21/09/2024
לא קצר
אבלנחשוב אז תקרא עד הסוף
זה או אנחנו או הם - כתבה את הפוסט החשוב הזה ד"ר מאיה מארק
"בישראל מתרחשת תופעה מדהימה. חברה שלמה מוצאת את עצמה במצב של fight or flight ובוחרת כרגע באפשרות השניה - בריחה. הסיפורים חוזרים על עצמם - צריך להציל את הילדים, גם אם ננצח עכשיו הדמוגרפיה נגדנו, הכל מתפרק, אין פה עתיד. מדובר בהבלים. הבלים שנובעים מקמפיין שקרי שהצליח לשכנע את הרוב שהוא מיעוט, מחוסר הבנה עמוק של התהליכים שקרו כאן, מטעות בזיהוי היריב שמולו אנחנו עומדים ומהיעדר הנהגה פוליטית שתסביר את כל זה לציבור המבוהל.
מקובל עכשיו להגיד שהתקופה הזו דומה לזו של אחרי מלחמת יום הכיפורים. זו טעות. התקופה הזו מקבילה לתחילת שנות התשעים - אלימות ברחובות, טרור משתולל, יאוש מהול בתקווה וריח של מלחמת אזרחים באוויר. בתקופה ההיא כיהן בישראל המנהיג האחרון, יצחק רבין שמו, שאמר לציבור הישראלי את האמת: אי אפשר יותר גם וגם. הגיע הזמן להכריע בשאלה שישראל מתחמקת מלהשיב עליה מאז שהוקמה – מי אנחנו. מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינת הלכה; מדינת שלטון החוק או מדינת שלטון הרבנים; מדינת ישראל או מדינת המתנחלים; מדינה עם רוב יהודי או מדינה עם רוב ערבי; גבולות קבע ברי הגנה או מלחמה נצחית; מדע או נחשלות; הפניית משאבי המדינה למתנחלים ולחרדים וחורבן כלכלי או רמת חיים גבוהה לכולם.
אלה השאלות, הן לא השתנו מאז שנות התשעים והן לא הולכות לשום מקום. כשקם כאן מנהיג שהיה גדול מספיק ואמיץ מספיק כדי לבצע הכרעות היסטוריות - נפתחה מלחמה ברחובות. וכשהמנהיג הזה הוביל להכרעה – טרוריסט מהימין הדתי רצח אותו. למי שעדין לא הבין – אנחנו נמצאים עכשיו בדיוק באותו מאבק, על אותם דברים, ללא מנהיג בשיעור הקומה הנדרש ואחרי שלושים שנים שבמהלכן הימין הדתי בנה את כוחו במימונו הנדיב של הציבור הדמוקרטי העיוור והפראייר, והפך לגורם המשפיע והחזק ביותר בישראל.
מתחת לקמפיין האחדות שמתנהל כיום, מסתתר פחד גדול משובו של המאבק ההוא שהתפרץ שוב אחרי שלושים שנה, עם ההפיכה המשטרית. אסור לפחד מהמאבק הזה. למעשה, כל ישראלי שרוצה לגדל פה את ילדיו צריך לייחל לשובו. לשובו של דבר שאנחנו כבר לא זוכרים איך הוא נראה – מערכת בחירות שבה עומדים זה מול זה שני צדדים שמציעים חזון ועתיד ותכנית פעולה לישראל ומכריחים את הציבור לבחור בין שתי דרכים. לרגע שבו תקום כאן שוב הנהגה אמיצה שתקבל את ההכרעות ההכרחיות.
בישראל קיימת מחלוקת אמיתית ועמוקה שאינה ניתנות עוד לשטוש. גם אלף שיחות גישור בבית הנשיא וגם מליון מעגלי שיח ופיוס וגם אלף קמפיינים על אחדות לא ישנו את העובדה הזו. זה איננו רגע של אחדות. רוב מכריע של הציבור הישראלי רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל בצידו של הרוב הזה מתקיים מיעוט מסוכן של ימין דתי שאינו מקבל עליו את חוקי המשחק הדמוקרטיים, שמנסה לחרב את מוסדות המשפט ושלטון החוק, שחותר לשנות את אופיה וזהותה של ישראל, שנקט באלימות, ונוקט באלימות, ושלא יהסס לנקוט באלימות גם בעתיד. זו הקבוצה הרעיונית והפוליטית ששולטת היום בימין ועם הקבוצה הזו ותומכיה לא צריך לחתור לאחדות ופיוס. מול הקבוצה הזו יש רק שאלה אחת: איזה צד ינצח ואיזה צד יובס. מול הימין הדתי חייב להתייצב רוב ישראלי שפוי וחפץ חיים שיאמר את מה שרבין אמר אז אבל מעטים מדי הבינו - אתם מיעוט קיצוני קטן ומסוכן שצבר הרבה יותר מדי כח פוליטי, הציבור הישראלי לא תומך בעמדות הדתיות הקיצוניות, המשיחיות וההזויות שלכם, אתם מהווים סכנה לחיים של כולנו, למדינה ולמפעל הציוני ואנחנו לא ניתן לכם להחריב את הריבונות היהודית בפעם השלישית בהיסטוריה.
