אורט פלך בנים

מה עושים כשיש בגרות בפיסיקה והמורה יצא למילואים עד החופש הגדול?
מגייסים את המשפחה.
המורה דר' יאיר רזווג גייס את אבא שלו שהגיע במיוחד להעביר תגבור.
משפחה של אלופים!

הערב התקיים טקס סיום של תכנית המצויינות אודיסיאה באוניברסיטה העברית 🎓🎓🎓

3 מתוך 14 מסיימי התכנית הם תלמידינו היקרים משכבת י"ב:

🏆טל איסלנד
🏆אורי קורן
🏆בעז אנקייר
אלופים אנחנו גאים בכם!

תודה מיוחדת למוריה קובלסקי תייר על הובלת תכניות המצטיינים בבית הספר.

אשרינו!

זכינו היום לארח את בית מדרש להתחדשות לתפילת ראש חודש סיון לזכר יוסי בבית המדרש החדש לזכרו.
תודה על תפילה מרגשת ומכוונת!

כחלק מפרויקט מרגש ומיוחד של החמ"ד לעילוי נשמות הנופלים במלחמה,
סיימו היום כ-10 תלמידים את מסכת מגילה.
הקבוצה למדה יום-יום בהפסקת צהריים את העמוד או הדף היומי ואף למדו בבית בסופי שבוע.
התלמידים בהובלת חיים נחמן קובלסקי ערכו סיום מסכת בקרן זוית שבלובי ביה"ס ולאחר מכן התפנקו עם סעודה בשרית ויציאה לבאולינג. אשרינו!

"והשיב לב אבות על בנים"

יצאנו ביום חמישי בשעות אחרי הצהריים דרומה אל עבר המצדה,
אבות ובנים בשנת בר מצווה שזוכים לחוויה מיוחדת של חיבור ואהבה.
פתחנו את הערב בהקמת אוהלים ובפעילות odt בהובלת המחנכים ולאחריה בישול משותף, אב ובן, של ארוחת ערב מפנקת.
כשכבר החשיך ורק הירח המלא האיר לנו יצאו כולם אל נקודות שקטות באזור עם ערכת גיבוש ופק"ל קפה לזמן של חיבור הלבבות וצחוק משותף.
אחרי שינה די קצרה השכמנו בשעה 4:00 והתחלנו בטיפוס בשביל הנחש אל ראש המצדה. ראינו את הזריחה המדהימה ביופיה ובהגיענו התפללנו שחרית וסיכמנו את המסע בטקס מרגש, ברכת הבנים ובמעגלי שיתוף.

תודה למחנכי השכבה על הובלת מסע אבות ובנים מרגש ומחבר!

בטורניר הסטריטבול 3×3 שהתקיים השבוע השתתפה הנבחרת של שכבה ט.
כל הכבוד לדגן פוקסמן, בארי גבסקי, דניאל אלפסי ויונתן צומי שסיימו במקום הראשון 🥇

שכבת י' הובילו יום משמעותי של חיבור ותקווה.
תלמידי השכבה העבירו בכיתות שיעור על צמיחה ממשבר, בכניסה לביה"ס הוצב מיצג לזכר הנופלים, נציגי השכבה השתתפו בטקס באנדרטה שמול ביה"ס לזכר הנרצחים בפיגוע בקו 32.
ולאחר מכן התכנסנו כל תלמידי ביה"ס יחד עם בוגרים רבים לטקס בבית המדרש החדש לזכר יוסי הרשקוביץ הי"ד.
תודה לשכבה ולמחנכים על הובלת טקס מרשים ומרגש!

מצורפים דבריו של משה טל מנהל החטיבה העליונה:
ב-ד' באייר תש"ח, רגע לפני הקמת המדינה, נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני. הדיווח שהועבר ברשת הקשר היה "מלכה נפלה". למחרת, ב-ה' באייר, יום הקמת המדינה, טבע הרב הראשי יצחק הרצוג את הביטוי:
"מלכה נפלה, מלכות קמה".
"מלכה", שם הקוד של כפר עציון, הפכה לזיכרון. "מלכות", מלכות ישראל המתחדשת, הייתה לעצמאות.
ביום הזיכרון אנו מתכנסים יחד – בלב כבד, בזיכרון חי, ובדממה שיש בה יותר מילים מכל דיבור. זהו יום שבו אנו פוגשים את השבר. את החלל. את הגעגוע שלא מרפה. ובתוך כל אלה – מהדהדת הקריאה: “מלכה נפלה – מלכות קמה.”

