גלית יניב - מגשרת ומאמנת אישית

כשהילדים כבר גדולים… אבל עדיין צריכים את אבא ואמא....

אתם מתגרשים והילדים כבר גדולים?

מה זה בעצם אומר?

תחשבו על זוג שמגיע לגישור.

דנה וקובי (שמות בדויים) הגיעו לגישור. הם נשואים יותר מ־25 שנה, ויש להם שני ילדים מקסימים: אור בת 19 ומתן בן 22.
מתן כבר גר מחוץ לבית, לומד באוניברסיטה ומתחיל את חייו העצמאיים.
אור עדיין בבית, חיילת ומן הסתם, עדיין נשענת על ההורים בהרבה מאוד היבטים.

על פניו, חוקית, זה פשוט: שני הילדים בגירים. לא נדרש להסדיר זמני שהות או אחריות הורית.

מתחילים את תהליך הגישור, מגיעים לנושא מימון הוצאות הילדים ומהר מאד עולה השאלה: מה עם שכר הלימוד של מתן?
ואחריה: מה עם שכר הדירה שלו?
דנה אומרת: "ברור שאני רוצה שנמשיך לעזור לו. הוא רק בן 22."
קובי מהנהן: "גם אני. אבל… איך בדיוק נממן את זה עכשיו? הרי הגירושין הללו זו עיסקה כלכלית כל כך גרועה..."

ופה מגיעה שאלה שלא תמיד נעים לשאול אבל תהליך הגישור מהווה הזדמנות שאולי לא היתה נוצרת לזוג נשוי: מה ההורים בעצם יכולים להרשות לעצמם? כי לפני הפרידה אולי היו בבית שתי משכורות, משכנתא אחת והוצאות של משק בית אחד. אחרי הפרידה – פתאום יש שתי דירות, שני חשבונות חשמל, שתי מכוניות, מעבר דירה ועוד הרבה מאוד עלויות חדשות.
והילדים? הם עדיין צריכים את שכר הלימוד, את שכר הדירה, את הרכב, את העזרה בתקופת המעבר.
ההורים רוצים לתת. אבל לפעמים פשוט אין מאיפה.

ואז עולה עוד שאלות מורכבות:
אם אחד ההורים מרוויח משמעותית יותר מהשני – האם נכון ששניהם ישתתפו באותה מידה?
ואם אחד מהם נשאר עם הבית והשני צריך להתחיל מחדש – האם גם זה צריך להילקח בחשבון?
ומה קורה כאשר הרצון להיות "אבא ואמא טובים" מתנגש עם הצורך של כל אחד מההורים לבנות לעצמו חיים כלכליים אפשריים אחרי הפרידה?
אלה לא שאלות שיש להן תשובה אחת נכונה.

וזה בדיוק המקום שבו נכנס תהליך הגישור, שיכול להיות כל כך משמעותי ומשנה חיים.

נשאל: מה וכמה הילדים צריכים? וגם, במקביל: כמה אתם יכולים? ומה אתם רוצים? מה חשוב לכם? איפה אפשר להתגמש? על מה לא תרצו לוותר? ומה יקרה אם המציאות הכלכלית של אחד מכם תשתנה?

לפעמים ההסכמה תהיה שההורים ימשיכו לממן את הלימודים. לפעמים יחליטו על תקרה שנתית. לפעמים אחד יממן יותר והשני פחות, בהתאם ליכולות. לפעמים יסכימו לעזור במגורים, אבל יסבירו שאת שאר ההוצאות הילד יממן באופן עצמאי. ולפעמים הם יחליטו שלא לקבל בשלב הזה החלטות חלוטות, אבל העיקר שהנושא עלה לסדר היום וגיבשנו ביחד מנגנון שיסייע להם לקבל החלטות בהמשך.
וזה לא אומר שההורים פחות אוהבים את הילדים או שפחות אכפת להם מהם. זה אומר שגם להורים יש חיים שצריך להמשיך לקיים.

בגישור אנחנו לא מחפשות את ההסכמות "הכי נדיבות" על הנייר. אנחנו מחפשות הסכמות שאפשר לחיות איתן ולעמוד בהן, זה למעשה הדבר הכי חשוב.

