יעוץ זוגי והעצמה משפחתית - מרדכי מאירצ'יק

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

היום ראש חודש ניסן
היום בא' בניסן, לפני 3337 שנים, על פי המסורת, הוקם המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף "אוהל מועד")
משה ואהרן מברכים את העם וכל בני ישראל משתתפים בהתלהבות ובשכרון חושים בארוע הרוחני הזה.
ותוך כדי החינגה, נדב ואביהוא לוקחים איש מחתתו ומקריבים באקסטזה קטורת באש שמכלה אותם ברגע.
במדבר נשרפו נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה.
עד כאן הסיפור המתואר בתורה.
הנה:
"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם.
וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה. (ויקרא י' א' -ב')
יש מפרשים, אולי בגלל המלים: "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה", שמתייחסים אל נדב ואביהוא כאל חוטאים שעשו מעשה עליו נענשו.
כאילו נעלם מעיניהם לגמרי הפסוק הבא:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ..." (שם, שם ג')
כי זאת לדעת.
לפי המקובלים, נדב ואביהוא התבטלו לגמרי מול ההשגחה, והתמסרו בכל מאודם להתאחד עם אורו ית'.
ולא שחטאו חלילה, אלא שעוצמת האנרגיה הרוחנית שפרצה מהעלאת הקטורת על ידם, לא התאימה עדיין לכוחם הרוחני לפני המעשה, שהיה אז במדרגה אחת למטה ממדרגתו הרוחנית של הכהן הגדול, אהרן אביהם.
ומה שאמר משה לאהרן בפסוק: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ", מלמד כי התעלו במעשה זה נדב ואביהוא למעלתם הגבוהה ביותר ולמעשה סיימו בבת אחת את תפקידם באותו גלגול.
חודש ניסן הוא חודש בו ניתן להגיע להגשמת הדברים שאנחנו משתוקקים לעשות.
זה כי במעשה נדב ואביהוא היום לפני 3337 שנים נעשה רושם בשמים ונפתח פתח לסייע לנו להצליח במעשינו.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב וחודש טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

ויכוח הוא לא אויב, הוא שלב בסולם.
​לכל זוגות האוהבים, אלו שעומדים תחת החופה ואלו שכבר צועדים יחד שנים רבות. כולנו שמענו ש"הימנעות מכעס" היא המפתח לזוגיות ארוכה. זה נכון, אבל האמת היא שזה רק חצי מהסיפור.
​רבים טועים לחשוב שזוגיות טובה היא כזו שאין בה ויכוחים.
המציאות הפוכה. ויכוחים הם אלו שמקדמים אותנו. הם השלבים בסולם שמאפשרים לנו לטפס יחד לקומה גבוהה יותר של הבנה וקרבה.
הבעיה היא לא בעצם הוויכוח, אלא בדרך שבה אנחנו מנהלים אותו.
​איך הופכים התבצרות לפתרון?
​אני נזכר בזוג מקסים שפגשתי רגע לפני חתונתם. הם היו במבוי סתום. לא הצליחו להסכים איפה לשכור דירה עד שהבית הקבוע שלהם יהיה מוכן. כל אחד התבצר בעמדתו, כל אחד הרגיש שהשני "חייב" לוותר.
​במקום להמשיך בלופ של דרישות, שאלתי את בן הזוג שאלה אחת פשוטה:
​"מה היתרונות שאתה רואה דווקא בבחירה של בת הזוג שלך?"

​הקסם קרה ברגע שהם הפסיקו להגן על העמדה שלהם והתחילו לנסות להבין את ההיגיון של הצד השני. פתאום, הפתרון הגיע מעצמו. לא מתוך כניעה או הקרבה, אלא מתוך הבנה אמיתית של מה נכון לשניהם כזוג.
הנה כאן כללי ברזל לניהול קונפליקטים:
​לא דנים בנושאים נפיצים כשעייפים או רעבים. קובעים "מפגש מיוחד" שבו שניכם פנויים רגשית להכיל ולשמוע.
​ברגע שבאים בדרישות, האושר נדחק הצידה. כשאנחנו שואלים "איך אני יכול לגרום לצד השני להרגיש טוב?", הדינמיקה משתנה מקצה לקצה.
​ולפני שאתם מנסים לשכנע, נסו קודם כל לשקף את הטענות של הצד השני.

