02/10/2026
הוא לא ישתנה. אל תנסי לשנות אותו. זה לא התפקיד שלך לשנות אותו. את יודעת שהוא לא רוצה להשתנות. את מכירה אותו כל כך טוב. את יודעת בדיוק עם מי יש לך עסק. הוא כבר ילד גדול. הוא בחר להיות מי שהוא. וזו התוצאה. המעציבה. החיים עיצבו אותו. הטראומות בנו אותו. הבית שבו גדל פצע את לבו. ההורים שלו הרסו את חייו. והפצעים ממשיכים לדמם. את רוצה שהקשר ביניכם ישתנה? את רוצה שהוא יתנהג אלייך אחרת? את רוצה שהכינורות ינגנו, הזיקוקים יתפוצצו והזמרת תשיר לכם בלדת אהבה לאור ירח? תוציאי לך את זה מהראש, זה לא יקרה. תביטי במציאות. גם אם היא קשה. מדכדכת. מאכזבת. ומתסכלת. זה לא עובד ביניכם. ושום פלסטר או שכנוע עצמי לא ישנו זאת. יש רגעים בחיים שבהם צריך להרפות, לוותר, לשחרר את האחיזה, לשחרר את עצמך. אל תשני אותו, תעזבי אותו. תיפרדי מהכאב, מהכעס, מהבכי, מהמריבות, מהוויכוחים האינסופיים, מהשתיקות המעיקות, מפרצי התשוקה המועטים מדי, מהניסיונות הנואשים להציל את מה שיש ביניכם, או מה שחשבת שיש ביניכם. אבל אין ביניכם. זה לא ילך בכוח. זה לא צריך ללכת בכוח. צריך לרצות. לרצות ממש. לרצות מאד. ולאהוב מאד. וגם אז, לא בטוח שזה ילך. כי מה לעשות, אתם שונים. והוא לא רוצה מספיק. והוא לא באמת אוהב אותך. וזה לא עובד. קרוע. שרוף. אבוד כבר מזמן. וצריך להשלים עם זה. אז תשלימי עם זה. תשלימי עם עצמך. ותתחילי לחיות. לבד. או עם מישהו אחר
