14/09/2026
מילים שכתבתי וחוזרות להדהד בי שוב ושוב- על האומץ לנוח, להניח, להסכים לא להיות בראש, תרתי משמע-
טייק אחד, איזה אומץ, ואיזו כרבולת:)
מקווה שיגע בכם❤️.
—
להיות לזנב ולא לראש
לא לא התבלבלתי
זה בדיוק מה שרציתי לכתוב
וזה כל כך הרבה יותר מעניין מאשר לכתוב
להיות לראש ולא לזנב.
זה מזכיר לי עוד אימרה מוכרת,
שנזכה להיות בצד הנותן ולא בצד המקבל,
ואני כל כך מעדיפה לברך,
שנזכה להיות בצד המקבל ולא בצד הנותן.
כי זה כל כך מעייף תמיד להיות בנותנים,
וזה כל כך מעייף
תמיד להיות בראש
מתי אפשר רגע לנוח?
מתי אפשר רגע לעצור?
מתי זה הרגע שבו זוכרים שאין תחרות ואין מאבק,
אלא שאנחנו כאן כדי לפגוש את כל הצדדים.
של עצמינו.
של אחרים.
את כל זה למדתי בסטודיו,
כי בסטודיו ובקונטקט מתהפכים הרבה,
רואים את העולם הפוך,
ובסטודיו מפארים את הזנב, לפעמים הוא בין הרגליים,
אבל לרב הוא נע בחלל, מסתובב, חוגג,
זנב סנאי ארוך לתפארת או
זנב סוס מהיר לעוצמתי או
זנב טווס מפואר וצבעוני.
אני בוחרת איזה זנב יש לי
אני משחקת בין דמויות
בין חלקים של עצמי
הראש דווקא פחות פעיל
ואני מרשה לעצמי לא להצליח
כי איזה הצלחה מטורפת זו
להרשות לעצמי לא להצליח?
שנזכה להיות בגוונים רבים,
ולחוות את עצמינו באופנים רבים,
כבר השנה.
אמן, דניה
—
מוסיפה גם נ״ב, שזה גם חשוב להיות בנותנים, לזכות לדעת שיש לנו גם מה לתת, לחברים, ולעולם. זה גם זכייה בפיס.
