שירלי גולדשטיין - shirly goldstein

אם גם אתם חושבים שיוגה היא רק גמישות ונשימות… כנראה שתופתעו.

רוב האנשים לא יודעים שיוגה יכולה להשפיע על דברים שבכלל לא נראים קשורים למזרן.

לא רק על הגוף.
גם על המוח.
על איכות השינה.
על מערכת העצבים.
על הדרך שבה אנחנו מגיבים ללחץ.
ועל הקשר שלנו עם עצמנו.

וזו רק ההתחלה.

העברתי מאות אנשים תהליך שבו הם הגיעו בגלל כאב בגב או רצון להתחזק…
וגילו שהשינוי הגדול באמת קרה במקום אחר לגמרי.

החליקו בין השקופיות, ואולי תגלו שיוגה היא הרבה יותר ממה שחשבתם.

איזה מהדברים הפתיע אתכם הכי הרבה? 👇

#יוגה #אורחחיים #בריאות #נשים40פלוס #מערכתהעצבים #יוגהלחיים #מודעות

שינוי פרספקטיבה :
למה שינוי אמיתי מתחיל בתנועה של הגוף?
לפעמים אנחנו מרגישים דחף פנימי חזק לשינוי.
אנחנו רוצים לראות את המציאות אחרת, לקבל החלטות חדשות, או כמו שנוטים לומר : "להרכיב משקפיים חדשים" על הדרך שבה אנחנו מנהלים את החיים או את העסק שלנו.
אבל הנה טעות נפוצה: רוב האנשים מנסים לעשות את השינוי הזה רק דרך הראש.
הם חושבים, מנתחים, ומנסים לשכנע את עצמם בצורה קוגניטיבית לראות את העולם אחרת.
האמת היא? מערכת העצבים שלנו לא עובדת ככה.
המוח והגוף פועלים בלולאת משוב דו-כיוונית.
אי אפשר לשנות את ה"נרטיב" או את נקודת המבט על המציאות, כשהגוף נשאר תקוע באותן תבניות תנועה, באותו מתח כרוני ובאותו כיווץ פיזי של סטרס.
כשאנחנו עולים על המזרן בתרגול יוגה, בתנועה מודעת או בעבודה קינסיולוגית : אנחנו לא רק מותחים שרירים. אנחנו מנווטים מחדש את מערכת העצבים.
הגמישות של עמוד השדרה מתרגמת ישירות לגמישות מחשבתית וליכולת להכיל שינויים.
השליטה בנשימה משדרת למוח בצורה מיידית: "אתה בטוח, אתה יכול להרפות מהמגננה האוטומטית".
תנוחות מאתגרות הן מעבדה נוירולוגית בזעיר אנפין, המאמנת את המוח להישאר שקט וממוקד גם כשלא נוח.

התנועה הפיזית היא זו שמנקה את ה"עדשות" הישנות ומאפשרת לנו לראות את המציאות בצורה צלולה, ללא פילטרים של פחד או שחיקה.

כשאתם משנים את התנועה והיציבה של הגוף, אתם משנים את האופן שבו המוח שלכם מעבד את העולם.
רוצים זווית ראייה חדשה על האתגרים שלכם? אל תסתפקו בלחשוב על זה. תניעו את הגוף, תאמנו את מערכת העצבים שלכם לחוסן, ותראו איך הראייה משתנה מעצמה.
מהי תנועת הגוף הקטנה שאתם עושים היום כדי לשנות את נקודת המבט שלכם?

יכול להיות שאת מכורה ליוגה ואת אפילו לא יודעת את זה? 🤔🧘‍♀️
(סימנים שאת חלק מהמועדון שלנו)

