עופר פיין - הוראה ומחקר

בעקבות תגובת המדינה בעיניין אימוץ ילדים על ידי זוגות חד מיניים, הפ"י עדכנה את נייר העמדה בנושא והוא נשלח לשר הרווחה והביטחון חברתי יעקב מרגי ולמחלקת בג"צים במשרד המשפטים.

חשוב לנו להדגיש כי המחקר והניסיון המקצועי המצטבר מראים באופן חד משמעי כי גידול ילדים ע"י הורים להט"בים לא משפיע באופן שלילי על בריאותם הנפשית של הילדים ואינו פוגע בהתפתחותם. התייחסות לנטייה המינית או לזהות מגדר של הורים מאמצים אינה רלוונטית ונגועה בשיקולים זרים ולא מקצועיים, כמו גם באפליה, סטיגמה ולהט"בופוביה.

אנו מפצירים בכלל האמונים על תהליך האימוץ לפעול לתיקון שינוי החוק המפלה ופרשנותו.

משרד הרווחה והביטחון החברתי משרד המשפטים המועצה לשלום הילד האגודה למען הלהטב בישראל איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים קהילה חוקרת ״בשם הילד״ In the Name of the Child חוש"ן - Hoshen

את מי אתם יותר אוהבים את הורה 1 או את הורה 2? 🌈 ביום שבת האחרון חגגנו גאווה בפיקניק פסטורלי עם משפחות גאות בגני יהושע. וחשבנו, למה בעצם שנשמור את כל המתיקות הזאת לעצמנו? זוכרים מה עוד קורה בגני יהושע בסופ"ש הזה, כן? (רמז: יהיה חם) צילום ועריכה: ראם אדם אזולאי

זוכה פרס נובל השמיץ מדענית עמיתה בספר שכתב. מילותיו המזלזלות חשפו, לא בכוונה, שרק בזכות עבודתה המדעית הוא הגיע לתגלית שזיכתה אותו בפרס. שנים לאחר מותה בטרם עת זכתה המדענית השכוחה להכרה שמגיעה לה.

הכימאית היהודיה רוזלינד פרנקלין הייתה אחת משורה ארוכה של נשים מבריקות שהישגיהן ותגליותיהן נגזלו מהן, כאלו שלא זכו להכרה המגיעה להן. לתופעה הזאת יש שם: "אפקט מטילדה". אפקט מטילדה הוא הטיה נפוצה בהכרה בתרומתן של מדעניות למחקר מסויים, וייחוס עבודתן לעמיתיהן הגברים.

אז איך ומתי בכל זאת זכתה פרנקלין להכרה בהישגיה?

כמו בקללת בלעם, הישגיה ההיסטוריים זכו לחשיפה אחרי שהקולגה שהשתמש בהם לתהילתו, השמיץ אותה בספרו.

רוזלינד פרנקלין נולדה ב-1920 בלונדון למשפחה ממעמד כלכלי חברתי גבוה. כשהיא בת 25 בלבד, השלימה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת קיימברידג'. לאחר מכן חקרה בפריז את מבנה הפחם וחשפה את ההבדל במבנה של תרכובות של פחמן, תגלית שהיתה בעלת חשיבות רבה בתעשיית הפחם של אותם ימים.

אבל את עבודתה החשובה ביותר להתפתחות המדע היא עשתה במעבדת הביופיזיקה בקינגס קולג', מעבדה שנוהלה בידי גברים שלא העריכו כראוי את מוחה החריף ואת רעיונותיה של המדענית הצעירה.

האתגר הקשה ביותר שהציבה פרנקלין לעצמה היה הבנה מדויקת של אופן ארגון הצופן הגנטי בדנ"א. לשם כך הייתה צריכה פרנקלין לפענח את מבנה הדנ"א דרך קריסטלוגרפיה, מחקר מבנים של מולקולות על ידי שימוש בגבישים.

במחקרה היא זיהתה והגדירה מאפיינים רבים של מבנה מולקולת הד.נ.א, כאשר התוצר החשוב ביותר היה ככל הנראה צילום רנטגן של המולקולה שכונה לימים "תצלום 51".

מוריס וילקינס, שהיה מקביל לפרנקלין בדרגתו המדעית, וגם שירת כסגנו של ראש המעבדה שבה פעלו ביחד, היה אחד מהמערערים על קביעותיה המדעיות, שקראו תיגר על הנחות רבות שרווחו בממסד המדעי של אותה תקופה. הוא ניסה להשפיע על דעותיה וציפה שתסור למרותו עקב מעמדו האדמיניסטרטיבי, אולם פרנקלין נקטה גישה עצמאית.

בלי ידיעתה, וכשהוא פועל בניגוד גמור לכללי ההגינות הבסיסיים, וילקינס העביר את הממצאים החסויים של פרנקלין - וביניהם "תצלום 51" פורץ הדרך - למדענים ג'ים ווטסון ופרנסיס קריק. ווטסון האמריקאי ופרנסיס קריק הבריטי חקרו את מבנה הדנ"א במשך קרוב לשנתיים. שניהם היו מדענים מבריקים, ושניהם היו אחוזים אובססיה לפענוח מבנה הדנ"א.

