מעגל החיים - לידה הורות זוגיות.

אתמול במפגש שלנו הוא אמר לי "סהר את יודעת שבמפגש הראשון שלנו הגעתי סקפטי. בלי להעליב, את בחורה צעירה ומה את כבר יכולה ללמד אותי בדיוק? אישתי שמעה עלייך המלצות והתעקשה שנבוא אז הסכמתי. אבל היום, כבר חודשים ארוכים שהפכת להיות המרחב הבטוח שלנו, אנחנו רואים את השינוי בבית ולפעמים לא מאמינים.
אני כבר לא צריך לאיים או להעניש כדי לקבל שיתוף פעולה מהילדים.
היינו בחופשה ובאמת שניהנתי כי לא היינו צריכים להתעסק כל כך הרבה במשמעת.

לימדת אותי לכבד את עצמי, וכתוצאה מזה הילדים מכבדים אותי הרבה יותר."

ואני אומרת
בואו סקפטים - אל תאמינו למילה שיוצאת לי מהפה עד שלא תבדקו אם הכלים שאני נותנת באמת עובדים , זה הכי כיף לי.

טכניקות לשיכוך הכאב –
לידה מלווה בכאב שמשתנה לכל אורכה. הכאב של הלידה הוא הכאב החיובי והשמח ביותר שאישה יכולה לחוות.

עצם המחשבה על כך שלכאב הזה יש תמורה משמחת, משהו בנו מתרחב לקבל אותו.
בעצם, להבדיל מכאב "רגיל" שמאותת שמשהו לא בסדר בגוף, כאב הלידה מאותת שמשהו טוב עומד לקרות לי.

בואי נלמד איך את יכולה לסייע לעצמך:
מים – המשכך הטוב ביותר לפי דעתי ונסיוני. כשאת מרגישה שיש לך צורך בתמיכה ונחמה כנסי למקלחת, שימי מים חמימים ותכווני את הזרם על האיזור הכואב. אם זה בגב התחתון או בבטן תחתונה. (שימי לב לא להשתמש במים רותחים, ותמיד לפתוח חלון)

מגע – בקשי מהמלווה שלך לגעת איפה שכואב, השתמשו בשמן (שקדים/ענבים) כדי להחליק ולהעמיק את המגע, מוטב להשתמש בכריות של כפות הידיים ותמיד להניע את התנועה מלמעלה למטה, או לצדדים.

הרפייה- כאב מטבעו מכווץ, הפעם אני מזמינה אותך להסכים לעצמך להתרחב בתוך הכאב. להרפות את כל השרירים, מכפות הרגליים ועד לקודקוד הראש. להרפות את הפות ולאפשר לך להיפתח.

דמיון מודרך – יש נשים שמסוגלות להפליג בדימיון וזה כשלעצמו מקל מאוד על הלידה. חפשי לך הרפיות שאת מתחברת אליהן, בני לך סיפור שמשמח אותך, דמייני את התינוק.ת שלך , הריח , העיניים הקטנות והמתוקות....

רוב הפעמים אנחנו מתורגלים בסגנון תקשרות שמדבר את הפגיעות שלנו.
קל לנו להגדיל את הנתינה שלנו ולהקטין את הכאב של האחר – זה לא ממקום רע, אנחנו פשוט מרגישים שחסר לנו נקודות זכות בתוך מערכת היחסים שלנו.

תנסו להיזכר בויכוח האחרון שלכם, אני מניחה שכל אחד מכם החזיק בטיעונים של מה הוא רוצה שיקרה אחרת. אם הלב פתוח, נוכל להבין שמאחרי כל טענה יש צורך שהבסיס שלו הוא התחשבות.

אני מזמינה אותך לתרגל השבוע את השאלה הכל כך פשוטה הזו :
"מה את צריכה ממני?"
"מה אתה צריך ממני?"

ולהקשיב. בלי להסביר , בלי לענות. לקבל את המשפט שיגיע אליי באהבה ולבדוק מה זה עושה לזוגיות שלנו.