אז אולי השאלה הנכונה היא לא "האם אנחנו עדיין חייבים לממן את הילדים?" אלא: "איך אנחנו בוחרים ויכולים להמשיך להיות שם בשבילם בלי שאף אחד מאתנו יקרוס בדרך כלכלית ובנוסף, מהי התפיסה החינוכית שלנו בהיבט עצמאות כלכלית?"

כי גם כשהילדים כבר בני 18, 22 או 24…ילדים זה ילדים❤️

הסכם טוב הוא זה שמצליח להחזיק יחד את שני הדברים: את האהבה והאחריות של ההורים כלפי הילדים, ואת הצורך של כל אחד מההורים להמשיך לחיות, להתקיים ולבנות את חייו מחדש.

וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבות בגישור: אין נוסחה אחת. יש משפחה אחת, עם צרכים, יכולות, תפיסות חינוכיות, רצונות ומציאות כלכלית משלה.
וההסכם - צריך להתאים בדיוק, אבל בדיוק אליה, לאותה המשפחה.

יש פגישות שאנחנו מגיעות אליהן עם לא מעט סימני שאלה.

אנחנו עוברות שוב על הסיכומים מהפגישה הקודמת, נזכרות בנקודה שבה הסתיים השיח ומבינות שהיום עומד על הפרק הנושא הכי טעון, הכי רגיש, זה שנראה היה בפעם הקודמת, שאין לו פתרון.

גם אחרי שנים כמגשרות, יש רגעים שבהם אנחנו תוהות:
איך נצליח לעזור להם לעבור גם את המשוכה הזו?

ואז מתחילה הפגישה.

לא פעם, כבר אחרי כמה דקות, אנחנו מבינות שמשהו השתנה.

לא בגלל שאנחנו עשינו משהו נוסף.
לא בגלל שמישהו "נכנע".

אלא בגלל שבשבועיים שלא נפגשנו... התהליך המשיך לעבוד.

מילה שנאמרה בבית.
מחשבה שלא הייתה שם קודם.
שיחה קצרה בין ההורים.
הבנה חדשה.
ויתור קטן.
או פשוט זמן... שנתן לדברים לשקוע.

אחד הדברים היפים, והפחות מוכרים, בתהליך גישור הוא שלא כל העבודה מתרחשת סביב שולחן הגישור.

בין פגישה לפגישה, משהו ממשיך לעבוד.

אנחנו שואלות שאלות שממשיכות להדהד.
מסבירות את המשמעות שמאחורי עמדות ודרישות.
עוזרות לצדדים לעבור משיח של "מי צודק" לשיח של "מה באמת חשוב לכל אחד מאיתנו".
מעודדות אותם לדבר גם כשלא נוח, גם כשיש כעס, וגם כשנדמה שאין על מה להסכים.

זו אחת הסיבות שבחרנו בשם "מגדלור – גישור מאיר דרך."

מגדלור לא מושך את הספינה אל החוף, ולא מחליט עבורה לאן להפליג.

הוא פשוט מאיר את הדרך, עד שהדרך נעשית ברורה יותר.

כך גם אנחנו רואות את התפקיד שלנו.
לא לפתור את מחלוקות של בני הזוג.
אלא להאיר, לשקף, לשאול, לאפשר.

ולפעמים, כל מה שצריך הוא עוד מרווחים ועוד קצת זמן... כדי שהאור יגיע גם למקומות שעד לפני רגע היו עטופים בערפל.

לתיאום פגישת היכרות ללא עלות מוזמנים לפנות לאחת מאיתנו:
ליאת - 054-2503950
גלית - 050-457-7474

השבוע חתמנו על שלושה הסכמי גישור.

שלושה זוגות. שלושה סיפורים. שלושה מסעות שונים.

אחת השאלות הראשונות שאנחנו נשאלות כמעט בכל שיחת היכרות היא:
“כמה זמן יימשך תהליך הגישור?”

