30/05/2026
האם הילד הוא מרכז העולם?
מה למדתי מהוויכוח בין אביב גפן לרותם סלע?
הרשת רועשת וגועשת בעקבות הוויכוח בין אביב גפן לרותם סלע על המסך אתמול בערב, האם צפיתם? מה חשבתם?
מצד אחד, אביב טען שהורות דורשת מאיתנו "להתבטל" בפני הילד, להיות שם כל הזמן, וביקר את התרבות שבה הורים ממהרים לצאת, לבלות או להיעזר במטפלות.
מצד שני, רותם עמדה על שלה ואמרה: "זה שהפכתי לאמא לא אומר ששכחתי מעצמי. הילד הוא לא מרכז הבית, כי הוא לא מרכז העולם".
כשצפיתי בהם, מצאתי את עצמי מסכימה עם שניהם אבל בעיקר הרגשתי כמה הנושא הזה עדיין מפעיל אצלנו, ההורים, את המקום הכי רגיש: רגשות האשם!!.🥲
כאמא וכמדריכת הורים שפוגשת הורים בדיוק בצומת של הוויכוח הזה, אני רוצה להציע זווית שמחברת את שני הקצוות האלו:
1. הורה טוב הוא הורה שטוב לו!!🙏
רותם צודקת לחלוטין, אנחנו אבן היסוד של הבית, אם היסודות רעועים, עייפים, מרוקנים ומתוסכלים כל המבנה יתנדנד.
לדאוג לעצמנו, לזוגיות שלנו, לקריירה או לנפש שלנו זו לא אנוכיות זו אחריות הורית.
כשאנחנו דואגים למלא את עצמנו, בקריירה, בזוגיות, במנוחה או בתחביב, אנחנו חוזרים הביתה עם "מכל דלק" מלא, יש לנו את החוסן הנפשי להכיל את התסכול של הילד, להישאר רגועים, ולהחזיק את הגבול מתוך סמכות אוהבת ויציבה.
כשאנחנו חוזרים הביתה מרוקנים, עייפים או מלאי רגשות אשם על כך שלא היינו מספיק עם הילדים אין לנו את אורך הרוח הנדרש כדי לעמוד מול הבכי, התסכול או ה"לא רוצה" שלהם.
במצב כזה, אנחנו נופלים לאחת משתי מלכודות: או שאנחנו מוותרים ומפנקים רק כדי לקנות שקט תעשייתי, או שאנחנו מאבדים את העשתונות ומתפרצים.
בשני המקרים, הילד לא קיבל גבול, אלא הורה מותש.
הילד הוא לא מרכז הבית, כשאנחנו הופכים את הילד למרכז הבית, מפנקים אותו בלי סוף ונמנעים מלהציב לו גבולות אנחנו לא באמת מגינים עליו, אנחנו פוגעים בו, הרי בעולם האמיתי, הוא לא יהיה מרכז העולם, אם לא נלמד אותו להתמודד עם המציאות הזו בתוך החממה המשפחתית, ברגע שהוא ייצא החוצה הוא יחווה את המציאות כסוג של בגידה ולא ידע איך להתנהג, לכן מחובתנו ההורית למלא את עצמנו, כדי שיהיו לנו הכוחות להציב לו גבולות ברורים ומצמיחים.
2. איכות ולא כמות
אביב צודק שאנחנו האחראים הבלעדיים על הילדים שלנו, אבל נוכחות הורית לא נמדדת בסטופר, מינון ההשפעה שלנו על הילדים לא נקבע לפי כמות השעות שאנחנו יושבים לידם על השטיח, אלא לפי איכות הזמן, ואני בהחלט אומרת את זה מניסיוני כאם, שעה ביום של קשר עין, הקשבה אמיתית, נוכחות נקייה ממסכים ומדאגות שווה הרבה יותר מיום שלם שבו אנחנו פיזית בבית, אבל הראש שלנו במקום אחר.
3. שחררו את רגשות האשם!
אביב יצא נגד היעזרות במטפלות או פתרונות חיצוניים, וכאן, אני חייבת לומר בקול רם: זה בסדר גמור להיעזר!
אני נזכרת בעצמי, כאמא צעירה, שנאלצה לחזור לשגרה ולבסיס כבר אחרי שלושה חודשים.
נכון, רגשות האשם שרפו לי בבטן, אבל לא תמיד יש לנו ברירה, והמציאות דורשת מאיתנו לתמרן, היעזרות בסביבה תומכת, במטפלת או בסבתא היא לא "נטישה" היא דרך לבנות רשת ביטחון שמאפשרת לנו לחזור לילדים מלאי אנרגיה.
בשורה התחתונה ,הילד שלכם לא צריך הורה מושלם שמקריב את כל חייו על מזבח ההורות, הוא צריך הורה שלם, הורה שנושם, שמגשים את עצמו, שטוב לו, הורה שהוא מודלינג, שסומך על עצמו , הורה שיש לו יכולה השפעה חיובית על הילדים ובעיקר הורה שטוב לו.
מה דעתכם? אשמח לשמוע.
שבת שלום🌹
