יד יצחק בן-צבי

יד יצחק בן-צבי Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from יד יצחק בן-צבי, Education, אבן גבירול 14, Jerusalem.

יד בן-צבי היא מוסד מחקר, תרבות וחינוך העוסק בחקר ארץ ישראל ויישובה, בחקר קהילות ישראל במזרח ובחקר ירושלים. אנו נמצאים בפינה ירוקה ושלוה בשכונת רחביה. במתחם ה'יד' נמצא צריף הנשיא, אתר מורשת לאומי.

30/09/2026

אלימות בחברה היהודית?!
הנטייה שלנו היא לדמיין את הקהילות היהודיות בימי הביניים כחברות סגורות, מלוכדות וממושמעות. אבל כמו בכל חברה אנושית, גם בהן היו סכסוכים, עבריינות, אלימות והפרות של הסדר הקהילתי.
המקורות שהותירו אחריהם יהודי ימי הביניים מספרים לנו בהרחבה על חכמים, מנהיגי קהילות, פסיקות הלכתיות וחיי הרוח. האנשים שחיו בשולי החברה - ובוודאי אלה שחצו את גבולות החוק והנורמות המקובלות - הותירו אחריהם עקבות עמומים הרבה יותר.

ובכל זאת, כשקוראים בין השורות, מתגלה חברה אנושית ומורכבת יותר. לצד חיי הקהילה, הלימוד והמסחר התקיימו גם אלימות, עבירות רכוש וצורות שונות של עבריינות; ולצדן ניסיונות של הקהילה להתמודד עם מי שהפרו את כלליה. דווקא המקרים החריגים האלה מאפשרים להציץ אל המקומות שבהם הערכים, הגבולות ומנגנוני הפיקוח של החברה נחשפים בצורה החדה ביותר.

בפרק של ״בין הקורות״ אנו משוחחים עם פרופ׳ אפרים שהם־שטיינר מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, מחבר הספר ״פשיעה בחברה היהודית בימי הביניים״, על האנשים שכמעט נעלמו מן התיעוד ההיסטורי - ועל מה שהעבריינים של ימי הביניים יכולים ללמד אותנו דווקא על החברה שבתוכה חיו.

לצפייה בפרק המלא: הקישור בתגובה הראשונה.

לפני כ־2,500 שנה צמח אתרוג בגן מלכותי ליד ירושלים. העדות לכך נשמרה במקום שאיש לא חשב לחפש בו: בטיח של בריכה. הארכיאולוגי...
24/09/2026

לפני כ־2,500 שנה צמח אתרוג בגן מלכותי ליד ירושלים. העדות לכך נשמרה במקום שאיש לא חשב לחפש בו: בטיח של בריכה.

הארכיאולוגים ידעו שהיה ברמת רחל גן מלכותי. הם פשוט לא ידעו מה צמח בו.
בחפירות מדרום לירושלים נחשף גן שנבנה כדי להרשים: הביאו אליו אדמה במיוחד, הכינו בו ערוגות ובריכות, ובנו מערכת של תעלות ומרזבים. על רקע הסביבה היבשה שסביבו, הגן הזה ודאי בלט למרחוק.
אבל כשהחוקרים ניסו לגלות אילו צמחים מילאו אותו, דגימות הקרקע לא סיפקו תשובה. השרידים הבוטניים לא השתמרו בה.

אז עלה רעיון אחר: לבדוק את הטיח שציפה את אחת הבריכות. הבריכה טויחה שוב ושוב במהלך השנים לצורכי תחזוקה. אם אחת משכבות הטיח הונחה כשהגן פרח, ייתכן שגרגרי אבקת פרחים שנישאו באוויר נדבקו לטיח הרטוב ונשארו לכודים בו.
ד״ר דפנה לנגוט בדקה דגימות מהטיח. באחת השכבות התגלו גרגרי אבקה של צמחייה מקומית וצמחי מים. בשכבה אחרת הופיעו גם צמחים שהובאו לגן ממרחקים. ואז הגיע הזיהוי המפתיע ביותר: אתרוג.

