דוד כליפה- ביישנות וחרדה חברתית

ככה משתיקים אדם שמנסה להצחיק על חשבונכם מול כולם (בלי לצעוק ובלי להביך את עצמכם).

מכירים את הסיטואציה? מישהו זורק עליכם "עקיצה" ליד אנשים רק כדי לצאת גבר. התגובה הרגילה של רובנו היא לחייך חיוך נבוך או פשוט לשתוק ולקוות שזה יעבור.

בפעם הבאה שזה קורה, אתם יכולים לשנות את חוקי המשחק.
פשוט תסתכלו לו ישר בעיניים, ובשקט תגידו:
"אני לא בטוח שהבנתי, אתה יכול להסביר לי את הבדיחה?"

ברגע שהוא יצטרך להסביר את העקיצה שלו, היא פשוט תפסיק להיות מצחיקה. הוא יתחיל לגמגם, והפוקוס יעבור אליו. פתאום הוא זה שיוצא פתטי, ואתם נשארים עם השליטה המלאה בידיים שלכם.

תנסו את זה ותראו איך הדינמיקה משתנה בשנייה.

קרה לכם פעם שמישהו ניסה להקטין אתכם ליד אחרים? איך הגבתם באותו רגע?
שתפו אותי בתגובות.

שוב מריץ בראש שיחה קצרה מהחג במשך כל הסופ"ש? הפתרון בתגובה הראשונה

המרחק בין מי שאתה היום למי שאתה רוצה להיות, נמצא בדיוק במילים שאתה מפחד להגיד בקול.

מכירים את הליצן התורן שחייב לזרוק עליכם "עקיצה" ליד אנשים רק כדי לצאת גבר גבר?

בדרך כלל, האינסטינקט שלכם הוא לחייך חיוך נבוך, לבלוע את הרוק או פשוט לשתוק... וזה בדיוק הרגע שבו הפסדתם. נתתם לו את הבמה והסכמתם לשחק בתפקיד הקורבן שלו.

בפעם הבאה שזה קורה, אל תתעצבנו ואל תנסו להחזיר לו בעקיצה חזקה יותר. תפעלו הפוך. תסתכלו לו ישר בעיניים, בקור רוח, ותגידו בשקט:
"אני לא בטוח שהבנתי... אתה יכול להסביר את הבדיחה?".

ברגע שהוא יצטרך להסביר באופן הגיוני את הלכלוך שלו, העקיצה פשוט תפסיק להיות מצחיקה. אין דבר יותר מייבש ומביך מלהסביר בדיחה פוגענית. הוא יתחיל לגמגם, להסמיק, וכל הפוקוס של החדר יעבור אליו. פתאום הוא זה שיוצא פתטי, ואתם נשארים בשיא הכוח שלכם, בלי להרים את הקול אפילו פעם אחת.
תנסו את זה ותראו איך הדינמיקה בחדר משתנה בשנייה אחת.

יצא לכם פעם שמישהו ניסה להביך אתכם מול כולם וקפאתם? שתפו אותי כאן בתגובות.

עוד פעם רצית לרקוד ברחבה אבל פחדת מ"מה יגידו"? הפתרון בתגובה הראשונה

עוד פעם בחרת במסעדה שאתה לא אוהב, רק כי "לא היה לך נעים" להגיד מה באמת בא לך?

הפתרון בתגובה הראשונה 👇🏼

אתה יכול להיות המקצוען הכי גדול בחדר, אבל אם אתה שקוף... אתה פשוט לא קיים.

הנה 4 סימנים שהביישנות שלך עוצרת לך את הקריירה בבת אחת, וזה לא קשור לכמה אתה "תותח" במה שאתה עושה:

1. המיקרופון בזום תמיד על מיוט.
גם כשיש לך רעיון גאוני, אתה מחכה שהנושא יעבור. רק לא להתפרץ, רק לא למשוך אש, רק לא להישמע לחוץ.

2. המטבחון הוא שדה קרב.
אתה תעשה עיקוף של חצי קילומטר כדי לא להיתקע בשיחת מסדרון עם הקולגות. הפחד שיחשבו שאתה "מוזר" או שקט מדי מנהל אותך בתוך המשרד של עצמך.

3. החפירות שאחרי.
אתה חוזר הביתה ומנתח כל אות שיצאה לך מהפה בצהריים. אתה משוכנע שכולם יצאו מהישיבה ודיברו רק על כמה יצאת מטומטם. (ספוילר: הם לא).

4. התקרה המדממת.
אתה דוחה קידום או תפקיד ניהולי כי המחשבה על "לעמוד מול אנשים" משתקת אותך. אתה בוחר בבינוניות מרצון, רק כדי להישאר בתוך הקונכייה.

תקשיב לי טוב: זה לא שחסרים לך כישורים. זה פשוט שהפחד להיראות "טיפש" חזק אצלך הרבה יותר מהרצון להצליח. החרדה שלך היא זו שבוחרת בשבילך את המקום האחרון.

כפי שנכתב בפרקי אבות: "אין הביישן למד" מי שמתבייש נשאר מאחור.
לא כי הוא לא חכם, אלא כי הוא לא מעז להיות נוכח.

רוצים לשבור את תקרת הזכוכית הזו ולצאת מהמיוט אחת ולתמיד?
בסדנה האישית שלי אנחנו לוקחים את הפחד הזה ומפרקים אותו לגורמים, תכלס בשטח.

כל הפרטים מחכים לכם בקישור בתגובה הראשונה 👇🏼

חושבים אחרת?