CoachNP -יעוץ ואימון לניהול ולתקשורת בין אישית

צעדתי על המצוק של שמורת געש, צופה אל הים ומתמלאת באנרגיה חיובית ושמחה למראה הים, החוף והחיבור ביניהם.
זה היה כאין וכאפס לעומת הרגשת העוצמה שהרגשתי כשראיתי את חבצלת החוף הבודדה שעומדת על קצה צוק, נוטה קדימה שחוחה אבל יחד עם זאת חזקה ופורחת במיטבה.
כמה מטרים לאחר מכן ראיתי את מקבץ החבצלות שעומדות להן יחדיו, זקופות וקרובות זו לזו.
השאלה הראשונה שעלתה לי היא מה יותר טוב, הביחד של קבוצת החבצלות או העוצמה של החבצלת הבודדה.
נשארתי עם הדילמה למשך כל הסיור המקסים במפרצי השמורה ובסלעיה. כשהבטתי בתמונות שנית הרגשתי כוח ואומץ מהחבצלת היחידה ויחד עם זאת התחברתי יותר לחוויה המשותפת של קבוצת החבצלות.
מי חזק ויציב יותר? "אני" או "אנחנו"?
אנשים מסביבי יאמרו שאני מקשיבה מעולה, אמפטית, נעימה ויוצרת אוירה פתוחה ומזמינה. יאמרו עלי שאני מטפלת מטבעי ומשפחתי תאמר שאני דואגת לכולם לפני שאני דואגת לעצמי.
האם אני אלטרואיסטית? לא
האם אני חלשה? לא
האם אני רוצה אנשים סביבי? כן
האם חשוב לי לקבל החלטות יחד? כן
האם הביחד חזק מהעצמאי? אולי
הנטייה האוטומטית שלי היא לחשוב על האחר לפני שאני חושבת על עצמי. האמונה שלי היתה שהמקום הטבעי עבורי הוא באינטראקציות בין אישיות עם מעט אנשים ולא בקבוצות ענק. יחד עם זאת כשאני מנחה קבוצה ומעבירה סדנאות אני מרגישה על גג העולם.
עבודה בצוות וחשיבה משותפת היא קרקע פורייה ומהנה בשבילי.

למדתי מהחבצלות שאני צריכה להכיר את עצמי טוב יותר ומדויק יותר ולהשתמש בכישוריי הבינאישיים כדי להיות יותר מפרה ומועילה ב"ביחד".
אז למה חשוב הביחד? ולמה חשוב הלבד? כמו כל דבר בחיים צריך איזון בין שני המצבים.

אם ניקח את הסוגייה לעולם האישי, אזי חשוב להכיר את עצמנו, להקשיב לעצמנו ולדאוג להגשמת רצוננו, כדי שנהיה שלמים ובעלי קו ברור של מי אנחנו. הכרת הקו האישי יוצרת עבורנו קרקע בטוחה ונעימה לחיים. הביחד מעניק נקודות התייחסות ביננו לבין המרחב החברתי וחיבורים מהנים ומלמדים.

אם ניקח את הסוגייה לעולם העבודה, נראה שיש חשיבות גבוהה לעבודת צוות אפקטיבית ולשיתופיות בעבודה בכלל. לראייה ניתן לראות את קבוצת החבצלות המאוחדת והיציבה.
נשיג עבודת צוות אפקטיבית כאשר כל חבר בצוות יהיה מחובר לעצמו, כמו החבצלת הבודדת, יכיר את המוטיבציות שלו ואת עוצמותיו ולאחר מכן ישתמש באינטליגנציה הרגשית שלו כדי להקשיב לחברים האחרים בצוות, להכיר אותם ולשלב כוחות למען מטרה משותפת שימצאו בקבוצתם.
כך ניצור הפרייה הדדית והנעה לפעולה מתוך דיאלוג, הבנה ושיתוף.

מי שמעוניין לחוות את המסע הפנימי אל ה"אני" ולחבר אותו לעולם החיצוני "הביחד", מוזמן ליצור איתי קשר.