​בעולם של "פתיל קצר" ופתרונות מהירים, הדרך לפירוק החבילה לצערנו קצרה מתמיד. אבל אם נשכיל להפוך את הוויכוח לשיחה פתוחה ומכילה, לא רק שנשמור על הבית, אלא נבנה אותו חזק ויציב יותר עד זקנה ושיבה.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

הכוח המסתורי של ה"כמעט" או המצפן הפנימי שלנו שווה יותר ממה שחשבנו.

​מכירים את זה שתכננתם לעשות משהו נפלא? אולי לעזור לחבר, להתחיל פרויקט חסד, או פשוט להקדיש זמן איכות למישהו שזקוק לכם ובסוף, מסיבות שלא תלויות בכם, זה פשוט לא קרה?
​לפעמים אנחנו נשארים עם תחושת החמצה מרירה. "מה זה שווה?", אנחנו שואלים את עצמנו, "הרי בשורה התחתונה לא עשיתי כלום והמציאות לא השתנתה".
​כאן נכנס אחד המשפטים המרתקים והמנחמים ביותר במסורת היהודית, שמגלה לנו שכללי המשחק של העולם הרוחני שונים לגמרי ממה שחשבנו.
​"מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה". (קידושין, מ' א')
"מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה". (קידושין ל"ט ב')

​כשהכוונה הופכת למציאות.
​בעולם המעשי, המעסיק משלם על עבודה שבוצעה, לא על כוונות. אבל ברובד הנפשי, חז"ל מלמדים אותנו שהנכונות היא המהות. כשאדם גומר בדעתו באמת ובתמים לעשות טוב, הוא כבר עבר טרנספורמציה פנימית. הוא הפך להיות "אדם מיטיב".
​שימו לב למילה "מצרפה". בדומה לצורף שמחבר חלקי מתכת יקרים לכדי תכשיט אחד, כך הבורא לוקח את הרצון הטוב שלנו ו"מדביק" אותו למעשים הקיימים שלנו. המחשבה היא לא חלל ריק. היא חלק בלתי נפרד מהבניין שאנחנו בונים בעולם.

​חסד של חוסר מעשה
​כאן נחשף הצד השני והמפתיע של המטבע: מה קורה כשעוברת לנו בראש מחשבה שלילית, רגע של כעס או דחף לא ראוי שלא מימשנו?
​כאן המערכת עובדת הפוך, לטובתנו. בניגוד לטוב, שבו הרצון נחשב כפעולה, ברע המחשבה נשארת בגדר "רעש רקע". כל עוד לא נתת למחשבה הזו ביטוי במציאות, היא לא מגדירה אותך.
זהו מרחב נשימה שמאפשר לנו להתחרט, לעצור בשנייה האחרונה ולבחור אחרת, בלי לסחוב על הגב גיבנת של אשמה על עצם קיומה של המחשבה.

​למה זה רלוונטי לנו היום?
​בעולם של "שואו" והישגיות, קל לשכוח שהלב הוא המנוע. המשפט הזה הוא התרופה הכי טובה ליאוש ולפרפקציוניזם:
​הוא מעודד אותנו לרצות: כי כל רצון טוב הוא כבר ניצחון שנרשם לזכותנו.
​הוא משחרר מאשמה: כי הוא מזכיר לנו שהמהות האמיתית שלנו היא הטוב שאנחנו שואפים אליו, ולא הנפילות המחשבתיות הרגעיות.
​
הטוב תמיד "חזק" יותר מהרע. בבחינת "הבא ליטהר מסייעין אותו, הבא ליטמא פותחין לו". (שבת ק"ד א')
זה מסביר שאדם הרוצה לעשות טוב מקבל עזרה מהשמים, בעוד אדם הבוחר ברע, עדיין מקבל הזדמנות לכך על ידי בחירה חופשית.

לכן המחשבה הטובה מקבלת דחיפה קדימה והופכת למעשה, בעוד שהמחשבה הרעה נבלמת בתוך הנפש ולא מכתימה את עולמנו.

​אז בפעם הבאה שרציתם לעשות טוב וזה לא הסתייע, אל תתבאסו. מבחינת היקום, זה כאילו המעשה כבר נעשה. הכוונה שלכם היא יהלום, והיא כבר מונחת בקופסת התכשיטים של העולם.