היא מספרת לי לפני שני מפגשים שכבר שבוע היא מתמודדת עם הבן שלה בן ה3, שאומר לה שהיא אמא פיפי וקקי.

אני רואה את הפנים הפגועות שלה. היא ממשיכה..

"אני אומרת לו שאנחנו לא מדברים ככה ומספיק. והוא ממשיך. אומר לי את אמא פיפי וצוחק. אני מתעצבנת והוא ממשיך. איך אני גורמת לו לעצור?"

אני שואלת אותה – "למה לדעתך הוא ממשיך לדבר כך למרות שאת מבקשת ממנו להפסיק?"

היא עונה "אני באמת לא יודעת... אולי הוא שמע את זה בגן והוא מחקה ילדים אחרים".
"בהתחלה זה לא הפריע לי אבל זה כבר נהיה פוגע."

אני מאמינה לה שזה פוגע בה. למעשה זו בידיוק הסיבה שמעודדת את הילד להמשיך.
לא כי הוא רוצה לפגוע באמא שלו , אלא כי הוא צריך שהיא תתייחס אליו.

תבינו משהו, ילדים לא מבדילים בין תגובה חיובית לשלילית. העיקר שקראתם בשם שלהם, שהבטתם עליהם. לכן , ילדים כל היום מנסים לעשות דברים שימשכו את תשומת הלב שלנו – ומה שעובד להם, איתו הם ממשיכים.

"אז איך אני גורמת לו להפסיק?"

פשוט תתעלמי. הרי כל מה שהוא צריך זה את הגירוי המוחי שאת מגיבה לו. תתעלמי מהמילים הלא יפות שהוא אומר, ותחזקי אותו כשהוא מדבר יפה.

כשאני אומרת להתעלם זה בכל שפת הגוף שלך, בלי פרצופים, בלי תגובות פיזיות אחרות. פשוט להיות אדישה , משועממת , ברגע שהוא יבין שזה משעמם הוא לבד יעבור למשהו אחר.

במקביל, כשהוא מדבר יפה תגידי לו ברוגע (גם פה, בלי התלהבות יתר)
"נעים לי לשמוע אותך מדבר.."

היא עשתה את זה כל השבוע, ובמפגש האחרון היא שיתפה אותי שהוא כבר לא מדבר כך יותר.

זה באמת קל להשפיע על ההתנהגות של הילדים שלנו כשיודעים איך המוח שלהם עובד.

למה כל כך חשוב לשמור על נשימות עמוקות וארוכות במהלך הלידה?

תגידי..
מה קורה לנשימה שלך כשאת חוטפת מכה וחווה כאב? לרוב, היא נעצרת.

בלידה אנחנו צריכות לעשות בידיוק הפוך.

ברגע שמתחיל הציר, להכניס אוויר דרך האף (או הפה) ולהוציא אותו לאט לאט.....

למה:
1. הרחם שלך שפועלת שעות על גבי שעות היא שריר, ושריר זקוק לחמצן כדי לתפקד טוב יותר. לכן ברגע שהיא מתכווצת אנחנו נרצה למלא אותה בחמצן זמין.

2. העובר שלך שעסוק בלהיוולד ניזון מהחמצן שאת נושמת. לכן , נרצה לעזור לו להתמודד הכי טוב שאפשר עם הצירים.

3. נשימות הן מרגיעות, באופן טבעי- נשימה מפחיתה סטרס ובכך את מקלה על עצמך ברמת הכאב.

אם תצליחי לזכור לנשום + להרפות את השרירים תוכלי לעזור לגוף שלך לקדם את הלידה.
בהצלחה

אני זוכרת איך פעם לא הרשיתי לעצמי ללכת לישון בריב. גם אם זה היה אומר שהייתי צריכה להישאר ערה חצי לילה ולדבר על הנושא.

כשגדלתי הבנתי שיש ריבים שגם לילה שלם של שיחה לא יכולים לפתור.

וכשאישה פגועה אין תוקף למתי הפגיעות תעבור, לכן מוטב לשחרר ולאפשר לה את הזמן שהיא צריכה בלי לדחוק בה לסלוח. לכבד את תהליך העיבוד שלה.

