17/09/2026
על הומור ורוח
לפעמים (תמיד, בזמן האחרון), הכל רציני מדי.
הכל עניין של חיים ומוות, קיימות או חידלון.
מהנושאים הגדולים ועד הקטנים ביותר.
ובואו, קצת נמאס. ויכוחים על איך נכון לחיות תמיד היו לאורך ההסטוריה האנושית, חלק גדול מהם רק מובילים למלחמות ומוות, או סתם לאומללות והצפה רגשית מתמדת.
רצינות תהומית, גם שלי בכל מני נושאים, עושה לי לא טוב, בעיקר בנושאי רוח והבנת נושאים רוחניים גדולים כמו אלוהים, נשמה, טבע אנושי, אנרגיות - כאלה.
כן, התקופה היא משמעותית מאוד בחווית הבחירה האנושית לכל גווניה.
כן, ההתמודדויות הן גדולות מאוד.
אבל מי אמרה שאי אפשר לנוע דרכן קצת יותר בחן ובקלילות, בלי לפסול כל דבר שהוא לא את.
רצוי ממש לעשות העדפות, להגיד מה רוצה, לעמוד מאחורי הרצון שלך וגם לדעת היטב מה לא מתאים.
אין צורך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה במה שלא לרוחך (תרתי משמע).
נביאי זעם אף פעם לא סבלו מחיים טובים מדי, וגם הם מתו בסוף, בדיוק כמו נביאי הנחמה.
בכלל עידן הנביאים, סובלים או שמחים, קצת נגמר.
השאלה היא אם אפשר סתם לאמץ חוכמה, בלי להניח עליה את הילת הנבואה, ובלי לקחת את החוכמה או עצמנו יותר מדי ברצינות.
פשוט ללכת עם החוכמה שמשרתת תנועה קלה יותר בתוך כל זה, לצחוק כשעובד לנו, לצחוק גם כשלא, ולהמשיך ללמוד. כל הזמן ללמוד.
ולדעת עמוק בפנים שהחיים באמת הם מה שנעשה מהם, ממש בתוך המרחב שלנו.
בתמונה: תור אחת והגוזל שלה, דווקא נראים מרוצים.
