לזמי דינה- מנחת קבוצות, מדריכת הורים בגישת אדלר, מורת דרך ליחסים וזוגיות

סכין ביד של קטין שגורמת לרצח היא לא "מעידה", היא כישלון של כולנו!😡😡
רבות דובר על כך שבערב יום העצמאות, בזמן שכולנו חגגנו חופש וריבונות, נרצח נער בן 21 בפיצרייה.
נרצח לא במלחמה, לא בפיגוע אלא בדקירות סכין של ילדים, ילדים צעירים שמוגדרים ע"פ החוק קטינים.
היום שמעתי שחלקם שוחררו למעצר בית כי הם "קטינים", היש היגיון בדבר???
אנחנו רגילים לדבר על "גבולות", על "סמכות הורית", אבל המקרה המזעזע הזה ו(עוד אחד שהיה בבאר שבע), הם תמרור עצור בוהק שמזכיר לנו שגבולות הם לא המלצה, הם הגנה על החיים עצמם.
השאלה העולה בפי כל היא איפה ההורים?
סמכות ההורית מתחילה הרבה לפני שהסכין נשלפת, היא מתחילה בידיעה איפה הילד שלי נמצא, מי החברים שלו, ואיזה ערכים הוא סופג כשהוא יוצא מהדלת, אם ילד שיוצא מהבית מרגיש שזה לגיטימי לשאת סכין, סימן שהוא לא מרגיש את הנוכחות ההורית שבודקת, שמכוונת ומציבה קו אדום.

בהורות של ימינו, אנחנו מדברים המון על חופש ובחירה, אבל חופש בלי אחריות הוא הפקרות, ילד שבוחר לרצוח חייב להבין שיש השלכות למעשים שלו, מעצר בית הוא לא תשובה לרצח, כשהמערכת משחררת ילד כזה הביתה, היא מעבירה מסר של זלזול בחיי אדם וזלזול ביכולת של הילד להבין את חומרת מעשיו.

נכון שמערכת החינוך, המשטרה, והחוק כולם צריכים לעשות חשבון נפש, אבל הכל מתחיל בבית, הבית הוא המעבדה שבה ילד לומד מהו ערך חיי אדם, מהי אמפתיה ומהם גבולות שבל יעברו.

הורים יקרים, אל תפחדו להיות הסמכות בבית, אל תפחדו לשאול שאלות קשות, אל תפחדו להציב גבולות נוקשים, כשמדובר באלימות. זה לא "חניקה", זו הצלת חיים!!🙏🙏

בגיל ההתבגרות יש נטייה להורים "לשחרר חבל", אבל זה בדיוק הזמן להגביר נוכחות, אל תסתפקו ב"אני בחוץ". תשאלו: איפה בדיוק? עם מי? ואל תפחדו להגדיר שעת חזרה?

נערים צעירים בגיל ההתבגרות מונעים מתוך הצורך בשייכות זה המניע הכי חזק, הם יעשו דברים נוראיים רק כדי לא להרגיש "נמושות" ליד החברים.

ולסיום: דברו איתם על המקרה הספציפי. אל תחסכו בתיאור המציאות, איך רצח הורס שתי משפחות (של הנרצח ושל הרוצח),ובמקרה הנוכחי אפילו יותר ואיך כתם כזה מלווה אדם לכל חייו, ילדים צריכים להבין שפעולה של רגע גוררת מחיר של חיים שלמים.
השינוי הגדול מתחיל בשיחות הקטנות על הספה בבית, בחרו להיות המבוגר האחראי שהם זקוקים לו🙏

