הדר כץ . Hadar Katz

ביומיים האחרונים ביליתי בים.
זה המקום שאני הכי לומדת וצומחת ממנו – הטבע .
הים עבורי הוא מקום לריפוי מלא של הלב.

כשבשבת התנסיתי פעם ראשונה על סאפ,
אמרתי לעצמי מה כל כך מלהיב בזה..
לא מצאתי סיבה
ובכל זאת אתמול,
נסענו אני ובן זוגי שוב לגלוש על הסאפ.

הים היה מדהים,
פלס.
רגוע.
כמו בשבת.
אין גלים כמעט
והוא שקט ורגוע.

והפעם באתי מתוך רצון פנימי
איך אני יודעת ?
פשוט שאלתי את עצמי,לפניי
מה בא לי לעשות היום ?
מה יקדם אותי ?
והתשובה הרחיבה אותי מבפנים,
וידיעתי שזה הסימן עבורי.
ולא טעיתי

עליתי על הסאפ,
רק שהפעם הסכמתי להסתכל יותר לאופק
פחות לקרקעית
והצלחתי להחזיק הרבה זמן יבשה על הסאפ
עד ש. .
מעידה אחת ונפלתי למים.

ידעתי שאני מגיעה עם האפשרות הזו
שאפול וארטב (מה שלא רציתי שיקרה ביום שבת)
ולא התבאסתי שזה קרה לי

אבל מה שכן שמתי לב, שלמדתי משהו
חדש על עצמי.

גם אם תפסתי את הטכניקה,
ואת העיקרון
ואני טובה בזה, ומצליחה
אני לא מתרגשת.
מתי התחלתי להינות ולהתרגש ?
כשהבנתי את העיקרון
איך להינות מהסאפ ולא רק
לדעת את הטכניקה.

איך לא לתת למחשבות להפריע לי
ויותר להיות ברגע.
ולשחרר
להרפות
קצת לשבת
קצת לעמוד
קצת לחתור
קצת לגלוש על המים

חוויה טובה.

ואחת התובנות החשובות שלי שהיא לא רק
על הסאפ אלא על החיים
זה שגם אם אני יודעת בהתחלה משהו
יצוץ הפחד,
וגם אני שולטת בטכניקה ויודעת מה לעשות
אני מרוכזת בטכניקה ולעיתים גם במחשבות
ולא משחררת את עצמי להינות
שכל דבר שחדש לי
גורם לי בהתחלה מעט חשש או פחד,
גם אם אני מצליחה בו

ופעם נוספת לעשות את זה רק
מביא לי יותר שחרור ובטחון
ולמידה שאפשר גם להצליח גם לשחרר וגם ליהנות.
בקיצור,
לכו לים 😊

תוכן מהלב

היום פעם ראשונה שעליתי על סאפ

הים היה שקט, רגוע תנאים אופטימליים
שעה מוקדמת השמש לא חמה מידיי
הטמפ׳ במים היתה מושלמת
מים נעימים

המדריך סאפ מסביר לי ולבן זוגי איך גולשים
על הסאפ,
מסביר איך חותרים, איך עומדים ולא מאבדים שיווי משקל, איך משנים כיוון ואיך מסובבים את כיוון התנועה
ואני מקשיבה
לא שואלת ואז עולה עליו על החול לעשות סימולציה

אחריי זה המדריך עוזר לי להרים את סאפ למים
ומסביר איך להתחיל לפניי שנעמדים עליו
אני עולה על הסאפ,
מייצבת את שיווי המשקל שלי
כשהברכיים שלי זו לצד זו
ומתרוממת לאט על הברכיים

אחריי אני שומעת ברקע את המדריך אומר לי
״יופי! תמשיכי עכשיו ״תתחילי לעמוד ולייצב את עצמך ״
לאט לאט מתחילה להתרומם ולאט לאט
מתחילה להתיישר ולעמוד
מייצבת את שיווי המשקל המשקל ו… מצליחה.
הנה, אני עומדת וחותרת כמו שהמדריך הסביר

