לומדים נכון עם שרון

כולם כולם מתייחסים לתוצאות מבחני ה"טימס". אני? אני רוצה חינוך איכותי. שמי שרון ואני מורה בשבתון ובעיקר אמא לשני ילדים במערכת החינוך - ואני רואה מהצד **תהליכים**.
בסדרת הפוסטים הקרובה אעסוק בדיוק באתגרים, הקשיים והחוזקות של המערכת, המורים, תוכניות הלימודים, אופני הלמידה, ההורים והתלמידים.
אין חולק על כך שמצבנו בכי רע.
קודם כל, המורים בישראל טובים. יש
חלקנו אפילו טובים מאד. החסמים המונעים מאיתנו ללמד באופן שיביא תלמידים למיצוי מצוינות אישית: טיפול בלתי פוסק בהררי ניירת, העברת מבחנים ומבדקים בתחומי דעת שונים ועיסוק מתמיד בבדיקת עבודות ומבחנים.
המערכת עסוקה בלבחון את התלמידים ולהכינם לקראת המבחן הבא. מה עושה מורה יצירתית? מתעלמת מרעשי הרקע ומנסה ללמד בצורה איכותית, מספר תחומי דעת. אבל: השיעור הוא רק 45 דקות ויש בו ספר ומחברת המיועדים למקצוע *אחד*.
תלונות של הורים ותלמידים על אי שימוש בספר ומחברת מחזירים את המורה אל עבודה מעמוד 28 ועד עמוד 32 ועל הדרך מכבה יצירתיות וסוללת למורה כזו את הדרך החוצה.
ומה דעתכם? מה כדאי לעשות כדי לשמר מורים יצירתיים ולהוריד חסמי למידה?

מצטיינים ג'-ד' בקדומים חוקרים את נושא התעופה. בדקנו כלי תעופה שאנשים העלו לסרטונים שונים - החל מהמטוס הישן והטוב, כולל גליל מעופף ועד בומרנג מנייר.
הרעיון הוא לצפות, להכין אחד ולנסות אותו. אחרי הניסיון הראשון מנייר, עברנו לתכנן בקרטון.
אומרים שהשמיים הם הגבול - ואני שואלת למה לעצור שם?

UFO BOOMERANG #vinhhi

תודה לצוות המופלא בקדומים שעבד שעות נוספות על החדר, תודה לרון מ"מאנקי מייקרס" וללירן זריהן על עצותיהם החשובות. תודה גם למאור ראבי מנהל "האולם" בבית ברל, לגל בר על חתולה, עצות קטנטנות של דרך אגב ובכלל. תודה לצבי עזריה ליאור על שותפות אמיתית ולכל מי שתרמו עד כה ויתרמו גם מעכשיו - כי המסע הזה התחיל רק לפני חצי שנה (קצת יותר, אבל מי סופר?...) והוא ימשיך ויתגבר גם הלאה. שתהיה לנו שנה פוריה, מוצלחת, משעממת, יצירתית ושגרתית כאחת!
נ.ב החתולה אצלנו בבית

כבר כמה חודשים שאנחנו מבשלים פרויקט לדורות -
קצת יותר, כי מחלקת חינוך עסקה באיתור חדר, תקציב, מכרז ושאר ירקות...
אבל סוף סוף ציידנו חדר, התקנו, התאמנו, השגנו חומרים
ואפילו הכנו מערכי שיעורים,
כי אצלנו באים לעשות דברים!

מדפסת תלת מימד? יש
כלי עבודה לנגרות? יש
ותלמידים? יהיו, החל ממחר -
כיתות ו, בנים ובנות, תפוח הפיס וצוות החדר מחכים לכם כבר:

כמו נגריה, מאפיה או אפילו ספריה -
ברוכים תהיו בבואכם ל"מעשיה"!

***

חדר המייקרים (סדנת עשיינות, יצירה וטכנולוגיה) הוקם בתמיכת משרד המדע, החדשנות והטכנולוגיה ובשיתוף פעולה של מחלקת חינוך, תפוח הפיס והמרכז הקהילתי

