מרב פרידמן - מדריכת הורים ויועצת חינוכית

03/12/2022

פרק מעולה על ״חיוביות רעילה״ של יהודית כץ ופאולה רוזנברג.
כל כך טוב שהקשבתי לו פעמיים!
ממליצה מאוד 🫶

03/09/2022

אחד הקשיים הגדולים שמגיעים להדרכת הורים לילדים עם הפרעת קשב היא איך לארגן את הילקוט לביה״ס. 📚
ארגון הילקוט לא מתגמל את הילד ב״כאן ועכשיו״, לא מתאים בסדר עדיפויות (באמצע זמן מסך למשל) ולרוב הילד ירצה לדחות לאח״כ.
אז מה עושים?
- קובעים *ביחד* עם הילד מתי מארגנים את הילקוט.
- בהתחלה מסדרים את הילקוט ביחד:
- מארגנים רשימה מדויקת של מה צריך להביא בכל מקצוע.
- בהתחלה ההורה עושה תוך המללה של הדברים והילד צופה.
- לאט לאט נתחיל לתת לילד משימות בהדרגה (נשאל למשל אם יש הודעה מהמורה, נבדוק יחד מה כתוב באתר ביה״ס).
- בסיום ההכנה נאמר: ״עכשיו סיימת לארגן את הילקוט למחר״.

שתהיה לכולנו חזרה טובה לשיגרה 🙏

מזמינה אתכם להתייעץ עמי
יועצת חינוכית (MA), מנחת קבוצות רגשיות-חברתיות לילדים ומדריכת הורים עם התמחות לילדים עם הפרעת קשב ו/או לקויות למידה.
052-3490755

11/08/2022

כותבת עבודת סיום לפרקטיקום של הדרכת הורים לילדים עם הפרעת קשב ו/או לקויות למידה וקשה לי להתרכז.. יש מלא הסחות דעת… אז נזכרתי בכלי שלמדתי שיכול לעזור לי:
לחשוב על גמול שאתן לעצמי כשאסיים את המשימה שהצבתי לעצמי להיום.
דרך אגב, אם עושים את זה עם ילד אז רצוי שהגמול יהיה קשור ליחסים בין ההורה לילד, למשל: חצי שעה משחק משותף, אתה תבחר את הסרט שנראה היום וכדומה.

* זה הגמול שאני קיבלתי על סיום המשימה היומית 🙂

08/08/2022

בשבוע הבא הילדים שלי מסיימים קייטנות ויוצאים לשבועיים של חופש ללא מסגרות.
רגע לפני אני עוצרת ושואלת את עצמי מה אני רוצה מהשבועיים האלה ולמה אני מסוגלת…
אני חושבת לערוך איתם מפגש משפחתי בסוף השבוע של ״תיאום ציפיות״ - מה אתם הייתם רוצים לעשות בחופש? מה אנחנו (ההורים) היינו רוצים בחופש? לשתף האחד את השני, לחשוב על המינונים והאיזונים.
לחשוב על סדר יום, לא קשוח מדי, אבל שתהיה לנו מסגרת.
לתוך הלו״ז נשבץ גם ״זמן פנוי״ וזמן משותף של הורה וילד.
אעדכן מהשטח 😎

14/05/2022

אני מתכננת להירשם
מה איתכם? 🍁

והאותיות הקטנות? ביטול השתתפות – עד שבועיים לאחר הרכישה. החל מהתאריך 22/5/2022 (שבוע לפני הכנס) – לא ניתן יהיה לבטל את ההרשמה/ לקבל זיכוי.

10/05/2022

סיום תהליך עם כיתות ו׳-

היום סיימנו 12 מפגשים בתוכנית ״ארץ יצורי הנפש״.
שאלתי את הילדים מה הם למדו לאורך המפגשים והתמוגגתי מתשובותיהם:
״למדתי לדבר רגשות״.
״למדתי שיעור לחיים - איך להתמודד עם כעסים ולעצור את השדונים”.
״למדתי איך להתמודד עם שדון הלחץ לקראת מבחן״.
״למדתי איך לעצור את הסלמת השדונים: להשתמש בכוח לעצור ולהירגע ובכוח החברות והשיתוף״.
״עזר לי לראות דברים בפרופורציות - גיליתי בעצמי את הכוח לזרום ולהתגמש״.
״עזר לי להבין במה אני טוב (כוחות) ומה מקשה עלי (שדונים).
״דיברנו על רגשות, אין לנו שיחות כאלה בשיעורים אחרים״.

כמה חוכמה ורגישות יש בילדים, הם מלאים בכוחות ולפעמים רק צריך לעזור להם לגלות/לזהות אותם.

לסיכום, כל ילד בחר 2-3 כוחות שזיהה בעצמו במהלך המפגשים והכין לעצמו מחזיק מפתחות של כוחות - ״צידה לדרך״ לקראת המעבר לחטיבת הביניים.

ארץ יצורי הנפש קלפים טיפוליים / אפרת מעיין

27/04/2022

נקודת המבט של הילדים שלנו ביום השואה וביום הזיכרון.