ברקע שומעת אותו שוב מדבר ואומר יופי עכשיו
תגדלי את הפיסוק
בינתיים,
הראש מביט לאופק
ובשניה אחת מביט למטה,
המים צלולים אז רואים את הקרקעית
ותוך כדי הקולות מתערבבים
הקול שלו שקורא לי לעמוד בפיסוק גדול יותר
לבין המחשבות שהמים עמוקים, לא בא לי ליפול ,
אני מתקרבת למים העמוקים ונלחצת

ואז ברגע אחד,
מחליטה לרדת לגובה הברכיים
ופשוט לנשום, להינות מהרגע ולשנות כיוון
מאותו רגע, נשארתי על גובה הברכיים,
לעיתים ישבתי
השתדלתי לא לשנות
ובעיקר להינות מהמים,
מהשייט על הסאפ

ושמתי לב למשהו מעניין,
ברגע שהצלחתי לעמוד ולחתור הרגשתי שמיציתי
איך זה קרה?
כי היו לי מחשבות קודמות שלא איפשרו לי רגע אחד
להמשיך
לא הייתי מזהה את המחשבות אם לא הייתי שמה לב אליהם
ומתייחסת רק לפעולה שמצד אחד הצלחתי לעמוד ולחתור לכמה דקות ומצד שני לרדת לגובה הברכיים ולהמשיך להינות

וברגע אחד הבנתי שבלי לשים לב המחשבות האלו ניהלו אותי באותם רגעים מבלי לקחת עליהם שליטה
ואולי פיספסתי את ההנאה האמיתית להמשיך ולחתור בעמידה.

הסיפור של מה שרץ לי בראש זה מיציתי הבנתי את הקטע ואין לי מה להמשיך
אחריי הגיעו מחשבות נוספות,
אולי הייתי צריכה להמשיך,
וסתם ויתרתי לעצמי ויכולתי להינות

אבל אז שוב עצרתי את המחשבות
והסכמתי להיות ברגע, להינות מהמים
להיכנס לים בלי להרטיב את השיער
ולהגיד תודה
על הניסיון,
על האפשרות להינות גם כשלא השלמתי את ה״מטרה״ כי לא היתה מטרה
ועל הים והמים המדהימים שהיה לי נעים רק
לשהות בהם
לנוח
ולהתמסר לרגע הזה

עוד פוסט שיצא מהלב

#תוכןמהלב

הדבר שהיה לי הכי קשה לי לשחרר היה
את העסק שהיה לי
זה היה כמו הבנה שזהו… זה נגמר.
נגמר המאמץ לשווק
נגמרו המחשבות על איך אני מביאה עוד לקוחות
נגמרה היצירה, החלום, התשוקה

ממש כמו מערכת יחסים שאת מבינה שזהו..
אין עוד מה לעשות חוץ מלשחרר ולהיפתח למשהו חדש.

הרבה אגו היה לי על זה שאני לא יכולה לעזוב אחריי כל כך הרבה השקעה, מאמץ, חלומות, זמן אנרגיה וכסף שהלכו על קורסים של הטובים ביותר לשיווק

ושום דבר לא התרומם .

זה היה כמו להחזיק משהו שכבר מזמן הפך למעמסה.

והשחרור הזה,
באותו בוקר שהחלטתי לנתק את כל הספקים ששילמתי עבור שירותים מקצועיים של העסק
עשו לי הרגשת רווחה שמצד אחד הביאה איתה הקלה ומצד שני הביאה איתה המון סימני שאלה ואי וודאות

אני זוכרת את אותו בוקר ההרגשה היתה קלילה , פתוחה, חופשייה, ללא גבולות הכל אפשרי

ואין ספק שזו היתה אופוריה של הרגע שהמשיכה להיות על התדר והגלים האלו למשך תקופה דיי קצרה
ומיד הגיע הרגע הזה שאולי נמנעתי ממנו - הפחד.

הפחד מזה שאין לי יותר חלום להגשים..
שאין לי משמעות
שאני לא יודעת בכלל מה הלאה

אבל הבטחתי לעצמי שאני מתמסרת לכל מה שמגיע
רגשות, מחשבות, רעיונות

וככה לאט לאט גיליתי שאני מסוגלת.
גיליתי את עצמי מחדש
את החוזקות
היכולות
הערך שלי שלא תלוי יותר בשום דבר חיצוני
אלא רק מעצם קיומי כאן

וזה מסע.