אז מה בדיוק עשיתי שם בענייני קיימות?
קודם כל, הסברתי. הסבר הוא לא דבר פשוט. נסו להסביר דברים לילדים בכיתה ג', כך שהם יבינו וגם לעורר דיון ערכי. הסבר זה ממש נחמד בתור התחלה, אבל לא מספיק בכלל. צריך גם לעשות.
התחלתי עם הטמעת הערך שכותבים משני צידי הדף.
איך עושים את זה? וואו. מורכב.
מסבירים את זה בשיעורי שפה - ממש לעבור בין המחברות ולהעיר אם לא כותבים משני צידי הדף.
גורמים להם לחשב מספר דפים ומספר עמודים במתמטיקה.
מסבירים על השימוש בעצים בעת ייצור נייר. מקרינים את הסרטון-מצגת של יוני שירן על נייר. כן, הם ראו אותו כבר מיליון פעם. אבל הם לא עצרו אותו כל כמה דקות להסברים ודיון שלי....
משתמשים בדפי טיוטה מהמזכירות, מקשטים משני צידי הבריסטול, משתמשים בספרים קרועים לגזירה וקישוט, חומרי יצירה שההורים תורמים, אנציקלופדיות ישנות - הכל הכל.
מנצלים את כל הלוח לכתיבה. הכל.
ועוד משהו - סדנת ייצור נייר. אבל זה כבר לפוסט אחר.
https://youtu.be/loncOoEbLQY?si=f4g-nZuFyaHO0bRz
#קיימותכדרך

נייר מצגת קצרה אשר מציגה את ההשפעות של שימוש בנייר על איכות הסביבה, מראה נתונים מדהימים ומפתיעים, הסכנות שבהכחדת יערות הגשם וכיצד כל אחד מאיתנו יכול לעזור כדי לצמ...

ניקח תלמידים, נסגור אותם בכיתה - כדי ללמד אותם על העולם בחוץ.....
ניסוי חברתי קטן, ממש פשוט: בואו ניקח 30-45 תלמידים. לא משנה הגיל.
נסגור אותם בכיתה - עדיף בלי חלונות, כדי להימנע מהסחות דעת.
עדיף גם בלי קישוטים, א-ב-ל אם חייבים קישוטים - אז ממוסגרים מוגבלים, כדי לא לייצר עודף גירויים.
נושיב אותם ככה שיצטרכו להתרכז בלמידה ורק בלמידה - בלי הפרעות מצד עמיתיהם.
ואז, אחרי שיהיה שם שקט - נוכל ללמד אותם על המציאות, זו ששם בחוץ.
סיימתי את הטיעון שלי.
רעיונות? דעות? פורום קהלת? מישהו?

הדיון הזה התחיל בכלל עם מתודיקה - ועכשיו בואו נחשוב שניה:
אנחנו מכניסים תלמידותים לחדר סגור, מוטב ללא חלונות או גירויים מיותרים, כדי ללמוד על.... העולם שמחוץ לחדר.
פתרונות? משהו?

השנה לקחתי שבתון. תכננתי מערכת שבועית של קורסים, נערכתי לחופש וקבעתי לעצמי פרויקטים לביצוע - למשל לסיים לצבוע את ארונות האמבטיה.
ככל שאוגוסט מסתיים, חסר לי משהו. משהו מובנה, מנהג שנתי - לא ברור.
היום סופסוף הבנתי מה זה.
הרמתי קלפים וסיפרתי לעצמי איפה זה פוגש אותי

