יד הרב נסים בירושלים

בשעה טובה נפתחת אצלינו תוכנית לימוד חדשה!
מדובר בתוכנית ללימוד חושן משפט המיועדת לרבנים.
תמיד רצית להתמקצע בתחום של חושן משפט ולא ידעת איך להתחיל?
זאת ההזדמנות שלך!
רישום לתוכנית בתגובה הראשונה

שלום לכל ידידי יד הרב ניסים 💫
תגידו, איזה תכנים מעניינים אתכם במיוחד?
מהן הפעילויות החסרות לכם בנוף הירושלמי?
באילו אירועים הייתם רוצים להשתתף?

כחלק מההתרחבות של פעילות קהילת שיחתי ויד הרב נסים,
יש לכם הזדמנות להשפיע על מה שיקרה אצלינו.

נודה מאוד לכל מי שיוכל להקדיש 2 דקות מזמנו כדי לענות על השאלון הקצר שלנו.
התשובות שלכם יעזרו לנו לדייק את הפעולות, היוזמות והאירועים בתקופה הקרובה, וגם בעתיד בע״ה.

הקישור לשאלון בתגובה הראשונה.
תודה גדולה והמשך שבוע נעים לכולנו 🌹

ליל שבועות בשיחתי 🌾

קהילת 'שיחתי' ובית המדרש 'יד הרב ניסים' מזמינים אתכם לתיקון ליל שבועות מיוחד במינו.

בואו לחגוג איתנו את חג מתן תורה בלילה שכולו:

✨ תורה ורוח - שיעורי עומק, סדנאות לימוד ושיח פתוח אל תוך הלילה.
🤝 מפגש וחיבור - קהילה חמה, אנשים טובים, וחיבורים אנושיים בגובה העיניים.
☕ וכל מה שצריך מסביב: קפה חם, כיבוד מפנק, אווירה ירושלמית וכמובן - הרבה נחת.

מתי? ליל חג השבועות, שיעורים מ23:30 ואל תוך הלילה
איפה? 'יד הרב ניסים', ז'בוטינסקי 44, ירושלים

מחכים ללמוד, להיפגש ולהתוועד איתכם יחד.
נשמח לראותכם! 📖🤍

תגידו, איזה תכנים מעניינים אתכם במיוחד?
מהן הפעילויות החסרות לכם בנוף הירושלמי?
באילו אירועים הייתם רוצים להשתתף?

אנו נמצאים בערב יום ירושלים וערב חג השבועות,
וכחלק מההתרחבות של פעילות יד הרב נסים,
יש לכם הזדמנות להשפיע על מה שיקרה אצלינו.

נודה מאוד לכל מי שיוכל להקדיש 2 דקות מזמנו כדי לענות על השאלון הקצר המופיע בקישור המצורף.
התשובות שלכם יעזרו לנו לדייק את הפעולות, היוזמות והאירועים בתקופה הקרובה, וגם בעתיד בע״ה.

תודה גדולה והמשך שבוע נעים לכולנו 🌹

thegrinder.pro

*אוהב את הצדקות*

מספרים על ר' שמחה בונים מפשיסחא שהתארח אצל אחד מתלמידיו וראה את העניות ששוררת בביתו, ומיד נתן לו צדקה שיוכל לקנות בגדים ואוכל ואת צרכי הבית. אחרי שהמצב קצת השתפר - נתן לו שוב סכום כסף מסוים לצדקה. אמר לו תלמידו : "רבי, יש לי עודף ממה שכבר נתת לי". אמר לו ר' שמחה בונים : "התורה אומרת לנו 'נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ' – ישנם פירושים רבים לכפילות הזו ואני מפרש שמדובר פה על שתי נתינות – נתינה אחת שמגיעה בגלל הכאב שלך והרחמים שלך על העני, ונתינה נוספת שמגיעה מתוך אהבה ורצון לתת ולעשות חסד עם הזולת.

אפשר לתת צדקה ולעשות חסד בדרכים רבות – אבל כשמגיעים למדרגה שאוהבים את הצדקות באמת – מאירים בצדקה מלבד עצם הנתינה שבה גם את נקודת הרצון והאהבה, ראיית האחר ואכפתיות אמיתית.

מדוע זה אחד מקנייני תורה? כידוע, יש שמקבילים את מ"ח קנייני התורה לימי ספירת העומר – וכך יוצא ש'אוהב את הצדקות' הוא ה33 – שייך ליום ל"ג בעומר.

ה'אמרי נועם' מדז'יקוב כותב שתלמידי ר' עקיבא פסקו מלמות בספירת העומר – בגלל שהם הגיעו ליום של 'אוהב את הצדקות' – וכשהגיעו ליום הזה הבינו שצריך לאהוב זה את זה, לגמול חסד זה עם זה – ומתוך הכבוד ההדדי ראיית האחר, אכפתיות עד כדי חסד וסיוע למי שצריך – תיקנו את הפגם שלהם ופסקו מלמות.

