Archives of the Jewish People

The cow was domesticated over 10,000 years ago. It serves humans as a source of milk for drinking, meat for food and its hide as a raw material.

The dairy industry (dairy farms) is one of the oldest agricultural sectors in Israel, upon which agricultural settlement, kibbutzim and moshavim, has relied since the beginning of the Zionist settlement enterprise in Eretz-Israel.

Such was also the case in Kibbutz Kfar Giladi, in the northern tip of Israel, which was established in October 1916, at the height of what became "World War I." Until the establishment of the State of Israel, the main agricultural sectors in Kibbutz Kfar Giladi were: a dairy farm, a pen for sheep and goats, coops for chickens, apple orchards, vegetables and field crops.

In the collections of "The Archives of the Jewish People", Jerusalem, a postcard is preserved that was sent from Kibbutz Kfar Giladi on Thursday, October 12, 1950, to the Fleshauer family in Rotterdam, The Netherlands [what was until recently referred as "Holland"].

The writer, most likely the kibbutz member Karniel, wished to send, perhaps to his relatives, warm regards "from a celebration in honor of [the cow Stavit, Hebrew for autumn] the best cow in Israel, and the best cow among the 10 best cows in the world.

"Best cow," thanks to a milk yield of 100,000 kg. Interestingly, the high milk yield was measured by weight rather than by volume [liters].

הפרה היא חיית-בית אשר בויתה לפני יותר מ-10,000 שנים. היא משמשת את בני-האדם כמקור לחלב לשתייה, בשר למאכל ועורן כחומר גלם.

ענף החלב, הרפתות, מהווה אחד מענפי המשק הוותיקים בישראל עליו נשענה ההתיישבות החקלאית, קיבוצים ומושבים מאז ראשית המפעל ההתיישבותי הציוני בארץ.

כך היה גם בקיבוץ כפר גלעדי, באצבע הגליל, אשר הוקם באוקטובר 1916 בעיצומה של מה שהייתה ל"מלחמת העולם הראשונה". עד הקמת המדינה היו ענפי המשק העיקריים בקיבוץ כפר גלעדי: רפת לפרות, מכלאה לצאן, לולים לתרנגולות, מטעי תפוחי-עץ, ירקות ופלחה.

באוסף העיזבונות ב"ארכיון העם היהודי", ירושלים, שמורה גלויה אשר נשלחה מקיבוץ כפר-גלעדי ביום חמישי, ה-12 באוקטובר 1950 אל משפחת Fleshauer ברוטרדם, ארצות השפלה [מה שכונה עד לאחרונה "הולנד"].

הכותב, ככל הנראה החבר קרניאל, ביקש לשגר, יתכן לקרובים שלו, דרישת-שלום, "מחגיגה לכבוד [הכתרת סתוית] הפרה הטובה ביותר בישראל, והפרה הטובה בין 10 הפרות הטובות בעולם."

"פרה טובה ביותר", בזכות תנובת חלב של 100,000 ק"ג. מעניין, שתנובת החלב הגבוה נמדדה על-פי משקל ולא על-פי כמות [ליטרים].

“Kollel Shomrei haChomos” is a financial charity institute set up in Jerusalem during 1858 to support the community of orthodox Hungarian-Jews who emigrated to Eretz-Israel. Hence it was called by many the “Hungarian Kollel”. The “Kollel” still is operating.

In the collections of the “Jewish People's Archive”, Jerusalem, a comprehensive series of lease contracts from the 1920s and 1930s is preserved. According to these contracts, members of “Kollel Shomrei haChomos” leased out properties they owned.

It is a fascinating fact, that the validity of the contracts was set for one year, from the date of signing until the "Muharram" of the following year.

"Muharram" is the first month of the Islamic calendar. During the Ottoman period, a practice was established, which was preserved even later on, whereby rent was paid a year in advance in the month of “Muharram”. As a result of this custom, the word “Muharram” became a colloquial/a synonym term for moving between apartments. Thus, in the month of “Muharram”, it was common for tenants to gather their belongings and move between the apartments they rented.

The contract displayed here was signed on the 1st of Shevat 5697 [January 13, 1937] between Shimon Blumenhal, a member of “Kollel Shomrei haChomos”, a Hungarian citizen, and Barko Abdi, a member of the Armenian community in Jerusalem’s Old City. The contract pertained to a property on “Bashesti” street” [possibly referring to “Hosh al-Basti” street/alleyway] in Jerusalem’s Old City. The property included a courtyard, 3 upper rooms, 8 rooms and a kitchen. The annual rent was set at 35 Eretz-Israel Pounds.

