שהאושר לא ישוב עוד לעולם, הוא היה הדמות הכי משמעותית בחיים שלי ושל כל משפחתי.
העצב מילא כל שנייה בחיים שלי הדמעות ירדו בלי הפסקה, לא הצלחתי להתרומם ולא צלחתי לעשות כלום חוץ מלטפל בילדים שלי.
לא דיברתי עם אף אחד ולא מצאתי שום סיבה להמשיך את החיים המאושרים שהיו לי קודם.
הדבר היחיד שהחזיק אותי היו הילדים המדהימים שלי,ממש פחדתי להפוך להם את החיים לחיים מלאי עצב ויגון.
ואז בדיוק בנקודה הזו של החיים פגשתי אותך במקום הכי אפל ועצוב שאפשר לתאר,באת אלי והתחלת לדבר איתי על כל מיני תיאוריות מדעיות שאיך שהוא הצלחתי להבין אותן או אולי לפרש אותן כמו שרציתי.

כבר שם הצלחת לחולל שינוי בחשיבה שלי, אבל השינוי המשמעותי החל כששאלת אם אני אסכים להיות מתאמנת שלך, ופה התחלנו דרך שאני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי מסכימה.

מהנקודה הזו ואילך לקחת על עצמך פרויקט ולא עזבת ולא וויתרת.
היום שנה אחרי אני נמצאת במקום אחר, לימדת אותי להסתכל על החיים בצורה שונה לתרגם סיטואציות בצורה חיובית יותר.

להיות אמא יותר טובה רגועה ומלאת ביטחון, בדרך שבה אני פועלת והכי חשוב להתמודד עם המוות של אחי ולהבין שהעצב והגעגוע והקושי לעולם יהיו חלק מחיי . אבל תמיד לזכור את הדברים הטובים שקיבלנו ממנו ולהמשיך את הדרך שלו דרך הילדים המדהימים שלו.

מלאת את חיי ושנית אתם הן בתחום העסקי והן בתחום הנפשי הפכת את חיי לחיים טובים וקלים הרבה יותר.

לימדת אותי להיצמד לצד החיובי בכל מצב ובכך הרמת אותי מהמקום הכי נמוך וקשה שחוויתי בחיי למקום טוב ובטוח, למקום שבו אני אוכל להתמודד עם כל דבר בלי חשש ובלי דאגות כי אני יודעת היום שיש לי חבר שתמיד יהיה לצידי ותמיד יהיה שם כדי לתת עצה או דחיפה במקרה הצורך.

אז צביקה,
מהמקום הזה אני רוצה לומר תודה, תודה רבה על הכל, מקווה שתמיד תהיה חלק מחיי ומחיי משפחתי.

ש.כ

היכולת ליצור מציאות מאושרת - סיפור חיים של אימי.
אני לא צריך לקרוא ספרים או ללכת רחוק כדי ללמוד על היכולת שיש לנו לשלוט באופן מוחלט על השמחה והבריאות בלי שום קשר למציאות המסובכת בה אנו חיים.
החיים חילקו לאימי את הקלפים הגרועים שאפשר לעלות על הדעת..אך דרך החשיבה הייחודית שלה והשליטה המוחלטת שלה בתפיסת המציאות יצרה לה ולנו חיים מאושרים ללא סימן לקושי.
אימי ניצולת שואה, הגיע לארץ בגיל 19 עם אחיה הצעיר (צבי) בן ה-17 ישירות מגטו בוכנוולד, שם איבדו את כל משפחתם - 4 אחים הורים סבא וסבתא. היא הגיע לארץ, פגשה את אבי והתחתנה לאחר שנה.
לאחר מספר חודשים של נשואים היא הבינה שטעתה בבחירה והאיש איתו התחתנה לא תמך בה אלה להיפך.. ובאותם ימים קשים התברר לה שהיא בהריון לגבר שהיא לא אוהבת וקיבלה את הבשורה הנוראה מכל, שאחיה האהוב נהרג ע"י צלף בהגנת צפת.
אימי סיפרה לי לא מזמן, שהיא שקלה להתאבד (לאחר שאיבדה את כל משפחתה,נישאה לגבר שפוגע בה, נמצאת בהריון מתקדם ואין לה נפש חיה שתתמוך בה)...אבל בסופו של דבר היא יצאה מתהומות הייאוש עם החלטה שהיא לא תיכנע ותהפוך את ההתחלה הנוראה הזו לחיים יפים לה ולילדיה..או בשפתה "את העבר קבעו הנאצים והמלחמות את ההווה שלי והעתיד שלנו אני אקבע!".
היא ציירה לנו על קירות חדר הילדים מיקי-מאוס בגובה 2 מטר,ולמרות שלא תמיד היה מה לאכול באותם ימים, היא יצרה אצל הסובבים אותנו רושם של משפחה שלא חסר להם כלום...היא לימדה אותנו לראות את החיים כמקור לשמחה ולהסתובב עם תחושה של הצלחה. היא למדה בכוחות עצמה עוד 4 שפות, היא קראה אין סוף ספרים , ציירה מאות ציורים צבעוניים מלאים באור וחילקה אותם חינם לכל מי שהכירה.
היא גידלה לי כנפיים כשסיפרה לי שאני ילד חכם וזה שקיבלתי ציון 4 ברוב המקצועות זה בגלל שאני משועמם בכיתה... גדלתי עם "הבנה" שכל דבר ניתן להשגה - צריך רק להתאמץ... אימי חיה את המציאות אותה היא הגדירה ולא את החיים הנוראים שגזר לה הגורל, תוך כך יצרה לילדיה עולם קסום עם אפשרויות בלתי מוגבלות...
ועד היום היא אישה מאושרת ,שמחה בחלקה שידועת שלהיות עצובה זו בחירה.. בחירה שגויה.

