06/05/2012
ביקורת מאת אלי ליאון - ההצגה "מה יהיה" - בימוי טל עומר - הסטודיו לאמנויות הבמה חולון
מאת Rachel Gawie בתאריך יום ראשון 6 מאי 2012 בשעה 04:13 ·
הסטודיו לאמנויות הבמה -חולון הציג במהלך השנה את "מה יהיה"יצירה תיאטרלית מאת טל עומר בשיתוף כל השחקניות בה וכעת חוזר איתה למופע חד פעמי במסגרת פסטיבל "עתיד התיאטרון מס'7" הנערך באולמות צוותא בתא.
זאת יצירה המורכבת ממונולוגים בהם מספרות 8 ילדות סיפורים וחוויות שזוכרות מילדותם בתקופה כאשר כל הזמן ריחפה מעל לראשם השאלה מה יהיה בעתיד בתקופה של מלחמות,טרוריסטים,פיגועים.
מתברר שלמרות הכל ילדות בישראל אינה שונה מילדות אחרת בארץ אחרת.
הילדות עסוקות בבעיותיהן .סיפוריהן וחוויותיהן זהים לסיפורים וחוויות של ילדים אחרים מארצות אחרות.
אמנם יש חרדה,יש פחד מסויים אך למרות הכל זאת ילדות רגילה עם היופי שלה,עם ההרפתקאות שלה עם הדברים הסטנדרטיים שכל ילד צריך היה לעבור גם אם לא רצה בכך.
כל המונולוגים,בזכות הבימוי הטוב התחברו בסופו של דבר כדי ליצור ילדות שכאמור אינה נבדלת בהרבה מכל ילדות אחרת בכל מקום.
הכל מוגש בתמימות הילדותית בצורה מרתקת,חיננית,במשחק מעולה בלי להתילד יתר על המידה.אלה סיפורים של ילדים על ילדות, על חוויות,על התלבטויות.
הבימוי הפך סידרה של מונולוגים לפעמים בנאליים להצגה מקסימה המחזיקה את הצופה דרוך בזכות המשחק הטוב,הבימוי הקיצבי והמגוון והתנועה הרבה ביעוצו של חיים עבוד ששולבה כדי להפוך את המונולוגים הסטאטיים למלאי חיים,חן וענין.
הכל מתחבר לשלמות אחת ויוצר תמונה שלמה של ילדות בישראל שאפשר לכנותה כאמור ילדות רגילה למרות המצבים המיוחדים בהם ילדי ישראל בתקופות מסויימות נאלצים לחיות.
הבחורות המשתתפות,כולן סטודנטיות בסטודיו,מסיימות השנה את לימודיהן והן יוצרות הצגה נהדרת וראויה לצפיה
כל זאת למרות שאינני חסיד של הצגות ההופכות מונולוגים של שחקנים להצגה כי,לדעתי, תיאטרון ללא דו שיח ,ללא הפינג פונג של מילים הנזרקות משחקן לשחקן אינו שלם אלא במקרים נדירים ואצל שחקנים נדירים בלבד.
בתפאורה איתמר וכסלר השתמש ברקע השחור של הבמה כדי לצייר ציורי ילדים והחיה בכך את הבמה.המוסיקה של מרט מיירוביץ השתלבה היטב באופי ההצגה והתלבושות של אולגה סיבירצב בהתחלה הפכו את השחקניות לילדות נהדרות שהתפתחו וגדלו במרוצת ההצגה.
השתתפו בהצגה דפנה בקשי,רחלי גאוי,אילנה ויינשטיין,מיטל חגיוב,שירן לוי,סיון מור,רתם מתוקי והדס שממה שכולן היו מצוינות הן במונולוגים שלהן והן כקבוצה.
לראות או לא לראות:הנאתי היתה שלמה למרות שאיני חסיד של מופעים ההופכים מונולוגים של שחקנים להצגה.
אלי[email protected]עיתונאי-מבקר אמנות,חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא מבקרי התיאטרון שליד האגודה.
לא אוהב · · בטל מעקב · שיתוף
אתה, David Buchnik, Shiran Levy, Anat Dotan ו5 אחרים אוהבים את זה.
1 שיתוף