והתשובה שלנו תמיד נשארת אותה תשובה:
״זה משתנה״.

זה תלוי בקצב של בני הזוג, במורכבות הנושאים, ביכולת להקשיב, לעבד, להתגמש, ולפעמים גם פשוט בזמן שנדרש ללב להדביק את מה שהראש כבר מבין.

השבוע זה קיבל ביטוי מוחשי:
זוג אחד השלים את התהליך בתוך חודש וחצי.
זוג נוסף בתוך ארבעה חודשים.
והזוג השלישי הגיע להסכם לאחר שנה שלמה.

אף אחד מהמסלולים האלה אינו “נכון” יותר מהאחר.

גישור אינו מרוץ. הוא מסע.
וכמו בים, אין שתי הפלגות זהות. יש מי שמגיע לחוף במהירות, ויש מי שנדרש לעצור, לחשב מסלול מחדש ולהמתין עד שהגלים יירגעו.

משך המסע אמנם ייחודי ומשתנה, אך אתם יכולים להיות בטוחים שאנחנו נהיה שם עבורכם לכל אורכו כמגדלור – נקודת אור יציבה בתוך התקופה הסוערת, שמסייעת לשמור על הכיוון גם כשהראות אינה מושלמת ולהוביל לחוף מבטחים.

ובסופו של דבר, כשמגיעים אל החתימה, לא משך הדרך הוא מה שחשוב – אלא הדרך בה צעדו.

אז מודות כל פעם מחדש על הבחירה בנו, על האמון ועל הזכות להאיר את הדרך.

חיבור בין אנשים ותהליכים במערכות יחסים מתמשכות- זה בדיוק המקום בו אנחנו פועלות, בין אם מדובר בזוג שמתגרש, במשפחה, בשותפות עיסקית, בעסק משפחתי או בצוות מקצועי. היכולת לנהל קונפליקט בצורה שמאפשרת המשך קשר היא מיומנות קריטית, במיוחד בתקופות מורכבות.

תודה ל־ג'וינט ישראל ולרעות לזר על ההזדמנות והאמון שנתנו בנו להעביר הרצאה בנושא כלים גישוריים למלווים עסקיים של משקים חקלאיים בצפון ובדרום, שנפגעו בעקבות המלחמה.

המפגש הזה הזכיר לנו שוב עד כמה גם תהליכים “עסקיים” הם בעצם קודם כל תהליכים אנושיים.

מאחורי כל משק, החלטה או אתגר כלכלי, עומדות מערכות יחסים. ישנו מנעד שלם של רגשות, חששות, עומסים, כאב, תקווה עמם האנשים נכנסים לפגישה ועצם המודעות לכך, היא כבר חצי הדרך בהתמודדות בדרך להשגת היעדים.

הסברנו על מורכבות העסק המשפחתי ועל מה קורה לנו במוח בעתות משבר ובחירום והצגנו 5 כלים גישוריים בסיסיים, שיכולים לסייע דווקא ברגעים של משבר אמון ואובדן תקווה.

בחלק האחרון של ההרצאה, קיימנו סימולציה מתוך עולם התוכן של המשתתפים, שאפשרה להם להתנסות בכלים בתוך מציאות מורכבת ומוכרת מהשטח.

ניכר שכלל המשתתפים יצאו מהמפגש בהבנה חד משמעית, שבסופו של דבר הכול מתחיל ונגמר במערכת יחסים.

תודה לכל המשתתפים על הפתיחות, הסקרנות והנכונות לעצור רגע בתוך העשייה האינטנסיבית ולהסתכל גם על האנשים שמאחורי התהליך.

אז אם אתם עוסקים באינטראקציה עם אנשים/לקוחות, במיוחד כזו שמציפה רגשות, מוזמנים לפנות ונתאים את ההרצאה לקהל היעד הספציפי שלכם.

ליאת - 054-2503950
גלית - 050-4577474.

יש משהו במרחב הכפרי שמאפשר לנשום אחרת.

אולי אלה השדות, הפרחים, השקט, האור שנכנס מהחלון או התחושה שהזמן, לעיתים, עומד מלכת.

