רִקְמָה - תכנית מנהיגות עם תואר שני בחינוך יהודי

במסגרת הקורס "האם תפסת את
הרוח?" הסמסטר, אנו עוסקים רבות בנושא של חינוך לתפילה.
היום זכינו לקיים מפגש ייחודי במוזיאון ישראל. המפגש איפשר לנו לדון בפרקטיקה של התפילה, לשתף מניסיוננו האישי והמקצועי, ולסייר בבתי הכנסת ההיסטוריים של קהילות ישראל בתפוצות המוצגים במקום.
במהלך הסיור בחנו כיצד הארכיטקטורה של בית הכנסת – החל מעזרת הנשים, דרך עמדות החזן ועד ארון הקודש – מייצרת סוציאליזציה לתפילה ומעצבת את אופייה.
את המפגש חתמנו ב"חלל הרואה", אשר זימן לנו חוויה רוחנית ותפילה מזווית שונה לחלוטין.

חג/רחל
נִיבִים דּוֹבְרִים אֵלַי: זִרְעִינוּ
בְּמַעֲנִית לֵבָב;
וְיוֹם יַגִּיעַ וְהָיִינוּ
לְשִׁבֳּלֵי זָהָב.
וְיֶלֶד רַךְ יָבוֹא אֵלָיִךְ
פִּרְחֵי דָּגָן לָבֹר
וְהֵלֶךְ דַּל בִּמְלִּילוֹתַיִךְ
רַעֲבוֹנוֹ יִשְׁבֹּר.
חֲרֹשׁ, חוֹרֵשׁ וּזְרַע זוֹרֵעַ,
בְּמַעֲנִית הַלֵּב,
וּבוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, זָר וְרֵעַ,
לְחַג קָצִיר קָרֵב!

לכבוד חג שבועות אנחנו מבקשים לזכור, כל המורים והמורות המחנכים והמחנכות, כי חניכינו ותלמידינו "יום יבוא והיינו לשיבולי זהב" וכי ראויים הם שזרעינו יטמנו בהם "במענית לבב". אנחנו אחראים לנפשותיהם הרכות, ובכך גם לנפשה של האומה – לזרוע בה את הטוב האמיתי היפה, להיות נותני התורה וגם בורריה – לזכור את תפקידינו כמחדשי ויוצרי התרבות העברית בארץ ישראל.
וכמה טוב להיות נושאים באחריות לדבר כה גדול – הסיפור המשותף שלנו בארץ הזו, על ברכיו יתחנך דור העתיד.
חג שמח! מעמיתי רקמה

פתוח-סגור-פתוח
יש ואדם נכנס למערה על מנת לברוח מהעולם ומהחברה, ויש שהכניסה פנימה תכליתה היציאה החוצה, לתקן את החברה ולהתחבר אל העולם. בשבת רקמה שהתקיימה השנה בפקיעין, צללנו לתוך המרחב של פעולת הכניסה והיציאה, מהפנים אל החוץ, מן החוץ אל הפנים. למדנו על רשב"י ובנו אלעזר במערה, הכרנו דמויות העוסקות בשאלות אלה בהיבט החינוכי והקהילתי, והרהרנו איפה התנועה הזאת פוגשת אותנו במרחב החינוכי, בהוויה היהודית, ובחיי המעשה שלנו. עבור הקבוצה שלנו, השבת הייתה הזדמנות להיכנס פנימה לתוך החוויה הקבוצתית והאישית וגם להרגיש את התנועה בין פנים לחוץ, לקראת סיומן של שנתיים נפלאות ומרגשות יחד.
Livnot U'Lehibanot

״עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ צֹרֶךְ גָּדוֹל בְּמוּסִיקָה
לְהַקְשִׁיב לַצִּנּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים,
לְעוֹרְקֵי הָרוּח
לִרְעִידָה הָעוֹבֶרֶת בֵּין הַגְּפָנִים
הַמִּתְרוֹשְׁשִׁים.
תָּבוֹא הַתָּרָה. תִּהְיֶה שֹׁקֶת.
קֹמֶץ קַיִץ אַחֲרוֹן שׁוֹבֵר לִי
אֶת הַלֵּב
חָשַׁבְתִּי לְסַפֵּר לְךָ עַל כָּךְ״
(ישראל אלירז)

אתמול בערב נפגשנו לערב התרבות האחרון של רקמה ט׳, ערב של הקשבה לעורקי הרוח.
פתחנו בשיחה על איילת החן מהזוהר, האיילה שרצה קדימה אך ראשה תמיד פונה לאחור, על הגעגוע למשהו שחומק מאיתנו. משם צללנו אל עולם הפיוט עם הרב נריה רפאל כנאפו, פייטן ומנכ״ל קהילת ציון בירושלים. גילינו בו עמדה חלוצית, שהפיוט הוא המקום שבו האדם מתייצב כבעל ערך, חותם את שמו וקולו, ומפסיק לחכות, לוקח אחריות על התיקון.
תודה לענאל על האירוח החם ולנריה על המפגש הכנה שהרחיב את ליבנו.

מתחילים להתגעגע למה שעוד ישנו ומתקרבים לסיום תקופה עם קומץ קיץ אחרון בלב ומנגינה שרק מתחילה להדהד.

התכניה המעודכנת לכנס בשבוע הבא!
תהיה הופעה מיוחדת של שי צברי😁
אנחנו מתרגשים! גם אתם?

יום מיונים מוצלח מאחורינו!
מהרו להירשם לקראת יום המיונים הבא, המקומות נתפסים😊
https://www.rikmaprogram.com/