זה שיעור גדול עבורי בלשהות בתוך אי הנוחות , בלי להצליח להירדם ממחשבות, בלדאוג לעתיד המשותף שלנו ולהאמין שאפשר לשקם.

למדתי על עצמי שחסרים לי כלים להתמודד עם אי נוחות. ושלהרבה אנשים חסר. למעשה זו אחת הסיבות העיקריות להתמכרויות ולהתנהגויות לא רצויות. לכן זה שדה ששווה מאוד להתאמן בו.

כשאני מכבדת את המרחב של בת הזוג שלי ומאפשרת לה את הזמן שלה לסלוח אני מקרבת אותה אליי.
וכשאני לומדת איך לחיות באי נוחות כשצריך, אני מתפתחת.

הצורך הפסיכולוגי החשוב ביותר שלנו הוא להרגיש שייכים. לצד זה יש את הצורך להיות נבדלים מהסביבה שבה אנחנו גדלים.

לכן בבית שבו יש שלושה ילדים – לכל ילד יהיה את הנתיב שלו.

שייכות זה צורך מולד ומכאן באה האחריות של ההורים לספק אותו לילד.

איך?
על ידי קשר עין, חיוך, מילים של אהבה, מגע בטוח.

כשהילד גדל אנחנו צריכים להקפיד על שלושה דברים שיעזרו וירחיבו את תחושת השייכות של הילד.

א- אהוב.
נ- נחוץ
י- יכול.

אהוב - נרצה לתת לילד את התחושה שאנחנו אוהבים אותו אהבה שלא תלויה בהתנהגות שלו. גם כשאנחנו כועסים עדיין אוהבים ותמיד נאהב.

נחוץ – אני צריכה אותך לא פחות ממה שאתה צריך אותי. נגיד את זה לילד, נבקש ממנו לעזור וכשעזר – נאמר לו כמה זה משמעותי עבורנו.

יכול – נשחרר את הנטייה הטבעית לעשות במקומו וניתן לילד להתמודד בעצמו. נעודד אותו לעצמאות, ילד שמרגיש שיש לו יכולת לפתור בעיות, להרכיב דברים, לקבל החלטות זה ילד חזק יותר. אם אני בתור הורה אקפיד לאפשר לו לגדול הוא ירגיש שאני סומכת עליו וזה יחזק אצלו את התחושה שהוא שייך. שהמקום שלו בעל ערך.

אנ"י – אהוב, נחוץ, יכול.

לידה היא שער בין חלקי חיים.
יש את החיים שלפני הלידה ואת החיים שאחרי.
ובכל לידה נולדת אמא חדשה.

כמה אחים יש לך ?
אנחנו ארבעה ולכן אמא שלי - היא ארבע אימהות שונות.
וכל אחד מאיתנו יעיד שהקשר שלו עם אמא שלנו הוא ייחודי.

ולפעמים בלידה את צריכה להסכים לעצמך לעבור את השלב הזה.
להסכים ללדת ולהיוולד.

כשאני מרגישה שיולדת בחדר לידה קצת מחזיקה אני אשאל אותה
"את מרגישה מוכנה לעבור שלב?
להיפרד מההיריון הפרטי שלך ולקבל את התינוקת שאת מחכה לה?"

והן עונות בכנות אם כן או שעדיין לא.
אם עדיין לא.. תדעי שמותר לך לרצות להישאר ילדה בעצמך עוד כמה רגעים, לשים עליי ראש ולהתנחם בליטופים.
וכשהתשובה היא כן, ההסכמה משחררת ומקרבת אותך ללידה שלך. ❤

מה את אוהבת בעצמך?

זו שאלה שכדאי להדהד על בסיס יום יומי.
כשאני מחוברת לדברים שאני אוהבת בעצמי אני נותנת להם ביטוי והכרה ומקרינה אותם החוצה. יופי פנימי מקרין ליופי חיצוני.

זוגיות היא קודם כל עם עצמי, כמו שאני צריכה לשמוע מחמאות מבת הזוג שלי, אני צריכה להשמיע מחמאות לעצמי.