מסע פנימה בלי מסיכות,
בלי יתדות להיתלות עליהן
להיות נטו עבור עצמי.
להתחיל מהתחלה.

התחלה שבה אני מביאה את עצמי בכנות,
אומרת את מה שיש לי להגיד גם אם זה לא נעים לאחרים לשמוע או פחות מקובל חברתית
אבל מתוך נאמנות לרצונות שלי
להיות אדם חופשי שלא תלוי בגורם חיצוני שיגרום לו להרגיש טוב עם עצמו

ודווקא מתוך זה נולדה הזהות החדשה זו שאותה אני מביאה גם לפה,
פחות מתנצלת, יותר אמיתית בלי מסיכות או מניפולציות שיווקיות
בלי פילטר

וזו אותה הרגשה של משהו חדש שמתחיל
חזרה התשוקה לכתוב וליצור תוכן
רק אחר מתוך הזהות הזו
וזה מרגיש חופשי, משחרר טוב יותר ופחות מתאמץ.

זהו,
עוד פוסט
עוד צעד בדרך החדשה שלי
עוד רגע לשתף כדי לעורר השראה ולא להפעיל מניפולציה
עוד תוכן שנכתב מהלב
🧡

הסכמתי.
הסכמתי לשחרר את כל מה שאני יודעת על להיות מטפלת ומאמנת
הסכמתי להתמסר לאי הידיעה של מה אני עושה
הסכמתי להגיד בביטחון שאני לא עובדת לא כאילו שיש בי משהו פגום

לא הסכמתי להתפשר על עבודה אחרת והיו לי הזדמנויות ממש טובות שהגיעו אליי

רציתי פשוט לחוות את כל הרגשות ופעם אחת להתמודד איתם, לא לפחד מהם
כי זה היה לי ברור שאם אלך ואעשה משהו אחר
אף פעם לא אתמודד עם אותם רגשות ושוב ארגיש תסכול,
שוב ארגיש שאני לא מדוייקת במקום שלי ואמצא את עצמי באותו מצב.
שוב אעשה כי אין לי ברירה.

אז הסכמתי לטעות, להיכשל, להתמסר לחוסר ודאות ולשחרר שליטה ולאחת כמוני זה היה לא פשוט בכלל

אבל זה היה כי רציתי שהפעולות החדשות שלי יגיעו מתוך תשוקה

ביום ששיחרתי את התוצאות
ביום שהפסקתי לרוץ אחריי התוצאות,
התחלתי לחפש תשובות פנימיות
החיים שלי התחילו להשתנות

הבנתי שאני לא רוצה יותר להעמיד פנים
ולשים מסיכות גם לא ברשתות
הבנתי שאני רוצה לשתף גם שמשהו לא הולך לי
כי זו למידה זו הסכמה ללמוד

הבנתי שאני רוצה ללמוד לקבל,
את הדבר שאני עושה בקלות ללא מאמץ,
שהוא נוגע, עוזר ומחבר אנשים אליי ואל עצמם וזה לכתוב וליצור תוכן.

אבל לא תוכן כזה שאני כותבת כי אני צריכה לשווק
או להפעיל מניפולציות כדי שיקנו ממני (כשניסיתי אינספור פעמים לעשות את זה זה פשוט לא עבד לי)

אלא תוכן שאני אוהבת, שיש בו ערך, שיש בו מסר למי שקורא או קוראת
בדיוק כמו זה
כי אני מבינה
שכולנו אנשים
ואני אנושית
ואת זה בא לי להראות גם בכתיבה שלי
ככה פשוט
בלי תבניות
בלי מניפולציות
אמיתי
מהלב.

🧡

בתמונה רגע של השראה לתוכן חדש ומרגש ✨

אני תמיד אומרת שהתשובות נמצאות אצלנו.
מה שמעורר אותן להגיע אלו שאלות.
שאלות שמשנות את התודעה, התפיסה.

לפניי שמצאתי תשובות לרצונות שלי
שאלתי את עצמי שאלות
אחת השאלות היתה,
האם אני באמת רוצה לעבוד?
האם סוג העבודה שמציעים לי מתאימה עבורי (שעות ימים תפקיד, פניות ריגשית) ?
האם אני באמת רוצה עסק (ויש לי זמן פניות ומקום ) ?