​אהבתם את המסר? שלחו אותו למישהו שזקוק היום למילה טובה של עידוד.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

"נשים דעתן קלה" האמנם? הגיע הזמן לעשות סדר.
​רבים מאיתנו מכירים את הביטוי התלמודי "נשים דעתן קלה" (מסכת שבת ל"ג, ב'), ביטוי שלעתים קרובות משמש ככלי לזלזול או להקטנה של נשים לאורך הדורות. אך האם זוהי באמת רוח היהדות? מבט מעמיק במקורות חושף תמונה הפוכה לחלוטין.
​המקורות לא משקרים. האישה היא עוגן רוחני.
​לאורך כל התנ"ך והמקורות, אנו פוגשים נשים שהיוו את עמוד התווך של העם והמשפחה. לא מדובר רק ב"עקרת הבית" במובן הפיזי, אלא במי שהיא עיקר הבית.
​כשהבורא אומר לאברהם אבינו: "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה", רש"י מפרש זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אברהם היה טפל לשרה בנביאות. היא ראתה והבינה ברוח הקודש את מה שהוא טרם השיג.
​ושרה לא הייתה לבד. רבקה, רחל, לאה, מרים, דבורה, חולדה, אביגיל ואסתר, כולן נשים שהובילו, חזו ועיצבו את גורל העם מתוך תבונה עמוקה ועוצמה פנימית.
​אז מאיפה הגיע המשפט המקומם?
​התשובה טמונה בהקשר. המשפט נאמר על ידי רבי שמעון בר יוחאי בזמן שהסתתר מהרומאים במערה. אשתו הייתה זו שסיכנה את חייה והביאה לו אוכל מדי יום. רשב"י, מתוך חשש אמיתי שהרומאים יתפסו אותה ויענו אותה עד שלא תוכל לעמוד בכאב ותגלה את מחבואם, אמר את שאמר.
​מדובר באמירה שנולדה מתוך סיטואציה של לחץ פיזי ועינויים, ולא כקביעה ערכית על בינתה של האישה.
​הגיע זמן תיקון
​למרבה הצער, לאורך דורות נעשה שימוש בביטוי הזה כדי להצדיק התנשאות וזלזול. הוצאת הדברים מהקשרם גרמה עוול לדורות של נשים חכמות, דעתניות ומובילות.
​הגיע הזמן להניח לפרשנויות המקטינות ולהתחיל להתבונן בנשים כפי שהתורה וההיסטוריה שלנו מציגות אותן: כעיקר הבית, כנביאות וכמנהיגות. כבוד האישה אינו טובה שעושים לה, אלא הכרה באמת היסטורית ורוחנית.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

הילד שואל? החכם שבכם עונה.
​בפרקי אבות (ה', ז') מופיעה רשימה מדויקת להפליא שמבחינה בין ה"גולם" לבין ה"חכם". שבעה מאפיינים שבימינו היינו קוראים להם אינטליגנציה רגשית, קשיבות ויושרה.
​אבל כשמסתכלים על הטקסט הזה דרך עיניים של הורה, הוא מקבל משמעות חדשה לגמרי.
​כשאנחנו עומדים מול הנשמה הגולמית והתמימה של הילד שלנו, כזה ששותה בצמא כל מילה שלנו ומקבל אותה כאמת מוחלטת, מוטלת עלינו האחריות לאמץ את "מידות החכם" כדי לעצב את עולמו בצורה המדויקת ביותר.
​איך הופכים להורה "חכם" על פי המקורות?
​"אינו נבהל להשיב": הילד שאל שאלה מורכבת? אל תיכנסו ללחץ. קחו נשימה. התשובה לא חייבת להיות מיידית, היא צריכה להיות נכונה.
​"שואל כעניין ומשיב כהלכה": תנו מענה מדויק. בלי התפתלויות, בלי מילים גבוהות מדי ובלי "למרוח" את הנושא. פשוט, ישיר ובגובה העיניים.
​"ועל מה שלא שמע, אומר: לא שמעתי": הדבר הכי משמעותי שאנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו הוא שגם אנחנו לא יודעים הכל. "אני לא יודע, בוא נבדוק יחד" היא תשובה מעצימה הרבה יותר מאשר המצאה חסרת בסיס.
​"ומודה על האמת": היושרה שלנו מול הילד היא התשתית לביטחון העצמי שלו.
​לא לפחד מהשאלות.
​ילדים הם חוקרים בנשמתם. כל שאלה שהם מעלים היא הזדמנות עבורם להתפתח, ועבורנו להשתפר. כשאנחנו מפסיקים לפחד מהשאלות שלהם ומפסיקים "להתפתל", אנחנו יוצרים מרחב של אמון.
ואז ​הרווח הוא כפול. כי כשאנחנו מאמצים את דרך החכם בחינוך הילדים, אנחנו לא רק מעצבים אותם.אנחנו מעצבים את עצמנו והבית כולו הופך למקום של למידה, התעלות והתפתחות משותפת.
​
וחשוב להפנים שכדי לעצב נשמה גלמית, עלינו להיות חכמים בעצמנו.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

לשבת הַחֹדֶשׁ ופרשת וַיַּקְהֵל - פְּקוּדֵי.