במקום לנסוע לחו"ל נפשנו בתל אביב. השקפתי על הים וחשבתי עד כמה האופק והים מרחיבים את ליבי. שאלתי את עצמי, מה אני בעצם צריכה כדי להיות מאושרת?
הבנתי שהדברים הקטנים עושים אותי מאושרת. הידיעה של מה חשוב לי בחיים, זיהוי המוטיבציות שגורמות לי לפעול ובעיקר האנשים שסביבי.
אני מאחלת לכולנו לזהות את הדברים הקטנים שעושים לנו טוב, להחליט לעשות אותם ולהיות שם.

כשטיילתי לפני שבוע במדבר, חוויתי את עוצמתו והיופי שלו. לא כל אחד אוהב את המרחבים השוממים האלה ולא כל אחד מצליח לראות את היופי ואת הפריחה הקיימת באזור צחיח זה.
החוויה הזו הזכירה לי שגם בעולם האנושי לא תמיד מצליחים לראות את האחר ולא כולם רואים את היופי והעוצמה שיש בכל אחד.
כל אדם הוא פרח מיוחד. גם מעבר לקוצים ולעלים הדוקרנים יש ניצן צבעוני שמעניק דברים טובים ליצורים אחרים.
בעבודה שלי כמאמנת אני מצליחה לראות את היופי שיש בכל מתאמן שלי, את החוזקות שלו, הצבעוניות שלו ומה שיש לו לתת לעצמו ולאחרים ולא רק את הקשיים והחסמים.
זה אפשרי בכל תחום בחיינו ומהנה הרבה יותר מאשר לראות רק את השלילי.
אני מזמינה אתכם להתנסות בראיית הטוב והחיובי שבסובבים אותנו. במיוחד בימים מורכבים אלה.

בימי הערפל האחרונים יצאנו מהבית ולא ראינו מימין ומשמאל. שמיכה כבדה כיסתה את הארץ. אלו שישבו גבוה נותקו מהקרקע ואלו שישבו מתחת ובתוך המעטה חוו אי וודאות ובלבול.
מוכר לכם?
בנהיגה בזמן ערפל אנו יודעים לאן רוצים להגיע. יחד עם זאת התחושה לחוצה, נמצאים באי וודאות, מי נמצא לפנינו, מה קורה מאחורינו והיכן הדרך.
בזמן נהיגה בערפל משנים את דפוסי הנהיגה הרגילים שלנו.
• מדליקים פנסי ערפל קדמיים שמאירים נמוך וקרוב למכונית. אורות רגילים מאירים למרחק ולכן מסנוורים.
• מדליקים פנס ערפל אחורי כדי שידעו שאנו נמצאים כאן
• מפעילים מגבים כדי לנקות ולחדד את שדה הראייה
• נוהגים לאט ובריכוז כדי להישאר במסלול.
למרות שאנו יודעים לאן אנו רוצים להגיע, בזמן ערפל אנחנו מתמקדים בסביבה הקרובה וביעדים קצרי טווח.
בשבוע שעבר יישמתי כללים אלו והבנתי שגם בימים המעורפלים כעת כדאי להשתמש באותם כללים.
כשאנחנו נמצאים במצב של אי בהירות או אי וודאות, כדאי שקודם כל נבחין שאכן זה המצב.
• נאיר בפנס למרחק קצר ונזהה את היעדים הקרובים (לא לעוד שנה)
• נראה לסובבים אותנו שאנחנו נוכחים ומתקדמים
• נחפש עוגנים ומידע בשטח
• נשמור על הכיוון (המטרה)
למרות שהמסע יארך זמן רב יותר, אנחנו שומרים על הנתיב, שומרים על אופטימיות וחשיבה יצירתית ובזאת מבטיחים את ההגעה ליעד.

