25/02/2017
כבר תקופה ארוכה אני מגיעה לביתה של אשה מדהימה חולת אלצהיימר כדי להפעילה בעזרת מוזיקה.
אקרא לה א לצורך העניין.
א הייתה אישה פעילה מאד טרם לקתה באלצהיימר.
בין היתר, אהבה מאד לנוע ולרקוד.
עד היום, למרות הירידה הקוגניטיבית ואי יכולתה להסביר את עצמה באופן מילולי, א מהלכת ושומרת על כושרה הפיזי.
תוך כדי השמעת מוזיקה מגוונת (שירי ארץ ישראל, מוזיקה קלאסית, קלאסיקות מעולם הקולנוע ועוד) -
א רוקדת לצלילי המנגינות השונות והמקצבים השונים ולעיתים שרה כשחיוך על פנייה.
לאחרונה א התעייפה מעט מלרקוד ולנוע בקצב, ולכן בחרתי להשמיע לה מוזיקה רגועה יותר, נעימה ומלטפת.
א העדיפה לשבת ואני בצידה.
וכשהמוזיקה מתנגנת עצמה א את עייניה והניעה את ידיה כמבקשת לעוף...
איפשרתי לה בעזרת הצלילים והמנגינות להתחבר לרגש ולתחושות שאין לה שום דרך להביעם.
וכשנפרדנו בחיבוק ואני בדלת - החלה א לבכות...
היה לי עצוב - אבל הצלחתי.
