תיכון הרטמן לבנים

*היום החמישי למסע*

יצאנו מלובלין למחנה ההשמדה בלז'ץ. המחנה נמצא הרחק במזרח פולין ונרצחו בו כ600,000 יהודים כחלק מהמבצע להשמדת יהדות פולין. שרד ממנו יהודי אחד בלבד. הלכנו בשירה עם דגלים וספר תורה דרך האנדרטה המרשימה הממוקמת על המקום בו עמד מחנה המוות הארור הזה.
משם המשכנו לציון הקבר של האדמור החסידי החשוב רבי אלימלך מליז'נסק. התפללנו ורקדנו בדיבוק חברים, בשמחה ובתחנונים ואף קיימנו סיימנו טיש חסידי.
התחנה האחרונה הייתה בעיירה מרקובה, בה התוודענו לסיפור מעורר ההשראה של חסידי אומות העולם הרבים שהיו בעיירה, על אף הסכנה האיומה והפחד מהגורל שצפוי להם. יחד התפללנו גם על אזכרת נשמתם.

הימים השלישי והרביעי של המסע(שישי שבת)
ביום שישי, התחלנו את היום בביקור בבית הקברות הישן בלובלין.
שתי דמיות עמדו במרכז הביקור החוזה מלובלין , והמראש"ל רבי שלמה לוריא .
כמובן נגעו ולמדנו מתורתם .
מבית הקברות הגענו לישיבת חכמי לובלין.
כיאה למקום בו הרב שפירא ייסד את מוסד הדף היומי, למדנו בהובלתו של ליאל סמין (מחנך יב) סוגיה במסכת בבא בתרא בדבר תקנות האבלות לאחר החורבן. במסגרת זאת, נגענו בחשיבות המשך החיים לאחר חורבן.
מחנה ההשמדה מיידנק היה התחנה האחרונה לפני שבת. מחנה הנמצא בתוך העיר לובלין. זו התחנה הראשונה במסע שלנו בה התלמידים ראו בצורה מוחשית את שיטת ההשמדה, את תאי הגזים, הביתנים ומגדלי השמירה (לא היה פשוט)
את הסיור עברנו יחד עם סיפורה של הלנה בירנבאום, ניצולה מהמחנה. בתחנות בהם עברה, בתחושות ובמחשבות.
ביציאה מהקרמטוריום חתמנו בטקס בנושא ״אייכה?״ בהובלתם של התלמידים - יואב יעקב, צור צימבליסטה, ניתאי מייברוק, נעם זיילר ונדב חיים.

ובשבת: עברנו יחד במלון בלובלין שבת נפלאה ומרוממת.
התפילות והסעודות היו מלאות שירה, שמחה ואוכל טעים.
במהלך השבת שמענו עדות מרתקת על הוריו של אבי, המנהלן של המשלחת ועל הדרך בה גילה את סיפורם.
לקראת סוף שבת התלמידים הובילו פאנל יחד עם הצוות שעסק בשאלת האמונה באלוהים בעקבות השואה, מה שעורר שאלות, דיונים וויכוחים נוקבים וחשובים.
סיימנו בסעודה שלישית עם ניגונים עוצמתיים.
במוצאי השבת, יעלה דוד, בתו של שאול שיתפה את התלמידים על חוויות ותובנות משמעותיות שלה משירותה הצבאי במהלך המלחמה.