ביום חורפי נעים של סגר יצאנו לטבע לספוג אנרגיה וחום, לראות עולם אחר מעבר לארבע הקירות.
תוך כדי הליכה והתחממות מחשבותיי התרוצצו להן לכיוונים שונים. מה יהיה בהמשך הדרך, לאן פני מועדות, האם לשנות כיוון משמעותי או רק לדייק ולחדד את מה שאני עושה עכשיו.
באחת הגבעות הגענו לעמוד כיוון. נעמדתי לידו והשאלות הבאות הגיעו מעצמן:
מה אני הכי אוהבת לעשות?
במה אני הכי טובה?
ואיך אני רואה את עצמי בעוד שנה?
התשובות לא הגיעו מייד, אבל היתה תחושה של גילוי, של אנרגיה חיובית מקדמת.
כל אחד מאיתנו עובר תקופות של תהיות, התלבטויות ומחשבות לגבי עצמו, הן בפן האישי והן בפן התעסוקתי. מחשבות אלו הן טבעיות ומקדמות להתפתחות. מכיוון שאנחנו בעצם יחידה הרמונית אחת, פעמים רבות אנחנו עסוקים בעבודה על תחום אחד בחיינו ותוך כדי זה מגלים תובנות גם על תחום אחר. כמו שנאמר ביהדות –" מִּתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָה בָּא לִשְׁמָה".
לקראת השנה החדשה, אני מזמינה כל אחד לצאת אל המקומות בהם הוא אוהב להיות, להיות פתוח ולשאול שאלות. התשובות תגענה. ואם לא, אתם מוזמנים לבוא אלי להמשיך את מציאת התובנות מהגילויים שהתחלתם לגלות.

כמה פעמים סיימתם יום עבודה ורגע לפי שנרדמתם תהיתם – זאת העבודה שתפורה עלי ?

אני מוערכת ? אני מביאה את עצמי ? אני מתוגמלת ? אני פועלת מתוך עוצמה ? אני יוזמת ? אני נמצאת במקום המאפשר כישלון ? יש לי לאן להשתפר להתקדם?

בדיוק במצב הזה היא הגיעה אלי . אשה נאה, מרשימה, במסלול קריירה ברור אבל, חסרת תקווה ולגמרי תוהה לגבי עתידה המקצועי.
היא לא היתה בטוחה שהיא נמצאת בתחום שמתאים לה. בתפקיד הנוכחי קשה לה לראות את ההצלחות שלה. ניסיון, כישורים ואישיות מיוחדת, לא מקבלים ממנה נקודות זכות. חשה רוב הזמן שעומדים לפטר אותה. חוששת ליזום פעולות ורואה בעיקר את מה שיש לאחרים ואין לה.

-מקטן לגדול-
בעבודתה היא מביאה מסירות, יושרה, נאמנות ומחויבות. אבל מבחינתה האישית חווה תסכול, חשש מאי הצלחה, קושי בנקיטת יוזמה, פחד מהובלה, צורך בלתי פוסק לחיזוקים וכל ביקורת מחלישה אותה.

-זהות חיובית-
בתהליך הליווי השתמשתי בקלפים ככלי השלכתי, בעזרתם נטרלתי את הראש ונתתי מקום לרגש. בעזרת אמפטיה, הקשבה וקבלה חקרנו את הזהות האישית והייחודית לה כמו גם את האמונות והפרשנויות המנהלות אותה. זיהינו את הביקורת העצמית שמפעילה אותה ומצאנו שיש גם הרבה עשייה חיובית בעבודתה. בנינו את הסיפור שלה מחדש. נתנו ביטוי ומקום ליכולות, לאופייה ולניסיון שלה. כשהמסרים הפכו לברורים, הברק חזר לה לעיניים והמוטיבציה התגברה.

-אסימונים-
לראיונות הבאים היא כבר מגיעה ממקום אחר- מקום של ידיעה ואמונה ביכולותיה, מקום של תקווה.. גם ה"לא" מקבל מקום פחות אישי ונותן פתח להזדמנויות חדשות. ממקום של ייאוש וחוסר אמון עצמי, נוצרת התרגשות והתלהבות מהתפקידים אליהם פונה, דבר שעוזר לה להיות במיטבה.

-תקווה-
כשאתם מרגישים לא מספיק טובים (וכן, לכולנו יש את התחושה הזאת לפעמים), תעשו תרגיל - כל ערב במשך שבוע תרשמו מה אתם מוקירים בעצמכם, דברים טובים שעשיתם באותו יום. אל תחשבו על רומו של עולם.. חישבו על הפשוט היומיומי – בסופו של יום אנחנו אוספים רגעים, חוויות והצלחות קטנות.
ואל תחכו למחר – קבלו את עצמכם והוקירו את עצמכם כדי שגם אחרים יעשו זאת. תגיבו וספרו על הצלחה אחת בתחום האישי, משפחתי, עבודה ואפילו בישול – גם כזאת שהיא ממש, ממש קטנה.
נירית