**אם מנהלי פסגות, מפקחות או מנהלות מחלקת חינוך רואים ורואות את הפוסט הזה, רוצים להזמין אותי לקפה וחשיבה - מעולה, רק תכינו בבקשה חלב סויה ותקבעו איתי.**
ארוך - אבל שווה:
חינוך, מטבעו, הוא יקר. חינוך איכותי - יקר מאד.
בתי ספר של החינוך הפרטי בונים על מורים בדרגות נמוכות יחסית ועם ותק מצומצם. הללו מגיעים לבתי הספר הפרטיים, צוברים ניסיון ובהמשך עשויים לעבור לחינוך הציבורי - שכן התגמול בחינוך הציבורי עבור ותק וניסיון הוא גבוה יותר.
עם זאת, אלו המוכנים להעביר חוגים וסדנאות מעשירים בחינוך הציבורי - ירוויחו פי כמה כעצמאיים מכל מורה שכיר במערכת. לא פלא שמורים בעלי ניסיון והתמחויות זולגים לכיוון הגפ"ן.
אז מה אני אומרת? החינוך הוא יקר מאד. רוצים חינוך פרטי - שלמו. רוצים חינוך ציבורי איכותי? שלמו יותר. תוכלו לקבל מורים מעולים שיכולים לחסוך לבתי הספר הרבה מאד מתקציב הגפ"ן.
המצב כרגע הוא שמשרד החינוך מקבל מורים מתחילים שזולגים לחינוך הפרטי, חוזרים למערכת הציבורית בערך אחרי שבע שנים, זולגים שוב לפרטי דרך הגפ"ן אחרי עוד עשר פלוס שנים במערכת הציבורית.
איך משמרים מורים במערכת הציבורית? לא ברור. אין תכנית סדורה.
ואם יש למישהוהם הצעות - אני חושבת שכדאי שאעלה זאת כפוסט מסודר.
להערכתי יש צורך בתכנית שימור מורים שנראית בערך כך:
א. הכרה בהתמחויות ייחודיות שאינן נמנות על מקצועות הלימוד כיום. למשל - קיימות. ההכרה דורשת גם תגמול נאות על שעות הפעילות סביב ההתמחות הזו - נמוך מעט משעות גפ"ן, אך גבוה משעת הוראה "רגילה"ב כך שמורים מקבלים עידוד ממשי לפתח ייחודיות שמאפשרת להם לקבל עוד תקציבים ותגמול. בצורה כזו משמרים מורים שכיום מדלגים בקלילות לגפ"ן בלי למצמץ.
ב. תכנון והטמעת מסלולי קידום מורים. לא בכאילו, לא ליד - מורים מובילים הוא מסלול "ליד" שאינו מאפשר הכרה ותגמול ממשיים. קידום רוחב הוא פרקטיקה מקובלת בארגונים, מה גם שיש אנשים טכניים בכל ארגון שאינם מנהלים ישירות אחרים - למשל, ארכיטקטית מערכת בארגוני הייטק, המקבילה למתכנני פדגוגיה, אך לא בהכרח תפקיד שמוביל לניהול. או תכנון הקיימות הבית ספרי, למשל - יכול לכלול תכנון והטמעת פרויקטים שמטרתם חיסכון אנרגטי ושימוש במשאבים מתחדשים - למשל, צימבו"ז מזון (מכירים את ההוא שהתבאס מהכריך וזרק אותו עוד לפני שפתח אותו? - אז זה - צמצום בזבוז)
ג. פתיחת מסלולי קידום קיימים גם למורים ללא ניסיון בניהול - מתוך מחשבה שאותם מורים בדיוק יכולים ללמד בכובע אחד ולבצע תפקידים ספציפיים במטה.
ד. פיתוח תפקידים קצרי טווח במטה - כאלו שמאפשרים למורים למלא אותם במהלך שנה-שנתיים קלנדריות - ניסיון, היכרות ועוד.
ה. פיתוח "קפה היכרות" בפסג"ות - מניסיוני, כמעט בכל פעם שקבעתי לקפה עם אנשים ממערכת החינוך, יצא מזה משהו מעניין. גם אם לא בטווח הקצר - כחמש-שש שנים לאחר מכן.
אם מנהלי פסגות רואים את הפוסט הזה רוצים להזמין אותי לקפה וחשיבה - מעולה, רק תכינו בבקשה חלב סויה ותקבעו איתי.

אז מה אומרים ומה עושים? שתי אסיפות הורים, אחת אחרי השניה. אותו הקובץ, נתונים שונים (בכיתה אחת התחלנו 19 ובשניה 21).
העקרונות: קיימות והומור. הומור כדרך חיים קבועה - שמאפשרת לי מרחב נשימה בתוך סיר לחץ. זה מלווה אותי עוד מהקורונה.
בדיקת קליטה להורים במצגת:
"בכיתה 21 תלמידותים
97 בנים
112 בנות"
ההורים מתחילים לצחוק. הקלה ונשימה שלי. מבינים הומור. מסמנת לעצמי ✔️ על הסעיף הזה.
מבקשת מכולם להקפיד שהתלמידותים יכתבו משני צידי הדף במחברת. הרגל קבוע שחוסך נייר. מסבירה שיש לי מחברות, עפרונות, מחקים ומחדדים לחלק במקרי הצורך - אבל שאני עושה הסכם - התלמידותים לוקחים ומחזירים ו/או מביאים חדש/משומש.
משתדלת לקחת מהמזכירות דפי טיוטה. מלמדת, עוצרת ועושה הפסקה קטנה לנשימה. חוזרת ללמד.
מנסה לנשום ותוהה אם אצליח לנוח מתישהו, תוך כדי ריצת אמוק משוגעת. לאן אני רצה? ממקום למקום. מתלמידה לתלמיד, בין כל אלו שרוצים תשומת לב רגעית לאלו שרוצים אותי קבוע. רצה בין הטיפות, רצה בין הכיתות, רצה בין הבית לבית הספר, רצה ומאחרת. רצה ומגיעה בזמן בקושי. רצה.
#קיימותכדרך

