Point Of Balance

אני רק בן /35 ...
למה אני מרגיש/ה כלכך עייף/ה ?

זה אחד המשפטים שאני שומעת שוב ושוב בתקופה האחרונה.
ולא רק מאנשים בני 60 , 70 ומעלה.

דווקא מאנשים בשנות ה 30 - 40 - 50 שלהם.

אנשים עובדים, פעילים, מתפקדים.

אבל בפנים הם מרגישים שהסוללה פשוט לא נטענת.

הם קמים בבוקר עייפים.
מתקשים להתרכז.
מרגישים ירידה במוטיבציה ובאנרגיה.
ולפעמים אפילו פעולות פשוטות דורשות מהם מאמץ גדול מבעבר.

כמובן שלעייפות יכולות להיות סיבות פיזיולוגיות רבות כמו - חוסרים תזונתיים, חוסר איזון הורמונלי, בעיות ספיגה, תהליכים דלקתיים, איכות שינה ועוד...

אבל בשיחות שלי עם מטופלים עולה גם גורם נוסף שקשה להתעלם ממנו.
כבר קרוב ל 3 שנים שאנחנו חיים במציאות מטורללת של מתח מתמשך, אובדן, חוסר ודאות וחדשות בלתי פוסקות.
גם כשאנחנו חושבים שהתרגלנו למצב, הגוף ממשיך לשלם את המחיר.

מערכת העצבים עובדת שעות נוספות.

מאגרי האנרגיה מתרוקנים.

והעייפות הופכת להיות חלק מהשגרה.

אז לא... זה לא מצב נורמלי
שככה מרגישים בגיל הזה.
שאין מה לעשות.

העייפות היא לא אבחנה -
היא סימן !!

סימן שהגוף מבקש מאיתנו לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח.

לפעמים התשובה נמצאת בבדיקות הדם, לפעמים באורח החיים ולרוב בשילוב בין הגוף לנפש.

הדבר החשוב הוא לא להתעלם !!!
כי כשמבינים את הסיבה האמיתית, אפשר להתחיל להחזיר לגוף את האנרגיה והחיוניות שהוא איבד.

גם אתם מרגישים שרמת האנרגיה שלכן ירדה משמעותית?
מוזמנים לשתף אותי כאן או בפרטי ואשמח לקבוע אתכם שיחת ייעוץ קצרה 🙏

אני יודעת איך זה להרגיש שקופה
מול כאב שלא תמיד רואים.
אני יודעת איך זה להתאמץ “להחזיק”.
ואני גם יודעת כמה משמעותיים
יכולים להיות ליווי נכון, דיוק והקשבה לגוף.

פיברומיאלגיה מלווה אותי כבר שנים.
לא תמיד באותה עוצמה, לא תמיד באותה צורה, אבל היא שם.

היה זמן שניסיתי להילחם בה.
כעסתי על הגוף שלי כשהוא כאב,
המשכתי כרגיל גם כשלא באמת יכולתי,
דחקתי את עצמי מעבר למה שהיה נכון עבורי.

לאט לאט הבנתי יותר ויותר:
הגוף לא עובד נגדנו.
הוא מדבר איתנו.

דרך כאב.
דרך עייפות.
דרך עומס שהצטבר יותר מדי זמן.

הבנתי גם,
שכל עוד אני רק מנסה “להעלים את הכאב”,
בלי לעצור ולהסתכל על מה שאני מחזיקה בפנים,
הפיברומיאלגיה תמשיך לנהל אותי.

למדתי עד כמה
לסטרס, למחשבות,
לדרך שבה אנחנו מדברות לעצמנו,
לצורך לרצות, להחזיק ולהיות חזקות כל הזמן, יש השפעה אמיתית על הגוף.

זו הייתה עבורי עבודה מנטלית
לא פחות מפיזית:
ללמוד להקשיב לעצמי.
להאט.
לשחרר אשמה.
להסכים לקבל עזרה.
ולהבין שהקשבה לגוף היא לא חולשה,
היא חלק משמעותי מהריפוי.

המסע האישי שלי עם הפיברו שינה לא רק את החיים שלי אלא גם את הדרך שבה אני מטפלת היום באנשים.
הוא לימד אותי להסתכל על הגוף כמערכת שלמה.
להבין את הקשר בין סטרס, תנועה, תזונה, שינה, מערכת העצבים והעומס הרגשי שאנחנו מחזיקים בפנים.