בין איראן לפסח -איך שומרים על הבית (והשפיות) כשהחזית עוברת לסלון?
מרגישים שהסבלנות פקעה? שאתם "הורים בפיג'מה" גם בצהריים?
הגיוני, המציאות הזו היא תוצאה של תקופה לא נורמלית.
בחוץ כותרות על איראן ומתח בטחוני שיושב לנו על הכתפיים ובפנים הילדים כבר מזמן איבדו את "הצורה" של השגרה, אחרי ארבעה שבועות בלי מסגרות חינוך יציבות, הגבולות שבנינו בעמל רב פשוט התפוגגו.
הסלון הפך לממלכת מסכים אינסופית כי פשוט נגמרו לנו הרעיונות (והכוח) להעסיק אותם. האחים ב"חיכוך גבוה", פורקים אחד על השני את המתח שבאוויר,במריבות בלתי פוסקות. והאנרגיה? נמוכה מתמיד, אנחנו מנסים לנקות לפסח, אבל מרגישים שהנפש שלנו היא זו שזקוקה כרגע לאוורור רציני🤦.
אז איך בכל זאת עוברים את הימים האלו והופכים את הבית לעוגן של חוסן?
כמה המלצות שלי לניהול המשפחה והזוגיות ברגעי שיא של מתח:
** הניקיון הכי חשוב הוא "ניקוי רעשים" רגשי- אל תילחמו בטלוויזיה, היא כרגע ה"בייביסיטר" שמאפשר לכם לנשום, במקום להרגיש אשמים על המסכים, הגדירו "עוגני זמן" שעה אחת ביום שבה כולם מתנתקים למשהו משותף, ארוחה קלה או משחק קצר, זה עדיף ממאבק אינסופי של "תסגרו כבר".
** הבית הוא המרחב המוגן של הזוגיות- הגדירו זמן זוגי קצר (חצי שעה בערב) בלי טלפונים, בלי חדשות ובלי דיבורים על ניקיונות, רק כדי לשאול "איך את/ה מרגיש/ה?". כשהקשר הזוגי חזק, הילדים מרגישים בטוחים יותר, גם כשהגבולות קצת מטושטשים.
** מריבות בין אחים הם חלק מפורקן מתח ולעיתים משעמום- במקום להיות ה"שופטים" בכל ריב, נסו להיות המתווכים, תנו להם לגיטימציה: "אני מבינ/ה שכולנו קצת עצבניים עכשיו, כי אנחנו הרבה זמן יחד בבית". לפעמים רק ההכרה בקושי מורידה את הלהבות ומחזירה קצת מהאנרגיה שאבדה.
**הילדים הם לא "המפריעים לניקיונות" – ילדים ללא מסגרת צריכים מנהיגות הורית, ככל שתנסו "להיפטר" מהם כדי לנקות, ככה הם יפריעו יותר, הפכו אותם לשותפים, תנו להם משימות קטנות ומותאמות גיל. "אתה אחראי על מיון הצעצועים", "את מוציאה דברים מהמגירה". זה נותן להם תחושת שייכות, מעסיק אותם, ומוריד מכם עומס.
לסיכום:
השנה, חג הפסח מקבל משמעות עמוקה יותר של חירות, חירות מהצורך להיות מושלמים וחירות לבחור להתמקד במה שחשוב באמת, בקשרים שלנו בתוך הבית.
הילדים שלכם לא יזכרו אם היה אבק על המדף או כמה שעות הם היו מול המסך בגלל איראן, הם יזכרו איך הרגיש הבית בתוך הבלגן , האם הוא היה מקום של לחץ, או מקום שבו מותר להיות אנושיים, עייפים, וביחד.
מאחלת לכולנו ימים שקטים , בית חסון וחג שמח.🙏
#הדרכתהורים #ייעוץזוגי #סמכותהורית #יחסיםבמשפחה #זוגיותבמשבר #גבולותלילדים

יום האישה 2026
בכל העולם מציינים היום את "יום האישה", יום שבו מעניקים כבוד והערכה להישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים.💃
מוזר שבשנת 2026 צריכות נשים עדיין הכרה עולמית למי ומה שהן.
ואם כבר לתת מקום לתאריך הזה, אז ראוי שביום זה נציין יותר מכל את "האישה הישראלית" כי פה בישראל הקטנה, צמד המילים "עוצמה נשית" קיבלו משמעות חדשה לגמרי.
האישה הישראלית שמאז ה 7.10.24 ובימים אילו אפילו יותר הוכיחה לכל הסובבים אותה ובעיקר לסקפטים שביננו עד כמה היא חזקה, איתנה, לא מתפשרת ובעיקר לוחמת.💪💪
לוחמת בשדה הקרב "על אמת" כשהיא מלאת מוטיבציה ומתפקדת ללא מורא תחת אש,
לוחמת בעורף, מלחמה שלעיתים קשה לא פחות עם לא מעט משימות והמון רעשי רקע ועדיין נשארת איתנה.
האישה הישראלית נמצאת בטנקים, בטיס, בחילוץ, בסטי"ל ובלחימה פנים אל פנים, ראינו את אותן נשים מנהלות חמ"לים, מקימות מיזמי התנדבות מטורפים, ומחזיקות משפחות שלמות לבד כשהבעל במילואים חודשים ארוכים✋️🧿.
מהחזית המבצעית ועד לחזית הביתית- הנשים בישראל הן עמוד השדרה של החברה שלנו.😘
אנחנו לא צריכות יום אחד בשנה כדי שיזכירו לנו כמה אנחנו חזקות, החוזק הזה פועם בנו בכל בוקר מחדש כשאנחנו קמות למציאות של מלחמה ובוחרות בחיים, בעשייה ובחוסן.
אנחנו לא צריכות יום אחד כדי שיגידו לנו "כל הכבוד", אנחנו צריכות מרחב לצמוח, להוביל ולהיות בלתי מושלמות בתוך המציאות המטורפת הזו.🤗🤗
מגיע לנו יותר היום, ובכל יום.🥰
מצדיעה לכל אחת ואחת מכן מלכות 👑