הגרגרים הזעירים האלה הם העדות הבוטנית הישירה הקדומה ביותר לגידול עץ האתרוג באזורנו. אבקת האתרוג אינה נישאת למרחק רב, ולכן נראה שהעץ גדל סמוך לבריכה, כבר בתקופה הפרסית, לפני כ־2,500 שנה.

ולכבוד סוכות יש בסיפור עוד פרט מסקרן: בטיח זוהו גם גרגרי אבקה של הדס וערבה. שלושה מהמינים שאנחנו מכירים היום מחג הסוכות גדלו בגן המלכותי ברמת רחל. אבקת תמר, לעומת זאת, לא זוהתה בדגימות.
מה היה תפקידם של הצמחים האלה עבור אנשי הגן? את זה הטיח לא יכול לספר לנו. אבל בזכות אבקת הפרחים שנדבקה אליו, אנחנו יכולים לדמיין את הגן שלהם הרבה יותר טוב.

לקריאה נוספת ולתמונות מהמחקר, הקישור בתגובה הראשונה.

כ-1,200 חיילים יהודים הניחו את כלי הנשק בצד מול מץ הנצורה, התעטפו בטליתות ופתחו בתפילת "כל נדרי". סביבם עמדו חבריהם הנוצ...
17/09/2026

כ-1,200 חיילים יהודים הניחו את כלי הנשק בצד מול מץ הנצורה, התעטפו בטליתות ופתחו בתפילת "כל נדרי". סביבם עמדו חבריהם הנוצרים ושמרו עליהם.

זה הסיפור שנדפס בשנת 1870 על מטפחת בד אדומה, השמורה באוסף יד בן־צבי. במרכזה נראים מאות חיילים, ארון קודש מאולתר, ספר תורה ונרות. בארבע פינותיה נכתב בגרמנית שיר ארוך המתאר את התפילה:

"לפני מץ במחנה המלחמה / בהערב השמש
שם התייצבו לוחמים גרמנים / בשורות מלוכדות [...]
שנים עשר מאות / ואחד מפקד [...]
הועמדו כל כלי הנשק יחד [...]
עמוד התפילה הועמד / על אבן גדולה,
גבעה עבור התורה / שצריכה לשמש כארון קודש [...]
אחר ניגש לעמוד התפילה / ופותח בכל נדרי
החיילים היהודים / ממשיכים זה לאחר זה
ובקול רם ובחזקה / את השירה הקדושה [...]
לבסוף נוצצים הכוכבים / ואז נשמעת שבע פעמים
מילות האמונה הטהורה ביותר / ושל האהבה המפייסת.
והאחד מברך את השני / ומושיט לו את יד האח [...]
החברים הנוצרים / בשמירה מתוך אהבה
מגינים על אחיהם / מהבוקר עד הלילה."
(תרגום: אסתר רמון)

זו הייתה התמונה שיהודי גרמניה ביקשו לזכור: חיילים יהודים המתפללים בגלוי בשדה הקרב, בעוד רעיהם הלא־יהודים מגינים עליהם. יהודים וגרמנים, אחים לנשק ואזרחים שווים.

לסיפור הזה הייתה משמעות מיוחדת בשנת 1870. אלפי יהודים השתתפו במלחמת פרוסיה-צרפת, ורבים מהם ראו בשירות הצבאי הוכחה לכך שהם חלק בלתי נפרד מן האומה הגרמנית המתהווה. הפסוק שנדפס בראש המטפחת ביטא את התקווה הזאת: "הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו".

אלא שהעדויות מן התקופה מתארות תפילה אחרת לגמרי. השטח היה חשוף לירי, ולכן כ־60 חיילים וקצינים הצטופפו בשני חדרים קטנים. לא היה במקום ספר תורה, והרב איזק בלומנשטיין הסביר את הפרשה ואת ההפטרה בעל פה. לפני תפילת "עלינו" ציטט מירמיהו: "ושבו מארץ אויב [...] ושבו בנים לגבולם".