אין פתרון קסם אחד.
אבל יש משמעות גדולה
להקשבה, התאמה וליווי נכון.

בתוך המסע שלי דייקתי את המגע
כדי להרגיע מערכת עצבים דרוכה.
דייקתי תנועה ופעילות גופנית
כדי להחזיר חיים לגוף.
צללתי עוד לתוך עולם התזונה
כי זה היה ברור שתזונה משפיעה
הרבה מעבר למה שנדמה לנו.

אולי בגלל זה היום, בקליניקה,
אני לא רואה רק את הכאב עצמו אלא
מנסה להבין את כל מה שהוביל אליו.

לרגל חודש המודעות לפיברומיאלגיה,
חשוב לי להגיד לכל מי שמתמודדת עם כאב כרוני או תשישות שלא תמיד רואים מבחוץ:

את לא “מגזימה”.
את לא "עצלנית" .
והגוף שלך לא נגדך.

לפעמים הוא פשוט מבקש שנלמד להקשיב לו אחרת ❤️

(חייבת להגיד שאמנם פיברומיאלגיה תוקפת בעיקר נשים, אך יש גם גברים שסובלים ממנה ופשוט לא מדברים על זה. אז הפוסט הזה פונה גם אליכם)

אני כאן להיות לכן/ם יד מכוונת 🦋

#פיברומיאלגיה
#אורחחייםבריא
#תזונה
#פעילותגופנית
#שיקוםתנועה

כשהמתח יורד והגוף מתחיל לדבר...

אחרי ימים ארוכים של דריכות, חדשות, חוסר ודאות ואז הפסקת אש (שגם היא תלויה על בלימה),
מותר כאילו רגע לנשום,

אבל אז...
דווקא כשהמתח בחוץ קצת נרגע, הגוף מתחיל לדבר.

והנה... אצלי...
הפיברומיאלגיה שאני מנהלת כבר שנים, הזכירה לי שוב שהיא שם. כאבים, כבדות ועייפות שמחלחלת פנימה.

זה לא כי "קרה משהו חדש"
אלא כי הגוף סוף סוף קיבל רגע להרגיש. אנחנו כל כך טובים בלהחזיק, לתפקד, להמשיך קדימה...

אבל הגוף
לא שוכח.
הוא צובר
והוא מבקש מקום.
והוא מבקש אותו דרך כאב.

והאמת?
פגשתי את זה היום גם בקליניקה.

מטופלת שהגיע עם כאב גב חזק
וכשדיברנו - התמונה התבהרה:
כמה חודשים ללא תנועה בגלל פציעה, תקופה ארוכה של מתח וריצות לממ"ד ומאמץ גופני גדול מהרגיל כדי לעזור לבת שלה.

הגוף החזיק, החזיק, החזיק
ואז כשהיתה אפשרות להרפות,
הוא אמר את דברו.

את מה שלמדתי לאורך השנים על בשרי אני מעבירה הלאה...
איך ללמוד להקשיב אחרת לגוף
ולהבין, שההתמודדות לא נמצאת במקום אחד בלבד.

זה לא רק תזונה
וזה לא רק תנועה
וזה לא רק מגע.

זה הסינרגיה ביניהם !!
וכשאחת המערכות יוצאת מאיזון,
זה תמיד משפיע על כולן !!

כשאני נוגעת בגוף - הוא נרגע.
כשאני זזה - משהו משתחרר.
כשאני מבינה אותו נכון - הוא מצליח להכיל יותר.

זה פוגש אתכם במקום מוכר?
גם לכם הגוף מאותת עכשיו?
דרך כאב, עייפות או עומס שלא עובר?

אתם לא צריכים להבין את זה לבד. באמצעות שילוב של מגע, אבחון בגלגל העין וליווי תזונתי, אני מקבלת תמונה שלמה ועוזרת להחזיר איזון למערכת כולה 🙏

כתבו לי בפרטי או כאן בתגובות ונבדוק יחד מה הגוף שלכם מבקש עכשיו ❣️

חוזרים לשגרה…
או לפחות מנסים ?
אם נהיה רגע כנים,
השגרה הזו מרגישה מאוד שברירית.
המציאות עדיין לא יציבה,
והגוף מרגיש את זה.