אנשים שמגיעים אלינו בפעם הראשונה לגישור בקליניקה ומדמיינים לעצמם משרד עם שולחן, כסאות ואיזה אגרטל...כמעט תמיד מופתעים, עוצרים לרגע ומתייחסים לנעימות, לרוגע, לאווירה.

כי בתוך מצבים של מתח, קונפליקט, חוסר ודאות או כאב, למרחב ולסטינג שבו מתקיימת השיחה יש השפעה לא פחותה מזו של המילים עצמן.

אנחנו מאמינות שכאשר אנשים מרגישים בטוחים ונינוחים יותר, נפתח גם מקום להקשבה, לחשיבה יצירתית, להבנה אחרת של הדברים. לא תמיד הפתרונות מגיעים מיד, אבל אין ספק שמשהו מתחיל להתרכך.

וגם אנחנו, כמגשרות, מרגישות עד כמה המרחב הזה תומך בנו, במיוחד בתקופות מאתגרות רגשית, כשהלב והראש עמוסים. הטבע, השקט והפשטות שמקיפים את הקליניקה מזכירים לנו להאט, לנשום, ולהישאר נוכחות באמת עבור האנשים שמגיעים אלינו ברגעי המשבר שלהם.

ובתוך הירוק, השקט והפשטות של הקליניקה, נוצר לא פעם מרחב שמאפשר להתחיל מחדש שיחה או תהליך, שלא הצליחו להתקיים במקום אחר. 🌿

אז מי מכם שנמצא בימים אלו במחשבות על פרידה או שהחלטתם זה מכבר, מזומנים ליצור קשר וללא עלות לקבל מאתנו הכוונה. מוזמנים לבקר באתר שלנו שמופיע בתגובה הראשונה.

ליאת – 054-2503950
גלית – 050-4577474.

גמישות מחשבתית היא ערך עליון בחיים בכלל, אבל כשבגישור עסקינן, על אחת כמה וכמה.

במסגרת ההכנה שלנו לפגישת חתימה על הסכם, אנחנו מתלבטות לגבי תשורה, מזכרת קטנה מאיתנו למגושרים שלנו לכבוד סיומו של תהליך כל כך משמעותי שתמיד מחבר אותנו אליהם רגשית.

לכאורה, הכי קל היה לקנות סטוק גנרי של מתנות שישמשו אותנו לכלל הזוגות. אבל אנחנו מתייחסות לזה אחרת ושואלות את עצמנו איך המזכרת הזו תיתפס על ידי בני הזוג הספציפיים הללו ובהתאם לכך מקבלות את ההחלטות.

היו זוגות שמראש החלטנו שלא תהינה מזכרות. הערכנו שלפחות אחד מהצדדים יחוש אי נוחות ומשכך, הבנו שזה לא מתאים ושעדיף ללא. היה זוג שהיתה לו זיקה לדת והחלטנו לתת להם מחזיק מפתחות עם פסוק רלבנטי והם באמת שמחו בכך מאד.

השבוע סיימנו תהליך עם זוג מאד מיוחד, שהיוו דוגמא ומופת ליכולת לראות את הצרכים אחד של השני, תוצר של חברות איתנה, שהצליחה להתגבר ולשרוד לצד הכאב והאבל על פירוק המשפחה.

כפי שאתם רואים בתמונה, סידרנו שש אבנים על השולחן הקטן וביקשנו מכל אחד לבחור לעצמו שלוש מתוכן. אבן התקווה, אמרנו להם, נבחרה על ידינו לשניכם, כי זו המתנה שאנחנו קיבלנו מכם. לגבי שאר האבנים - משאירות לכם את הבחירה. עוד אמרנו להם, שלא היינו נותנות את חופש הבחירה לכל זוג. אצלכם, אמרנו, אנחנו יודעות שהכבוד ההדדי והאהבה שעדיין שורה, תאפשר לכם לעשות זאת ביחד ואנחנו גם יודעות שכל אחד ייצא מרוצה.

