15/12/2021
יוכבד בת החומות
מתחברות-תורה נשית
תהילה פרידמן
משפחת יעקב עושה את דרכה למפגש מרגש ולאיחוד משפחות עם יוסף מושל מצרים.
הירידה הזו תהפוך ממסע של משפחה לתחילתו של עם.
" כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים:" (בראשית מו', כו'-כז') לפי שמשבאו שם היו שבעים שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתווספה להם יוכבד בין החומות (רש"י)
יוכבד בת לוי היא ילידת בין החומות; לידתה במצרים ואין הורתה במצרים (רש"י בראשית מו טו)
ילדת מסע. לא פה לא שם. לא בארץ כנען ולא במצרים. ילדת מעבר-בין החומות.
לא נושאת זיכרונות מהבית. לא שייכת לדור החדש שיקום.
זו שעתידה להינשא לעמרם במצרים המשועבדת ולהפוך לאישה הגרושה הראשונה בתנ"ך. שוב היא שייכת לא שייכת- גרושה לא גרושה; 'מושיבי עקרת הבית... זו יוכבד. וכי עקרה הייתה? ... יוכבד עקרה שנתעקרה מביתה'. (פסיקתא רבתי פרשה מג) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (שמות ב א) 'הם לקוחים שניים, שפירש ממנה מפני גזירת פרעה והחזירה בנבואת בתו'. (סוטה יב ב) בשעה שגזרותיו של פרעה היו בלתי נסבלות ודינו של כל זכר שנולד היה שיוטבע ביאור. החליט עמרם לגרש את יוכבד אישתו כדי לחסוך מעם ישראל צער נוסף . עמרם שב ונשא בשנית את יוכבד לאישה לאחר התערבותה של מרים ביתם.
בעוד יוכבד מסתכנת ומוסרת נפשה עבור הילודה במצרים בעלה עמרם פועל לצמצום הילודה. באה מרים ואומרת לאביה;
אבא, גזרתך קשה [משל פרעה], שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות.
פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא.
פרעה רשע הוא ספק מתקיימת גזרתו ספק אינו מתקיימת, ואתה צדיק וגזרתך מתקיימת...
עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן (סוטה יא)
גם האימהות של יוכבד מחפשת שייכות. האם היא תזכה להיות האם-הזוכה לגדל, לטפל ולחנך או רק תשמש מינקת הצופה בכאב בבנה משה הגדל בבית פרעה. וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד...וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי (שמות ב ט) שוב יוכבד בין החומות; לא אם במובן הרגיל של המילה וגם לא רק מינקת כפשוטו.
בין החומות: חייה של יוכבד הן טיפוס על חומות. מצד אחד רדיפות וגזירות פרעה- מצד שני דבר האלוקים קיום מצוותו. מצד אחד הרצון הטבעי לגדל את משה שלה לצידה בחיק המשפחה ומצד שני עליה להיפרד ממנו ובכך אולי תזכה אותו בחיים.
יוכבד מסתתרת מאחורי מעשיה הנאצלים- אישה גדולה ללא שם: שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה- שם הכינוי שלה בפי היולדות העבריות על שם שהייתה משפרת את הוולדות. בַּת לֵוִי- כינויה של יוכבד בעת נשואיה השניים לעמרם. מינקת- כשתהפוך להיות זו שתזין את משה בנה הגדל בבית פרעה.
וכך בלי שם, בלי שייכות, בתנאי חיים מהקשים שידע עמנו- ובטיפוס מתמיד על חומות-עושה יוכבד את הבלתי יאומן- היא מקימה את מפעל הילודה הראשון בהיסטוריה, מקיימת, מחייה ומצילה משמד אלפי תינוקות עבריים! בעוד היא עצמה יולדת בגיל מבוגר את אהרון ומרים מגדולי המנהיגים שהיו לעמנו ובנשואיה השניים לעמרם -את משה רבינו אשר לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד.
גם את שנולדת לניצולי שואה שבנו משפחה על רסיסי שברים, את שנולדת בערבות אתיופיה ועשית מסע מפרך בכפות רגליך לישראל, את שעלית מבורו פארק ומבית תפנוקים, את שעשית תהליך משמעותי ושינית את שמך,טעמך, לבושך ושפתך והפכת לבעלת תשובה. את שנולדת לבית ולקהילה חסידית והיום את כאחרונת האברכים הליטאיים. ואת שפעם בנית את ביתך וחלומותייך עם האיש שלך והיום את שוב מחפשת לעצמך בית. ואת שמתמודדת עם עול הפרנסה, הילדים, טיפול סיעודי באהובים. ואת הממתינה בכליון עיניים לנשואי ילדייך התקועים בשידוכים כבר שנים ...
גם לך שמחפשת את עצמך, את שמך, את השתייכותך. שנמצאת תמיד בין החומות ולא גומרת לטפס עליהן...
באה יוכבד ומספרת איך בונים שייכות ואיך מצליחים לשבת בביטחה בין החומות.
דווקא יוכבד-זו שהיא לא כאן ,לא שם. מטה את הכף; ממשפחת יעקב המונה קרוב לשבעים נפש- יוכבד משלימה אותם והופכת אותם ממשפחה לעם.
היות ושבעים הוא המספר המינימאלי שמאפשר את יצירת האומה. (המהר"ל בספר גבורות ה' פרקים ט',יב') יוכבד היא זו הנושאת את כוח השינוי והמעבר ממשפחה לעם. מיחיד לציבור. היא זו שזוכה להשלים את קהל השם. כך שהיא עצמה השייכות. היא העם. היא אשת עמרם. היא אם משה.
גם את ואני- יכולות להניח לחיפוש התמידי אחר מקום ושייכות, אנחנו יכולות לרדת מ'בין החומות' כי העם הזה לא שלם בלעדינו.
יוכבד-ילדת המעבר הופכת להיות האישה הראשונה שתזכה לתואר עבריה: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה(שמות א טו) ה' בכבודו ובעצמו נותן ליוכבד שם, שייכות ומקום- עבריה. כי כשאת לוקחת את העבר לתקופות המעבר ורואה מעבר לכאן ועכשיו אז את נושאת בגאון את התואר עבריה.
כי יש לך עבר מפואר. את ושכמותך בונות את העם; את באופן תמידי חיה על ציר של מעבר בעוד התמסרותך, מעשייך ופנייך נשואות למעבר.