לא סתם התפרצה המחלוקת האלימה ההיא בשנות התשעים ולא סתם היא פסקה לשלושים שנה. מאז רבין וברק המחנה הדמוקרטי בחר מנהיגים שבזבזו שנים יקרות בהתקרנפות, בהובלה של מדיניות שגויה, בחוסר הבחנה בין עיקר לתפל. הם מעלו בתפקידם ובאחריות ההיסטורית שלהם בכך שקיפלו את שני הדגלים הכי חשובים של המחנה הדמוקרטי בישראל – חתירה לשתי מדינות ומאבק בהדתה של ישראל. הם כשלו במשימתם להזהיר את הציבור מפני קבוצות שוליים קיצוניות שפעלו בגלוי למיטוט הדמוקרטיה הישראלית. הם אלה שאפשרו לימין הדתי לבנות כוח אדיר בזמן שהציבור הדמוקרטי חי את חייו השלווים בבועה, לא מודע לסכנה. בגללם מליוני ישראלים מרגישים עכשיו כאילו נפלו להם השמיים על הראש. זיהוי כתובות מהבהבות על קירות הוא תפקידם של מנהיגים. שלנו כשלו.
ועכשיו הגענו לרגע ההכרעה שבו הציבור הדמוקרטי בישראל זקוק יותר מאי פעם להנהגה שתשליך אל פח הזבל של ההיסטוריה את האחדות המדומה ותאמר לציבור את האמת: אם ישראל לא תשנה כיוון – היא תהפוך למדינה דתית, עניה ונחשלת שטובי בניה ובנותיה ימלטו ממנה. אם הימין הדתי ינצח אנחנו וילדינו לא נוכל לחיות כאן. אם נמשיך להפנות את משאבי המדינה אל מטרותיהם המגזריות של הדתיים והחרדים לא תהיה יותר ישראל. אם לא נחתור למהלכים מדיניים ובריתות איזוריות נושמד.
בני גנץ איננו האיש הזה. הוא אולי האיש שיקים את הליכוד ב' או שיצליח להחזיר את ההדר למפלגת השלטון שנרקבה תחת נתניהו, ואני מאחלת לו הצלחה בפרוייקט החשוב הזה. אבל בני גנץ לא מסוגל ולא מעוניין להוביל את ההכרעות הגדולות שאנו ניצבים בפניהן. הוא אפילו לא מסוגל לנסח אותן. האיש שפעם אחר פעם הציל את נתניהו, ושבמפלגתו יושבים אנשים כמו חילי טרופר ומתן כהנא שישב עד לפני רגע עם סמוטריץ' – לא מייצג, לא יכול לייצג ולא ראוי לייצג את הציבור הדמוקרטי בישראל.
כדי להציל את ישראל המחנה הדמוקרטי חייב להגיע אל הבחירות הבאות עם מפלגת שלטון – וכרגע אין לנו כזו. מאז שבתהליך שלקח עשרות שנים מפלגת העבודה נרצחה והתאבדה (ובכך הוכיחה שניתן לבצע את שני הדברים גם יחד) אין למחנה הדמוקרטי מפלגת שלטון וזה חלק גדול מהסיבה שהגענו להתפרקות הנוכחית. כל המחאות שבעולם וכל ההפגנות שבעולם לא יעזרו לנו אם לא ימצאו מנהיגים שיהיו גדולים כגודל הרגע ההיסטורי וכגודל האחריות שמוטלת על כתפיהם.
לא נתניהו יגזור את גורל העם הזה, אלא ההכרעות שיקבלו בשבועות ובחודשים הקרובים כמה אנשים ששמותיהם ידועים ולכן אנקוב בהם – יאיר לפיד, ציפי לבני, גדי אייזנקוט, יאיר גולן. זה עליהם. אבל זה לא רק עליהם. האחריות מוטלת על כולנו. לקרוא להם בכל דרך. לסייע להם בכל דרך. לדחוף בכל הכוח ובכל האמצעים אל עבר היעד הזה. להפגין להם מול הבית, לכתוב להם הודעות, להציף את הרשתות, להפעיל לחצים אדירים. האחריות מוטלת גם על מנהיגי המחאה וחברי הכנסת של האופוזיציה ואנשי ציבור וידוענים ואנשי תקשורת וכותבי טורים. השאיפות האישיות והאגו של אף אחד לא חשובים עכשיו. אם לא תקום פה מפלגת שלטון שתשנה את הכיוון שאנחנו דוהרים אליו, ממילא לאף אחד לא תהיה עבודה. זו המשימה, היחידה, הקריטית שצריך לכוון אליה עכשיו את כל המאמצים: הקמת מפלגה דמוקרטית רחבה שתעמיד אלטרנטיבה פוליטית ורעיונית לברית הדתיים-החרדים והמושחתים.
אפשר להציל את ישראל. ישראל יכולה עדין להיות מדינה דמוקרטית, ליברלית ויהודית עם כלכלה משגשגת ובטחון אישי. אבל בשביל שזה יקרה הישראלים צריכים להאמין שהעתיד הזה אפשרי, וצריכים לבחור להלחם על העתיד הזה."
נדרשת הכרעה!!!
