22/03/2026
החיים במדינת ישראל הם שבריריים ואנחנו חיים בדריכות מתמדת.
ה־7.10 היה מכת מחץ שטלטלה את המדינה ואותי, שבר ובור עצב וגעגוע אינסופיים, עם האובדן של אופיר ליבשטיין ז״ל, האיש והאגדה.
הטרגדיה הלאומית והאישית הזו המחישה לי עד כמה, למרות הקושי, צריך לצמוח מהמשבר עם עשייה עבור הקהילות היהודיות בעולם, שהן האהבה שלי כבר עשורים. והשותף שלי, אופיר, שאמנם לא פה, השאיר לי מורשת ודרך להמשיך.
לפני מספר ימים, התעוררנו, שוב, מאזעקה באמצע הלילה. טרוטי עיניים, ירדנו לממ״ד (לא הייתי בבית שלי; הייתי עם בתי הגדולה ומשפחתה).
הטלפון צלצל בממ״ד התת־קרקעי, שיחה מהבת הקטנה שלי, שהייתה בדירה שלנו, צעקה בטלפון: “זה נפל פה… בבית… החשמל נפל… חושך… פחד נוראי… ובום אדיר!” …
אני מתקשרת למכבי האש ולמשטרה בבהלה מוחלטת, מבקשת שיחלצו אותם.
האמינו לי, אין על כוחות הביטחון שלנו, שהתייצבו וחילצו.
מכל הבניין, הבית שלנו נהרס כמעט כליל בחלקו הקדמי.
פתאום מצאנו את עצמנו מפונים, פליטים ללא בית. הכול הרוס, מפורק, התאדה; ריהוט וציוד שהפכו לברזל מפוחם, או אפילו נעלמו.
ולמה אני כותבת לכם את זה?
כי באותו הרגע שכל החיים שלי בטלטלה, זה גם אותו הרגע שאני מוצפת ביופי של העם הזה.
איזה א.נשים, איזו אהבה, איזו דאגה.
באמצע הלילה אני כותבת לאסיף, היו״ר של הבונים דרור — ומי יכול עליו?!
הוא הקים חמ״ל, הודיע לכל העולם. בולדוזר אמיתי.
מאותו הרגע, הוזמנתי למאות בתים. פתחו בפניי קיבוצים ומושבים ואפילו מרכזי קליטה.
עפר שוחט, יושב הראש שלנו, פתח לנו כבר בתחילת המלחמה את ביתו, עם סוזי אשתו המדהימה, בקיבוץ מגל.
ליאור שמחה היה הראשון להתקשר בבוקר האירוע, והבטיח שכל קיבוץ לרשותנו ושהתנועה הקיבוצית איתנו.
הילית בן צבי המדהימה שלי, חברה בנפש, התקשרה ללא הרף ולא הפסיקה לדאוג.
Yochai Wolfin המהמם, שמתמודד במנרה עם סיוט מתמשך תוך כדי לחימה, דואג ומחבק תוך נסיעה על גבול לבנון.
מיכי דרורי שאל וביקש לעזור; חברי הועד המנהל של הבונים דרור — כולם לב ונשמה. ללא הרף דאגו והציעו כל עזרה שניתן.
נגה בוטנסקי פתחה את לבה ואת ביתה.
עפר, נחשון, רינת, מורן חגבי, מבשרת התייצבו לצידי בהתרגשות עד דמעות. והיו הרבה.
מרים פרץ, הנשיאה האגדית שלנו, שהייתה המומה לגמרי — מיד היא וילדיה, אליאסף, בת־אל, הדס ואביחי, כמובן עמדו לצידי וכתבו ברכות, הודיות והוקרות.
עיריית גבעתיים, עם ראש העיר המדהים שלה רן קוניק, ליהי, מהנדס העיר, והמדהימה ענת חורב־שטיינברג — עמדו לצדנו 24/7.
גאווה להיות חלק מהעיר הזאת, שככה מתייחסת למפונים שלה. כל כך הרבה התרגשות הייתה לצד החרדה.
בית הנשיא, אייל שויקי, המנכ״ל האגדי מיד דאג לכל פרט ולמעטפת, עדיה, שתמיד שם דואגת.
המוסדות הלאומיים, שאני קשורה אליהם בנימי נפשי, הפתיעו אותי לגמרי בעוצמות הבלתי נגמרות של הטוב שהרעיפו עלינו דאגה וחיבוק שגרמו לי להרגיש שהם שם עבור כולנו.
הסוכנות היהודית לארץ ישראל וקרן נפגעי הטרור: Doron Almog, המנהיג שלנו, והלשכה המהממת שלו: סתיו, אלעד, ליאת ושרית וכולם דאגו לי כמו אתרוג , ברגישות ועדינות. וגם הגר המדהימה שהייתה לצידי מהרגע הראשון, מאירה היקרה, ורועי מלמד - שכולם דאגו וחיבקו.
יהודה סטון, המנכ״ל, עזב הכול, התייצב, הרגיע, עשה סדר ונתן את כל הלב והנשמה. זה היה רגע מרגש ומכונן עבורי, רגע של הכרת הטוב והבנה עמוקה של עוצמת הקשר והמחויבות.