מעניין שעסקתי השנה בקיימות כדרך, אבל לא שיתפתי ולו פוסט אחד בנושא.
אולי זה בגלל שהייתי שותפה להקמת בית ספר חדש וחינכתי שתי כיתות, המלחמה, מילויי המקום והאילוצים הפתאומיים שניהלו אותנו ללא הפסקה - העומס....
אז נתחיל משני מושגים; מיחזור ומיחדוש.
המיחזור אהוב על ישראלים - אבל לא קיים כמעט ברמת בתי ספר וביומיום - אלא אם ממחזרים פסטה לפשטידה או משהו.
בגדול, מיחזור הוא החזרת המוצר לרמת חומר הגלם וייצור של משהו חדש לגמרי.
איפה זה קיים? מיחזור צמיגים משומשים למשטחי בטיחות במתקני שעשועים, או אמניר שממחזרת נייר משומש, או מיחזור מתכות. הכי קל למחזר - זכוכית.
מה קשה למחזר? פלסטיק וציוד רפואי.
ולמונח האהוב עלי - מיחדוש. לקחת משהו ישן ולהפוך אותו למוצר חדש.
מה עושים?
לאט לאט אעבור על פני השנה וכך אוכל לזכור מה עשינו הפעם.
תזכרו - לפרק ולהרכיב מחדש. לא רק מחוץ לקופסה אלא גם את הקופסה עצמה.
#קיימותכדרך

בהתייחס למחקר של מכון "שורש" שבו מלינים על הרדידות של מורי היסודי, בהשוואה לעמקות-לכאורה של מורי חטיבות עליונות.
אז החלטתי לעשות סדר בנושא תפקידים שונים:
גננות - מלמדות ידע בסיסי, פיתוח סקרנות ומיומנויות תקשורת בין ילדים בגן.
מורות א-ב - אותו הדבר, בתוספת מיומנויות קריאה, כתיבה וחשבון בסיסיות פלוס כעשרה אחוז תוכן.
מורות ג-ו - התוכן מטפס באחוזים בהתאמה לגיל, תוך שימוש בדרגות הפשטה הולכות ועולות. בתום היסודי מגיעים עד ל- 40% תוכן וכ- 60% מיומנויות. לא סתם תלמידים רבים מתקשים ביסודי, אך מצליחים בחטיבות הביניים ובתיכונים - משום שהעיסוק במיומנויות מתהפך בחטיבה - 60% תוכן ו- 40% מיומנויות, כשאחוז המיומנויות הולך ופוחת - מה שמבטיח הצלחה שווה גם לבעלי מיומנויות למידה נמוכות, אך בעלי יכולות תוכן מרשימות.
ביסודי יש הדגש על מיומנויות למידה, שמים דגש מסוים (לטעמי לא מספיק גדול) על מיומנויות רגשיות ועל מה שאני מכנה *הוויית למידה* - אותה הוויה שמאפשרת סקרנות, למידה עצמאית, יזמות ופיתוח יוזמות עד לביצוע.
משרד החינוך, אשר פוחד פחד מוות מפני אבטלה סמויה ביסודי (ובכל מערכת החינוך), דאג למלא את תוכנית הלימודים בתוכן מיותר לחלוטין, עד שמורים מתמחים למוות בתוכן, אבל לא יודעים להנחות לומדים עצמאיים וגם לא יודעים ליצור הוויה מתאימה בכיתות. מעטים יודעים לענות בביטחון "אני לא יודע.ת - אולי נברר יחד/אולי תלכ.י לברר?"
לכן, רמת המומחיות והעומק של המורותים והתלמידותים ביסודי לא נמוכים - אלא מותאמי קוגניציה.
העניין הוא שהמכללות להכשרת מורים לא יודעות ללמד הוויה אלא רק עשיה....
ועוד משהו - הוויה, מטבעה, קשה למדידה. עשייה קלה בהרבה. לכן קל למערכת לחדד פרמטרים של עשיה ולהתחמק מהתמודדות עם הוויה שהיא עמוקה בהרבה.
עכשיו, בתור הכבשה השחורה של המערכת - אני לא מתפשרת על יצירת הוויה. אני אתפשר על תוכן, כי הוא לא רלוונטי.
רבים מהאנשים שמספקים תוכן למערכת, כמו גם מדריכותים, מפקחותים וכולי - התרגלו לראות במורי יסודי נחותים, לתגמל אותנו בהסכם שכר נחות ובתנאי עבודה נחותים מאלו של מורי תיכונים.
אז מורי היסודי, אלו שעושים את הבל ייאמן בתנאי עבודה בלתי אפשריים, בתנאי שכר מייאשים מלכתחילה - הם בגדר נס לאומי.
כלומר, אם חשבו לממן מחקר על איך לגרום לאנשים פחות טובים להגיע ולבצע עבודה פחות טובה תחת מנהלים פחות טובים - אז לא צריך לממן מחקר כזה, פשוט כי כבר עשו את הניסוי הזה בבתי הספר היסודיים והוא הצליח. כלומר, כמעט הצליח, אלמלא אותם אלו שממשיכים בכל זאת - כי זה חוסר מקצועיות לנטוש באמצע השנה, או לבצע משימה בצורה גרועה.