המטפחת אינה תיעוד מדויק של הרגע. אבל דווקא משום כך היא מסמך היסטורי מרתק: לא רק תיאור של מה שקרה, אלא דיוקן עצמי של קהילה שביקשה להאמין כי היא יכולה להיות יהודית וגרמנית, גאה ושווה, בלי לבחור בין הזהויות.

לפעמים ההיסטוריה מספרת לנו מה קרה. החפצים שנשארו ממנה מספרים גם כיצד ביקשנו לזכור.

לקריאת הסיפור המלא - הקישור בתגובה הראשונה.

16/09/2026

מלחמת ששת הימים נמשכה פחות משבוע. רעידת האדמה התודעתית שהיא חוללה מלווה אותנו עד היום.

לדברי ד״ר אלעד ליסון, במלחמה הזו התמוטט החיץ שהפריד בין הזהות הלאומית לזהות הדתית. ישראלים דתיים וחילונים חוו את הניצחון ואת השיבה לירושלים לא רק כאירוע לאומי, אלא גם כחוויה יהודית ודתית עצומה.
החיבור המחודש בין דת ללאום שינה את מפת הזהויות בישראל. הוא העניק לאזור הדתי מקום חדש במרחב הציבורי, אבל גם עורר חששות עמוקים. את ההשלכות של השינוי הזה אפשר לזהות עד היום בוויכוחים על יהדות, לאומיות ודמוקרטיה.

בפרק החדש של ״בין הקורות״ משוחח ד״ר יניב מזומן עם ד״ר אלעד ליסון, מרצה לפילוסופיה ולתיאולוגיה פוליטית ומחבר הספר ״הסכסוך היהודי־יהודי״, על זרמי העומק שעיצבו את המחלוקות בחברה הישראלית.

לצפייה בפרק המלא: הקישור בתגובה הראשונה.

14/09/2026

ארבעה ימים. עשרות מופעים, סיורים ומפגשים. וקהל שבא להקשיב, להתרגש, לשיר ולרקוד.
פסטיבל תצריף הראשון מילא את החצרות של יד בן־צבי במוזיקה, בחיבורים מיוחדים בין מחקר ויצירה, בתערוכות, בסיפורים וברגעים שלא יחזרו בדיוק באותה צורה.תודה לכל היוצרים, המשתתפים והמבקרים שהרכיבו איתנו את התצריף הזה.
הנה כמה מהרגעים שנשארו איתנו.

#ירושלים

״נשיקות מחיים וגברי וברכות לשנה החדשה. אמא.״ את המילים האלה קיבל אברהם בנאי בראש השנה תש״ט. לא בבית משפחת בנאי בירושלים,...
10/09/2026

״נשיקות מחיים וגברי וברכות לשנה החדשה. אמא.״ את המילים האלה קיבל אברהם בנאי בראש השנה תש״ט. לא בבית משפחת בנאי בירושלים, אלא במחנה שבויים של הלגיון הירדני.
עוד לפני שהשמות יוסי, יעקב, חיים וגברי בנאי הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, הם היו אחים שחיכו לאברהם שישוב הביתה.
על חזית הגלויה הופיעו פרחים, לחיצת יד ואיחולים לשנה טובה. אבל הכתובת שנכתבה מאחור סיפרה סיפור אחר לגמרי:
״אברהם בנאי, מחנה שבויים של הלגיון הירדני, דרך הצלב האדום״.

אברהם בנאי, יליד ירושלים וחבר ״ההגנה״, נשלח להגן על הרובע היהודי במלחמת העצמאות. הוא נפצע פעמיים בקרבות בין הסמטאות, וב־28 במאי 1948, עם כניעת מגיני הרובע, יצא לשבי כשהוא עדיין פצוע.
יחד עם כ־300 מגינים ותושבים הוא נשלח למחנה אום אל־ג׳ימאל בעבר הירדן. שם, רחוק מהבית ומהמדינה שזה עתה קמה, ציינו השבויים את ראש השנה תש״ט וחיכו לכל פיסת מידע מירושלים. הגלויה נכתבה באנגלית כדי לעבור את הצנזורה ונשלחה דרך הצלב האדום.