רותי, יד ימינו, ששנים מלווה את העשייה שלנו, דאגה לעטוף ולחבק ברגישות הייחודית שלה.
ערן ברקוביץ, אח, הוא הכול עבורי, חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלי. איש שכולו לב, נשמה ואהבה לעולם התפוצות.
ניצן, שדאגה לפרטים הקטנים כגדולים וריגשה.
אמירה ואורנית שדאגו וחיממו את הלב, אבי כגן, מאירה ורונן המקסימים.
וחברות הנפש שלי — אורית לביא ומזל מזרחי — שהתייצבו עם כל הטוב לב שלהן.
ואפילו זכיתי להכיר מנכ״ל חדש של עמיגור — ארז שני, שהוא פשוט מקצוען, מדהים ואיש מלא טוב ורוך, שהתייצב לעזור בכל שעה.
קרן נפגעי טרור — איזו רגישות ומקצועיות גילתה איילת נחמיאס־ורבין המדהימה, ויעל רז, המנהלת הנהדרת, זו שעוד מימי אופיר בעוטף נוכחתי בעזרה המשמעותית שלה.
וקק״ל, שהיא הבית שלי: יושב הראש החדש אייל אוסטרינסקי — איש שהוא מתנה, מיד הציע עזרה מכל הלב, יחד עם שגיא שלח חיבוקים וחיזוקים.
שר שלום ג'רבי, שמיותר לציין מה הוא עבורנו, פעל ללא הרף לסייע למשפחתי.
אילן פרידמן המדהים והצוות דובי, גידו וכולם רק רצו לעזור ולתמוך.
שימי בראון, אלוף העולם, פתח את הלב.
ההסתדרות הציונית העולמית, עם יושב הראש שלה שהוא כולו לב ♥️ מלך! שואל אותי מתי ייפסקו הדרמות איתי, וכל בוקר, כמו שהיה עם אופיר, כמו שעון, שואל ודואג. וכמו כן אייל אטיאס יד ימינו של חגואל שהתקשר ודאג.
יהל פורת ורונית בש שהתקשרו ישר לוודא שהכל בסדר.
אנה גבעתי, חברתי האהובה, דאגה לכל מחסור.
גוסטי יהושע ברוורמן (לשעבר הצ"ע אבל היא תמיד שם), יניב נחמיאס ואורי לייזר שהם כבר משפחה הציעו עולם ומלואו, ממגורים ועד ניקיון 😂
Support Israel - Keren Hayesod UIA, עדנה המנכ״לית המהממת, מיד ביקשה לסייע; ושי פלבר, היקר לליבי, פתח עבורי אינסוף אפשרויות לסיוע.
איתן גינזבורג, חבר הכנסת, שאין דברים כמוהו, הדהים אותי.
מגשר השותפים שלנו אילן גאל דור ושירה זיק — שותפי אמת שהציעו כל עזרה אפשרית.
רות קנולר, טלי ושגית, שותפות אמת שלנו; רות השכנה - שהציעה להגיע עם צוות ולעזור.
שי אברהמסון, הסופרסטאר שלנו, שהציע לעזור בכל דרך.
EL AL אל על, שהיא לא רק חברה אלא חברה לאומית עם לב ענק, שמלווה אותנו בביטחון ובמסירות. עמית לוי, מנהל יוצא דופן, מקצוען ואנושי ברמה נדירה; נעמה שהייתה עבורי בכל שעה ופלג שכל הצוות שלנו מאוהב בה, צוות מדהים שפועל סביב השעון.
ענת ריש המדהימה מתלמה, הסוכנת שלנו, שתמיד שם עבורנו בכל שעה ובכל מצב.
כרמה פיינשטיין כהן, יו״רית מועצת תנועות הנוער - שלא הרפתה לרגע ודאגה לוודא שהמשפחה בסדר.
ויש משפחה אחת, שלפני השביעי באוקטובר לא הייתה משפחתי וכעת היא חלק בלתי נפרד ממני. אני קוראת להם ליבשטיין–אפשטיין, משפחה שהיא יסוד האהבה. אני מאוהבת בכל אחד מהם, והם כמובן מיד הזמינו אותי לכל רחבי הארץ.
אורי המהמם ומשפחתו, וגם ראש מועצה מהערבה, חברי מאיר צור המדהים.
רציתי להוקיר את הטוב. אמנם איני יכולה להזכיר את כולם, אבל באמת זכיתי 😊 אני מוקפת בחברים וחברות מדהימים.
כוחה של קהילה נמדד במשבר, והיום אני מבינה איזו קהילה יש לנו. הקהילה של העם היהודי, עם עוצמה שאין לה גבולות.
ואולי איבדתי בית זמנית, אבל קיבלתי מאות בתים אחרים בארץ ובתפוצות.
אני מזמינה את כולכם להכיר את צוות נטעים, הצוות המושלם, ששום דבר אינו שלם בלעדיהם. הם הוכיחו לי איזו אהבה יש בהם, אנושיות ותשוקה אמיתית לקהילה הגדולה הזאת.
כמו שאופיר אמר:
קהילה של קהילות — העם היהודי״
שלכם, באהבה ובהוקרה,
שירי, מנכ"לית "נטעים"