מרכז י.נ.ר, המרכז המוביל ללימודי מקצועות הייעוץ והטיפול

*טל אורות* ✨
פרשת חוקת
🔸 *אמונה במקום שליטה*🔸

פרשת חוקת גדושה באירועים ונושאים משמעותיים ומהווה מעבר מדור המדבר לדור שעתיד להיכנס אל הארץ. העם נפרד ממנהיגי הדור - מרים ואהרון בפטירתם, ומשה בבשורה על אי כניסתו אל הארץ.
זהו מעבר המהווה שינוי בהנהגה הניסית שאפיינה את דור המדבר לארציות המתבקשת בכיבוש הארץ.

הפרשה נפתחת במצוות פרה אדומה, עליה אומרת התורה: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" – מצווה שאין אנו מבינים את טעמה.
רש"י ומפרשים נוספים קושרים בין פרה אדומה לחטא העגל. רבי יהודה הלוי מסביר שחטא העגל היה ניסיון של העם ליצור לעצמו דרך מוחשית להתקרב אל ה'.
משה מתמהמה, נוצרת תחושה של חוסר ודאות. במקום להמתין ולהאמין, הם מייצרים דמות בה אפשר להאחז.
אל מול הרצון לשלוט וליצור ודאות, אותו מסמל העגל, מעמידה התורה את הפרה האדומה - שמלמדת שלא הכל ניתן להבנה ולא הכל נתון לשליטתנו.
אנו נדרשים לפרה אדומה כאשר היא באה לטהר את טומאת המת. המפגש עם המוות הוא אולי המפגש החד ביותר של האדם עם חוסר הוודאות ועם ההכרה במגבלות כוחו. המוות אינו נתון לשליטת האדם, ודווקא במקום שבו אין שליטה – נדרשת אמונה - זאת חוקת התורה.

את אותה תחושת חוסר ודאות ואובדן שליטה חווה העם עם פטירתה של מרים והסתלקות הבאר שליוותה אותם. העם מוצא את עצמו ללא מים, במציאות חדשה ולא רצויה. תגובתו אינה קבלה או אמונה אלא תלונה:
"וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה..."
הקב"ה מבקש ממשה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים.
אלא שמשה מכה את הסלע במקום לדבר.
הרמב"ם מסביר ששורש חטאו של משה היה הכעס. הכעס גרם לו לשכוח את כוחו של הדיבור, ובמקום לדבר – להכות.
רש"י מסביר את חומרת המעשה בכך שהוא גרם לחוסר אמונה -
"אילו דיברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה".
שוב אנו פוגשים את אותו מסר: גם כאשר המציאות אינה מתנהלת כפי שרצינו, נדרשת אמונה ולא תלונה. דיבור ולא הכאה.

אך נראה שהעם עדיין אינו מפנים את המסר.
בהמשך הפרשה הוא שב ומתלונן, הפעם על הדרך הארוכה:
"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר..."
כתוצאה, הקב"ה שולח את הנחשים השרפים.
רש"י מסביר שהנחש נבחר להענישם משום ש"תפסו אומנותו של נחש", שהרי הנחש הקדמוני קלקל בכוח הדיבור וגם הם קלקלו בדיבור של כפיות טובה.
הם נענשים באמצעות הנחש אך גם מתרפאים מהתבוננות בו. כמו שהדיבור יכול להמית ויכול להחיות.
העם מבין את טעותו ואומר:
"חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ."
העם למד את הלקח ובאירוע הבא הוא כבר שר שירה -
"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ."
שירה שמבטאת תיקון - תיקון הדיבור, תיקון האמונה וכפיות הטובה.
בכל אחד מרצף האירועים הללו, ניצב האדם אל מול מציאות שאינו מבין, אינו בוחר ואינו שולט בה.
והשאלה היא כיצד הוא מגיב.
בכעס או באמונה.
בתלונה או בהודיה.
בדיבור או במכה.
כל אחד מאיתנו פוגש במהלך החיים לא מעט "חוקות" – אירועים שלא מובנים לנו.
מצבים שלא בחרנו,
קשיים שלא תכננו.
אכזבות, עיכובים, שינויים, פחדים ואובדנים.
פרשת חוקת מזכירה לנו שהחיים האמיתיים אינם מתרחשים רק כאשר הכול מסתדר לפי התכנון.
ובמקום הזה נמדדת הבחירה בתגובה, באמונה וביכולת להכיר תודה. ✨