בין שקיפות ניהולית לעוצמה נשית.
​השבת אנחנו מציינים שילוב מיוחד: סיום ספר שמות (פרשות ויקהל-פקודי) לצד "שבת החודש", המבשרת על בואו של חודש ניסן וחג החירות.
השבת יוציאו לקריאה שני ספרי תורה.
בראשון יקראו את פרשת השבוע, ובספר השני יקראו למפטיר את פרשת "החדש הזה לכם ראש חדשים".
כשמעיינים בכתוב בטקסט, מגלים עקרונות רלוונטיים מתמיד לחיים האישיים והמקצועיים שלנו.
​
​בפרשת פקודי, משה רבנו מציג "דו"ח כספי" מפורט ברמת השקל. כמה זהב, כסף ונחושת נתרמו ומה בדיוק נעשה עם כל גרם.
משה, שפועל בהתנדבות מלאה וללא צורך בשכר אישי, מבין שדווקא כמנהיג, חובת הדיווח והשקיפות היא קריטית לבניית אמון בקהילה.

​אחד הסיפורים המרגשים בפרשה נוגע לכיור הנחושת. הנשים תרמו את המראות ששימשו אותן במצרים. לפי רש"י, משה היסס, אך הקב"ה הבהיר לו: המראות הללו חביבות עליי מכל. למה? כי בימי העבדות הקשים, הנשים השתמשו בהן כדי להתייפות, לעודד את רוחם של בעליהן ולשמור על החיות והתקווה של עם שלם ברגעי משבר.
ולפעמים הכלים שנראים לנו "חיצוניים" או פשוטים, הם אלו שמחזיקים את החוסן הנפשי שלנו.
​
​בפרשת "החודש", בני ישראל מצטווים לקחת את השה שהוא אלוהי המצרים ולקשור אותו למיטה בגלוי. במקום לברוח בחשאי כעבדים מפוחדים, הם נדרשים להפגין נוכחות, עוצמה ואמונה. כדי לצאת לחירות אמיתית, צריך קודם כל לשנות את ה-Mindset, להפסיק להסתתר ולהתחיל להוביל.
​
יותר מהכל השבת הזו מזכירה לנו שחירות מתחילה באומץ לב, נשמרת בזכות שקיפות ויושרה, ומתודלקת על ידי האנשים (והנשים!) שיודעים למצוא נקודת אור ויופי גם בתוך הקושי.

"חזק חזק ונתחזק".