היום שני למסע בפולין. התחנה הראשונה במסע היתה העיירה טיקטין (טיקוצ׳ין בפולנית).
התחלנו בבית הקברות היהודי העתיק
בו המשכנו את המסורת שלנו ופעלנו להחיות את המצבות העתיקות. ניקינו וצבענו מחדש את השמות והתאריכים.
המשכנו בעקבות העירייה יהודית טיקטין והניצול מהטבח בעיירה אברהם קפיצא . התחלנו בעיירה עצמה, עברנו בין תחנות בה וכמובן גם עסקנו בחיים היהודים ״בשטעטל״ ובזהותם.
במהלך הסיור נחשפנו לסיפור של השמדת יהודי העיירה אותו ליווינו עד הגעה ליער הסמוך בו נרצחו יער לופוחובה . ביער ערכנו התבודדות וכתיבה ביומני מסע.
ביער קיימו התלמידים עמית הורוביץ ,נעם זיילר, יאיר ברודי, יעקב סלונים וישי שוראקי טקס מרגש בנושא גבורה.
סיימנו בית הכנסת טיקטין בשירה ובתפילה
התחנה הבאה במסע היה מחנה ההשמדה טרבלינקה. נכנסו דרך סיפורם של הלנה ברינבאום בניסיון להבין מה ידעו היהודים בהגיעם לפה.
בתוך כך, שמענו את סיפורו של הרב פסטאג אשר נספה במחנה זה ושרנו את הלחן שלו לניגון ״אני מאמין״ - אותו הלחן שליווה אותו פה בדרכו האחרונה.
חתמנו בטקס בנושא חשיבות הזיכרון שהעבירו יואב חזני, נדב רוט, יהלי בן גד, זיו לאופר, חנניה שפירא, אביאל אור וסייפי כהן

היום החל המסע של המשלחת של כיתות יא לפולין.
התחנה הראשונה היתה בית הקברות היהודי בורשא. הלכנו בעקבות הזהות היהודית של הקהילה בורשה עוד טרם השואה לדורותיה.
בתוך זה, התעוררו שאלות ביחס לחיבור הזהות היהודית עם הזהות הלאומית של היהודים. הכרנו את דור הענקים שהיו בורשה טרם השואה.
התלמידים איתן רובין, אהור ורטר , ודניאל אור פקדו את קברי קרובי משפחתם אש קבורים בבית קברות זה.
לאחר מכן כחלק ממסלול הגבורה המשלחת הגיעה לאנדרטת רפפורט. שני צידי האנדרטה עוררו את השאלה מה משמעות הגבורה בשואה. התלמידים ביקשו להצטלם בשני צידי האנדרטה.

אתמול בערב התקיים טקס מרגש של סיום כיתות יב. נפרדנו מהבוגרים וברכנו אותם לקראת המסע שהם הולכים אליו.
התלמידים ציינו בדברים שהם אמרו, את התרומה של בית הספר בעיצוב האישיות שלהם, הן בתחום החברתי ערכי, באמצעות כל היוזמות החברתיות שהם שותפים בהם, והן בתחום האמוני, באמצעות הבנה כיצד ליישם את הנלמד בתוך חיי המעשה.
במהלך הטקס עלו המורים לשיר ביחד את "השיר הזה מתחיל כאן". ההתרגשות היתה גדולה.
נאחל להם המשך תרומה משמעותית לעם ולמדינת ישראל.

ביום ראשון התקיים טקס חלוקת הפרסים בתחרות דן דוד לנוער, בחסות אוניברסיטת תל אביב.

מיכאל דיל תלמיד כיתה יב ובארי גורדון תלמיד כיתה ט זכו שניהם במקום השלישי.
כל הכבוד לזוכים

חברות וחברים, בוקר טוב 🌟
*בשמחה ובגאווה גדולה אנו מברכים את חברתנו הדס שלם 🎉 על קבלת פרס מורה מלווה מצטיינת מטעם החמ"ד.* 🏆
הדס, מחנכת מובילה ורכזת צמיחה, מלווה מתמחים ומורים חדשים במסירות, במקצועיות ובלב גדול ❤️. בעבודתך את יוצרת מרחב בטוח לצמיחה ולהתפתחות 🌱, מעניקה למורים כלים מקצועיים וחיזוק אישי, ומסייעת להם למצוא את דרכם החינוכית מתוך אמונה, הקשבה ושותפות. 🤝

אנו גאים בך ומאחלים לך המשך עשייה חינוכית פורצת דרך 🚀, השפעה, הצלחה ונחת, והמשך ליווי והעצמה של דורות נוספים של אנשי חינוך. 🌺
👏 יישר כוח גדול ומזל טוב! 👏
🌹🌹🌹
בתגובה הראשונה דבריה של הדס כנציגת הזוכים בטקס כל מילה בסלע.