כל פעם מחדש אני מוצאת שיש דמיון רב בין ניהול עצמי, ניהול משפחה וניהול צוות. הפעם נפגשתי בנושא המוטיבציה הפנימית מול המוטיבציה החיצונית והשפעתה עלינו.
כשאני מלווה מתאמנים שלי להשגת מטרתם הם נזקקים למוטיבציה גבוהה ליישם את התובנות שהשיגו בתהליך. אני יכולה לעודד ולחזק אותם במילים חיוביות ובהצלחות שיקבלו כשישיגו את המטרה. יחד עם זאת אני מוצאת שקל להם יותר לעבוד וליישם את הנלמד כאשר המוטיבציה היא פנימית. כלומר, הם מרגישים בתוכם את המשמעות שלהם בעשייה והעצמאות לפעול, את היכולות שיש להם כדי לפעול ואת החיבור למטרה ולסביבה בה הם פועלים.
במצב כזה השנוי הרבה יותר מהיר.
אותו דבר קורה בניהול המשפחתי. כשרציתי שילדיי יצטרפו למפגש זום משפחתי רחב, ידעתי שהם לא יתלהבו. הסברתי להם כמה זה חשוב לסבא לראות את כולם ולשמוע מה כל אחד מהם עושה. נתתי לכל אחד מהמשתתפים משימות בהתאם ליכולותיו ולמה שהוא אוהב לעשות- אחד דאג למשחק, אחר לחידון ואחר מפעיל את כל האופציות בזום. המפגש אמנם היה קצר אבל התנהל בכיף.
ומה קורה בניהול צוות?
גם כאן תוכלו לראות את ההבדל בין עובדים שמונעים מתגמול חיצוני כמו בונוס לבין עובדים המונעים מתגמול פנימי כמו הרגשת מסוגלות, יכולת השפעה ועצמאות בקבלת החלטות.
המשימה שלנו כמנהלים, כמאמנים וכהורים היא ליצור אצל הצוות שלנו, המתאמנים שלנו וילדינו את ההנעה הפנימית הזו. נעשה זאת על ידי חיבור ויצירת שייכות, הכרה ביכולותיהם ובערך המוסף שלהם ויצירת אפשרויות לפעילות וקבלת החלטות עצמאית.
אתם מוזמנים לקרוא במאמר המצורף איך עושים זאת בצוות וליצור איתי קשר לשאלות ומחשבות נוספות.

3 Ways to Motivate Your Team Through an Extended Crisis Research shows that internal motivation — not external pressure — inspires us to be our best selves.

כשדלת נסגרת - נפתח חלון.
זה קרה לי וקורה לי שלא הצלחתי לקבל תפקיד שמאוד רציתי או פרוייקט שהייתי בטוחה שאני אעשה אותו הכי טוב. זה מבאס, זה כואב ואז מתחילות השיחות הפנימיות של למה זה קורה לי...אולי אני צריכה לעשות משהו אחר?...
בדרך כלל כשאני משחררת את השיחה המגבילה והמעכבת, ומשאירה מקום לרעיונות חדשים ולאנרגיה חיובית, מגיע פרויקט חדש ואפילו הרבה יותר מעניין מזה שרציתי בהתחלה.
למדתי מכך שכדאי להשאיר חלונות פתוחים לרווחה ואז מגיעים הדברים המוצלחים והמהנים ביותר.

שתהיה שנה טובה.
שנת פתיחת חלונות מלאים ברעיונות, פעילויות ומראות מעוררי השראה סיפוק והנאה.
למציאת החלון שלכם - מוזמנים ליצור קשר.
נירית פולק-0548007833

אני אמפטית, רגישה לזולת, אכפתית וכו'..
אלו חלק מהחוזקות שמנתה מתאמנת שלי. שאלתי אותה למה היא מתכוונת באמפטית ותשובתה היתה שהיא מבינה את האחר ויכולה להסתכל מהמשקפיים שלו.
זוהי בעצם סימפטיה ולא אמפטיה כי היא מתייחסת אליו ולא נמצאת איתו. זה הזכיר לי את הסרטון המצורף של Six Seconds שמסביר נהדר את ההבדל בין אמפטיה לסימפטיה.
https://www.youtube.com/watch?v=O1W9MqLSgxY
שווה צפיה

Empathy vs Sympathy: The difference between empathy and sympathy Empathy vs Sympathy: The difference between empathy and sympathy. People often confuse empathy vs sympathy but they have different intentions and outcomes. W...