בדרך לקניין תורה – צריך לראות את האחר, כשאפשר וצריך לתת לו – וכשאפשר וצריך לקבל ממנו, ומתוך זה מגיע הכבוד השלם ומתגלה גם כבוד שמיים.

הרב יובל וקסלר, יד הרב ניסים

*אוהב את הבריות*

בשנים האחרונות סביב כל המאבקים השונים והמגוונים מהרפרומה ועד החטופים, אנו עדים לביטויי שנאה קשים, ומאידך לגילויי אהבה בלתי נתפסים כדוגמת מילואים, עזרה הדדית וכו.
מה מקומן של אהבה ושנאה אל מול התורה?

"הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א יב).
מעניין שהמשנה מציינת שיש לרדוף אחרי השלום. עשיית שלום זהו דבר מורכב שלא מגיע בטבעיות ולכן יש לרדוף אחריו.

באופן פשוט היה ניתן לומר שיש לאהוב את הבריות כדי לקרבן לתורה. כנגד הפרוש הזה יוצא הרב צבי יהודה הכהן קוק בחריפות באומרו, שאין הכוונה אוהב את הבריות על מנת לקרבן לתורה, אלא אוהב את הבריות מפני שהם בריות, ומתוך כך מקרבן לתורה, כי אם אני אוהב מישהו מובן מאליו שארצה את טובתו ואבקש לקרבו לתורה. לא משום שהוא דתי פוטנציאלי אני אוהבו, אלא מצד היותו בריה של הקב"ה.

להלן כמה ציטוטים ממשנתו של הרצי"ה בעניין זה:

"באהבת הבריות כדי לקרבן לתורה ישנה מימד של אהבה מזויפת. לאהבת הבריות יש ערך עצמי, ומזה נמשך קירוב לתורה. באילו בריות מדובר? ודאי ברחוקות מן התורה, שהרי אותן יש לקרב, וגם אותן יש מצווה לאהוב" (שיחות הרצי"ה ויקרא עמ' 30). "אהבת הבריות - עצמי! אבסולוטי! אמיתי! טבעי! נורמלי! אלוהי! - ומתוך כך מקרבן לתורה".

"קודם כול יהודים צריכים להתרגל לקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. זו מצווה מן התורה! יש להתרגל (לקיים אותה) במשך זמן רב מאוד. מצווה זו היא יסוד הכול. חז"ל אומרים ש'ואהבת לרעך כמוך' זו כל התורה כולה. יסוד הכול, שורש הכול. אחר כך אפשר לפרש איך ובאיזה אופן (לקרב רחוקים)".

"יש ש'תופסים' פסוק מתהילים: ‘הלא משנאיך ה' אשנא’, וישנן דרכי חינוך שמדגישים זאת באופן מיוחד, כיסוד בחינוך. מעמידים את מידת שנאת הבריות כיסוד מוסד, בטענה, שכך הם מגינים על עצמם. מעניין שמעולם לא שמענו שכינו צדיק וגדול בישראל בכינוי: 'שונא ישראל'. לעומת זאת, שמענו על מיוחדים שזכו לכינוי: 'הצדיק הגאון והקדוש, אוהב ישראל'" (מתוך התורה הגואלת ח"ד עמ' קס).

הרב אלעד הלחמי, יד הרב ניסים

*אהוב*

התורה איננה מקצוע של לימוד בעלמא. היא איננה רק אגירת ידע, בקיאות, חריפות או יכולת לצטט מקורות. התורה היא קניין בנפשו של האדם. היא מבקשת להפוך את האדם לאחר: חכם יותר, משכיל יותר, טוב יותר, דבוק יותר בבוראו.

חז״ל אמרו: “ואהבת את ה׳ אלקיך — שיהא שם שמים מתאהב על ידך”. כלומר, אהבת ה׳ איננה נשארת רק בלבו של הלומד; היא צריכה להתגלות בדרך חייו, במידותיו, בנחת רוחו, ביחסו לבריות. אדם שלמד תורה באמת — הופך להיות מקום שבו שם שמים נעשה אהוב.

ועל כך אמרו בגמרא: “אי לאו האי יומא, כמה יוסף איכא בשוקא” — אלמלא התורה, מה היה מייחד את האדם? התורה איננה רק מוסיפה ידיעות; היא בונה אישיות. היא מרוממת את האדם מן השוק אל בית המדרש, ומבית המדרש בחזרה אל החיים — כשהוא אדם אחר.

כדי שהתורה תיקנה בנפש, צריך לב גדול. נפש רחבה. רוח גבוהה. אדם שהוא אהוב — נפשו מכילה יותר. בכל מקום שהוא דורך, נפשו כוללת נפשות כולם. בכל דרך שהוא צועד, לבו נושא עמו את לב כולם.

ומה הבריות אומרות עליו?
אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו.
ועליו הכתוב אומר: “ישראל אשר בך אתפאר.”
‏
הרב אבי מנקין, יד הרב ניסים

*קבלת הייסורין*

דיוק בלשון המשנה מורה שקניין התורה מתקיים לא ע"י עצם קיומם של ייסורים שבאים על האדם, אלא בקבלת הייסורים, היינו, ביחס של האדם לייסורים שעוברים עליו. כיצד יש להגיב, ואיזה משמעות צריך לראות בהם.