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

שבת שלום לכם ידידי.
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

על שבירת כלים ועל אחריות.
​במסכת בבא מציעא (דף צ"ז א') מופיע דיון משפטי הלכתי לכאורה, אך כזה שנושא בחובו שיעור עמוק על מערכות יחסים, סמכות ואחריות.
​הסוגיה עוסקת בשאלה פשוטה: מי נושא בעלות התיקון של כלי שנשבר במהלך הלימוד? רבא, ראש הישיבה, מציב בפני תלמידיו שתי רמות של פתרון פתרון מהמעלה הראשונה (החוקי-חוזי) ופתרון מהמעלה השנייה (החינוכי-מוסרי).
​במעלה הראשונה ​רבא מסביר כי בדרך העולם, ה"מעסיק" הוא זה שקובע את הכללים. כשמורה נשכר ללמד תינוקות, ההורים (השוכרים) הם שמכתיבים את סדר הלימוד. לכן, אם נשברת כוס שתייה במהלך הלימוד, האחריות היא על המורה.
​אך רבא מפתיע את תלמידיו: "במערכת היחסים שלנו," הוא אומר, "אני הוא כביכול השוכר אתכם. כשאני בוחר ללמד מסכת מסוימת כדי שלא תשתכח ממני ואתם אלו שמשרתים את הצורך שלי, ולכן האחריות על הכלים היא עליכם".
​במעלה השנייה נראה לי כי ​מעבר לדיון הממוני, מסתתר כאן רובד עמוק יותר על מהותו של "כלי" ועל האחריות ל"שבירתו":
​בחינוך ילדים (תינוקות של בית רבן) המורה הוא הכלי המרכזי. התלמיד נמצא בראשית דרכו, סופג את הידע כלוח חלק. כאן, האחריות היא אבסולוטית על המורה. עליו לדאוג ששום "כלי" לא יישבר, שלא תיפול טעות בהבנה, שלא תשתרש תפיסה שגויה, ושחלילה לא יַטעה את אלו שעדיין אין להם כלים לבקר את הנלמד.
​בלימוד בוגרים (תלמידי חכמים) התמונה משתנה. תלמיד בוגר, המבין דבר מתוך דבר, כבר אינו כלי קיבול פסיבי. מוטלת עליו החובה לבדוק, לחקור ולבחון את המקורות ואת המורים שלו. בעולם של מבוגרים, האחריות על "שבירת הכלי", כלומר על שיבוש הידע או הדרדרות מוסרית, עוברת גם אל התלמיד.
כסיכום רוצה לומר ש​הלימוד אינו רק העברת אינפורמציה. הוא ניהול של מערכת אחריות. ככל שהאדם בוגר ומיומן יותר, כך גדלה אחריותו על ה"כלים" שניתנו לו.
​בעולם שבו המידע נגיש לכל, עלינו לזכור שבראשית הדרך אנחנו זקוקים למורה שישמור עלינו מטעות, אך ככל שאנו צומחים, האחריות לוודא שהאמת אינה נשברת בידינו, היא כולה שלנו.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

מה ששנוא עליך – לא רק "חברות", אלא חיבור
​כשביקש אותו נוכרי מהלל הזקן ללמוד את התורה כולה על רגל אחת, הוא קיבל תשובה שהפכה למצפן המוסרי של האנושות: "דעלך סני לחברך לא תעביד" (שבת ל"א, א')
פירוש: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
​לכאורה, מדובר בכלל פשוט והרעיון מובע בתמציתיות ומובן כמו שרק ענק רוח כהלל יכול להסביר.
אבל בעומקן של המילים מגלים עולם שלם של רגישות.
​מי הוא באמת החבר שלנו?
​השפה העברית היא שפה של מהות. המילה "חבר" אינה מתייחסת רק לאדם הקרוב אלינו בסודותינו. היא נגזרת מהשורש ח.ב.ר = חיבור.
ברגע שבו נפגשו דרכינו עם אדם אחר, ולו לרגע קט באקראי, נוצר בינינו חיבור. באותו רגע, הוא הופך ל"חבר" שלנו, והחובה המוסרית שלנו כלפיו מתעוררת.
​ו​אם כלפי אדם זר אנו מחויבים בחיבור ובכבוד, על אחת כמה וכמה כלפי הילדים שלנו שהם בשרנו ומחוברים אלינו בנימי הנפש.
​לעיתים, מתוך רצון לחנך, אנו נוטים להקפדה יתרה. אך כאן עלינו לעצור ולשאול את עצמנו:
​האם אני הייתי רוצה שינהגו בי בביקורתיות כזו?
​האם הייתי מסוגל להתפתח וללמוד בסביבה של הקפדה בלתי פוסקת?
​התשובה היא ברורה: במקום שבו יש הקפדה, אין למידה.
​להקשיב לשתיקה
​הלל הזקן מזכיר לנו שגם מי שלא יכול לזעוק את עלבונו, ראוי לאותו כבוד.
ובְּדִיוּק, כמו שאדם מבוגר, לא אוהב שמפריעים לו בדברים שהוא עושה, גם תינוק לא נהנה מזה
אבל עלינו לזכור שתינוק עדיין לא יכול לדבר.