🏡 *יום המשפחה* שחל היום (17/2/26) חל כמו בכל שנה בערב ר' חודש אדר.
"משנכנס אדר מרבין בשמחה..".🥳🤡
כשם שחודש אדר מביא איתו שמחה רבה, כך נשאף תמיד, שהאווירה המשפחתית בביתנו יהיו בה הרבה רגעים של שמחה משותפת.💃
אווירה משפחתית טובה מעניקה תחושת חום, ותמיכה הדדית, היא כמו אדמה פורייה, שבה כל אחד יכול לפרוח ולהיות עצמו וזאת כי המשפחה היא המקום שבו אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו, למצוא ביטחון, וליצור זיכרונות שישארו איתנו לכל החיים.💫💫
ביום המשפחה, נזכור להוקיר את הרגעים האלה, את החיבור, את הצחוק, את האכפתיות, את כל מה שעושה את הבית למקום החמים והמיוחד שהוא. 🥰
הקפידו לחזק את הקשר המשפחתי, להודות על כל רגע משותף ולהפנות תשומת לב לאנשים הקרובים ביותר אליכם.🙏
לא משנה אם מדובר ברגעים פשוטים של שיחה, טיול משפחתי קטן, או ארוחה משותפת – כל פעולה כזו מחזקת את הקשר ומזכירה לנו מה באמת חשוב.💖💖
*חג משפחה שמח**

🌳 *ט"ו בשבט - זמן לנטוע שורשים ולהתחבר כמשפחה* 🪴🌴
היום ערב ט"ו בשבט, כשכולנו חוגגים את ראש השנה לאילנות, זו הזדמנות לעצור לרגע ולהתבונן על ה"גינות" הפרטיות שלנו: הזוגיות והמשפחה.
כמו העץ, גם הקשרים הכי יקרים לנו זקוקים ליותר מרק "אדמה" וקורת גג, הם זקוקים לטיפוח יומיומי:
#השורשים # הם הביטחון והיציבות, בדיוק כמו העץ, הילדים שלנו זקוקים לשורשים עמוקים של שייכות וביטחון כדי שיוכלו לצמוח גבוה, השורשים הללו נבנים מהמסורות הקטנות שלנו, מהמילים הטובות, מהחוויות היומיומיות ומהידיעה שהבית הוא עוגן יציב.
#ההשקיה # היא התקשורת והזמן הזוגי, כי זוגיות היא לא "זבנג וגמרנו", היא דורשת השקיה עקבית, לפעמים אלו מים חיים של שיחה טובה, ולפעמים זה פשוט הטיפול העדין בעשבים השוטים (הוויכוחים הקטנים) לפני שהם משתלטים על הגינה.
#הצמיחה # היא החופש להיות, העץ זקוק למרחב כדי לפרוס ענפים, כהורים וכבני זוג התפקיד שלנו הוא לא רק להגן, אלא גם לאפשר מרחב לצמיחה אישית, ללמידה ואפילו לטעויות כי משם מגיע הפרי.
השנה, בט"ו בשבט, אני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם:
מהו ה"דשן" שהמשפחה שלנו זקוקה לו עכשיו?
מתי בפעם האחרונה השקיתי את הקשר הזוגי שלי במילה טובה או בזמן איכות?
זכרו כי שתיל קטן של היום הוא האילן החסון של מחר.🌱🌳
חג אילנות שמח ומלא בצמיחה🥰🙏