מה אני באמת רוצה?
מה יעשה לי טוב עכשיו ? בזה הרגע
והאם אני פנויה לזה?
ואם אף אחד בעולם לא היה שופט אותי, מבקר אותי,
מה הייתי מחליטה לעשות ?

ודווקא התשובות שהרחיבו אותי
אלו התשובות שהרגשתי איתן הכי אני.
שם פעלתי.
משם קיבלתי את ההחלטות שלי

אני כותבת הרבה על עניין הקריירה והעבודה בחיי
כי זה מה שהעסיק אותי תקופות בחיי.

והיום (מזל שהגיע היום הזה)
אני מבינה שזה באמת לא מה אני עושה,
אלא העבודה התודעתית, הריגשית והפנימית שלי
הם מה שהופכות אותי להיות מי שאני.

זה שהסכמתי ליפול.
שהסכמתי להיכשל.
שהסכמתי להתמסר.
שהסכמתי להרגיש לא רצויה, דחויה, מבולבלת
שהסכמתי להיות אני עם הפגמים ועם החסרונות
שאני לא מושלמת.

הבנתי שאני לא יכולה להחזיק עסק בשביל תדמית מצליחה
של אחת שמגשימה את עצמה והחיים שלה נראים מושלמים כל כך
וכל פעם שהייתי מקבלת הערה על :
וואוו ! איזה כייף לך את חיה את החיים !
זה ההיה מכווץ אותי.
כי בפנים מאחורי הקלעים זה היה שקר (שגמר אותי גם בריאותית)
ההסתרה שהכל טוב
עייפה אותי.
וגרמה לי עוד יותר להרגיש את הפער.

והנה מתוך השיתופים, מתוך הדרך,
אני מבינה שיש לי מה להעביר את מי שתרצה ותהיה מוכנה ללמוד

לומדת להכיר בערכי ולהרגיש ראויה מעצם היותי בלי תלות
מבחוץ.
אני כאן כדי להעביר הלאה,
ומי שתרגיש קריאה.. תגיע
ככה זה עובד (לפחות אצלי)

עוד פוסט שיצא מהלב

בתמונה
זו שאני לומדת ממנה הרבה על אהבה וחמלה

בשנתיים האחרונות עוברת ועברתי תהליך שבונה אותי מבפנים
מחזק את עמוד השידרה הפנימי
וזו היכולת לומר "לא "
אני הפסקתי להיות זו שחושבת על כולם
חוץ מעצמה.
זו שמתחשבת ומחשבת לכולם
זו מתנצלת גם כשלא צריך כי זה מנומס
זו שמפחדת להיות חזקה ולומר לא מתאים לי גם במחירים אישיים
זו שסולחת לא כי היא שלמה עם מה הסליחה, אלא כי זה לא יפה
הערך העצמי שהלך ונשחק ונרמס עם השנים.

בגיל 8,
כשסבתא שלי נפטרה,
התמודדתי לראשונה עם אובדן של אדם קרוב ואהוב
קשה להכיל אירוע כזה כילדה,
אבל כבר שם הבנתי שזה היה תהליך,
היא היתה חולה, ועדיין רק אחריי
שהיא נפטרה חיברתי את הכל והבנתי שהיא לא תחזור.
ומה שקרה, זה נפער בור גדול בלב.
שמה שמילא אותו לימים היה – זה שכתבתי .

הכתיבה,
עזרה לי להתחבר עם עצמי,
להבין את עצמי טוב יותר
ולגדול להיות האישה שמאמינה בעצמה.
זה לא קרה ביום.
זה היה תהליך
ובשנתיים האחרונות הוא הולך ומתעצם יותר
מה שגורם לי שוב לעמוד זקופה.
לא להתבייש במי שאני
לא להתפשר על מה שלא מתאים לי
להסכים להרגיש.
להסכים לחזור להדר.
הילדה שכאבה,
הילדה הרגישה שמביעה רגש
שעד אותו רגע שגילתה את השכול
החיים שלה היו שמחים ומאושרים

הסיבה שאני כותבת ומשתפת היא
לאפשר לעוד אנשים
ללמוד להכיר את עצמם מקרוב,
להבין את עצמם טוב יותר
להאמין בעצמם.
להתחבר דרך אותם סיפורים שאני מספרת
ולהעז לפעול
לעשות דברים ולהאמין בעצמם

