החוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית - The Department of Comparative Religion

📣Tomorrow at the Hebrew University!

Join us for Studying Syriac in the Holy Land IV: New Perspectives, a conference dedicated to new research in Syriac literature, philology, material culture, and ritual practice.

📅 Tuesday, 16 June 2026
📍 The Hebrew University of Jerusalem, Mt Scopus Campus
📌 The Maiersdorf Faculty Club, Room 405

We look forward to welcoming scholars, students, and anyone interested in Syriac studies and the rich cultural and religious traditions of the Syriac world.

**תאריך חדש** כמו בכל שנה, נקיים את טקס הענקת פרסי תמיר-סטרנברג להבנה בין דתית ואנחנו מזמינים אתכם.ן להצטרף אלינו. 🎊

האירוע מתקיים הודות לשיתוף הפעולה ארוך השנים עם משפחת תמיר-סטרנברג, הרואה בפרס זה הזדמנות להעלות על הבמה מצויינת במחקר ובכתיבה, חשיבה ביקורתית ושיח רחב על המפגש בין הדתות השונות והבנה בין-דתית.

בנוסף, כריסטינה מורחי אחת הזוכות תעביר הרצאה בנושא:
"התנועה האוונגלית, אשמה ופיצול: גלגוליו של המסיון ליהודים מן המאה ה19 ועד ימינו"

אנו מודים למשפחת תמיר-סטרנברג וגאים בשותפות הזו!
יום ראשון, 21 ביוני בשעה 17:00 (בזום) לינק ישלח בהקדם.

במסגרת הקורס “קהילות דתיות בירושלים”, יצאו הסטודנטים והסטודנטיות לביקור במרכז הקהילה הקראית ובבית הכנסת הקראי בירושלים.

מי הם הקראים? יהודים המתבססים על המקרא, על היקש ועל מסורת, אך אינם מקבלים את סמכות התלמוד וההלכה הרבנית. ובכל זאת, הם חלק מן הפסיפס היהודי העשיר והמגוון, ומזכירים לנו שגם בתוך היהדות עצמה קיימות דרכים שונות להבין מסורת, סמכות, פרשנות וחיים דתיים.

במהלך הביקור נחשפו הסטודנטים לעולמה של הקהילה הקראית, להיסטוריה שלה, לאורחות החיים שלה ולשאלות שהיא מעלה על גבולות הזהות היהודית. השיחה עוררה סקרנות רבה, ואחד הסטודנטים אף שאל בסיום: האם ייתכן שמרטין לותר הושפע מהרעיונות שלהם?
זה בדיוק מה שקורה כשפוגשים קהילה חיה מקרוב: שאלות היסטוריות, תאולוגיות וחברתיות מקבלות פנים, מקום וקול.

תודה לקהילה הקראית בירושלים על האירוח ועל המפגש המרתק.

🎬אתמול קיימנו עוד ערב סרט חוגי, והפעם צפינו בהרקולס, או בעצם הרקלס ביוונית. לפני הסרט, שהיה פשוט מעולה, שרנו, צחקנו ונהנינו יחד, גם מי שצפו בו בפעם הראשונה וגם מי שחזרו אליו אחרי שנים וזכרו בעיקר את השירים. ⚡️⚡️

לפני ההקרנה שמענו הרצאה קצרה ומרתקת של רועי זיו, דוקטורנט בחוג למחשבת ישראל, הכותב את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופ׳ מארן ניהוף. רועי הוא גם מלגאי של המרכז לחקר הנצרות ולוקח חלק בפורום לחקר הנצרות.

ההרצאה עסקה בנושא:
״אל גיבור״ ישעיהו ט׳ 5: הרקלס כמודל לדמות המשיח באיגרת פאולוס אל הפיליפים

רועי הציג בפנינו את המנון המשיח באיגרת אל הפיליפים, ובמיוחד את האופן שבו מתוארים בו היחסים בין המשיח לבין המאמינים. בתוך ההמנון מופיעים רעיונות של השפלה עצמית, ציות, מוות, ולאחר מכן רוממות והכרה אוניברסלית בדמותו של המשיח.