​האתגר שלנו הוא לזכור את החיבור הזה בכל רגע, גם עם הזר ברחוב, ובעיקר עם היקרים לנו מכל בתוך הבית.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה להעצמה זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

"אש תמיד". מהמערה הפרהיסטורית אל היכל הלב.
​עוד לפני שהיו ערים, חוקים או כתב, הייתה האש. עבור האדם הקדמון שחי בחשכת המערות, האש לא הייתה רק כלי טכני. היא הייתה מקור החיים עצמם. היא סיפקה הגנה מפני טורפים, חום נגד הקור המקפיא, ואת האפשרות להפוך מזון נא לסעודה מזינה. לא פלא שהקדמונים סגדו לה; הם הבינו שבלעדיה, החשיכה תבלע אותם.
​מהמזבח הפיזי למזבח הפנימי
​הצורך הקדמוני הזה מקבל תוקף רוחני מחייב בתורה.
אהרון ובניו מצווים על משימה אחת קריטית. "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". (ויקרא ו' ו')
​אך מדוע הכרחי שהאש תבער תמיד? האם הבורא זקוק לאור או לחום?
​חכמת הקבלה חושפת בפנינו רובד עמוק יותר והוא שכל אדם הוא מקדש.
​המזבח הוא הלב שלנו.
ו​האש היא ההשתוקקות, הרצון והתשוקה שלנו להתפתחות וחיבור.
​סוד ה"אתערותא"
​בעולם הרוחני קיים חוק יסוד: אין כפייה ברוחניות. השפע העליון, האור והטוב קיימים וזמינים לנו בכל עת, אך כדי לעורר את השפע מלמעלה (אתערותא דלעילא), אנחנו חייבים לייצר תנועה מלמטה (אתערותא דלתתא).
​האש על המזבח היא הייצוג של הבקשה שלנו. היא ההוכחה שאנחנו לא נותנים ללב להירדם, שלא הפסקנו להשתוקק ולהאמין. כשאנחנו שומרים על "אש תמיד" של עשייה, רצון ותפילה בתוכנו, אנחנו הופכים לכלי קיבול שראוי להכיל את השפע.
​
גם בימים של "חשיכה" או שגרה אפורה, התפקיד שלנו הוא לא לחכות שהאש תידלק מעצמה, אלא להמשיך ולהזין את הלהבה הפנימית שלנו. האש הזו היא המצפן וההגנה שלנו, בדיוק כפי שהייתה עבור אבותינו במערות.
אז בואו נאפשר לאש הזו להיות תמיד.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

מה שאתה נותן, זה מה שמשתקף אליך.

​לעיתים אנחנו מחפשים "כימיה" עם אנשים אחרים כאילו מדובר במזל או בגורל שנופל עלינו מהשמיים. אבל האמת העתיקה, זו שנכתבה כבר בספר משלי, מגלה לנו שהמפתח נמצא בכלל אצלנו:
​"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כ"ז י"ט)
​שלמה המלך השתמש בדימוי המים כדי ללמד אותנו שיעור רלוונטי מתמיד. המים אינם בוחרים מה להראות. הם פשוט משקפים. אם תביט בהם בזעף, תקבל דמות זעופה. אם תחייך אליהם, הם יחייכו אליך בחזרה.
​העיקרון הזה ממשיך גם למשנה במסכת סוטה: "בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ". (סוטה א' ז')
​זהו חוק פיזיקלי של הנפש, חוק הפעולה והתגובה.
​כשמישהו מרגיש מאויים או נדחף, האינסטינקט שלו הוא לדחוף בחזרה.
​כשמישהו מרגיש אהבה כנה, הלב שלו נפתח להשיב באותו המטבע.
​אז מהי "כימיה"?
​בסופו של דבר, הכימיה המופלאה הזו בין בני אדם היא לעיתים קרובות פשוט בבואה. כשאדם ניגש אל הזולת בלב פתוח ובמבע פנים של אהבה, הוא יוצר תדר שקשה לעמוד בפניו. הלב השני מזהה את האדוות במים ומגיב להן.
​רוצים לשנות את היחס שאתם מקבלים מהעולם? תנסו לשנות את התנועה שאתם עושים מול המים.
​העולם הוא מראה גדולה. ואנחנו קובעים מה נרצה לראות בה היום.
​כי חיוך מקרי לאדם זר ישנה את כל האנרגיה של המפגש ביניכם.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

חובה קדושה לנו לזכור תמיד ובמיוחד בימים אלה, שמאחורי כל דעה נמצא בן אדם והמעשה המאתגר ביותר הוא לבחור בטוב.
​קל מאוד לעמוד מהצד ולבקר. קל עוד יותר לתת למישהו את התחושה שהוא "לא מספיק", שהוא לא שייך, או שהוא פשוט לא רצוי. זה לא דורש מאיתנו דבר, לא מחשבה עמוקה, לא רגישות, וודאי שלא מאמץ.
​אבל המשימה האמיתית שלנו היא הפוכה לגמרי.
​רבי נחמן מברסלב הגדיר זאת בצורה מדויקת וחדה:
​"לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים, זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה, לכך דרושים כישרון מיוחד והשקעת מאמץ".