בפברואר 1949, לאחר כתשעה חודשים, שב אברהם לירושלים. הוא עבד כמדריך ביישובי העולים בפרוזדור ירושלים, ובהמשך הדריך יחד עם אשתו אביגיל ילדים ממשפחות קשות יום בשכונת מקור ברוך.
בשנת 1987 הוא חזר לרובע היהודי המשוקם והנחה את טקס יום ירושלים לצד הרמטכ״ל משה לוי. סגירת מעגל שאולי היה קשה לדמיין באותו ראש השנה בשבי.

לפעמים כל הסיפור של תקופה שלמה נכנס בגלויה אחת: מלחמה וגעגוע, משפחה ומדינה, פרידה ושיבה.

לאוסף אברהם ואביגיל בנאי באתר ״ישראל נגלית לעין״, היכנסו לקישור בתגובה הראשונה.

08/09/2026

לקראת ראש השנה, אנחנו מזמינים אתכם לעצור לרגע ולהקשיב ל"חון תחון", פיוט המבקש קרבה, גאולה והתחדשות.

בביצוע שלפניכם נפגשים מורים וסטודנטים מהמרכז למוזיקה מן המזרח עם חברי קהילת בראשי בירושלים. יחד הם מעניקים צליל חדש למסורת שנשמרה מדור לדור במשפחות בראשי, יהושע וברזאני, משפחות כורדיות־ירושלמיות ותיקות.

המפגש הזה נולד במסגרת "שרשרת הזהב" של יד בן־צבי, מיזם המחבר בין קהילות ומסורות עתיקות לבין יצירה חדשה. לקראת השנה החדשה, אנחנו שמחים להביא אליכם את הביצוע המלא.

נאחל לכולנו שנה של מי מנוחות.
שנה של ריפוי ותקווה,
של קרבה בין אנשים
ושל מקום לקולות ולמסורות של כולנו.

שנה טובה,
מכולנו ביד בן־צבי.

בביצוע מורים וסטודנטים מהמרכז למוזיקה מן המזרח וחברי קהילת בראשי בירושלים.
פייטן סולן, שירה וסאז: יניב עובדיה.
ניהול אמנותי: אלעד גבאי, המרכז למוזיקה מן המזרח; יאיר הראל, יד בן־צבי.
המיזם בשיתוף משרד התרבות והמנהלת לזהות יהודית במשרד ההתיישבות.

07/09/2026

חברת לומדי תורה לא נולדה בעיירות היהודיות של מזרח אירופה. היא נולדה כאן, בישראל.
הרעיון שלפיו רוב הגברים החרדים לא יצאו לעבוד, אלא יקדישו את כל זמנם ללימוד תורה, היה בעבר בלתי מתקבל על הדעת גם בתוך החברה החרדית.
במזרח אירופה רוב הגברים החרדים עבדו לפרנסתם. רק יחידי סגולה יכלו להקדיש את כל זמנם ללימוד. החריג המרכזי היה היישוב הישן בארץ ישראל, חברה קטנה שהתקיימה במידה רבה בזכות תמיכה כלכלית של הקהילות היהודיות באירופה.
אז כיצד הפך רעיון שכמעט לא היה אפשרי בעבר לאחד האידיאלים המרכזיים של החברה החרדית בישראל? ואיך השתלבה בני ברק במהפכה הזאת?

בפרק החדש של "בין הקורות" משוחח יניב מזומן עם ד"ר מנחם קרן־קרץ, מחבר הספר "בני ברק: ממושבה דתית לבירת החברה החרדית הישראלית", על העיר שהחלה את דרכה כמושבה דתית חקלאית והפכה בתוך מאה שנה לבירת החברה החרדית.

לצפייה בפרק המלא, לחצו על הקישור בתגובה הראשונה.

Address

אבן גבירול 14
Jerusalem
91076

Opening Hours

Monday 08:00 - 15:00
Tuesday 08:00 - 15:00
Wednesday 08:00 - 15:00
Thursday 08:00 - 15:00
Sunday 08:00 - 15:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when יד יצחק בן-צבי posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share

Category