מתוך הקריאה הזו, רועי הציע לחשוב על פאולוס לא כמי שכותב ומלמד בחלל ריק, אלא כחלק מעולם תרבותי רחב יותר. הוא הראה כיצד בתרבות היוונית, ובמיוחד במסורות הקשורות לקיניים או ציניקנים, מופיעים רעיונות של מימזיס, חיקוי והידמות לדמות מופת. דרך דוגמאות מהמנונות ומסיפורים על הרקלס, רועי הצביע על האפשרות להבין את דמותו של הרקלס כמודל תרבותי של גיבור נשגב, כזה שהמאמינים או השומעים מוזמנים ללמוד ממנו, לחקות אותו ולהידמות לו.

החיבור בין הרקלס, ישוע, פאולוס, דמות המשיח, התרבות היוונית וסרט דיסני התברר כמפתיע, חכם ובעיקר מהנה מאוד.

אז אם לא צפיתם בהרקולס בשנים האחרונות, זו ההזדמנות. ואם כבר צפיתם, אולי בפעם הבאה תוכלו לראות אותו גם דרך האיגרת אל הפיליפים, דרך דרכם של הקיניים, ועם קצת יותר תשומת לב למוזות.

ותזכרו: גיבור אמיתי נמדד לא רק בכוח שלו, אלא גם בכוח ליבו!! ❤️❤️ (וביכולת שלו להגיש מטלות בזמן :)

english below:

שבוע שעבר התכנסנו יחד בירושלים עירנו האהובה, יהודים ונוצרים, אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים, רבנים, נזירים, "סתם" בני אדם, ישראלים ואורחים מן העולם. באנו כדי להישיר מבט אל עבר מציאות כואבת ודחופה המתרחשת ברחובותינו: התנכלויות וגילויי עוינות ואלימות כלפי הקהילה הנוצרית בישראל.
הכנס הוקדש ליחס היהודי-ישראלי לנצרות, תחת הכותרת: "יהודים אל מול נוצרים ונצרות: בין הגות למעשה, בין איבה לאחווה". המפגש נולד מתוך שיתוף פעולה של ההמרכז לחקר הנצרות והחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית - The Department of Comparative Religion, בהאוניברסיטה העברית,
האוניברסיטה הפתוחה, בית הספר הצרפתי למקרא וארכיאולוגיה בירושלים (École Biblique et Archéologique Française), והמרכז לנתוני חופש דת והתנכלויות לנוצרים (RFDC). Yisca Harani
האולם, שהיה מלא מקצה לקצה, העיד כאלף עדים כי הנושא נוגע בנימי נפשם של רבים.
חלקו הראשון של הערב: בין הגות לזיכרון
ד"ר יונתן מוס, ראש החוג למדע הדתות וראש המרכז לחקר הנצרות אמר בפתח דבריו:

״דווקא ככל שאנו הולכים ומתרחקים מן השואה, היחס של יהודים רבים לנוצרים כאן בארץ הולך ונעשה עוין ואלים יותר. אבל לצד התופעה הזאת נרשמת גם התגברות משמעותית בפתיחות של יהודים רבים אחרים כלפי לימוד על הנצרות ובסולידריות בין יהודים לנוצרים. מציאות כפולה זו היא שהובילה לייסוד הקו החם לפני שלש שנים על ידי יסכה הרני שנועד לעזור בדיווח על התנכלויות של יהודים כלפי נוצרים ומאויש על ידי מתנדבות ומתנדבים יהודים. בעשייה זו יהודים ישראלים אלה מקיימים את המצווה החשובה שנאמרה פעמיים בתורה: ״ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים.״ ניסיוננו כיהודים ישראלים, במחקרנו כאן באוניברסיטה העברית, בפעילות הקו החם, ובדרכים אחרות, הוא לתרגם את חוויתנו ההיסטורית כמיעוט נרדף לא לנקמה אלא ללמידת לקח: לא לעמוד מנגד כאשר מיעוטים החיים בקרבנו סובלים מהצקות, השפלה, ואלימות. לאהוב את המיעוטים הנוצרי והמוסלמי החיים בקרבנו כפי שנרצה ונצפה שיאהבו הנוצרים והמוסלמים את אחינו היהודים בחו״ל.״

במושב הראשון שמענו שלושה דוברים ודוברות: פרופ׳ אבינועם רוזנק שרטט את קווי המתאר של יחס ההלכה והמחשבה היהודית לנצרות, בתווך שבין דמיון למציאות. פרופ' כרמה בן יוחנן העמיקה במקומה של הנצרות בזיכרון היהודי בישראל, והצביעה על מלכודת נפשית:

