17/11/2025
פעם ראשונה שביקשו ממני משהו כזה !
קיבלתי הודעה בוואטסאפ מלקוחה ותיקה שסיפרה שאביה נפטר והם לקראת גילוי מצבה.
היא רצתה שהילדים יציירו על אבן ויניחו על הקבר. היא פנתה אליי כיוון שחשוב לה שזה לא יהיה משהו שמחרטטים בשתי דקות עם אמא. היא רצתה שיקבלו הדרכה, הכוונה, שזה יהיה משהו שהם לוקחים את הזמן ועובדים על זה ברצינות, מקדישים לזה מחשבה. היא ביקשה שתהיה לזה משמעות כשהם יניחו את האבנים על הקבר של סבא.
אמרתי לה שזה כל כך מרגש, זו פעם ראשונה שפונים אליי בבקשה כזאת, ואשמח שיגיעו!
________________________________________
הפגישה
תיאמנו יום ושעה. כשהגיעו, חיכו להם על השולחן כל מיני חומרים, בינהם גם אבנים שצבעתי מראש.
אחרי שהם סרקו את החומרים, מישמשו, שאלו מה זה כל סוגי הטושים שהבאתי - אמרתי להם שאני לא הכרתי את סבא ואשמח שיספרו לי עליו קצת...
מה הכי אהב לאכול? איך קוראים לסבתא? מה המשחק האהוב עליו? איפה הוא גר? האם היו להם שמות מצחיקים שהמציאו אחד לשני?
מתבאסת שלא עשיתי סרטון כדי להראות להורים שלהם אחר כך איך שניהם קרנו מאושר כשדברו על סבא.
הם העלו זיכרונות בינהם, צחקו, קצת התווכחו בעניין הכינויים של סבא, סיפרו לי על חתול רחוב שסבא וסבתא אימצו ודאגו להאכיל אותו. שסבא אהב לפתור תשבצים. ששלושתם המציאו משחק עם כדור שתמיד היו משחקים בו בבית של סבא וסבתא.
________________________________________
התהליך
התחלתי בזה שיש כל מיני אפשרויות ליצירות סביב סבא... שלא ירגישו מחוייבים לאבנים שיש על השולחן. כיוון שהחלק הכי חשוב זה שהם יתחברו לחומר שהכי מדבר אליהם.
אפשר להמציא תשבץ מהמילים שהיו שגורות בשיחות של שלושתם.
אחד האחים הציע מבוך שהזכיר לו את סבא.
האח השני אמר שהוא מאוד אהב שסבא מספר להם בדיחות וחידות... ומייד שלף לי בדיחה שצחקנו. ועכשיו אני לא מצליחה להיזכר בה... אבל בחיי שהצחיקה!
הסברתי להם מהו מקור המנהג של הנחת אבן על קבר:
שפעם, לפני הרבה שנים, היו מכסים קברים בערימות של אבנים. כל מי שבא לבקר היה מניח אבן קטנה כדי לחזק את הקבר ולשמור עליו. זה היה מעשה פשוט, אבל חשוב - זה היה כמו לומר: "אנחנו שומרים על המקום הזה יחד."
עם הזמן, המנהג הפך גם לסמל. האבן היא דבר יציב ונצחי, לא כמו פרח שנובל ונעלם. לכן כשהיום אנחנו מניחים אבן, אנחנו בעצם אומרים: "באנו לבקר אותך, ואתה בלב שלנו."
שניהם היו קשובים כל כך שהופתעתי.
________________________________________
היצירות
אחרי כמה רעיונות שהאחים הציעו, אחד בחר לכתוב משהו שהוא מאוד אהב אצל סבא - שזה הצחוק שהיה כל כך נוכח ביחסים בינהם.
אחר כך שאלו אותי אם יש לי משהו שנראה כמו תיבת אוצר, כדי להכניס כל מיני דברים לתוכה ולהניח שם לסבא.
נוספה עוד אבן עם ציור שהזכיר להם את משחק הכדור הפורח שרקם בינהם מסורת משחקית שחיברה בין פער הדורות, בין פער הגילאים. הכדור הפורח הזה יצר גשר בין שני הנכדים המתוקים לסבא שלהם - עוד בהיותו משחק איתם וגם עתה לאחר שנפרדו.
שניהם בחרו לצייר את משחק ה"כדור הפורח" שכל כך חיבר אותם לסבא ועתה יישאר שם לתמיד כתזכורת לשנים היפות שלהם יחד.
בלי שהכרתי את סבא, הרגשתי דרכם כמה אהבה, שמחה, צחוק ומשמעות היו לשלושתם. יכולתי להרגיש את החוויות הקסומות שלהם איתו, את האנרגיה.
הלוואי שמישהו היה לוקח אותי ליצור משהו עבור סבא שלי, סבא משה שהיה הסבא היחיד והיקר שלי.
הסיפור של שני האחים הזכיר לי כמה אני מתגעגעת לסבא. בפעם הבאה שאעלה לקבר שלו, אכין לו אבן, אולי תיבת אוצר או תשורה אחרת כדי להניח על הקבר ולומר לו: "באתי לבקר אותך, ואתה בלב שלי תמיד."
________________________________________
מה שקרה אחר כך
התגובה של האמא השאירה אותי עם לב חם וסיפוק מטורף:
"וואו, כשהם חזרו עם היצירות והסבירו על כל אחת ממש היו לי דמעות בעיניים... אני ממש שמחה שהתעקשתי על זה... גם אנחנו וגם הילדים היינו בלחץ מכל העניין הילדים לא הבינו למה ומה הם אמורים לעשות אבל אני סמכתי עלייך ❤️
זה אולי התחיל בלעשות אבן לשים על הקבר כי רציתי שכשהם יבואו לשם תהיה להם איזה משימה ולא סתם יעמדו ולא ידעו מה לעשות, אבל זה הפך להרבה יותר מזה.
אני מרגישה שהם עשו איזשהו עיבוד של האובדן וזה היה ממש חשוב ותרם הרבה מעבר למה שציפיתי."
________________________________________
לפעמים יצירה היא לא רק על יופי.
היא על זיכרון שהופך למוחשי.
על אהבה שמוצאת דרך להישאר.
על ילדים שלומדים שאפשר לשמור על מי שאהבנו - גם כשהם כבר לא איתנו.
ולפעמים, היא גם מזכירה לנו - למבוגרים - שאנחנו עדיין יכולים לעשות את זה.
שעדיין אפשר ללכת לקבר של סבא משה שלנו,
להניח אבן,
ולומר:
"באתי לבקר אותך, ואתה בלב שלי תמיד." 💛