שבת שלום 🌷
טל פריגן
מנהלת מרכז י.נ.ר
ומרכז מטיבת"א לטיפול וייעוץ במשפחה.
*לייעוץ ועזרה ראשונה נפשית*
24 שעות ביממה
*2837**

*טקס סיום מרגש למשתתפי סדנת “מיומנויות תקשורת במשפחה” בכלא איילון*

הסדנה התקיימה מטעם מרכז י.נ.ר ואגודת היועצים במסגרת שיתוף פעולה עם רבנות שירות בתי הסוהר, במטרה להעניק לאסירים כלים ומיומנויות לשיפור התקשורת הבין-אישית ולהכינם לקראת חזרתם לחיי המשפחה והקהילה. את הסדנה הנחה הרב דוד בן חי.

במהלך החודשים האחרונים רכשו המשתתפים כלים משמעותיים בתחומי הזוגיות, הורות, תקשורת מיטיבה והתמודדות עם אתגרי החיים.

בטקס סיום מרגש שיתפו האסירים בהשפעה החיובית של התהליך על חייהם ועל מערכות היחסים שלהם, והעניקו למנחה אות הוקרה ומתנה מיוחדת כאות תודה על הליווי, ההשקעה והמסירות לאורך הדרך.

גם הצוות המקצועי של רבנות בתי הסוהר הביע את הערכתו לפעילות החשובה ולתרומתה המשמעותית לתהליך השיקום וההכנה לקראת החיים שלאחר השחרור.

*”כל אדם זכאי להזדמנות לצמוח, להשתנות ולבנות עתיד טוב יותר לעצמו ולמשפחתו”*
סיכם הרב בן חי.

תודה מיוחדת לשותפים לדרך: מרבנות שב”ס, הרב גבריאל עזרא, רענ’ תקון תורני, רב השב”ס, הרב שי גוב ארי, רב מחוז מרכז הרב מאיר מגנזי, רב בית הסוהר הרב שבתי מוזגו והרב ידידיה היקר, על האמון, שיתוף הפעולה והעשייה המבורכת למען חיזוק התא המשפחתי וקידום תהליכי השיקום.

ותודה לצוות מרכז י.נ.ר והאגודה על המחויבות המתמשכת להעניק ידע, כלים ותקווה, מתוך אמונה שגם במקומות המאתגרים ביותר ניתן להצמיח שינוי, לחזק משפחות ולבחור בעתיד טוב יותר.

לעדכונים נוספים
מוזמנים לעקוב אחרינו בערוץ:
https://whatsapp.com/channel/0029VbCPYf38vd1GUUHOG21d

*טל אורות* ✨
פרשת קורח
🔸 לפרוח במקום שלי 🔸

במבט ראשון נדמה שהמחלוקת של קורח היא על הנהגה וסמכות.
קורח טוען: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים... וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ?" לכאורה, טענה עניינית וערכית.
אך בהמשך מתברר שהסיפור הוא עמוק יותר. קורח לא נאבק על תפקיד. הוא נאבק על מקום.
חז"ל מתארים את קורח כאדם גדול, מיוחס ובעל מעמד. לא היה חסר לו דבר. ובכל זאת, כל מה שהיה בידיו לא הצליח להרגיע את תחושת החסר. הוא לא הסתכל על מה שניתן לו, אלא על מה שניתן לאחר.

חז"ל בפרקי אבות באומרם: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם."
המידות האלה לא מביאות להפסד ולחורבן, הן מוציאות את האדם מן העולם שלו. מן החיים שניתנו לו. מן המקום שבו הוא יכול לצמוח ולהשפיע.
קורח אינו עסוק בתפקיד שלו. הוא עסוק בתפקידו של אהרן.
הוא אינו שואל: מה הייעוד שלי? אלא: למה לו יש ולי אין?
וכשאדם חי כך, שום הישג לא יספיק לו. הוא עובר מעולם ה"יש" שלו לעולם ה"חסר" של האחר.

