19/06/2018
בערוץ 10 השבוע סדרת כתבות סביב השאלה למה בעולם המערבי אנשים עושים פחות סקס בהשוואה לעשרים שנה אחורה. יש כל מיני סיבות שנשמעות הגיוניות, ואני מחכה לפרק שיגיד לנו את המילה המפחידה הזאת: בדידות.
כי בדידות הפכה להיות מגיפה העידן הטכנולוגי.
נכון, אנחנו בקשר עם הרבה יותר אנשים ובאינטנסיביות הרבה יותר גדולה מאי פעם בעבר.
אבל על הדרך, הפסקנו להיפגש (כי כולם נורא עמוסים והי- יש ווטסאפ), נהיה מאד מסובך לתאם מפגשים חברתיים או להביא אנשים לעשות מאמץ לנסוע מפה לשם בשביל זה. כולם נראים שמחים כאלה בפייס אז בטח רק לי רע על הנשמה ואין לי עם מי לדבר. ובכלל, ברגע שאני מתחיל לומר משהו לא נחמד על החיים שלי, יש מתרחקים כאילו זה מדבק.
ואיך הריחוק והבדידות קשורים לסקס? הצחקתם אותי. עד הודעה חדשה עדיין צריך להיפגש, נכון? ואם כל יום מחליפים בני זוג (אפשרי לגמרי וקל) אז לא צריך להשקיע בשעמום הזה של התחייבות רגשית, רגשות בכלל, יצירת קשר, חיזור, בניית זוגיות, התפתחות הדדית, לימוד כוח הפשרה והויתר, יכולת המשא ומתן. נו, כל הדברים האלה של תקשורת, אתם יודעים. לא אימוג'ים. תקשורת אמיתית.
קשה להשקיע ולאט לאט אנשים נסוגים לחיים שלהם שהם הם השחקן הראשי והיחיד.
ואז הבדידות. ועד לא דיברנו על הבדידות בזקנה, במחלה, ברילוקיישן, בגירושין, באובדן עבודה.
בבריטניה הרימו את הכפפה והקימו משרד ממשלתי לענייני בדידות, ובעיני זה חכם ונחוץ.
יותר מ-9 מיליון בריטים מעידים שבדידות היא חלק עיקרי בחייהם. בעקבות המלצות מחוקקת מהלייבור שנרצחה, מינתה תרזה מיי שרה שתתמודד עם התופעה: "זו המציאות העצובה של החיים המ....
