05/07/2020
התנדבתי היום להביא לפעילות השכבה של שקדי את מערכת ההגברה. סרט בחוץ תחת כיפת השמים עם פיצה וקרטיב. אחת ההטבות הטובות כשגרים ביישוב קטן.
מוציאה מהמחסן את הרמקולים, המעמד, המיקסר והכבל המעריך מעמידה ליד הדלת ואז זה מכה בי...
הציוד הזה לא היה אמור להיות מאוחסן בתקופה זו במחסן אלא מונח ליד הדלת עם מזוודה (קיט) של ציוד ומחכה לסדנה הבאה.
60 סדנאות התבטלו לנו ממרץ ועד אוגוסט. ועוד הרבה שהיו מוזמנות לשנת 2021 קבוצות של נוער, סינים, נוצרים אוונגלים, תגליות, משפחות, בת מצווה מ-10 אנשים ועד 250 איש.
זו פעם ראשונה שהרשתי לעצמי רגע לעצור ולהיות עצובה באמת.
להתגעגע לתחושה הזו של מעגלים שרוקדים עם התרגשות ריקודי עם, להתגעגע לקבוצה שעוברת איתי את התהליך של החברה מקום המדינה ועד היום, שמבינה את רזי מדינת ישראל בצורה של ריקוד על הגוף שלה. קבוצה של אנשים שרוקדת איתי!!
פעם ראשונה שהרשתי לעצמי להתעצב על עצמי על החוסר הזה. על חברה המהממת עם 15 עובדים שבנינו בעשר אצבעות. שכל עובד בה הוא אח ואחות של נשמה. שהתפרקה ברגע אחד ורק מחכה לקבוצות להעביר לה את הסדנאות.
פעם ראשונה שהרשתי לעצמי רגע לצאת מהשוק של הקורונה שתקפה אותנו ולהבין שלא יהיו פה תיירים עד 2022, שחייבים להמשיך הלאה ולהמציא את עצמינו מחדש.
עצובה מאוד על הסדנאות שבן רגע נעלמו, עצובה על כך שאני לא חווה את העוצמה שיש אחרי כל סדנה והאנרגיה שמשאירה אותך ערה לנסיעה מהגולן ועד ירושלים. עצובה על חוסר מפגשים מעוררי השראה עם מורי דרך שמביאים את הלב שלהם, על חברות תיירות שהרבה יותר עמוקים מאיתנו בצרה הזו ועל שיחות מרגשות עד דמעות עם תיירים שכל כך אוהבי ישראל.
פעם ראשונה שהרשתי לעצמי להסתכל רגע עלי בכל התקופה הזו המטורפת. להיות מיטל שרואה את כל מה שהיא עמלה ובנתה נמס וזולג מבין האצבעות..
מחכה לזה כל כך שיחזור!! זו היצירה שלי, זה הביטוי שלי זו האהבה שלי הסדנאות והחיבור עם הקבוצות האלו.
מזל שיש שיעור זומבה שמאפשר לי עוד לרקוד..
Nir Eliyahu