בחיים שלנו, אנו עלולים לנהוג כקורח. למה הוא/היא ואני לא? לעיתים הקושי אינו נובע רק ממה שחסר, אלא מההשוואה. מהמבט על מה שיש לאחר. על הזוגיות שלהם, הילדים שלהם, הבית שלהם.
וככל שההשוואה גדלה, כך ההודיה קטנה.
*אחד האתגרים הגדולים בחיים הוא לראות, לקבל ולהודות על מה שיש לנו. לא מתוך ויתור אלא מתוך הבנה שלכל אדם יש שליחות משלו, כוחות משלו ותפקיד שרק הוא יכול למלא.*
הפרשה מסתיימת במטה אהרן שפורח כאות לאמיתות הבחירה בבני אהרון.
לא אש, לא חרב ולא ניצחון.
מטה יבש שמוציא פרחים ושקדים.
אולי משום שהמקום הנכון של האדם אינו המקום שהוא מצליח בכוח, אלא המקום שבו הוא מצליח להצמיח חיים.
לא כל מה שאנחנו רוצים שייך לנו.
ולא תמיד הברכה נמצאת במקום שאליו אנחנו נאבקים להגיע.
השאלה היא האם אנחנו עסוקים במה שאין לנו — או ביכולת שניתנה לנו להצמיח.

שבת שלום 🌷
טל פריגן
מנהלת מרכז י.נ.ר
ומרכז מטיבת"א לטיפול וייעוץ במשפחה.
*לייעוץ ועזרה ראשונה נפשית*
24 שעות ביממה
*2837**

*טל אורות* ✨
פרשת שלח לך
🔸 *העיניים רואות מה שהלב מרגיש* 🔸

שנים עשר המרגלים יצאו לתור את הארץ. אותם אנשים, אותן ערים, אותה מציאות —
שתי דרכי הסתכלות שונות לחלוטין.

עשרה מהם ראו פחד, סכנה וחוסר סיכוי: “אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙”,
ושניים — יהושע וכלב — מצליחים לראות בתוך אותה מציאות אפשרות, תקווה וטוב: “טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד.”

כבר בתחילת הפרשה אומר רש"י על המילים “שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים” — “לדעתך. אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח.”

התורה מלמדת אותנו שהאופן שבו האדם רואה את המציאות מתחיל עוד לפני שהוא פוגש אותה.
הוא מתחיל בגישה שאיתה הוא יוצא להתבונן.

המרגלים לא שיקרו.
באמת היו ענקים בארץ וערים בצורות, באמת היה ממה לחשוש.
אבל הם לא הסתפקו בתיאור העובדות — הם גם פירשו אותן: “לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת... כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ.”

בהמשך הפסוקים, בפרשת ציצית, התורה משתמשת שוב בלשון לתור: “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”.
רש"י מחבר בין שתי הפרשות ואומר: “הלב והעיניים הם מרגלים לגוף.”
בפסוק מוזכר הלב לפני העיניים, משום שהלב הוא שמכוון את הראייה.
הלב נותן לעין את האפשרות לראות את מה שיש בתוכו. לכן הבחירה לראות טוב או לראות רע תלויה בגישה של האדם.
חטא המרגלים היה בבחירה לראות רע.
במצוות ציצית אנחנו מצווים לראות — “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ” — לבחור להסתכל בעין טובה.
*כאשר האדם מרגיל את עצמו לראות טוב, הרע מפסיק לתפוס את כל מרחב הראייה שלו.*

מכך מובן מדוע הציצית היא ההמשך והתיקון של חטא המרגלים ושל ההסתכלות השלילית — היא הקריאה לבחור לראות טוב, והיא עוזרת לנו לכוון את המבט החיובי על החיים.

