27/08/2024
אז למה יש לי סלסלה של חוטים צבעוניים בקליניקה?
אם אתם מטפלים/מאמנים ו/או הורים לילדים ו/או אנשים שמדי פעם מרצים אנשים אחרים(מלשון ריצוי) ומתבאסים על עצמם – תמשיכו לקרוא :)
השבוע הנחתי סלסלה של חוטים צבעוניים בקליניקה ואיפשתי למתאמנים שלי לנחש למה הם משמשים. חלקם ניחשו נכון...
לעבודה על גבולות!
למה זה חשוב?
כי כשיש לנו גבולות בריאים -
🌼יש לנו יותר אנרגיה (כיוון שאנחנו לא צריכים להדוף ולהגן על עצמנו מפני פלישה של אחרים לגבולות שלנו).
🌼 אנחנו מרגישים בטוחים יותר בחברת אנשים אחרים
🌼 קל לנו יותר לתקשר
🌼 ויש לנו חוויה מוגדרת של עצמנו, בתוך הגוף שלנו ובמקום שלנו בעולם
🌼 אנחנו נאפשר לאנשים שהם בריאים עבורנו להתקרב אלינו ונדע לזהות ולהתרחק ממערכות יחסים פוגעניות.
אך אם הגבולות שלי משובשים - אני עלולה להיקלע למערכות יחסים פוגעניות, כיוון שאני מתקשה לזהות נורות אדומות ולהגן על עצמי.
וההיפוך של זה, הוא שאני עלולה להתרחק ממערכות יחסים קרובות ואינטימיות מחשש להיפגע, בשל העובדה שגבולות שלי נפרצו בעבר.
ואז אני אחסום כל דבר. גם שפע, טוב לב ונדיבות שמתדפקים על דלתי. כי זה מסוכן להכניס משהו פנימה.
אגב, זה יכול להיראות שאני מאוד עצמאית וחזקה, אך לאמיתו של דבר אני מבועתת מהאפשרות לתת לאחר להתקרב אלי מחשש להיפגע שוב.
ולכן העבודה על גבולות היא כל כך חשובה.
כי היכולת להציב גבולות בריאים מאפשרת לנו להתהלך בביטחון בעולם, להיפתח לאפשרויות, לסמוך על עצמנו ולהיות במערכות יחסים קרובות.
🌿🌿🌿🌿🌿
אז איך עושים את זה ת'כלס?
(אפשר לעשות זאת בסשיין טיפולי, בסדנה או עם ילדים - עם התאמות)
בוחרים חוט מתוך סלסלה
(והסיבה שיש לי כמה חוטים בצבעים ומרקמים שונים - היא כדי לאפשר בחירה. כי החוויה בפריצת גבולות היא שבחירה נלקחת מאיתנו)
ואז בוחרים מקום שבא לנו להתמקם בו בחדר
כל משתתף משרטט סביבו מעגל, באמצעות החוט
המעגל יכול להיות גדול או קטן, עם חוט אחד או עם כמה
אפשר לשבת או לעמוד בתוך המעגל
ואפשר להתמקם במרכז או בצד המעגל
אחרי שכולם התמקמו נבדוק מה קורה לנו
איך זה מרגיש בגוף להיות ממוקמת איפה שאני?
האם אני רוצה לשנות את המיקום שלי או את גודל המעגל שלי ביחס למעגלים האחרים?
האם נעים לי בגוף?
האם עולה בי חוסר נוחות?
ואם כן, למה אני מייחסת את חוסר הנוחות?
מה עלי לשנות כדי שיהיה לי נעים?
אפשר להמשיך ולשחק עם המיקומים
להתקרב, להתרחק
להרגיש איך זה יהיה עבורי להגיד "את קרובה מדי. אני רוצה שתעצרי ולא תתקרבי יותר".
האם יש לי רשות להגיד זאת? או שאני מתאפקת ומנסה להסתדר עם זה שחוצים לי את הגבול?
או לחילופין לומר
"דווקא נחמד לי שתתקרבי עוד קצת. כיף לי להרגיש את האנרגיה שלך ולראות את החיוך שלך".
התרגיל הזה מבקש מאיתנו להיות מאוד קשובים לגוף שלנו, לבקשה שעולה מתוכו. הוא מלמד אותנו להקשיב, לדייק, להעז לתקשר את הגבול שלי במרחב משחקי ובטוח.
הגוף שלנו הוא משדר חכם שיודע לזהות מתי נעים ולנו ומתי לא.
מתי מה שקורה נמצא בגבולות שלנו ומתי מחוצה להם.
הבעיה היא שאנחנו לא תמיד יודעים להקשיב לו, בשל הפצעים והמנגנונים שלנו.
זוהי עבודה אינטואיטיבית שבמסגרתה פועל המוח הזוחלי שלנו. זה שמאותת לנו אם מצבי היום יום בטוחים או מסוכנים עבורנו.
היא מאפשרת לנו להתקרב לעצמנו, להכיר את עצמנו ואת היחסים שלנו עם הגבולות שלנו ועם הגבולות של אנשים סביבנו ברובד חדש.
איזה כיף שקראתם עד כאן 🙏
זהו תרגול הלקוח משיטת SE (Somatic Experience), שפותחה ע"י פיטר לוין (המוכר כמחבר הספר "להעיר את הנמר")
בתגובה הראשונה, מצורף וידאו קצר, שמצאתי ברשת, אשר מדגים את העבודה הזו במהלך מפגש בקליניקה.
תהינו וספרו לי איך היה ❤️