תמי ליבנה - פותחים ערוצי שיח לתקשורת

להשתמש בEFT - טכניקה לשחרור רגשי - זה כמו ללכת עם תיק-רופא ביד - זה עוזר לכאב ראש עמום ומזדמן ומשחרר מטראומות בעלות ותק - לפעמים ברגע אחד ולפעמים בסדרה של טפיפות אצבעות, שמניעות את זרימת האנרגיה דרך המרידיאנים בגוף.
ולא צריך להאמין בשום דבר מוזר - פשוט להתנסות.
בהרצאה אספר על הדרך שבה התפתחה השיטה המופלאה והפשוטה-ליישום ואם יספיק הזמן, נתנסה בה.
מסקרן?
כאן נרשמים https://bizlive.co.il/event/65064/
ניפגש ביום ראשון, 4.9.2022 בשעה 17:00.
בתמונה - דבש, שעכשיו כבר יודעת איך עוזר לה EFT

מה את לובשת היום? בטח משהו חם למדי, כי חורף...
אבל מה הצבע?
תרשמי, תרשמי.
ומצב הרוח שלך - איך הוא?
כן, תרשמי!
כי אחר כך תשכחי.
נכון שמקובל ללבוש בחורף
צבעים יותר כהים?
אפילו קודרים?
כאילו שהשמים הקודרים בחוץ
לא מספיק מאפירים את הנשמה :-)

למה אני שואלת???
כי למרות שהטבע בוחר להאפיר בחורף,
להקדיר,
למרות שעלי עצים רבים מצהיבים ונושרים,
למרות שהאביב מסומל בירוק ופריחות,
אנחנו יכולים לבחור
דוקא כ-ן להיות במצב רוח של שמחה
גם בחורף.
פשוט
להקפיד ללבוש
משהו צבעוני, משמח -
איזה צהוב או אדום.

ומנגד -
אם יש רעש בפנים,
אם את מוצאת את עצמך כועסת,
א-ל תלבשי את האדום הזה,
גם אם הוא מקסים,
כי הוא ימשוך אליך
יותר מדי אנרגיה רועשת.

נראה לך מופרך?
מעשה שהיה, כך היה:
אחד מילדי יצא לטיול עם השכבה שלו
ובערב אחד החבר'ה בחדר
התחיל להתנהג
בצורה יותר ויותר מעצבנת,
עד כדי כך,
שנהיה לכולם ממש לא נעים.
ואז - הם שמו לב,
שאותו ילד לבש חולמה אדומה.
ביקשו ממנו שיחליף
ואט-אט שב השקט-היחסי לשרור בחדר.

עכשיו תראי,
זה לא שאסור ללבוש אדום
וזה לא שמי שלובש כחול כהה
מיד יהיה מדוכדך.
זה לא עובד לבד -
זה מתלבש (המממ... בגד - מתלבש :-) )
על האנרגיה שכבר יש לאדם.
אבל אם אנחנו יודעים,
שלפריט יש כוח ליצור שינוי,
כדאי שנשתמש בו לתועלתנו.
מה דעתך?
עיקבי אחר מצב הרוח שלך
בהתאמה לבגדים שאת לובשת
ותוכלי ללמוד מכך ממש הרבה.

--------------

דברים שאולי לא ידעתם שאני עושה…
✨ מטפלת בתחום הרגש
✨ לימוד שיטות טיפול:
🍁 'העבודה' של בירון קייטי
🍁 הדיאלוג הפנימי (הכסא הריק) ועוד
✨ סדנאות לעזרה עצמית
✨ רפלקסולוגיה
✨ פרחי באך
✨ שימוש עזר בשמנים ארומטיים ותזונה
✨ רייקי
✨ טיפול בEFT
✨ עריכת עבודות אקדמיות
✨ כתיבה טכנית
✨ תרגום בין עברית לאנגלית
✨ רעיונות לעזרה בכל תחום
✨ מרבה להקשיב לכם לעומק
✨ חוקרת ולומדת בלי סוף

--------------

בקטנה הוא מספר לי, שבכלל לא בא לו ללכת היום לעבודה. זה לא חדש, אבל היום הוא לא רואה את עצמו מצליח לעבור את היום. "אני לא ישן בלילה. אולי אני נרדם לשעתיים וזהו. ואז אני מתהפך במיטה מצד לצד"
למה אתה לא קם? אני שואלת.
"ומה? שאעיר את כל הבית? אז אני שוכב ער"

"אני לא מצליח להזיז את עצמי לעשות מה שצריך ושוב רואה איך יעבור הזמן וכל היום יתבזבז לי"

"כל סופשבוע אותו דבר" היא מקוננת. "אני יודעת שאני צריכה להתקשר לחברות שלי, אבל עד שאני מצליחה להגיע בכלל להחזיק את הטלפון, כבר מאוחר מדי ועוד סופשבוע הלך לי."