*אם נבחר לראות את עצמנו ואת הסובבים אותנו בעין טובה, ברוב המקרים — זוהי המציאות אותה נפגוש.*

כשהלב פגוע, מאוכזב ומיואש,
העיניים מתחילות לאסוף ראיות למה שיש בתוכו.

*יהושע וכלב לא התעלמו מהמציאות ולא הכחישו את הקושי. אבל הם אמרו: “כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ.”*
יש קושי, אבל אפשר להתמודד איתו. והקושי אינו מבטל את הטוב שקיים.
הקושי לא צובע את כל המציאות.

גם בקשר הזוגי והמשפחתי, אנחנו לא מתעלמים ממה שקשה, מכביד או רע,
אבל גם לא נותנים לו להפוך לכל התמונה.
*לפעמים השאלה החשובה ביותר היא לא רק איך נראים בני הזוג והילדים שלנו,*
*אלא מאיזה מקום בלב אנחנו בוחרים לראות אותם.*
*וברוב המקרים, הבחירה היא שלנו.*

שבת שלום 🌷
טל פריגן
מנהלת מרכז י.נ.ר
ומרכז מטיבת"א לטיפול וייעוץ במשפחה.
*לייעוץ ועזרה ראשונה נפשית*
24 שעות ביממה
*2837**

*טל אורות* ✨
פרשת בהעלותך
🔸 *האור שבשגרה* 🔸

פרשת בהעלותך נפתחת בציווי של ה' לאהרן הכהן על אופן הדלקת מנורת המשכן.
לאחר הציווי התורה מציינת:
“וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה”.
ורש"י מתייחס: “להגיד שבחו של אהרן שלא שינה.”
וכי יעלה על הדעת שאהרן הכהן ישנה ממה שנצטווה?
השפת אמת מסביר את השבח:
“יש לפרש, כי עשה מעשה המצוה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם — שבהתחלה מתעורר לטוב, אחר כך נשכח ממנו… לזאת נאמר על אהרן שלא שינה.”
החידוש במעשיו של אהרן לא היה רק בעצם הציות, אלא באופן שבו הוא קיים אותו - בכוונה וברצון.
הדלקת המנורה הייתה פעולה יומיומית, קבועה, שחזרה על עצמה שוב ושוב — ובכל זאת אהרן לא נתן לשגרה לשחוק את הכוונה.
נראה שהתורה מצביעה על טבע האדם:
כל התחלה מלווה בהתלהבות, בהתעוררות וברצון.
אבל ככל שחולף הזמן, ההתלהבות דועכת, והשגרה עלולה להשכיח את מה שחשוב.
בחיי היום־יום שלנו, בבית ובקשר אנו מבצעים משימות רבות. השגרה עלולה לשחוק את העשייה.
בתחילת הקשר אנחנו נוטים לראות הכול. לשים לב לכל מאמץ, מחווה והתעניינות.
מילה טובה מרגשת, הקשבה נחרטת בלב, וכל נתינה מקבלת משמעות.
עם הזמן, המעשים שביום יום מתחילים להיעלם מן העין.
מה שחוזר על עצמו הופך למובן מאליו ואנו פועלים מתוך רוטינה של החיים.
*אהרן מלמד שאפשר אחרת.*
*אפשר לא לשנות.*
*להמשיך לעשות את אותן הפעולות מתוך רצון טוב וכוונה.*
*להצליח לראות גם היום את מה שהאיר לנו אתמול.*
*אהרון מלמד אותנו שאפשר להתחדש בתוך המוכר*
*כי האור של המנורה לא דלק מכוח זה שהדליקו אותו פעם אחת.*
*הוא דלק מכוח זה שבכל יום בחרו להדליק אותו מחדש.* ✨

שבת שלום 🌷
טל פריגן
מנהלת מרכז י.נ.ר
ומרכז מטיבת"א לטיפול וייעוץ במשפחה.
*לייעוץ ועזרה ראשונה נפשית*
24 שעות ביממה
*2837**