"השנאה כלפינו היהודים – בעבר או בהווה – מקשה עלינו להתמודד עם השנאה שלנו כלפי אחרים. כשאנו אומרים ״הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב״, דהיינו, כשיהודים מחזיקים בדעה שהשנאה הנוצרית ליהדות וליהודים היא שנאה נצחית, עזה כמוות, המסקנה שעולה מן הטענה הזו היא לגיטימציה לשנאה ההפוכה, דהיינו זו של יעקב לעשיו. השנאה של האחר כלפיי תמיד קודמת לשנאה שלי כלפיו, קדימות זמנית וסיבתית גם יחד, ולעיתים קרובות מאד, גם קדימות נפשית, קדימות בזיכרון – אנחנו תופסים את עצמנו כמי שרק מגיבים למה שנעשה לנו בעבר. "

את המושב חתם האב אוליבר קאטל, שהצביע על פרדוקס כואב: דיאלוג הניצב במבוי סתום, על קו התפר שבין קבלה תיאולוגית לדחייה חברתית בשטח.
חלקו השני של הערב: מן ההגות אל השטח
המושב השני הוקדש לעשייה האזרחית והמשפטית המבקשת לתקן את המעוות: יסכה הרני, מייסדת הקו החם לתיעוד התנכלויות נגד נוצרים, שיתפה בתובנות משלוש שנות פעילות בחזית המאבק בפשעי שנאה. עו״ד אורי נוה, מנהל המחלקה המשפטית במרכז הרפורמי לדת ומדינה, סקר את הישגיו ומגבלותיו של המאבק המשפטי בסוגיה. לבסוף, נחשפנו להיבטים האנושיים והאזרחיים המורכבים העולים מן הפעילות היומיומית בשטח.
לבנו מלא תודה לכל מי שכיבד אותנו בנוכחותו. תודה עמוקה ומיוחדת שלוחה לאורחינו מן הקהילה הנוצרית; תודה לכם על הבעת האמון ברצוננו הטוב, ועל נכונותכם לתת כתף למאבק המשותף שלנו.
הפגיעה הרעה הזו פוגעת, ראש לכל ובאופן יומיומי, באחינו הנוצרים החווים ביזוי, ובשבועות האחרונים אף אלימות פיזית קשה. אך היא פוגעת גםבחברה הישראלית כולה – חברה המאבדת, עם כל יריקה וגילוי שטנה, עוד פיסה מחירותה, ממוסריותה ומעמוד השדרה הערכי שלה. מי ייתן והמפגש הזה צעד בדרך לתיקון.

On 4 June 2026, we gathered together in Jerusalem: Jews and Christians, academics and social activists, rabbis, monks, “ordinary” people, Israelis and guests from around the world. We came to look directly at a painful and urgent reality unfolding in our own streets: harassment, hostility, and violence directed at the Christian community in Israel.

The conference was dedicated to Jewish-Israeli attitudes toward Christianity, under the title “Jews Facing Christians and Christianity: Between Thought and Action, Between Enmity and Fellowship.” The gathering was born of a collaboration between the Center for the Study of Christianity at the Hebrew University, the Open University, the École biblique et archéologique française de Jérusalem, the Religious Freedom Data Center, and the Center for Documentation of Harassment against Christians (RFDC).

The hall in the Maiersdorf building was filled to overflowing, testifying more powerfully than words could that this issue touches the hearts of many.

The first part of the afternoon: “Between thought and memory”
Dr. Yonatan Moss, Chair of the Department of Comparative Religion and Head of the Center for the Study of Christianity, opened with the following words (here, in an approximate English translation):
“Precisely as the Holocaust recedes into history, the attitude of many Jews toward Christians here in the Land is becoming more hostile and violent. Yet alongside this phenomenon, there is also a significant increase in openness among many other Jews toward learning about Christianity, and in solidarity between Jews and Christians. It is this double reality that led, three years ago, to the establishment by Yisca Harani of the Religious Freedom Data Center hotline, designed to assist in reporting incidents of harassment by Jews against Christians. It is staffed by Jewish volunteers. In this project, Israeli Jews fulfill the key commandment, stated twice in the Torah: ‘You shall love the stranger, for you were strangers in the land of Egypt.’ Our effort, as Israeli Jews — in our research here at the Hebrew University, in the work of the hotline, and in other ways — is to translate our historical experience as a persecuted minority not into revenge, but into the learning of a lesson: we must not stand by idly when minorities living among us suffer harassment, humiliation, and violence. We must learn to love the Christian and Muslim minorities among us as we would want and expect Christians and Muslims to love our Jewish brothers and sisters abroad.”