צפיתי בסרטון של אפרת לקט - אמא מאמנת ומאוד התחברתי לאופן בו היא מגישה את המידע לילדים. אז כותבת על סמך דבריה, ומוסיפה גם משלי (:

מחר נתכנס לרגל יום הזיכרון לשואה והגבורה ובשבוע הבא נתכנס לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

אנחנו המבוגרים, חווינו הרבה פעמים ימי זיכרון ויודעים למה לצפות. ילדים צעירים לא. אין להם את החיבור בין יום הזיכרון למשמעותו: הם לא מבינים את הרציונל של עמידה בזמן צפירה, שמבטאת ומסמלת את הסולידריות של כלל חלקי העם, על מגזריו השונים, עם זיכרון הנופלים והנספים.

הילדים מבינים חוויות קונקרטיות ומוחשיות ויום הזיכרון אינו דבר מוחשי. אבל- הצפירה היא מאוד מוחשית וקונקרטית. המועד שלה קבוע בכל שנה, האורך שלה קבוע וה-sound שלה מאוד חזק.
נסביר לילדים על הצפירה באופן חזרתי יום-יומיים לפני המועד ונעשה תיאום ציפיות מוחשי (ממש עם הדגמה) על מנת שהילדים לא יחוו את הצפירה בפעם הראשונה בגן או בביה"ס, כיוון שהקול הנשמע יכול מאוד להפחיד את הילדים.
* אני רוצה להדגיש שזה לא במקום ההכנה המצוינת שיעשו במסגרות, אלא בנוסף.
ילדים מתנהלים בתוך סדר יום מובנה: אצל ילדי הגן- ארוחת בוקר, מפגש, יציאה לחצר וכו'. לכן נספר להם, לדוגמא: "כאשר תשחקו בחצר, ישמע קול, קוראים לקול הזה צפירה". בנוסף, נספר לילדים שהצפירה נשמעת בכל מקום: בגן, בביה"ס, בעבודה של אמא ואבא ומה שכולם עושים בזמן הצפירה זה לעמוד. אפילו המכוניות עומדות...
בזמן הצפירה, אנחנו נהווה מודל לחיקוי עבורם ובאמצעות ההתנהגות שלנו, הילדים יחקו אותנו ויעמדו גם הם.
אני מזכירה שוב, הילדים לא מבינים את משמעות דקת הדומייה, ולכן יתכן והם יצחקו, יקפצו או ישחקו. חשוב שנימנע מלהעיר להם, לכעוס עליהם ולבקר אותם על כך שהם לא עומדים בזמן הצפירה, אלא נמשיך בדוגמא האישית.

לעניין מה מסבירים לילדים... את/ה יכול/ה לבחור מה את/ה מסביר/ה.
לילדים צעירים אין צורך של פירוט הזוועות, אבל אם הילד שואל מה זה יום השואה / יום הזיכרון, אנחנו נענה לו (באופן מותאם) ולא נתחמק. אם נתחמק, הילד עלול להכניס לעצמו רעיונות ותסריטים משלו.
נספר לילדים שיש כל מיני דברים שקרו לפני שהוקמה מדינת ישראל. ("את/ה זוכר/ת שאנחנו חוגגים ביום העצמאות?" "מה את/ה זוכר/ת?" "איך אנחנו חוגגים?") ופה נעצור וניתן להם לענות.. עם דגלים, עם זיקוקים, לבושים בכחול ולבן..
נספר לילדים שלפני שהמדינה שלנו הוקמה, היו אנשים שעשו הרבה למען הקמת המדינה שלנו, היישוב שלנו, הבית שלנו, הדגל שלנו, השפה שלנו וביום הזה אנחנו עוצרים כדי לכבד אותם, לזכור אותם ולהוקיר להם תודה.
נסביר לילדים שגם בשנה הבאה, ובכל שנה, יהיו ימי זיכרון ואנחנו שוב נסביר ונעצור כדי לזכור ולהודות.

לילדים גדולים יותר, שרוצים לראות סרטי שואה או לקרוא ספרי שואה, אם זה בסדר מבחינתכם/ן ההורים, תצטרכו לתווך לילד. כלומר לראות איתו את הסרט / לקרוא איתו את הספר, לעשות עצירות ולשאול שאלות. (לדוגמא: "מה את/ה חושב/ת על אנה הפרנק?", "איזה כוחות היא גילתה?")

העניין של להרחיק מהילד את השואה ברמת הזמן הוא דבר מאוד חשוב, כמו גם להדגיש לצד הדברים הרעים שקרו את הדברים הטובים (בניית מדינה שהיא שלנו, העיר שלנו, השפה שלנו).. יקל על הילד להכיל את מה שישמע כאשר הוא ידע שאותו אירוע עליו אנחנו מדברים התרחש לפני הרבה שנים ובמקום מאוד רחוק מאיפה שהוא גר.

מצרפת סרטון "כשמכירים את הצלילים - פחות נבהלים", סרטון מונגש המפגיש את הילדים עם צליל הצפירה ומסייע בהתמודדות עמה:
https://www.youtube.com/watch?v=1leE80h6UGA