*פסיכותרפיה רגרסיבית*
*טיפול מתקדם בטראומה*
תכנית ליועצים ומטפלים מומחים

הכשרה לטיפול בפוסט טראומה וטראומה מורכבת באמצעות רגרסיה בשילוב שיטות טיפול מובילות בפסיכולוגיה עכשווית: פוקוסינג, מיינדפולנס
היפנו אנליזה, מיומנויות ב EMDR ועוד
בתכנית - 18 מפגשים ממוקדים הכוללים תרגול, סימולציות והדרכות
*מקומות אחרונים* לקבוצות גברים / נשים
*הלימודים בזום*
בשילוב מפגשי תרגול פרונטליים
ימי שני / רביעי אחר הצהריים

למידע נוסף, היכנסו לדף הקורס באתר - לחצו כאן
https://did.li/8j2ZH

לצפיה בהרצאת מבוא - לחצו כאן
https://www.youtube.com/watch?v=8BuY3DRTz-k&t=25s

טל אורות ✨
פרשת נָשֹׂא
“וְחַג שָׁבֻעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ…”
🔸המחויבות מרוממת🔸

פרשת נשא מתחילה בציווי למנות את בני גרשון ממשפחות הלויים, לפני פירוט תפקידם במשכן.
לפני הציווי “תִּפְקֹד אוֹתָם”, היא אומרת: “נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ…”
לפני המניין, הפקודה ותיאור התפקיד — מגיעה לשון של הרמה. נשיאות. רוממות.
תפקידם של בני גרשון היה עבודת משא — נשיאת יריעות המשכן וכיסוייו.
דווקא המשא, העול היומיומי, הוא שמביא לתחושת רוממות.
הפרשה הארוכה ביותר בתורה, זו המלאה בפרטים, דינים, התמודדויות ומצבים לא פשוטים — סוטה, נזיר, עבודת הלויים וקורבנות הנשיאים — נפתחת בלשון של רוממות, ביכולת שלנו להבין שגם בתוך הפרטים המורכבים של החיים — אנחנו עוסקים בדבר גדול, קדוש ובעל משמעות.
גם חג השבועות, אותו אנו חוגגים נושא מסר דומה.
מעמד מתן תורה הוא רגע נשגב, חד פעמי ומרומם. מיד אחריו מגיעה פרשת משפטים המלאה בציוויים, דינים ופרטים הנוגעים לחיי היום יום.
זאת משום שהתורה לא נשארת על ההר.
היא יורדת אל המציאות.
מהרגעים הנשגבים — אל המחויבות של מציאות החיים.

לפעמים נדמה לנו שדווקא הירידה אל הפרטים “מורידה” את הרוח הגדולה — ממעמד של אש, קולות וברקים לעיסוק גשמי וגדוש בפרטים.
*אך המשא לא מוריד את האדם*
*הוא מה שמרומם אותו.*
חיי נישואין ומשפחה הם משא שבא לידי ביטוי בכל רבדי החיים. הם כוללים אחריות, מטלות, ויתורים והתמודדות יומיומית.
המחויבות אינה נטל בלבד — היא זו שמרוממת את הזוגיות שלנו ואת כל אחד ואחת מאיתנו.
היא זו שהופכת אהבה מרגש חולף — לבניין חיים יציב.
במעמד המרומם ביותר של בני הזוג — החופה — קוראים את הכתובה.
לא שיר אהבה.
לא הצהרות שמימיות.
אלא שטר התחייבות.
כי *אהבה אמיתית אינה בנויה רק מרגעי רגש גבוהים, אלא מהבחירה היומיומית להישאר, לתת, להתמודד ולשאת באחריות — גם כשפחות נעים, גם כשלא קל.*
זו עבודת ה'.
וזו גם מלאכת הזוגיות.
זהו המשא שאנו נושאים יחד, והוא שמביא לרוממות.
יש משא שמכביד על האדם, אך בקדושת המשכן של בני ישראל — והמשכן הפרטי שלנו בבית — דווקא הוא זה שמגדל אותנו.

שבת שלום וחג שמח 🌷
טל פריגן
מנהלת מרכז י.נ.ר
ומרכז מטיבת"א לטיפול וייעוץ במשפחה.
*לייעוץ ועזרה ראשונה נפשית*
24 שעות ביממה
*2837**