למה ?
כי זה יוצר חיבור,
זה משפיע לטובה על הסביבה
הגאווה שלי כשמישהי משתפת משהו על עצמה
וכותבת על זה כתוכן.
או שמישהי כותבת לי, מזדהה, מתחברת
או כשמישהי מבינה שהגיע הזמן שלה
לנקוט בפעולה בזכות הפוסט

ואווו!!
איזה הדהוד זה מאפשר בעולם
וזה כל כך משחרר,
מרפא,
תומך בנפש ועושה טוב בעולם.

יש דברים שמגיעים אלינו כמתנה,
לא תמיד אנחנו יודעים לזהות אותם ככאלו
לקח לי המון זמן להבין שיש לי מתנה
יותר נכון לקבל את המתנה הזו.
לקבל את הדר
זו שיש לה יכולת לכתוב ולשתף

כי חשבתי,
מה יש לי לתת ?
מה יש לי לחדש ?
כל אחד יודע לכתוב.

ובשנתיים האחרונות
אני לומדת להבין שזו מראה לנפש שלי
זה מאפשר לי לצלול פנימה,
לשחרר,
לרפא,
ולשתף
לגדול להיות האדם שאני רוצה
כדי שעוד אנשים יפתחו
ויכירו את עצמם
מקרוב וישתפו ויכתבו ויצרו השפעה טובה על העולם

זה מאפשר לי להתמודד גם כשלא הולך,
להאמין (ויש כוח גדול לאמונה)
ואני מקבלת בחזרה את הפידבקים האלו מהיקום
וזה פשוט מלווה אותי עד היום בתקופות קשות וטובות

ואני פה להעביר את הידע הזה הלאה ❤

האמת היא ש..
לפניי כמה חודשים בחרתי לעצור כל פעילות שהיתה לי והחלטתי להפסיק הכל.
זה אומר גם לא לעבוד בכלל או לנסות למצוא עבודה
הרגשתי מותשת, מתאמצת, שחוקה
ובעיקר התוכן שהעליתי לא היה התוכן האמיתי שרציתי לשתף.
היה מעצור כזה שלא הצלחתי לעבור ולהוציא את התוכן שאני רוצה , משהו פנימי כזה בתוכי שלא איפשר לי ודרש ממני להיראות דמות שאני לא מתחברת אליה
שצריכה להיראות חכמה, מקצועית מבינה שיודעת

חיכיתי לתוכן הזה שאני משתפת בדרכ שמגיע מהלב מתוך תובנות שלי מתוך כאב מתוך רגש.
והוא לא הגיע..
אז הפסקתי.

ולאחרונה לאט לאט אני מתחילה לחזור לעצמי
לזו שבא לה לכתוב אמיתי,
כנה פתוח,
לא מתנצל , לא מפחד
לשתף בתובנות לשתף ברגשות וגם להתחיל לשתף במשברים, כי אני לא מחפשת מושלמות
אני כותבת את מה שיש לי בלב,
וזיוף מריחים ממרחקים.
ובא לי לשתף שזה משחרר ומרפא אבל בעיקר מאפשר לי להביא את עצמי לביטוי מלא בלי להסתתר מאחורי מסיכה שהכל ורוד ומדהים אצלי
לא מושלמת
אנושית
אמיתית
זהו .
יצא פוסט מהלב

פעם פחדתי לחשוף
לשתף מחשבות, רגשות, סדקים
אבל גיליתי, מה שבא מהלב, מגיע ללב 🧡
לא צריך לכתוב מושלם
אלא לכתוב אמיתי
דווקא הפוסטים הכי חשופים שלי
הם אלה שמרפאים אותי, וגם מישהו בצד השני
לכתוב אותנטי, כנה חשוף לא תמיד היה קל עבורי
אבל…
בהחלט עזר לי לשחרר רגשות, פחדים, ביקורת
ליצור חיבור לקהל שעוקב אחריי,
ולגרום לאנשים להזדהות איתי
לאפשר להרגיש בטחון כשמדברים איתי

שתפי פה על מה הכי הייתי רוצה לכתוב ולשתף כתוכן ולא עשית ?