In the first session, we heard from three speakers. Professor Avinoam Rosenak sketched the contours of halakhic and Jewish intellectual attitudes toward Christianity, in the space between imagination and reality. Then, Professor Karma Ben-Johanan explored the place of Christianity in Jewish memory in Israel, and pointed to a psychological trap (here, in a paraphrased translation):
“Hatred toward us Jews, whether in the past or the present, makes it difficult for us to confront our own hatred toward others. When we say, ‘It is a known law that Esau hates Jacob,’ that is, when Jews hold the view that Christian hatred of Judaism and Jews is eternal – as fierce as death –, what follows is a justification of the reverse hatred, namely that of Jacob toward Esau. The hatred of the other toward me precedes my hatred toward him, both temporally and causally, but also, very often, psychologically, in our memory. We perceive ourselves as merely responding to what was done to us in the past.”

The first session was concluded by Father Olivier Catel, a Dominican friar from the École biblique, who pointed to a painful paradox for Christians who live in Israel: a dialogue caught at an impasse, on the fault line between theological acceptance in respected centers of learning and social rejection on the ground.

The second part of the afternoon: “From reflection to action”
The second session was devoted to the civic and legal work that seeks to repair what has been damaged. Yisca Harani, founder of the hotline for documenting harassment against Christians, shared her insights from three years of work on the front lines in the struggle against hate crimes. She showed video clips of the aggressors that were shocking to many, including a spontaneous interview with a young man who felt justified in spitting on Christian buildings in the Old City of Jerusalem. Next, Ori Narov spoke. An attorney and Director of the Legal Department at the Israel Religious Action Center, he reviewed the achievements and limitations of the legal pathways used to confront this issue. Finally, in a testimony from Father Stanisław Kołakowski, a Polish priest who is the chaplain of the Dom Polski convent in Mea Shearim, we were exposed to the complex human and civic dimensions that arise from trying to live together in a shared society . Although his building and the Christians who live there have been the targets of awful attacks over many years, Fr. Kołakowski was able to describe the situation with dignity and grace. Many were deeply moved.
Our hearts are full of gratitude to all those who honored us with their presence. Our profound and special thanks go to our guests from the Christian community. Thank you for placing your trust in our good will, and for your willingness to lend a shoulder to our shared struggle.

Attacks on Christians in Israel harm, first and foremost, our Christian brothers and sisters. They endure humiliation almost daily and, in recent months, have experienced grave physical violence as well. But the attacks also harm Israeli society as a whole: with every act of spitting and every expression of hatred, we lose another fragment of our freedom, our morality, and our moral integrity.

May this gathering be one step on the path toward repair.

The Center for the Study of Christianity is pleased to invite you to the conference Studying Syriac in the Holy Land IV: New Perspectives, which will take place on Tuesday, 16 June 2026, at The Hebrew University of Jerusalem, Mt Scopus Campus, The Maiersdorf Faculty Club, Room 405.

This year’s conference brings together scholars working on two major areas of current research in Syriac literature and culture: innovative methodological approaches to Syriac philology, and the study of Syriac material culture, ritual practice, and adjacent traditions. Through keynote lectures and panel discussions, participants will explore new perspectives on textual transmission, literary traditions, manuscripts, ritual practices, and material evidence across the Syriac world.
We look forward to welcoming you!

המרכז לחקר הנצרות שמח להזמינכם לכנס Studying Syriac in the Holy Land IV: New Perspectives, שיתקיים ביום שלישי, 16 ביוני 2026, באוניברסיטה העברית בירושלים, קמפוס הר הצופים, מועדון הסגל ע"ש מאירסדורף, חדר 405.