The contract between the Hungarian Ultra-Orthodox Jew and the Armenian-Christian resident of Jerusalem’s Old City was drafted purely in the Hebrew language. It was signed and executed legally and properly in accordance with the laws of the British Mandate government of Eretz-Israel and was stamped with official government tax stamps.

"כולל שומרי החומות" הוא ארגון קהילתי תורני [על-פי המושגים העכשוויים "חרדי"] אשר נוסד בירושלים בשנת 1856. מטרת מייסדיו היתה להיטיב את מצבם של בני קהילתם אשר היו יוצאי יהדות הונגריה. בהתאם כונה הכולל שכיחות "כולל אונגרין".

באוספים של "ארכיון העם היהודי", ירושלים, שמורה סידרה מקיפה של חוזי שכירות משנות העשרים והשלושים של המאה העשרים על-פיהם חברים ב"כולל שומרי החומות" השכירו נכסים שהיו בבעלותם.

מרתקת העובדה, שתוקף החוזים נקבע לשנה, מיום חתימת החוזה עד ל"מוחרם" השנה העוקבת.

"מוחרם", החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. בתקופה העות’מאנית התגבש נוהג אשר נשמר גם מאוחר יותר, על פיו שכר הדירה שולם שנה מראש בחודש "מוחרם", בהיותו הראשון מבין חודשי השנה. בעקבות המנהג הפכה המילה "מוחרם" לכינוי המעבר בין הדירות. כך, בחודש "מוחרם" היה שכיח ששוכרי-דירות היו לוקחים את מטלטליהם ועוברים בין הדירות ששכרו.

החוזה המוצג כאן, נחתם ביום א' בשבט תרצ"ז [13 בינואר 1937] בין שמעון בלומנהאל [כך במקור], חבר "כולל שומרי החומות", בעל אזרחות הונגרית, לבין בארכו אבדי, חבר בקהילה הארמנית בעיר העתיקה, ירושלים. החוזה התייחס לנכס ברחוב באשעסטי [יתכן שהכוונה לרחוב/סמטה "חוש אלבסטי"], בעיר העתיקה, ירושלים. הנכס כלל חצר, 3 חדרים עליונים ו-8 חדרים ומטבחות [כך במקור]. שכר-הדירה לשנה נקבע ל-35 לירות ארץ-ישראליות.

החוזה בין היהודי "החרדי" ההונגרי לבין התושב הנוצרי-הארמני בעיר העתיקה של ירושלים, נוסח על טהרת השפה העברית, נחתם ונערך כדת וכדין על פי חוקי ממשלת המנדט הבריטית על ארץ-ישראל ואף בויל בבולי מס ממשלתיים.

The city of Haarlem is located about 20 km north of Amsterdam, the Netherlands. Today it has a population of approximately 120,000 residents.

An organized Ashkenazi Jewish community existed in Haarlem starting from the 18th century. A review of various online sources suggests that at most 100 Jews currently live in Haarlem. Jewish community activities take place under the auspices of “Chabad”.

The Jewish community in the Netherlands was severely smashed during the years of the “Holocaust”. It is estimated that approximately 75% of the 170,000 Jews who lived in the Netherlands on the eve of the German occupation on May 10, 1940 [140,000 Jewish Dutch citizens and 30,000 Jewish refugees mainly from Germany] were murdered.

In the “Archives for the Jewish People”, Jerusalem, a list of elegies (Kinot) for the Tisha B'Av service in 5706 [August 6, 1946] in Haarlem, from a synagogue that was located at 14 Vijngaardstraat, is preserved. Tisha B'Av is an annual ta'anit (fast day) in Judaism. It is a commemoration of a number of ‎disasters in Jewish history, primarily the destruction of both Solomon's Temple by the Neo-‎Babylonian Empire and the Second Temple by the Roman Empire in Jerusalem. ‎

Who were the Jews who gathered for prayer in Haarlem on that date after the “Holocaust”? Since the document is written in Dutch, it is likely that these were a few of the Jews in the Netherlands who survived the “Holocaust”.

הארלם [Harlem] היא עיר המרוחקת כ-20 ק"מ מצפונה לאמסטרדם, הולנד [The Netherlands]. היום היא מונה כ-120,000 תושבים.

בהארלם התקיימו חיים מוסדרים של קהילה יהודית אשכנזית החל מהמאה ה-18. בחינת מקורות שונים באינטרנט העלתה את הסברה, שבהארלם חיים כיום לכל היותר 100 יהודים. פעילות יהודית קהילתית מתבצעת בחסות חב"ד.