ף​העולם שלנו מלא במבקרים, אבל הוא משווע ל"מרוממים". לרומם רוח של אדם אחר זוהי אומנות של ממש. זה דורש מאיתנו ​קשב כדי להבחין במי שזקוק למילה טובה, ​ענווה על מנת שנוכל לשים את האגו שלנו בצד כדי להאיר מישהו אחר,
ו​השקעה בשביל למצוא את המילים הנכונות שיכולות לשנות למישהו את היום (ואולי את החיים).

אז ​בפעם הבאה שנעמוד מול אדם אחר, בין אם זה בעבודה, במשפחה או סתם ברחוב, כדאי לברר עם עצמנו האם אנחנו בוחרים בדרך הקלה של הביקורת, או שאנו מחליטים להשקיע את ה"כישרון המיוחד" שלנו כדי להעניק לו הרגשה טובה?
​בואו נבחר להיות אלו שמרחיבים לאחרים את הלב, ולא אלו שמצמצמים להם את המקום.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611

קפה ראשון של בוקר בין גפן לתאנה.

ליום האישה הבינלאומי.
​ביום האישה הבינלאומי הזה, אני מוצא את עצמי מביט אחורה אל ראשית הדרך. קל לשכוח כמה התקדמנו מהימים בהם לאישה לא היו זכויות משל עצמה, וכל הווייתה הייתה כפופה לאיש שאיתה.
​אבל כשצוללים אל המקורות, מגלים שקול נשי חזק הדהד עוד בימי קדם. דמותה של שרה אימנו עולה לפני. אישה שפעלה בזמן ובמקום שבו לנשים לא היה פתחון פה, ובכל זאת היתה הראשונה להנחות, להוביל ולרתום את אברהם לדרכה.
היא עשתה זאת בעוצמה כזו, עד שגם בורא עולם נתן לכך תוקף במילים האלמותיות: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ". (בראשית כ"א י"ב).
​האם באמת שמענו בקולן?
​במשך דורות, המשוואה הייתה "מאוזנת" באופן מעוות. צייתנות וכניעה תמורת הגנה ומזון. ואף על פי שהעולם המודרני צעד קדימה, הכאב עדיין נוֹכֵחַ.
​בקהילות סגורות, הזמן עמד מלכת כבר 3,000 שנה.
​ברחובות ובבתים, נשים ונערות עדיין חוות הטרדות ופגיעות רק בשל היותן נשים. המרחב הציבורי עדיין אינו בטוח עבורן כפי שהוא עבורנו.
​בבתי המשפט, אנו עדים למערכת שלא תמיד ממצה את הדין עם רוצחי הנשמות, אלו שמשאירים צלקות לכל החיים.
​התקדמנו, זה נכון.
היום נשים נמצאות לצד גברים בחזית העשייה: ברפואה, בטכנולוגיה, במכוני המחקר ובאקדמיה. הן מוערכות בזכות הישגיהן והן משנות את פני החברה בחקיקה ובמנהיגות. אך הדרך לשוויון מלא עודנה ארוכה, וחשוב לומר שההבדל הביולוגי הקיים בין המינים אינו יכול, ואסור לו, להשפיע כהוא זה על שוויון הזכויות. ביולוגיה היא נתון פיזיולוגי, אך שוויון הוא ערך מוסרי וחברתי עליון שאינו תלוי בדבר.
​משאלת הלב שלי ל -2026:
אני מייחל ליום שבו השוויון יהיה מוחלט בכל תחום ומישור. אני מקווה שבעתיד הקרוב נראה מהפך במעמד האישה גם במדינות השכנות לנו כי אני מאמין בכל ליבי שברגע שבו בארצות ערב ישתנה היחס לנשים והן תזכינה למעמדן הראוי, נוכל כולנו ליצור כאן עולם טוב יותר, בטוח יותר וצודק יותר.

מתפלל עם כולנו לשובם של כל חיילינו הלוחמים בריאים ושלמים, שולח ברכת החלמה לפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים וההרוגים הי"ד.

יום טוב לכם ידידי
באהבה רבה

מרדכי מאירצ'יק
מומחה לתקשורת זוגית ומשפחתית
052-2494611