"...ְזֶה מַתְחִיל בְּצַעַד, זֶה מַתְחִיל בַּחֲלוֹם, זֶה מַתְחִיל בְּאֵזוֹר בַּבֶּטֶן שֶׁתָּמִיד מַמְשִׁיךְ לִנְשֹׁם, זֶה מַתְחִיל מִמֶּנִּי וּמַמְשִׁיךְ אֵלֶיךָ גַּם, זֶה מַתְחִיל בְּדִיּוּק בַּפַּחַד שֶׁנִּיצַּחְתִּי לֹא מִזְּמַן. זֶה מַתְחִיל מִדִּמְיוֹן וּמַמְשִׁיךְ לִמְּצִיאוּת, זֶה הָאֹומֶץ לַהֲפֹךְ אֶת הַקְּשָׁיִים לְהִזְדַּמְּנוּת... " עדי אברהמי.

השנה שנת 2021, אני יושבת באחת מסדנאות הפרישה המצוינות שהארגון מעניק לפורשיו ולבקשת המנחה, אני כותבת איך ייראו חיי בעוד כמה שנים. למי שמכיר אותי, כתיבה היא אחת האהבות והחוזקות שלי ואני רק מחכה למשימות מעין אלו.

העזתי לחלום. דמיינתי עסק עצמאי, בתחום של אימון, גישור ומה שביניהם. דמיינתי שיגרה מיטיבה עם המון עצמאות ואת עצמי מוקפת רק באנשים שעושים לי טוב. דמיינתי איך אני הופכת את "ההובי" שלי, להקשיב, לעזור ולהיות שם עבור אנשים באשר הם למקצוע, כפי שכל כך רציתי כל השנים. שמתי הצידה ממש באגרסיביות את כל המחשבות המקטינות, המפחדות, הלא מאמינות והרשיתי לעצמי הפעם להימנע מצמצום עצמי, להתחבר רגע לרצון האמיתי שלי, למי שאני באמת.

כחמש שנים חלפו. יחד עם ליאת בן ארי שהפכה להיות החצי השני שלי, המשלימה המקצועית הכי איכותית שיכולתי לדמיין, שהצטרפה גם למקבץ החברות הכי טובות שיש אנחנו משיקות שם ולוגו לעסק שבנינו בארבע ידיים, בארבע השנים האחרונות. בעקבות תהליך עסקי עמוק שעשינו בליווי של נעמה שקד לוי המדהימה חשפנו את הערכים האישיים המקצועיים והאישיים של כל אחת מאיתנו וגיבשנו יחד את המכנה המשותף.

הלוגו שאתם רואים בתמונה, הינו תוצר של עבודה משותפת עם המעצבת הגרפית יעל משה, שהיתה מאד מכילה וסבלנית לבקשות שלנו ובסופו של דבר בנתה תוצר שאנחנו מאד אוהבות ומחוברת אליו.

"מגדלור – גישור מאיר דרך" - זה השם שבחרנו למשרד הגישור שלנו. מגדלור משקף את הערכים שאנחנו מאמינות בהם בכלל ובפרט כשאנחנו מגשרות. מגדלור קיים כדי להאיר דרך במצבים של ערפל, סערה וחוסר ודאות. המגדלור עומד יציב, גם כשהים סוער. המגדלור מהווה מקום של תקווה ואופטימיות זהירה – האור לא מבטל את הקושי, אבל מאפשר להאמין שאפשר לצאת ממנו ואפילו מחוזקים. מגדלור מאפשר ראייה רחבה ופרספקטיבה, רואה מרחוק את התמונה הגדולה ומאפשר חשיבה לטווח הארוך. המגדלור לא "מושך" ספינות – הוא מאיר את הדרך והבחירה – בידיהן. האור של המגדלור מרכך, לא שופט. הוא משדר מקום בטוח, מכיל ולא מאיים – קריטי למגושרים, שנמצאים במצב פגיע במיוחד.

אז כן, זה התחיל בצעד, בחלום שקרם עור וגידים ואני הכי גאה בעצמנו בעולם!

מוזמנים להכנס לאתר שלנו כדי להתרשם עוד, קישור בתגובה הראשונה.