08/09/2026
הביטו בשתי המפות.
אותו כדור הארץ. אותן יבשות. ובכל זאת - עולם שנראה שונה למדי.
בסוף השבוע האחרון אישרה העצרת הכללית של האו"ם, ברוב של 164 מדינות מול אחת, החלטה המעודדת מעבר ממפות המבוססות על היטל מרקטור למפות מסוג Equal Earth והיטלים שווי־שטח אחרים, המציגים באופן מדויק יותר את היחס בין שטחי היבשות. ארצות הברית הייתה היחידה שהצביעה נגד ושש מדינות נמנעו.
למה זה בכלל משנה?
היטל מרקטור פותח במאה ה־16 לצורכי ניווט ימי. הוא מצוין למטרה שלשמה נוצר, אבל כשמשתמשים בו להצגת העולם כולו הוא מעוות מאוד את גודלם היחסי של שטחים: אזורים הקרובים לקטבים נראים גדולים בהרבה מכפי שהם באמת, ואילו אזורים הקרובים יותר לקו המשווה נראים קטנים יחסית. כך, למשל, גרינלנד עשויה להיראות כמעט בגודלה של אפריקה - אף שבפועל שטחה של אפריקה גדול ממנה בערך פי 14.
וכאן הגיאוגרפיה פוגשת את הגאואסטרטגיה.
מפות אינן רק כלי שמראה לנו איפה נמצאות מדינות. הן משפיעות גם על האופן שבו אנחנו מדמיינים מרחק, גודל, מרכז ושוליים - ובמידה מסוימת גם עוצמה.
כאשר אפריקה נראית קטנה מכפי שהיא, ואירופה וצפון אמריקה גדולות מכפי שהן, נוצרת תמונה מנטלית מסוימת של העולם. לכן היוזמה לשינוי ההיטל, שהובלה בידי טוגו וזכתה לתמיכת האיחוד האפריקאי, אינה רק דיון בקרטוגרפיה. תומכיה רואים בה גם ניסיון לתקן תפיסה היסטורית שהעניקה משקל חזותי עודף לחלקים מסוימים בעולם.
אבל יש כאן שיעור נוסף: אין מפה שטוחה שיכולה להיות "נכונה" לחלוטין. כדור אי אפשר לפרוש למישור בלי לעוות משהו. היטל אחד שומר טוב יותר על כיוונים, אחר על שטחים, ואחר מנסה לאזן בין סוגים שונים של עיוות. גם האיגוד הקרטוגרפי הבינלאומי מדגיש שבחירת היטל שווה־שטח אינה הופכת מפה אוטומטית ל"ניטרלית" או "הוגנת".
וזו אולי הנקודה הגאואסטרטגית המעניינת ביותר:
האופן שבו אנחנו ממפים את העולם משפיע על האופן שבו אנחנו חושבים עליו.
גבולות, נתיבי סחר, מרחקים, ימים ואוקיינוסים, משאבי טבע, נקודות חנק ימיות, עומק אסטרטגי וגודל טריטוריאלי - כולם מקבלים משמעות דרך המפה שעליה אנחנו מסתכלים.
כי בגאואסטרטגיה השאלה היא לא רק מה יש על המפה, אלא גם איזו מפה בחרנו לפתוח.
בתמונה: היטל Equal Earth, שהאו"ם מעודד את השימוש בו, מול היטל מרקטור.