הישוב היהודי בהולנד נפגע קשות בשנות "השואה". ההערכה היא, שכ-75% מ-170,000 יהודים אשר חיו בהולנד ערב הכיבוש הגרמני ב-10 במאי 1940 [140,000 יהודים בעלי אזרחות הולנדית ו-30,000 פליטים יהודיים בפרט מגרמניה] נרצחו.

ב"ארכיון העם היהודי", ירושלים, שמורה רשימה של קינות לתפילת ט' באב תש"ו [6 באוגוסט 1946] בהארלם, בבית-כנסת אשר היה ממוקם ב- Vijngaardstraatמספר 14. מי היו היהודים אשר אחר "השואה" התכנסו לתפילה בהארלם באותו מועד? מכיוון שהמסמך כתוב הולנדית, סביר שאלה היו ממעט היהודים בהולנד אשר שרדו את "השואה".

רשימת הקינות המוזכרות בתיעוד:
1.שָׁבַת סוּרוּ מֶנִּי [שִׁמְּעוּנִי עוֹכְרַי];
2.אֱמוּנֶיךָ אֵיכָה אַצְתָּ בְּאַפֶּךָ לְאַבֵּד בְּיַד אֲדוֹמִים;
3.אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים;
4.זְכוֹר אֲשֶׁר עָשָׂה צָר בִּפְנִים;
5.אָז בַּהֲלוֹךְ יִרְמְיָהוּ;
6.אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי;
7.[ככל הנראה] יוֹם אַכְפִּי הִכְבַּדְתִּי;
8.צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ;
9.ציּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי שַׁלְוַת שְׂרִידָיִךְ;
10.צִיּוֹן קְחִי כָּל צֳרִי גִלְעָד לְצִירָיִךְ;
11.שַׁאֲלִי שְׂרוּפָה בְאֵשׁ לִשְׁלוֹם אֲבֵלַיִךְ;
12.אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ / כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ.

Samuel [sometimes: Sholom, Shmil, or Samuil Isakovich Ben-Yitzhak] Schwarzbard [sometimes: Scholom Schwartzbard] was an anarchist and a poet. He became known since on May 25, 1926, now a little over a hundred years ago, he assassinated in Paris Symon Petliura [Symon Vasyliovych Petliura] [1879–1926], exiled president of the 'Ukrainian People's Republic,'.

Schwarzbard was born in 1886 in Izmail, Bessarabia [today Ukraine]; he passed away in 1938 during a business trip to South Africa. In accordance with his wishes, his casket was brought to Israel in 1967. He was laid to rest for eternity in the cemetery of Moshav Avihayil.

The armies/gangs of the “Ukrainian People's Republic” led massacres, riots and pogroms between the years 1917–1921, particularly during the year 1919, during the civil war in Ukraine, in which at least 50,000 Jews were murdered. Some estimate that the actual number of victims reached 200,000. Just “thanks” to the later horrific events of the "Holocaust" were these horrendous mass-slaughters somewhat forgotten.

Symon Petliura was accused that although he issued condemnations, he did not actually attempt to stop the massacres, nor did he take any practical steps to halt the pogroms.

“The Association of Jewish Ukrainian Immigrants in Canada” [whose correspondence I will refer to later here] testified in a 1926 telegram regarding Petliura, “ [he][...] is mostly responsible for [the] horrible crimes committed against our people in Ukraine during 1919-1921. We have seen Petliura bands butchering, crippling our parents, children, sisters, brothers, men, women.[...]”

Schwarzbard assassinated Petliura in revenge for the pogroms in Ukraine and the murder of his own family members. The murder took place in central Paris. Petliura left a restaurant and Schwarzbard fired at him from his pistol five shots from which he died the following day.

The information on Schwarzbard’s Wikipedia entry is somehow different:
“On 25 May 1926, at 14:12, by the Gibert bookstore, [Schwarzbard] approached Petliura, who was walking on Rue Racine near Boulevard Saint-Michel of the Latin Quarter, Paris. [He asked Petliura] in Ukrainian, ‘Are you Mr. Petliura?’ Petliura did not answer but raised his cane. Schwarzbard immediately pulled out a gun and shot him five times. After Petliura fell to the pavement, he shot him twice more. When the police came and asked if he had done the deed, he reportedly said, “I have killed a great assassin.’”