הכנס השנה מפגיש חוקרות וחוקרים העוסקים בשני תחומי מחקר מרכזיים ועדכניים בספרות ובתרבות הסורית: גישות מתודולוגיות חדשניות לפילולוגיה סורית, וחקר התרבות החומרית הסורית, הפרקטיקה הריטואלית ומסורות קרובות. במסגרת הרצאות מרכזיות ומושבים, המשתתפות והמשתתפים יבחנו נקודות מבט חדשות על מסירת טקסטים, מסורות ספרותיות, כתבי יד, פרקטיקות ריטואליות ועדויות חומריות ברחבי העולם הסורי.
נשמח לראותכם!

הכירו את עדי מרר Adi Marer, שמחקרה לוקח אותנו אל כנסיית הקבר ואל אחת האבנים המסקרנות ביותר במרחב הקדוש של ירושלים: אבן המשיחה.

עדי היא תלמידת תואר שני בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית, מלגאית של המרכז לחקר הנצרות ומורת דרך. את עבודת התזה שלה היא כותבת בהנחייתן של פרופ׳ ברוריה ביטון אשקלוני ופרופ׳ נורית שטדלר מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, והיא עוסקת באופן שבו מאמינים, עולי רגל ומבקרים חווים את אבן המשיחה כמוקד של קדושה, מגע, תפילה והתבוננות.

על פי המסורת, אבן המשיחה מסמלת את המקום שבו הונח גופו של ישוע לאחר הורדתו מן הצלב, שם נמשח בשמנים ונעטף בתכריכים לפני קבורתו. האבן הופיעה לראושנה בכנסיית הקבר במאה ה14, והאבן הקיימת כיום הוצבה בתחילת המאה ה19, לאחר השריפה הגדולה בכנסייה בשנת 1808. האבן הינה מיוחדת בנוף של כנסיית הקבר משום שבהסכם הסטטוס קוו היא נחשבת למרחב משותף, למרחב אקומני ואינה משוייכת לעדה נוצרית אחת בלבד - מה שהופך אותה למקום מרתק שבו תרבויות, עדות נוצריות שונות ויחסי כוח נראים לכל העוברים והשבים.

עדי כותבת מפרספקטיבה אנתרופולוגית, ולכן קיימה תצפיות רבות בכנסייה וראיונות עם מבקרים, מאמינים ועולי רגל מעדות שונות וממקומות שונים בעולם (בקרוסלה ציטוטים מתוך הראיונות שלה). דרך המפגשים האלה היא בוחנת כיצד אנשים ניגשים אל האבן, נוגעים בה, מתפללים לידה, מביטים בה, או מעניקים לה משמעות דתית ורגשית חדשה. כמו כן, המחקר של עדי חדשני במיוחד, משום שעד כה כמעט לא נכתב על אבן המשיחה המודרנית כמוקד של פרקטיקה דתית חיה - עדי מבקשת לגשר על הפער המחקרי ומבקשת לשאול מה קורה סביב האבן כיום.

מעבר לכך שהיא משתפת שהיא שמחה שהייתה לה ההזדמנות לבלות שעות מרובות בכנסיית הקבר להתבונן ולדבר על אמונה וקדושה עם מאמינים ומבקרים שונים. התמה המעניינת ביותר שעלתה מתוך מחקרה היא העיסוק בפרשנות המחודשת עם החזרה על המקום הקדוש, מפגש מחודש עם אבן המשיחה - למרות שאיננה עתיקה היסטורית כמו המרחבים האחרים ואף לא מאפשרת אינטימיות בשל מיקומה והיחס של המבקרים בה אליה. מאמינים שונים, אלו שנגעו בעבר או שלא, בוחרים לאחר מפגש חוזר עם המרחב לתת פרשנות מחודשת, לצקת רעיונות תיאולוגיים ורוחניים שונים עבור המפגש איתה.

** עדי ממליצה לכל אלו הקוראים או הכותבים על ירושלים ועל אנשיה לצאת מהמשרד אל העיר העתיקה ולפגוש את האבנים החיות, ובמיוחד את האנשים של כנסיית הקבר - ואפילו לקפוץ לקפה ועוגה בפטיסרי ג׳ק - שם קיימה אחוז גדול מהמפגשים עם עולי הרגל שכתבה עליהם - ממש בקצה של רחוב הנוצרים לכיוון רחוב אל חנקה **

הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית האוניברסיטה העברית