זהו סיפורו של עם ישראל. שוב ושוב ידענו נפילות – כאב, אובדן, חורבן. ושוב ושוב – קמנו. בנינו. המשכנו להאמין.
זהו סיפור כללי וציבורי, אך זהו גם סיפור אישי. ברבים מאיתנו נגע השכול. רבים רבים מכירם את הבשורה המרה על נפילת קרוב או בן משפחה. ביום הזיכרון אנחנו מתייחדים עם זכרם של 25,648 חללי מערכות ישראל. המספר אינו נתפס. אבל כל אחד הוא סיפור. כל אחד הוא עולם ומלואו.

ב-א' באלול תשל"ג התחתנו ההורים שלי, יפה ומשה טל. ארבעים יום לאחר חתונתם, ב-י' בתשרי תשל"ד, יום הכיפורים, יצא אבא שלי למלחמת יום הכיפורים, שממנה לא שב. אני נולדתי כשמונה חודשים לאחר מכן. את אבא שלי לא פגשתי אבל למדתי להכיר אותו, לאהוב ולהעריך אותו עם השנים. גם בנו נגע השכול, ומתוך הצער הגדול ומתוך הקושי, אמא שלי בחרה לקום. לא להישאר באבל, להיאחז בחיים ולהמשיך. זו הייתה בחירה.

הקימה הזו, אישית ולאומית, איננה מובנת מאליה. היא דורשת מאיתנו בחירה.
היא דורשת מאיתנו מצד אחד לשאת את הזיכרון – לא לשכוח את מה שהיה ובאותו זמן גם להסתכל קדימה. לזכור לא רק בלב, אלא גם במעשה. כי ביום הזה אנחנו לא רק מתאבלים על מה שנגדע, אלא גם שואלים: מה יצמח מכאן?
גם אנחנו בקהילת בית הספר ידענו אובדן. מנהל בית הספר, יוסי הרשקוביץ הי"ד נפל ברצועת עזה במבצע 'חרבות ברזל'. גם יוסי השאיר לנו מורשת של בחירה בחיים ועשיית טוב ולא סתם בחרנו בשנתיים האחרונות ובעזרת ה' נמשיך גם בעתיד, להקדיש את יום האזכרה שלו ליום של התנדבות וצמיחה. יום הנני.

ואולי התשובה נמצאת במילות השיר של חווה אלברשטיין:
"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב."
כמה פשוטות המילים – וכמה עמוקות. החיטה צומחת שוב – גם אחרי שנקצרה, גם אחרי שנשברה. האדמה, שספגה כאב, ממשיכה להצמיח חיים. אבל אין זו רק דרכה של האדמה. זו גם דרכנו. גם אנחנו נקראים לצמוח. לגדול מתוך הכאב. לבנות מתוך החסר.
כי כל אחד מאיתנו הוא חלק מה”מלכות” שקמה. מלכות של ערכים, של אמונה, של אחריות הדדית. מלכות שבה הזיכרון אינו עוצר את החיים – אלא נותן להם עומק ומשמעות.
תלמידים יקרים, הנופלים והנופלות אינם רק זיכרון רחוק. הם נוכחים בבחירות שלנו, בדרך שלנו, בעתיד שאנו בונים. אישית ולאומית.
כאשר אנו בוחרים להיות טובים יותר, רגישים יותר, מחויבים יותר –
אנו ממשיכים את דרכם.
כאשר אנו בוחרים בחיים – אנו מקימים את אותה מלכות.
ביום הזה, הלב כואב – וזה טבעי. אבל לצד הכאב, נבקש גם לאחוז בתקווה. שקטה, עמוקה, עקשנית. כמו החיטה – שוב ושוב צומחת.
יהי זכרם של הנופלים והנופלות ברוך, ותהא דרכנו דרך של צמיחה, של אמונה, ושל חיים.