אני פוגשת בקליניקה המון אנשים
שסוחבים מתח, כאבים, עומס שמצטבר
בגב, בצוואר, בכתפיים, בנשימה.
לפעמים אנחנו מנסים להבין, לנתח, לשלוט…
אבל הגוף פשוט מבקש משהו אחר.

מגע.

מגע שמרגיע את מערכת העצבים,
משחרר עומסים מהשרירים,
ומאפשר לגוף לחזור לאיזון.

ההתמחות שלי בעיסוי רפואי אורטופדי משלבת
הסתכלות רחבה על הגוף והסיפור שמאחוריו.
בואו לקבל הקלה לגוף שלכם.

בואו להתחבר מחדש למכונה המורכבת הזו
שמחזיקה אתכם ונחלשת מאתגרי החיים.

מרגישים כאבים ועומס בגוף?
כתבו לי כאן בתגובות או שלחו הודעה פרטית.
שבוע שקט לכולנו 🙌

בשבועות האחרונים פנו אלי כמה נשים שמתמודדות עם אוסטאופורוזיס,
עם הרבה שאלות וגם לא מעט בלבול...

• מה נכון לאכול?
• האם רק סידן מספיק?
• איך יודעים מה באמת קורה בגוף?
• האם בדיקת צפיפות עצם מספיקה?

אני פוגשת שוב ושוב נשים שמרגישות שהן מקבלות תשובות חלקיות,
או כאלה שלא לגמרי מחוברות למה שהגוף שלהן צריך.

מתוך המקום הזה החלטתי לפתוח החודש 3 מקומות לליווי אישי
לנשים עם אוסטאופורוזיס או אוסטאופורוזיס.
תהליך שמשלב אבחון אירידולוגי,
הסתכלות על בדיקות דם,
הבנת הסיפור הבריאותי
ובניית תכנית מותאמת שמחברת בין גישה טבעית להבנה עמוקה של הגוף.

אם את מרגישה שזה רלוונטי עבורך,
כתבי לי בפרטי ונבדוק יחד אם זה מתאים 💛

יש משהו בתקופה הזו שגורם לגוף שלנו להיות כל הזמן על “דרוך”.
גם אם אנחנו מתפקדים, מחייכים, ממשיכים בשגרה -
בפנים הגוף חווה סטרס.

וסטרס, בשקט בשקט, משפיע גם על מה שקורה לנו בצלחת 🤦‍♀️🤦‍♂️
פתאום יש יותר חשק למתוק, לפחמימות, לנשנושים…
ולפעמים גם פחות סבלנות להכין אוכל שבאמת מזין...

אז אם יש דבר אחד קטן שאפשר להתחיל ממנו -
זה לא עוד “דיאטה”, אלא איזון עדין.

טיפ ראשון שאני נותנת כמעט לכל מי שמגיע אליי:
להוסיף חלבון לכל ארוחה.
לא להפחית — להוסיף.

למה זה חשוב דווקא עכשיו?
כי חלבון עוזר לייצב את רמות הסוכר בדם,
מוריד תנודות חדות באנרגיה,
ומפחית את הצורך בנשנושים רגשיים לאורך היום.

זה לא צריך להיות מסובך:
🥚 ביצה ליד הסלט
🧀 גבינה טובה לצד פריכית / לחם כוסמין / כוסמת
🥜 חופן שקדים ואגוזים בין ארוחות
🐟 או מנה קטנה של דג / עוף

ועוד משהו קטן ולא פחות חשוב:
לצאת רגע החוצה. לנשום.
אפילו כמה דקות של אור יום,
מבט לשמיים, או הליכה קצרה
יכולים להוריד עומס מהמערכת
ולהכניס שקט פנימה.

וגם… כן, לחייך קצת יותר 🙂
לא כי הכל מושלם
אלא כי לפעמים דווקא החיוך הקטן
עוזר לגוף להיזכר איך להירגע.

בתקופות כאלה
לפעמים זה כל ההבדל בין גוף שמוצף
לבין גוף שקצת יותר מוחזק.

והכי הכי חשוב :
לעשות את זה ברוך.
לא מושלם. לא הכל או כלום.
רק עוד צעד קטן למענכם 💛

🙌 ומה עוזר לכם בימים כאלה להוריד עומס ולהרגיש קצת יותר רגועים?

תודה Einat Haas Butansky עינתי שהצלחת להוציא ממני חיוך גדול 💕