היחס בין תורה לבין ייסורים, ולייסורים בכלל, נידון בהרחבה בסוגיה מרתקת בתחילת מסכת ברכות (ה ע"א). ביחס לשאלה הזאת, יחס האדם לייסורים, הסוגיה מציגה שתי מגמות כלליות:

גישה ראשונה רואה באופן חיובי את קיומם של הייסורים. יש ייסורים שבאים בעקבות חטא של האדם, שמאותתים לאדם לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה. ויש 'יסורין של אהבה', יחס מיוחד ואישי של הקב"ה שמבטא חפץ ורצון, הזדמנות להתעלות וזיכוך, וזאת למרות הסבל והכאב הכרוכים בהם: "מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם - עבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם - על אחת כמה וכמה".

על פי גישה זו, הקשר שבין קבלת ייסורין לבין קניין תורה הוא מובן. הייסורין מזככים את האדם, מנתקים אותו מהגוף וממקדים אותו בעולם הרוחני ובתביעה להתעלות ולהזדכך כמה שיותר.

אולם בסוגיה שם אנו מוצאים גישה אחרת. מסופר על כמה וכמה אמוראים שהיו במצבים של חולשה וכאב, ונשאלו את השאלה הנוקבת: "חביבין עליך יסורין"?, והם ענו: ״לא הן ולא שכרן״. אותם אמוראים, ובראשם רבי יוחנן ששכל עשרה בנים, העדיפו שלא להצדיק את הסבל ואת הרוע, ואף לא היו מעוניינים בשכר שנלווה אליהם.

ניתן להציע שגם הלך הרוח של אותם אמוראים הוא חשוב בתהליך קניין התורה. פעמים רבות בלימוד אדם מוצא את עצמו בקושיה. במצב שבו הדברים לא נראים ולא מתיישבים על הלב, והוא אינו מסוגל להציע הסבר או תירוץ. כמובן שאין בעיה בנסיון ליישב, אבל לפעמים יותר נכון שלא לחפש את ההסבר הנסתר והלא פשוט, אלא לדעת לומר בענווה ובכנות - צריך עיון. אני לא יודע.

הרב מתן אבשטיין, יד הרב ניסים
Matan Ebstein

*השמח בחלקו* – לא רק בבנק, אלא גם בסטנדר

מה הקשר בין "שמח בחלקו" לבין קניין תורה?
בקריאה ראשונה, נדמה שהמשנה במסכת אבות מדברת על well-being: כדי ללמוד תורה בנחת, אדם צריך להיות פנוי מטרדות החיים. כשאני שבע ונינוח בחלקי במובן הכלכלי והאישי – אני פנוי ללמוד תורה באופן משמעותי.

אבל במבט שני, נראה שיש כאן אתגר סמוי ומשמעותי הרבה יותר: לשמוח בחלק המיוחד שלי בתורה.

אני נזכר בשנותיי הראשונות בישיבה. האווירה התחרותית הניעה אותי. בעולם הישיבות יש "סרגל" ברור מאוד להצלחה: מי שמפצח סוגיות סבוכות, מי שזוכר פרטי דינים, מי ששולט ב"חילוקים" מופשטים. התחרות הזו היא דלק מצוין לטווח הקצר, אבל לטווח הארוך? היא עלולה להיות הרסנית.

למה? כי לא לכולם יש את אותו ה"חלק".
"השמח בחלקו" בתורה, פירושו להכיר בחלקיות שלי. להבין שאני לא חייב להיות ה"גדול" שמקיף את כל חדרי התורה באותה צורה. אולי הנשמה שלי לא בנויה לחילוקים לוגיים קרים, אלא דווקא לעולמות האגדה, המחשבה או המוסר?

כשאדם מבין מהו החלק שלו, ושמח בו – שם מתחיל קניין התורה האמיתי שלו.
כך כתב הרב קוק (באורות התורה ט, ו) על הסכנה שבניסיון "לזייף" את הנטייה הנשמתית:

"ישנם שיצאו לתרבות רעה, מפני שבדרך למודם... בגדו בתכונתם האישית המיוחדת. הרי שאחד מוכשר לדברי אגדה, ועניני ההלכה אינם לפי תכונתו... והוא מרגיש בנפשו נגוד לאלה הענינים שהוא עוסק בהם...
אבל אם היה מוצא את תפקידו וממלאו, לעסוק בקביעות באותו המקצוע שבתורה המתאים לתכונת נפשו... אז היה נשאר נאמן באופן נעלה לקדושת התורה, ועושה חיל בתורה במקצוע השייך לו".

אל תחפשו להיות בראש הטבלה של תחרות דמיונית. חפשו את החלק שלכם. שם התורה מחכה לכם.

הרב עמיחי שהם, יד הרב ניסים
Amichai Shoham