דוגמא אישית , עושים טעות ומשלמים 😎

המילכוד:

דווקא בימים הקשים שלנו שאנו נזקקים לכל המשאבים והיכולות שלנו לשיפור המצב... אנו לא מצליחים לגייס את אותם כוחות ,כישרונות ותובנות שהביאו אותנו להצלחות ולפסגות של חיינו.

הסבר :

בתקופות שונות בחיים אנו עוברים בין רמות התודעה.
בימים שקשה ומתמודדים עם תחושה של חוסר שליטה ,
אנו עוברים למוד עבודה השרדותי שפועל ברמה הקיומית הבסיסית, הוא מגיב לרגשות והתחושות בלבד.
כך שאין אפשרות לתכנן לבצע משימות מורכבות ,ליצור קשרים או לבצע שינויים.

במציאות המורכבת של חיינו ,התנהלות השרדותית שמונעת מרגש ותגובות אימפולסיביות מביאה תוצאות גרועות ורק מחמירה את המצב...

זהו "Deadlock" שיכול להמשך תקופות ארוכות שבהם הבטחון העצמי נפגע ואיתו הסיכוי להפוך את המצב ולחזור לימים הטובים הולך ונמוג...

איך חוזרים לשליטה בחיינו?

התת מודע שלנו מזהה סכנה קיומית ונכנס למגננה , הדרך שלו להגן עלינו היא מעבר ל- "המנעות" , המנעות מכל סיטואציה מלחיצה , אינטרקציה עם אנשים,
והחלטות קשות, כולל הנושאים שהביאו אותנו לנקודת שבר.

הפתרון שאני מציע ועובד טוב ...
להניח לבעיה המרכזית שבגינה אנו במשבר, ולטפל בכל הנזק השולי שגרמנו לעצמנו ולאחרים בימים הקשים, מריבות עם משפחה , ניתוק מחברים , המנעות מכל פעילות שעסקנו בה פעם ועשתה לנו טוב.
התוצאה :
אנו יוצאים מהמוד ההשרדותי ומטפסים ברמת התודע למקום של שליטה והצלחה.

הביולוגיה של האמונה
מצגת מופלאה שמספקת תקציר על הקשר בין המחשבה והבריאות.
https://docs.google.com/presentation/d/1d70FRZeOnJ9MZnVC5qoUh2b15ukJolMG/edit?usp=sharing&ouid=114183463086792957916&rtpof=true&sd=true

האושר כבר כאן
---------------
לכל אלה שקמים כל בוקר לעוד יום של מלחמת קיום בדרך אל האושר.. תעצרו תחייכו, ותמצאו 5 סיבות למה היום הזה הוא היום הכי נפלא בחייכם.
שינוי דרך החשיבה מצריך אומץ.. והאושר יגיע רק לאנשים עם אומץ.
הפחד מביא לחיינו ניכור חוסר חמלה וחשדנות אין סופית.
לאדם אמיץ יש מספיק בטחון להיות חשוף פגיע, להכיר תודה ולחמול.
אדם חומל מקבל מהסביבה ים של אהבה ורגעים רבים של שמחה.
והפחדן חווה כל יום כעוד יום של מלחמה.
לכן בתפילת הבוקר כל אדם צריך לבקש את האומץ... להיות אמיץ!