On this issue I wish to testify. In the late 1980s, while I was collecting sources, documents, and testimonies regarding the history of the “Jewish Community of Berlin”, I interviewed David Tesher, originally Zelig Teshertok [no family relation to Moshe Sharett], in Jerusalem. Tesher was born in Ukraine; he passed away in 1992 in Jerusalem. Tesher told me that, in his youth he had experienced the pogroms in Ukraine. Later, as an adult, he moved to Berlin, where he was active in various Zionist organizations. In the early 1930s, when the violent National-Socialist Antisemitism began to intensify in Berlin, Germany, he believed that he already was acquaintance to these kind of events. Therefore, immediately after January 1933, he decided to immigrate to Eretz Israel.

Schwarzbard was known as an anarchist, but a gentle man. He was arrested on the spot at the scene of the murder. He was put on trial before a jury. The trial began on October 18, 1927, and lasted eight days. The French criminal jurist of Jewish descent Henry Torrès led Schwarzbard's defense.

The presiding judge instructed the jury to consider five questions and based on them to hand down Schwarzbard's verdict:
• Was Schwarzbard guilty of striking and wounding Petliura?
• Did these injuries cause Petliura's death?
• Did Schwarzbard intend to cause Petliura's death?
• Did Schwarzbard act with premeditation?
• Did Schwarzbard commit his act from an ambush (lying in wait)?

The members of the jury deliberated for only about half an hour and answered 'no' to all the questions. Accordingly, the court ruled that Schwarzbard was acquitted of all charges.

The line of defense that Henry Torrès led won widespread praise. For example, a congratulatory telegram sent to him by the French General Henry Sébastien Sauret [1853–1935] read:
“Even if I am responding somewhat late, I must congratulate you on the excellent result achieved by your brilliant defense of the seeker of justice Schwarzbard and on the talent with which you knew not only how to move the jury but also how to make the prosecution witnesses speak in favor of the defense.”

In the collection of Elias Tcherikower [born in 1881 in Poltava, Ukraine; passed away in 1943 in New York City, USA] at “The Archives of the Jewish People”, in Jerusalem, a vast amount of material is preserved relating to the Schwarzbard trial: the background, the preparations for the trial, the course of the trial, the acquittal and the reactions following the conclusion of the legal proceedings. Tcherikower was a historian who focused on the history of Eastern European Jewry. He was among the founders of the YIVO Institute.

Alongside General Sauret's telegram at the end of the trial, many telegrams are preserved which “The Association of the Jewish Ukrainian Immigrants in Canada” sent before, during, and at the end of the trial, apparently to Henry Torrès. In their telegrams, the members of the association expressed confidence in the French judicial system and, as stated, expressed absolute blame of Symon Petliura for the horrific pogroms, as written there, [There is] "no shadow of doubt as to his ]Symon Vasyliovych Petliura’s[ responsibility".

שלום שמואל [פעמים שולם שמיל או סמואיל איסקוביץ בן-יצחק] שוורצבארד [Scholom Schwartzbard] היה אנארכיסט ומשורר. הוא התפרסם כאשר ב-25 במאי 1926, כעת קצת יותר מלפני מאה שנים, התנקש בפריס בחייו של סימון פטליורה [Symon Vasyliovych Petliura] [1926-1879], הנשיא הגולה של "הרפובליקה העממית של אוקראינה".

שוורצבארד נולד ב-1886 בבסרביה [היום אוקראינה], נפטר בשנת 1938 במהלך נסיעה עסקית בדרום אפריקה. על-פי בקשתו הועלה במהלך שנת 1967 ארונו ארצה והוא נקבר למנוחת-עולם בבית-העלמין במושב אביחיל.

חילות/כנופיות "הרפובליקה העממית של אוקראינה" הובילו בין השנים 1921-1917, ובפרט במהלך שנת 1919, בעת מלחמת האזרחים באוקראינה, מעשי-טבח, פרעות, פוגרומים, בהם נרצחו לפחות 50,000 יהודים. יש המעריכים כי מספר הנרצחים בפועל הגיע ל-200,000.

סימון פטליורה הואשם, אף כי הוציא גינויים, לא ניסה בפועל להפסיק את מעשי הטבח, לא נקט בצעדים מעשיים לעצור את הפרעות. "התאחדות המהגרים היהודיים מאוקראינה בקנדה" [אשר להתכתבות שלו אתייחס כאן בהמשך] העיד במברק בשנת 1925 על פטליורה,
“[...] of one who is mostly responsible for horrible crimes committed against our people in Ukraine during 1919-1921. We have seen Petliura bands butchering, crippling our parents, children, sisters, brothers, men, women.[...]”
[מי שאחראי העיקרי לפשעים הנוראיים שבוצעו נגד עמנו באוקראינה במהלך 1921-1919. ראינו את הכנופיות של פטליורה שוחטות, פוצעות את הורינו, ילדינו, אחיותינו, אחינו, פוגעים בגברים ובנשים."]