בואי נדבר תכלס.
יוגה היא כבר מזמן לא רק מה שקורה אצלנו בסטודיו על המזרן.
בשלב מסוים, הדיוק הנוירולוגי והתנועה החכמה פשוט משתלטים לך על היומיום וזה נראה בערך ככה:
1️⃣ את תופסת את עצמך עושה מתיחות דרמטיות בזמן שאת עומדת בתור בסופר, בבנק, או מחכה שהקפה של הבוקר יהיה מוכן.
הגוף פשוט דורש את השחרור שלו ולא מעניין אותו מי מסתכל.
2️⃣ הפכת למשטרת הנשימה המשפחתית.
בכל פעם שמישהו בבית בלחץ, הילדים עצבניים או הבנזוג במונולוג עצבני, נפלט לך ה-"פשוט תנשמו עמוק לקצה האף" האוטומטי.
3️⃣ יש לך אובססיה קלה (אוקיי, כבדה) לגבי מיקום המזרן שלך. שורה שנייה, מצד שמאל, במרחק המדויק מהקיר. אם מישהי זרה תופסת לך את המשבצת הקבועה בטעות, חוסן נוירולוגי הוא הדבר האחרון שאת מרגישה באותו רגע. 😊
4️⃣ ישיבה רגילה על כיסא מרגישה לך כמו עונש. את מוצאת את עצמך מקפלת רגליים לישיבה מזרחית (או חצי לוטוס) על הכיסא במשרד, באמצע פגישת זום חשובה, או על הספה בסלון.
5️⃣ כותרות החדשות כבר לא מנצחות אותך. כשהדופק בחוץ עולה, הגוף שלך כבר יודע לעשות Restart לבד. את מזהה את הסטרס ומורידה קורטיזול עוד לפני שהספקת לחשוב על זה.

אז... בכמה סעיפים מצאת את עצמך?
השטיקים הקטנים האלה הם לא שיגעון, הם ההוכחה שהמערכת שלך למדה לדבר בשפה חדשה.
שפה של שליטה, של חיוניות ושל עוצמה שקטה שלא תלויה בשום רעש מבחוץ.

כתבי לי בתגובות: מה הסעיף הכי חזק שלך? (או שפספסתי משהו?)
שירלי גולדשטיין | מומחית לחוסן נוירולוגי וביצועים גבוהים | קינסיולוגיה, יוגה ומיינדפולנס

רגעים שהראש פשוט לא עוצר.
רשימות, דאגות, משפטים שלא נאמרו
והגוף? הגוף כבר מזמן לא כאן.

בפרקטיקת היוגה אנחנו יודעות את זה היטב:
לא תוכלי לחשוב את עצמך בחזרה לרגע הזה.
רק לחוש.

אז בפעם הבאה שהמחשבות שולטות עצרי.
ושאלי את עצמך:

מה אני רואה עכשיו? (4 דברים)
👂 מה אני שומעת? (5 קולות)
🤲 מה אני מרגישה על העור? (3 תחושות)
👃 מה אני מריחה? (2 ריחות)
👅 מה טועמת? (1 טעם)

לא טריק. זה נוירולוגיה.

כשאת מפנה את תשומת הלב לחושים המערכת העצבית מתכוונת מחדש.
הנשימה מעמיקה. הראש מתפנה. את חוזרת.

פחות משתי דקות.
הגוף תמיד יודע את הדרך הביתה.
Xoxo
ש.ג

כשאנחנו נכנסים עמוק לתוך אסאנה, משהו כמעט ברמת נס מתחיל להתרחש.

לכמה רגעים העולם החיצוני נסוג, לא מפני שנעלם, אלא מפני שהתשומת לב שלנו מתכנסת פנימה בדיוק נדיר.

הנשימה הופכת לציר השקט שסביבו מסתובב החוויה.
כל שאיפה מרחיבה את המרחב הפנימי של המודעות, וכל נשיפה מרככת את המתחים העדינים שכובלים את הנפש להסחות הדעת.
הגוף , שבחיי היומיום מטופל לעתים קרובות כאובייקט לעצב, לשפוט או להציג , הופך במקום זאת לשדה חי של תחושה.

אנחנו מרגישים את האינטליגנציה האיטית של עמוד השדרה המתמתח, את המשא ומתן השקט של הירכיים, את ההתאמות העדינות של הכתפיים והצלעות.
כל תנועה הופכת למעשה של הקשבה.

אם את מחפשת לך עוד ״חוג״ הפוסט הזה לא בשבילך.
פשוט תדלגי