אתמול העלו תלמידי מגמת תיאטרון של כיתות יא את הופעת המונולוגים. במופע העלו 5 קטעים. הראשון לקוח מקזבלן, השני דיאלוג הקשור במחתרות, השלישי מהמחזמר איי לייק מייק, הרביעי הפצוע ההודי והחמישי מאיש הגשם.
לאחר המופע התקיים דיאלוג עם השחקנים.
המופע היה מצויין, והתלמידים הביאו יכולות רבות לידי ביטוי.

ברכות ותשואות 👏לחברתנו המורה למדעים אסתי אוליאל-שמאי, על קבלת פרס הנשיא לאחדות ישראל על שם שלושת הנערים .
אסתי זכתה במסגרת חברותה "בברית הנגב וההר".👏
מספר מילים של אסתי על הפעילות "הברית" :
"הצטרפתי לברית הנגב וההר כשכל ארבעת בניי האהובים לוחמים בקו ראשון בחזית. הקבוצה שבסופו של דבר נקראה ברית הנגב וההר מנתה באותה עת מספר קטן מאד של אנשים. הצטרפתי, כמו האחרים, מתוך תחושת דחיפות גדולה לא לחזור לימי השנאה שקדמו לשמחת תורה, מתוך הבנה עמוקה שיכול וחייב להיות אחרת. מחלוקות נוקבות יכולות להיות קיימות אבל מתוך ניסיון אמיתי להבין את הערכים שעומדים מאחריהן, לכבד אותם למצוא את המשותף (והוא רב על המפריד) ולקבוע כללים דמוקרטים לניהול מחלוקות תוך ויתור על ניסיון להכריע אלא ניסיון להגיע להסכמות. לא ידעתי שאני משמעותית להם כל כך וכשפנו אלי להיות אחת מעשרה מייצגי ומייסדי הברית בבית הנשיא, התרגשתי מאד ונמלאתי תודה על הזכות להיות חלק"

סמינר מרחבים ציוניים/שכבה יב'
ביום שלישי יצאו תלמידי שכבת יב' ליום סיור בתל אביב בו ביקשנו, כחלק מלימודי מחשבת ציונות, להיחשף למרחבים ציוניים.
התחלנו *בבית הפלמ"ח* - *ביטוי ליסוד הריבוני בשאלת הציונות* - צבא ככוח מגן, התיישבות ועלייה.
לאחר מעגלי עיבוד כיתתיים בפארק הירקון, עברנו למרחב החברתי בכיכר אתרים (שהיה בעברו הקולוסיאום ולאחריו מועדון חשפנות). בחלק זה ביקשנו להציג את *הציונות כסיפור הומניסטי שצריכה להוות בשורה מוסרית וערכית, בבחינת "אור לגויים"* .
זהו סיפורו של מקום שנמצא במרכז העיר תל-אביב והפך להיות המקום שפוגע באופן בוטה בזכויות אדם. מקום שהיה לבון-טון של התרבות התל אביב בסוף המאה הקודמת למשך יותר משלושה עשורים. התלמידים סיירו במקום על פי הדרכה צמודה ונחשפו לעוולות ולניצול המיני שנעשה שם. במעגל העיבוד שקיימנו ביקשנו להציג את המרחב החברתי שהוא למעשה קול קורא לתיקון חברתי, ללקיחת אחריות ולהעלאת המודעות לעוולות שמתרחשות סביבנו.
התחנה האחרונה שלנו היתה ביקור בבית כנסת "יקר" בתל אביב ושיחה עם מעין רבינוביץ, על אתגריה של *הציונות הדתית במרחב הציבורי התל אביבי*. במהלך היום קראנו את מאמרו של הרב תמיר גרנות, ראש ישיבת "אורות שאול" בתל אביב, על הקושי שמעמידה תל-אביב בקנאותה החילונית (הליברלית!) מול העולם הדתי המבקש להיות חלק ממנה. מעין, שגדלה ביישובי גוש עציון ועברה עם משפחתה מתקוע לעיר הגדולה, חשפה בפנינו את הקשיים, האתגרים וגם את תחושת הסיפוק של "להיות דתי בעיר הגדולה".