שוורצבארד התנקש בחייו של פטליורה כנקמה על הפוגרומים באוקראינה ורצח בני משפחתו. הרצח אירע במרכז פריז. פטליורה יצא ממסעדה ושוורצבארד ירה בו מאקדחו חמש יריות מהן הוא מת ביום המחרת.

אבקש להעיד. בשלהי שנות השמונים של המאה העשרים, כאשר עסקתי באיסוף מקורות, מסמכים ועדויות באשר לתולדותיה של הקהילה היהודית בברלין, ראיינתי בירושלים את דוד תשר, במקור זליג תשרטוק [אין שום קשר משפחתי למשה שרת]. תשר היה יליד אוקראינה; נפטר בירושלים בשנת 1992. תשר סיפר לי, שחווה כנער את הפוגרומים באוקראינה. מאוחר יותר, כבוגר, עבר לברלין, שם היה פעיל בארגונים ציוניים שונים. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים, כאשר האנטישמיות הנאציונל-סוציאליסטית האלימה החלה להתגבר בברלין, בגרמניה, סבר, שאת את "הסיפור" הזה הוא כבר מכיר. על כן החליט מיד לאחר ינואר 1933 לעלות לארץ ישראל.

שוורצבארד היה ידוע כאנארכיסט אך אדם עדין נפש. הוא נעצר בו במקום הרצח. הוא הועמד לדין במשפט בפני חבר מושבעים. המשפט החל מה-18 באוקטובר 1927 ונמשך שמונה ימים. המשפטן הפלילי הצרפתי ממוצא יהודי אנרי טורס Henry Torrès]] ניהל את ההגנה על שווארצבארד.

אב בית-הדין הנחה את חבר-המושבעים לשקול חמש שאלות ועל-פיהן לחרוץ את דינו של שוורצבארד:
• האם שוורצבארד אשם בפגיעה בפטליורה ובפציעתו?
• האם גרמו הפגיעות הללו למות של פטליורה?
• האם התכוון שוורצבארד לגרום למותו של פטליורה?
• האם פעל שוורצבארד במחשבה תחילה?
• האם שוורצבארד עשה את מעשהו מתוך מארב?

חברי חבר-המושבעים קיימו התייעצות במהלך כחצי שעה בלבד וענו בשלילה על כל השאלות. בהתאם פסק בית-המשפט ששוורצבארד זכאי מכל אשמה.

קו ההגנה שאנרי טורס הוביל זכה לשבחים. כך למשל, במברק ברכה של הגנרל הצרפתי Henry Sebastien Sauret [1935-1853] אליו נכתב:
"אף אם אני מגיב באיחור מה, עלי לברך אותך על התוצאה היפה שהושגה בהגנה המבריקה שלך על רודף הצדק שוורצבארד, ועל הכישרון שבו ידעת לא רק לרגש את חבר המושבעים, אלא גם לגרום לעדי התביעה לדבר לטובת ההגנה".

באוסף של אליהו צ'ריקובר [Elias Tcherikower] [נולד בשנת 1881 בפולטבה, אוקראינה; נפטר בשנת 1943 בניו-יורק, ארה"ב] ב"ארכיון העם היהודי", ירושלים, שמור חומר רב המתייחס למשפט שוורצבארד, הרקע, ההכנות למשפט, מהלך המשפט, הזיכוי ותגובות עם סיום ההליך המשפטי. צ'ריקובר היה היסטוריון אשר עסק בתולדות יהדות מזרח אירופה; היה בין מייסדי מכון YIVO.

לצד המברק של הגנרל Sauret בתום המשפט, שמורים מברקים רבים אשר "התאחדות המהגרים היהודיים מאוקראינה בקנדה" שלחה לפני, במהלך ובתום המשפט ככל הנראה לאנרי טורס. חברי ההתאחדות הביעו במברקיהם אמון במערכת המשפט הצרפתית וכאמור, ביטאו האשמה מוחלטת בסימון פטליורה בפוגרומים המזוויעים, אשר "רק" אירועי "השואה" לאחריהם עמעמו את חומרתם המזוויעה, כנאמר שם,
"No shadow of doubt as to his ]Symon Vasyliovych Petliura[responsibility".

We are happy to announce the new name of our archives: Archives of the Jewish People/ארכיון העם היהודי
Mazal tov!