04/08/2021
כמה מילים על ההישג הישראלי באולימפיאדה:
מגוון זה טוב.
כשמדברים על מגוון, מיד קופצת לראש המילה "מינים", מיד לאחר המילה מגוון. מגוון המינים.
מגוון זה טוב בטבע, נכון?
אז למה חלקנו סולדים ממנו? למה קשה לנו כ"כ עם מה ששונה מאיתנו? בצבע, בשפה, בתרבות?
ישראל היא ניסוי חברתי מטורף ב"מגוון": מגיעים אנשים מכל חלקי תבל, לאותו חבל ארץ, כשלעיתים יש להם רק היסטוריה משותפת: הם לא נראים דומה, לא מדברים את אותה שפה, ובעצם, חוץ מהיותם יהודים, אין להם שום דבר במשותף.
הניסוי הצליח. טוב, נו בדרך כלל.
מתי הוא מאוד מאוד בולט? כשלא הצבר הגמור, הנכד,של ילד מהחיידר בפולין שעלה לארץ לפני שלושה דורות, עולה על הפודיום כשהתקווה מרחפת לה באוויר, אלא שכן שלו: ארטיום, שעלה לפני קצת יותר מעשור. שהוא ומשפחתו נאבקים עדיין בקשיי ההגירה.
אז בואו נחגוג את המגוון שלנו, גם ביום יום: כשאנחנו נפגשים עם המהגרים החדשים, "עולים חדשים", שלאור קשיי השפה, השוני בתרבות, עובדים במשרות שלא דורשות מיומנות גבוהה, כדי שיוכלו לספק לילדים שלהם את החינוך המיטבי שיאפשר להם מוביליות חברתית.
גם אנחנו, בתיכון החדש לקיימות, רוצים לחנך את הקהילה שלנו להיות חלק מהכפר הגלובאלי, ולהבין שלא רק ההשתייכות ללאום מסוים היא החשובה, אלא ההשתייכות לכדור עצמו, שאם לא נדאג לו, אנחנו בעצם, פוגעים בעצמנו.
למידע נוסף על התיכון לקיימות ואחריות חברתית >>> https://www.hatichon.org.il/
צילום: רויטרס
