קרן פלד מאמנת אישית ועובדת סוציאלית

כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול - עלי
קבלו!
https://lp.vp4.me/jdwc

שלום, שמי קרן פלד, מלווה נשים בצמתי החיים ופוגשת אותן עם הדילמות המעסיקות נשים שרוצות זוגיות טובה, חווית אימהות משמעותית וגם חשוב להן לזכור את מי הן בתוך המשימות הגדולות הללו.
אני מלווה נשים שחיות את החיים עם כל מנעד הרגשות שישנו. נשים שנעות על הציר שבין האימהות לבין הגשמה עצמית, בין הרצון לשינוי לבין השלמה עם המציאות, נשים השואפות לחוות אושר למרות שהן יודעות שלעיתים המשימה היא להתגבר ולהתמודד עם קשיים.
אני עובדת סוציאלית משנת 2007, בוגרת אוניברסיטת תל אביב. לאורך השנים עבדתי עם מגוון אוכלוסיות ותחומים - במרכז גמילה מהתמכרויות, עם נוער בסיכון ועם נפגעי נפש.
לפני 9 שנים למדתי אימון אישי ופתחתי קליניקה פרטית בה אני מטפלת במגוון הכלים אותם רכשתי והתנסתי לאורך השנים.
במקביל, אני עובדת כפרילנס של אגף משפחות במשרד הביטחון, שם אני מלווה משפחות שכולות.

את שואגת על הילדים שלך מידי פעם?
יופי, גמאני!

לא שזה דבר שאני אוהבת שקורה לי, או שאני שמחה בזה. אבל אני מודה שזה קורה לי מידי פעם. ואני באמת משתדלת מאוד שלא יקרה.

ולמה אני משתפת אותכן בזה? כי עייפתי מהניסיון שלנו להיות פרפקט, מהבושה שלנו על האנושיות שבנו ומהביקורת האינסופית שלנו לגבי עצמנו.

אנחנו ככה רק מחלישות את היכולת שלנו להתפתח ולהשתפר, כי שיפור קורה מתוך תחושת ערך עצמי וכוח, ולא מתוך תחושת דחייה ובוז.



#אנושיות

הנושא החם בחיי כיום הוא - מי אני? וכמה אני?
כמה אני אמא? כמה "קרן"? כמה בת זוגו של זיו? כמה נשאר מזו שחזרה בזמנו מהודו? מה נשאר ממנה???
וכשכבר מצאתי הגדרות ומינונים שמתאימים לי, המציאות דורשת הגדרה מחודשת...
אז מי אני? וכמה אני?

משתוקקת נפשי להיות - בינונית! כן, משהו כזה...אולי לבינוניות יש קונוטציה קצת שלילית...אז בואי נגדיר את זה כ "סתם אחת", מישהי "פשוט רגילה". לא "הכי" ולא "משהו יוצא מן הכלל".

אחת שלא "הכי נהנת בעולם מהקורונה ובבית" - נהנתי ברגעים מסוימים.

אני "סתם אחת" שעושה הכי טוב שאני יכולה, וזה לא אומר שזה הכי טוב שאפשר...

"סתם אחת" עם כוחות ומגבלות; עם הישגים משמחים יותר ומשמחים פחות; עם רגעים קסומים ורגעי צעקות.

"סתם אחת" זה לא דיבור מקובל, כל היום אנחנו שומעות "וואו" (לטוב או לרע). זה לא בולט, לא צועק ונראה לנו ומיותר.

אבל אני מאחלת לי ולכן, להסכים להיות גם "סתם אחת".

אני לא יכולה להגיד שהסנדלרית הלכה יחפה, אלא יותר בכיוון של כפכפי הוויאנז ביום חורף קר.
לפני הלידה "תכנתתי" את הראש לזה שזה "בקטנה". מזה תינוק אחד בבית שהשאר כבר גדולות? חזרתי שוב ושוב על זה שילדתי שלוש בנות בארבע שנים, אז מזה רק אחד כשהקטנה תיכף בת שש...?
קטן עלי. קטן עלינו.
אז זהו שלא.
בדרך כלל אני "מתכנתת" את הראש לזכור שמול מצבים שונים ובטח חדשים יכולים להתעורר קשיים, "נפילות", עליות וירידות.
ואין למה להתרגש מהם.
אה..מה מה...שכחתי את זה.
הייתי בשוק, בבאסה ובהלם שההתחלה יכולה להיות כל כך קשה.
אימל'ה, איפה מזדכים על התינוק הצרחן הזה????
הימים חלפו ונזכרתי שזה גם חלק, לא רק הריח המתוק ופני המלאך שהוא (כבר סוף סוף) ישן.
והצרחן הפך ליותר חייכן, הכרנו. התחלנו להבין אחד את השני.
ובעיקר נזכרתי שהרגעים האלו הם חלק.
חלק מהעסקה (אמנם החלק הפחות מוצלח שלה) אבל חלק.

חזרתי
ויש לי אינסוף הגיגים לשתף

בקרוב...

"איזהו עשיר - השמח בחלקו"

שמח לא כשהמציאות והוא מושלמים
אלא בחלקיות

עוד כנערה שהתחלתי לעסוק בהתפתחות אישית, נעתי בין שתי תפיסות - התפתחות זו השתנות? או שהתפתחות זו בעצם היכולת להשלים ולקבל את עצמי כמו שאני?

לאחרונה התישבתי לכתוב על הנושא ואני שמחה לחלוק אותה איתכן.

מוזמנות להירשם כאן ותקבלו מה שכתבתי ישירות למייל שלכן.

והעיקר שנתפתח, נצמח ונשמח!

נ.ב. מי שרשומה לניוזלטר שלי כבר קיבלה אותו למייל היום (כדאי תמיד לבדוק בספאם)!!

הפרדוקס הגדול של ההתפתחות ואיך מתגברים עליו מהי התפתחות - השתנות או השלמה עם מי שאני?

"אז אם גם אתם מרגישים לפעמים "לא מספיק", דעו לכם שזו התחושה המדויקת שחשים דווקא ההורים הטובים. חלק מלהיות הורה טוב זה לקבל את העובדה שלפעמים אתה לא מספיק טוב"
עינת נתן בספרה חיימשלי
את ההמשך תקראו לבד...