שנה חדשה בפתח וזאת הזדמנות לעצור לרגע, לנשום עמוק, להסתכל על מה שהיה ולפתוח דף חדש מלא בתקוות, ובהתרגשות. 🙏🙏
שנזכה לשנה של בריאות, אהבה, ושקט פנימי.
שנדע להודות על מה שיש ולשאוף באמונה למה שעוד יגיע.
שנדע להעריך את הדברים הקטנים כי הם הכי גדולים. 🤗🤗
שנה של משפחתיות חמה, של חיבוקים בלי דאגה, של רוגע בלב, ושל חדשות טובות!
שנה שבה נצליח למצוא את המאחד בתוכינו ולא את המפלג ונזכה סוף סוף לאהבת חינם.❤️
שנה שבה החיילים שלנו יחזרו הביתה בשלום,
והחטופים ישובו בע"ה לחיק משפחותיהם. 🎗
שתהא זו שנה טובה באמת, שנה של צמיחה, מלאת תקווה, משמעות, ורגעים של שמחה נקייה ופשוטה.
חג שמח🍎🍏🍯🍯

מסיימת סדנת פרישה במודיעין בהתרגשות רבה על המחווה הקטנה שיש בה תשומת לב ובעיקר על המילים החמות והמרגשות שנכתבו בסיום.
תודה על הזכות.
אמה מימון אמר תודה רבה

שנה תשפ"ו כבר בפתח, לא משנה לאיזו מסגרת הילד שלכם הולך, בין אם הוא מהצעירים או מהבוגרים, תחילת שנה תמיד נושאת בתוכה תקווה, התרגשות, וגם לא מעט חששות.
ילדים נפרדים מהבית, נכנסים למסגרות חדשות, פוגשים חברים ומבוגרים לא מוכרים.
עבור ההורים זאת חזרה לשגרה, התארגנות מחודשת, וגם מקום לדאגה טבעית: האם יהיה לו טוב? האם היא תסתדר?
כמדריכת הורים וכאמא בעצמי, אני יודעת עד כמה התקופה הזו סוערת, גם עבור הילדים, אבל לא פחות עבורכם ההורים.
שנים חוויתי בעצמי את התחושות האלו, והיום אני זוכה ללוות הורים בדיוק ברגעים האלה, עם המון הבנה, ניסיון וכלים.
כמה טיפים לדרך:
**ילדים שואבים ביטחון מההורה – דברו בטון רגוע, תנו מסר ברור שאתם סומכים עליהם ועל המסגרת.
**עבור ילדים שקשה להם במסגרת, זכרו, לא נפרדים בהסתר גם אם הילד בוכה, פרידה ברורה וקצרה היא הדרך הנכונה.
**תנו מקום לרגשות – אם הוא מתגעגע, אם היא חוששת, זה טבעי. גלו אמפתיה לקושי, אל תשדרו בהלה.
**תנו זמן הסתגלות – כל ילד בקצב שלו. סבלנות היא מילת המפתח.
**סמכו עליהם- גם על הקטנטנים שצועדים בפעם הראשונה לגן, וגם על הגדולים שכבר לומדים בעצמם.
תנו להם את המרחב לגדול, את האפשרות לקחת אחריות, לטעות וללמוד. אל תמהרו לתקן, להזכיר או לדחוף, לפעמים דווקא כשאנחנו זזים הצידה, הם מצליחים להפתיע.
זו הדרך שלהם ואתם שם, לצידם, באמונה ואהבה.
מאחלת לכולם שנה של צמיחה והתפתחות, של סבלנות, הכלה, ושל חיבורים אמיתיים.
שנה שבה נזכור שכל התחלה דורשת זמן להתרגל, להכיר, לנשום ולהתאזן.
בהצלחה🙏🙏

סיום מרגש לסדנת פרישה לצוותי חינוך🤗

היום סיימתי להעביר סדנת פרישה לצוותי חינוך בנוף הגליל.
סדנה שהחלה לפני המלחמה עם איראן ונקטעה באחת.
עם החזרה לשגרה, חזרנו גם אל הסדנה, והמפגש המחודש היה מלא בתובנות חדשות, עומק וחיבור.

במהלך המפגשים עסקנו בשאלות של זהות, משמעות, יצירת שגרה חדשה, איך קוצרים את הפירות מהשנים שחלפו, ואיך ממשיכים לגדול גם בפרק הבא של החיים.
הבאתי כלים מעשיים, חשיבה על צמיחה אישית, וגם לא מעט רגעים של שיתוף ולב פתוח.

חלק מהמשתתפים לצערי לא הצליחו להמשיך איתנו וההחמצה בהחלט מורגשת. אבל מי שנשאר הרוויח מכל רגע.

תודה לצוות הנהדר שהשתתף, התמסר, שאל, הקשיב ולמד.
הייתה לי זכות ללוות אתכם רגע לפני היציאה לדרך חדשה.
שיהיה בהצלחה🙏🙏