בית הספר - אורות בתלפיות

🩺 רפואה | 💻 הייטק | 📈 מנהל עסקים

גם השנה, המגמות המקצועיות בחטיבת הביניים של "אורות בתלפיות" עולות ברמה!!!

אנחנו ממשיכות להעניק לבנות שלנו חיבור ישיר לתחומים הכי חמים בשוק, במסגרת מגמות לימוד עם התנסות מעשית, משימות מאתגרות וכלים לחיים🎯

🩺 מגמת רפואה- היכרות עם גוף האדם, עולם הבריאות והעזרה הראשונה, לצד כלים מעשיים שיכולים להציל חיים ברגע האמת.

💻 מגמת הייטק- פיתוח חשיבה טכנולוגית, הבנה איך מחשב "חושב", כתיבת קוד והפיכת רעיון למוצר דיגיטלי.

📈 מגמת מנהל עסקים- צלילה לעולמות היזמות, השיווק והפיננסים. צעד ראשון למי שרוצה להוביל, ליצור ואולי גם להקים עסק בעתיד.

המטרה שלנו?! לתת לבנות הזדמנות לעוף על תחום שמעניין אותן, לגלות את החוזקות שלהן ולצבור ביטחון.

שתפו אותנו- באיזו מגמה הייתם בוחרים? 👇

סוגרות מעגל, פותחות דלת לעתיד🚪🗝️

מי היה מאמין שהשנה הזו תעבור כל כך מהר? ⏳
הבוגרות שלנו עומדות רגע לפני הצעד הבא, ואנחנו מביטות בהן ורואות את העוצמה שצמחה כאן! נערות עם עמוד שדרה, עם ערכים ועם כלים להמשיך להוביל🌟🎓

והבנות המתוקות שלנו בכיתה א', איזה מסע הן עברו🎒 תוך חודשים ספורים הן הפכו מקטנטנות ללומדות עצמאיות! הקריאה כבר זורמת, הרגלי הלמידה הוטמעו, והמתיקות שלהן כובשת את המסדרונות בכל בוקר מחדש. הן כבר מזמן לא הילדות של ספטמבר, הן הדור הבא שלנו. 📖👧🌷

האנרגיה הזו מורגשת בכל פינה בבית הספר, אצל כל אחת ואחת מהתלמידות שצועדות כאן יום-יום. אתן הופכות את המקום הזה למגדלור של חינוך ואיכות, מתוך אחוות בנות ושאיפה למצוינות ולאמת🏅

סגירת מעגל היא לא פרידה, היא ההבנה של כל מה שהושג כאן השנה.
תודה לבוגרות על החותם שהשארתן, ותודה על הזכות לראות את כל הטוב הזה קורה❣️

מאחלות לכולכן חופשה של התחדשות ושלווה, עם כוחות מלאים להמשיך להאיר💛

#סוףשנה

#כיף #אדרנלין #גיבוש #סוףשנה
יש רגעים בסוף השנה שפשוט צריך לצאת בשבילם מהכיתה!!!🎒

כשהשגרה נשברת, נפתח פתח לדברים שאי אפשר ללמוד מהלוח.
כשהנוף מתחלף, אנחנו לומדות לראות את היופי שמסביבנו בעיניים חדשות, לגלות אחת את השנייה מחוץ ללחץ הלימודי, ולסמוך זו על זו. 🌲✨
יותר מרחב ושיחות אישיות😊

אלו הרגעים שלנו לצחוק, להתחבר ולחזור עם אנרגיות חדשות ועיניים בורקות.
חוויות שנשארות איתנו הרבה אחרי שחוזרים לשגרה💫

איפה עוד רואים בנות כאלה?
אני פשוט חייבת לשתף אתכם ברגע אחד קטן מהטיול השנתי של החט"ב, שהצליח לגעת בי ולרגש אותי עמוק בפנים.
הגענו השבוע למעיין אלרואי. מקום פסטורלי, שקט ויפהפה. אתם בטח מתארים לעצמכם מה זה אומר שקבוצת בנות מגיעה למים. הן רק רצו לשמוח ולרקוד במים, להשפריץ, לצחוק וליהנות...

אבל אז ניגשה אלינו אישה שהייתה שם עם אבא שלה. היא סיפרה שהם בדיוק חזרו מטיפולים מורכבים בבית חולים, וביקשה בעדינות אם יש סיכוי שנוכל לשמור על השקט.

במקום להחליט בשבילן, שיתפתי את הבנות בסיטואציה. אמרתי להן שמצד אחד זכותן המלאה ליהנות, אבל מצד שני יש פה אדם שסובל מאוד.

והתגובה שלהן? פשוט הדהימה אותי. הבנות החליטו ביחד שנשארים במקום, אבל שומרים על שקט ברמה כזאת ששומעים רק את זרימת המים של המעיין. הן ישבו שם ברוגע, נהנו מהבריזה והמים הקרירים, ובלי שום המולה נמרצת. בהמשך, כשראינו שזה עדיין קצת מקשה עליו, הן קיבלו בהבנה מלאה גם את ההחלטה לקצר את השהות ולצאת.

הייתי חייבת לשתף בזה, כי בכנות, לא ציפיתי לתגובה כזאת מילדות בגיל הזה. פשוט אשרינו שאלו הבנות שלנו!