התמונה הזו, שאפשר לפרשה רק כמבנה סלילי, היא שאיפשרה להם ליצור את מודל הסליל הכפול המפורסם שלהם.

בחודש מרץ 1953 עזבה פרנקלין את מעבדת קינגס קולג', בשל היחס הרע לו זכתה שם. במכתב רשמי ששלח לה כשבוע בלבד לפני פרסום מאמר שחלק מהותי שבו מתבסס על עבודתה במעבדה שלו, כתב ראש המעבדה לפרנקלין שלא תעז אפילו עוד לחשוב על DNA.

למעלה מכך, כאשר פרנקלין עזבה את קינגס קולג', שלח וילקינס מכתב לקריק, שנפתח במילים הללו: "אני חושב שתהיה מעוניין לדעת כי הגברת האפלה שלנו עוזבת אותנו בשבוע הבא, וכי מרב החומר של שלושת הממדים נמצא כבר בידנו."

מיד לאחר מכן הדהימו ווטסון וקריק את העולם בגילוי שלהם. במאמר שכתבו הם שיתפו את וילקינס, ובכך נתנו קרדיט למעבדה שעמד בראשה, אולם לא ציינו שהממצא המכריע במחקר היה של פרנקלין.

באותו גיליון של כתב העת nature פורסם במקביל מאמרה של פרנקלין עצמה, שסיפק נתוני X משכנעים שהצביעו על מבנה דו סלילי לדנ"א אבל בעקבות הפרסום המוקדם ובניית הדגם הפיזי של ווטסון וקריק, מחקרה הוצג רק כשאישוש לעבודתם ולא כמחקר העצמאי פורץ הדרך שהיה.

ב- 1962 זכו השלושה על תגליתם בפרס נובל. פרנקלין לא הוזכרה במחקרם ובנאומי התודה. היא נפטרה 4 שנים קודם לכן, בגיל 37, מסרטן השחלות. שערו בנפשכן איזו תרומות מדעיות נוספות הייתה יכולה להוציא ממוחה המבריק, לו ניתן לה עוד זמן.

אבל לווטסון לא הספיקה התהילה העצומה לה זכה. ב- 1968 הוא כתב ספר שערורייתי, "תעלומת הסליל הכפול", שבו הוא מתאר את נקודת מבטו לגבי ההתרחשויות המרתקות שהובילו לפענוח הקוד הגנטי.

בספרו לא התייחס ווטסון להישגיה המדעניים של פרנקלין. הוא כינה אותה "רוזי", כתב שהיא "נראית כמו ספרנית שהייתה יכולה להיראות יפה אילו רק הייתה מסירה את משקפיה ועושה משהו מעניין עם שיערה", ותיאר אותה כחוקרת לא קולגיאלית ששמרה לעצמה את ממצאי מחקרה.

גסות הרוח וההגזמות בתיאורים שבספרו של ווטסון גרמו הרמת גבות בעולם המדע: איך ייתכן שמדענית ממוצעת הגיעה לתוצאות כל כך משמעותיות, עד כדי כך שווטסון החכם השתמש בהן?

שאלות אלה דירבנו חוקרים וסופרים להעמיק חקר בחייה של רוזלינד פרנקלין, וכך, לאחר שבמשך שנים רבות לא הוזכרה תרומתה העצומה לפענוח מבנה הדנ"א, ולמעשה לאחר ששמה כבר צלל לתהום הנשייה, היא שבה והופיעה בתודעת הקהילה המדעית וזכתה להכרה שהגיעה לה.

***
אפקט מטילדה נקרא על שם פעילת זכויות נשים ומתנגדת העבדות האמריקאית, מטילדה ג'וסלין גייג' (Matilda Joslyn Gage), אשר תיארה את התופעה לראשונה בסוף המאה ה-19. אפקט מטילדה קשור גם ל"אפקט מתי" המתאר תופעה בה מדענים מפורסמים לרוב יקבלו יותר קרדיט מאשר חוקרים שאינם ידועים, אפילו כשהעבודה נעשית במשותף או שהיא זהה לחלוטין. המונח נטבע לראשונה ב-1993 על ידי היסטוריונית המדעים מרגרט ו' רוסיטר.

בתגובה הראשונה לפוסט תמצאו דוגמאות נוספות למדעניות שסבלו מ"אפקט מטילדה", הדוגמאות נלקחו מתוך פוסט של "היא-סטוריה".
#יוםהאישה #יוםהאישההבינלאומי #יוםהאישה2023

***
בהכנת הפוסט נעזרנו בכתבות ובמאמרים הבאים:

"עדה יונת על רוזלינד פרנקלין, מפצחת הקוד הגנטי" מאת כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009, עדה יונת. המאמר, שסקר את הביוגרפיה של פרנקלין "רוזלינד פרנקלין: הגברת האפלה של הדנ"א", פורסם ב"הארץ" ב-20 בינואר 2010.

"תצלום הד-נ-א היה כל כך מדהים, שכולם שכחו מי עשתה אותו", מאת תמרה טראובמן, שפורסם ב"הארץ" ב-16 בפברואר 2004

"האיש הזה הרבה יותר חשוב ממה שאתם חושבים", מאת שוקי שדה, מיום 16 בינואר 2016, שפורסם ב"דה-מארקר"