להתמודד עם הקושי - אושו

הבעיה היחידה עם העצב, הייאוש, הכעס, חוסר התקווה, החרדה, הייסורים, הסבל, היא שאתה רוצה להיפטר מהם.

זה המחסום היחיד.

תצטרך לקבל אותם.

אתה לא יכול לברוח מהם.

הם התוכן האנרגטי שממנו החיים יכולים להירפא ולצמוח. הם אתגרי החיים. קבל אותם. הם ברכות בתחפושת. אם אתה רוצה לברוח מהם, אם איכשהו תנסה להיפטר מהם, שם מתחילה הבעיה - כי אם אתה רוצה להיפטר ממשהו, אתה אף פעם לא מסתכל עליו ישירות.

ואז הרגש מתחיל להסתיר עצמו ממך כי אתה מגנה אותו; ואז הוא מודחק עמוק יותר אל הלא-מודע, מתחבא בפינה האפלה ביותר של הווייתך במקום שלא תוכל למצוא אותו. עובר למרתף הווייתך ומסתתר שם.

וכמובן שככל שהוא מודחק עמוק יותר, כך באות יותר צרות - כי אז הרגש הזה מתחיל להפעיל אותך מתוך הפינות הלא ידועות בהוויה שלך ואתה חסר אונים לחלוטין.

אז הדבר הראשון הוא: לעולם אל תדחיק.

הדבר הראשון הוא: קבל את זה ותן לזה לבוא - תן לזה למלא אותך.

למעשה רק לומר "אל תדחיק" זה לא מספיק. אם תרשה לי, הייתי רוצה לומר "התיידד עם זה."

אתה מרגיש עצוב? התיידד עם זה, הענק חמלה לעצב שלך. לעצב יש גם יופי משלו. אפשר לו, חבק אותו, שב איתו, עטוף אותו. היה ידידותי לעצב שלך. נסה אפילו להתאהב בו. העצב יפה! שום דבר לא שגוי בזה שאתה מרגיש עצוב. מי אמר לך שמשהו לא בסדר בעצב? למעשה רק העצב נותן לך עומק. הצחוק רדוד; האושר הוא שטחי. העצבות חודרת לעצמות, למרכז ההוויה שלך. שום דבר לא עמוק כמו העצב.

אז אל תדאג. הישאר עם זה והעצב יוביל אותך לליבה הפנימית ביותר שלך. אתה יכול להשתמש בזה בכדי לגלות כמה דברים חדשים על הווייתך שמעולם לא ידעת לפני כן. את הדברים האלה ניתן לחשוף רק כשאתה עצוב, הם לעולם לא יכולים להתגלות כשאתה מאושר. החושך הוא גם טוב והחושך הוא גם אלוהי.

אדם שיכול להיות עצוב ולהמתין בסבלנות יגלה לפתע שבוקר אחד האושר מתעורר בלבו מאיזה מקור לא ידוע. המקור הלא ידוע הזה הוא האלוהות. הרווחת את זה אם היית עצוב באמת; אם היית באמת חסר תקווה, נואש, אומלל, לגמרי אומלל, אם חיית בגיהינום, הרווחת את גן העדן. שילמת את המחיר ....

התעמת עם החיים. הרגעים הקשים יגיעו, אבל יום אחד תראה שהרגעים הקשים האלה נתנו לך כוח בגלל שנתת להם לבוא. הם נועדו להיות. הרגעים הקשים הללו קשים כשאתה עובר דרכם, אך בהמשך תוכל לראות שהם הפכו אותך לבוגר. בלעדיהם לעולם לא היית כה יציב, מקורקע.

תן לביטוי הרגש להיות אחד הכללים היסודיים ביותר בחייך. גם אם אתה צריך לסבול בשביל זה, תסבול. לעולם לא תפסיד מזה. הסבל הזה יהפוך אותך יותר ויותר מסוגל ליהנות מהחיים, לשמוח בחיים.

אושו

"כולם אומרים שהאהבה כואבת, אבל זה לא נכון -
בדידות כואבת, דחייה כואבת, קנאה כואבת, לאבד מישהו זה כואב,
כולם מבלבלים את הדברים הללו עם אהבה.
בפועל, אהבה היא הדבר היחיד שמרפא כאב,
היא מאפשרת לאדם להחלים ולהרגיש שוב טוב.
אהבה היא הדבר היחיד בעולם הזה שלא כואב."