28/05/2015
רגע של היסטוריה
ערב אחד בשנת 1620 התיישבה מדאם דה רמבוייה ליד שולחנה והחלה לכתוב מכתבים לכמה מחבריה הקרובים. הגבירה האצילה, שהייתה חולנית למדי, לא יכלה לעמוד בחובות המתישים של אשת חצר בחצר המלך, וממילא חשבה שהחצר התמלאה בכל מיני נובורישים שקנו את התואר שלהם בכסף. היא החליטה להזמין את כמה מכרים בעלי שם טוב לערב של הקראת שירה ודיונים פילוסופיים באחד מחדרי האירוח בביתה, וכך להקים, בעצם, חצר משלה, שאליה ייכנסו, בהזמנה בלבד, אצילים אמיתיים. כמו כל דבר חתרני ומגניב, גם הסלון של מדאם דה רמבוייה הפך במהרה למיינסטרים. בסוף המאה החלו יותר ויותר נשים לפתוח סלונים משלהן, ולארח בהן את הוגי הדעות הגדולים ביותר של התקופה - אנשי תנועת ההשכלה.
הנשים הללו, שנקראות היום סלונייריות, היו שונות מאוד ממדאם דה רמבוייה. הן הגיעו ממגוון מעמדות ותפקידים בחרה. בנות לא חוקיות של אצילים, משרתות לשעבר, נזירות שברחו מן המנזר ואצילות שעזבו את בעליהן - כל אלה החלו להזמין גברים משכילים וחריפים לערבים בסלוניהן. המשותף לכולם - הרצון להקיף את עצמן בידע, שלהן לא היה גישה אליו. החינוך המקיף והיסודי לו זכו גברים נחשב לא מתאים לאישה, ואלה שרצו להשכיל בכל זאת נאלצו לעשות את זה בעקיפין, בהתגנבות לספריות של בעליהן ובהאזנה לשיחות פילוסופיות בארוחת הערב.
הסלון היה מקום אידאלי לחינוך בעקיפין שכזה. הסלונייריות יכלו לברור את המשתתפים ולארגן את האירוע, ובכך לקבוע, במידת מה, את אופי השיחה - האם זו תהיה הקראת מחזה חדש, או שמה ערב וויכוחים פילוסופיים על טבע האדם? כשהן מסתובבות בחדר ומאזינות לשיחות השונות, יכלו הסלונייריות לרכוש בעצמן מעט מן הידע שנמנע מהן.
גם אנשי הנאורות נהנו מהסלון. לטענתם, הסלונייריות היו חשובות לתנועה, מפני שנוכחותן המעדנת והמרגיעה של נשים עזרה לבנות שיח פורה ושיתוף פעולה חיובי בין המשכילים. בפועל, הסלונים היו נקודה קבועה בה יכלו מספר רק של משכילים להיפגש, מקום מצויין להציג יצירות חדשות ולבחון אותן על קהל מצומצם, ואפילו הזדמנות לפילוסופים וסופרים צעירים להתפרסם לראשונה, אם התמזל מזלם והם זכו בהזמנה.
מצד שני, היו כאלה שסלדו מהסלון. המתנגדים, ובראשם רוסו, טענו שהסלון הופך את סדר הדברים הטבעי - גברים מתקבצים בו סביב אישה אחת כמו פילגשים בהרמון, הם סרים למרותן כמו שפחות, והכי גרוע, הנשים האלה, עם הגינונים המטופשים שלהן, מעקרות את הדיון הפילוסופי החשוב ומעכבות את התקדמות התנועה.
רוסו וחבריו, כמובן, לא הצליחו לעצור את הסלונייריות. סלונים המשיכו להתקיים לכל אורך המאה, וליוו את הנאורות עד סופה. נשים אמנם לא יכלו להפוך לחלק מתנועת הנאורות כמו וולטייר או דידרה, אבל הן יכלו להזמין אותם לבתיהן ולשמוע את מה שיש להם לומר.