זה לא פשוט, יש א.נשים בקליניקה שכשאני שואלת אותם מה הם אוהבים בעצמם ממש משתתקים. הם לא ביררו את זה תקופה ארוכה אם בכלל וזה חבל מאוד.

אז תגידי אחותי, מה את אוהבת בעצמך?

קחי דף – תרשמי לך 10 דברים שאת אוהבת בעצמך. תתלי על המקרר. תרימי לך.

ריבים בין אחים זה נושא שעולה הרבה בקליניקה.

פעמים רבות הילדים מגיעים אלינו ומבקשים שנתערב ונשפוט בסיטואציה.
הדחף הבסיסי שלנו הוא לעשות צדק ולנהל את המקרה.

אני מזמינה אתכם לקחת אוויר ורגע לפני שאתם פותרים לילדים את הבעיה, להגיב להם באמפתיה ואז להחזיר את הבחירה לידיים שלהם.

איך?
-אמא הוא לא נותן לי לשחק במשחק.
"זה נשמע ממש מבאס, מה אתה בוחר לעשות?"

למה?
* כי אחים לומדים מיומנויות חברתיות על בסיס יום יומי ומתרגלים תקשורת. אם אפתור להם - חסכתי להם מהלמידה.

* בבתים רבים כשהורים מתערבים התוצאה לטווח הרחוק הוא שהילדים מרגישים כי יש העדפת ילד, מה שיוצר קנאה בין האחים שנים קדימה.

* הילדים מסוגלים לפתור את הבעיות שלהם בעצמם!! - אנחנו שוכחים את זה ונבהלים מהבכי או הקושי שלהם באותו רגע. אם אנחנו נהיה בטוחים בזה שהם יצירתיים ויכולים למצוא פיתרון זה מה שנשדר להם.

"ואם זה לא עובד? ניסינו להחזיר את זה לילד והוא לא ידע מה לענות..."
מצויין. הפתענו אותו וזה אומר שהמוח שלו מתחיל לחשוב בעצמו על דרכים לפתור את הבעיה שלו.

הורים - תוכלו להציע לו רגע לחשוב ביחד על פיתרון. ולהמשיך להחזיר אליו את הכדור שוב ושוב כשהוא מגיע אליכם עם בקשה להתערבות.

עקביות זה חשוב.

הלידה של דניאל וליאור המדהימים.
כבר בקורס הכנה ללידה הרגשתי כמה אתם צוות טוב, בפתיחות שלכם, ברגישות שהפגנתם אחד כלפי השנייה. זה היה תענוג צרוף לשהות במחיצתכם.

גם בלידה-
דניאל ניהנתה מכל רגע, ליאור תמך בה, פירגן לה והעצים אותה, נגע בה ורקד איתה בחדר. כל כך ניהנתי להיות חלק מהמסע שלכם וכמו שאמרתי לכם במפגש סיכום - זו הייתה הלידה של שניכם!!!

הרגשתי בכל החושים איך דניאל מתמסרת לתהליך הלידה שלה ונשטפת בהורמונים שהובילו אותה.

היה רגע אחד, של האטות דופק עוברי משמעותיות, שבו נכנסו רופאים לחדר והוחלט על ניתוח קיסרי חירום. כבר הכניסו אלונקה והחתימו על טפסים. נשמנו כמה נשימות, ביקשנו עוד רגע אחד לראות מה קורה... והדופק העוברי שוב התייצב.

הרגע הזה קצת טלטל אותנו אבל כוח האמונה חזק מהכל. וכעבור כמה שעות בודדות מהרגע הזה , אחרי עבודה של אמונה עצמית ואמונה בבורא - הצלחנו לחזור לאנרגיות טובות ומקדמות. עם מוזיקה מרגיעה ברקע, חדר חשוך בריח שמנים ותמציות - יונתן נולד בלידה יפייפיה!!!!

תודה לך אלוהיי על הזכות להיות השליחה שלך במקומות כאלה קדושים. תודה לך על זה שאתה שומע תפילות.
תודה לכם אהובים שלי שבחרתם בי ללוות אתכם ❤