"אני רוצה ללמוד את הדברים האלה, זה ממש חשוב לי, אבל אני יושבת מול המחשב ובוהה בו עוד שעה ועוד יום"

"אז הבטחתי לצאת להליכות. אבל אני לא מצליח - שום פטנט לא עוזר לי לעמוד בזה"

וזה כואב להם.
לכל אחד ואחת מהם כואב, שאינם יכולים לעמוד ביעדים ששמו לעצמם. זה נראה להם כל כך מהותי לחיים ובכל זאת משהו עוצר אותם בדרך אל ההצלחה לעשות משהו שהם רוצים, שנדמה להם שהם רוצים, שהם בטוחים שהם חייבים.

בשבילם כלום לא עובד. עובדה, כן, הם כבר טיפלו בזה. השקיעו זמן וכסף. והנה - כלום לא יצא מזה.

הם נשמעים מיואשים. כי כל מה שהם יודעים שיכול לעזור - לא עובד. אז מה נותר לעשות?

ואני מסבירה להם, שגם אם את ההרגשה הרעה לא יוכלו לשנות, לפחות את ההתיחסות שלהם אליה כן אפשר. אפשר ללמוד לקבל את הדבר שמכאיב להם בלי תחושת היאוש - זה יהיה הקסם שלהם: כמו שיש יום שמש ויום גשם, כך יש להם ימים שמחים וימים מכאיבים - בלי להיבהל, בלי להרגיש יאוש רק "אה, הנה יום כזה ואני יודע שיעבור יום או שבוע ואז זה ייגמר".

יש שמסכימים ללכת על זה ומבינים, שאולי יצטרכו לחזור על תהליך כזה או אחר שוב ושוב - כמו מחלה בגוף, שמטפלים בה ונכנסים לפרק זמן של נסיגה במחלה וכשהיא חוזרת, שוב מטפלים.
ודי בזה כדי לתת להם קצת שקט בליבם לזמן מה.

--------------

"את שמה לב שאת נוסעת בזיגזג?" שאלה אותי נהגת מבעד לחלונה הפתוח.
כן, אמרתי לעצמי, יש לי ברירה? כולם כאן נוסעים כל אחד בסבבה שלו במרחק 200 מטר אחד מהשני ולא נותנים להתקדם בצורה נורמלית...
בכל אופן, אני תמיד זיגזגתי. בנושאי הלימודים, בעיסוק, בנושאים שמענינים אותי. זיגזגתי בין נושאים 'ריאליים' לבין רוחניים-מחשבתיים, למדתי מתמטיקה ופיסיקה ופסיכולוגיה ותכנות מחשבים ורפואה משלימה וכתיבה טכנית ורפואה משלימה, עבדתי כמזכירונת ובבנק ובאקדמיה ובתכנות מחשבים ובטיפולים בגוף ובנפש וכמעט כל דבר שקורה בעולם מעניין אותי (טוב, לא פוליטיקה ולא כלכלה).
זה די הטריד אותי בעבר - חוסר העקביות - הרי זה לא בוגר. אבל עם הזמן הבנתי, שזה לגמרי בסדר. אני אוהבת מלא דברים, אני סקרנית ועם זה אני הולכת - ממשיכה לזגזג. כן יוצאת להליכות, לא מוציאה את האף מהבית, כן אוכלת אוכל בריא, מתנפלת על לחם לבן - הכל נכון, הכל בסדר, כל עוד אני מאושרת.

--------------

אומרים לי: תגדירי בדיוק מה את עושה,
תצמצמי,
תמקדי את הקהל שלך,
כי אחרת – איך ידעו שאת זו שהם מחפשים?

ואני – אני רוצה לספר
דוקא באופן כללי
מה מניע אותי,
מה ממש מצית לי אש בלב.

כשאני שומעת שלמישהו קשה –
פחות או יותר לא חשוב במה קשה לו –
אני רוצה להקל.
לעזור למצוא פתרון.
זה יכול להיות
✅לעזור למישהו למצוא שולחן יד שניה
(להפנות לקבוצות מתאימות בפייסבוק, למשל,
או לשאול בין חברים אם למישהו יש מיותר),
✅להסביר מה אפשר לעשות עם מים וקצת חומץ
כדי להתגבר על מחלת חום מתישה,
✅לצלם לעצמי את כף הרגל או אצבעות כף היד
במטרה להסביר איך לרפא משהו
✅או להסביר איך להביא מזור לנפש.

לעבוד עם הרגשות והמחשבות והנפש הכי מדליק אותי –
ללוות אנשים בתהליך לגילוי עצמי,
זיהוי הכוחות שיש בתוכם ושהם אפילו לא ידעו,
לראות את ההתמודדות המשתבחת שלהם
אחרי שהפנימו את יכולתם –
וואוו!
מרחיב לי את הלב,
מרונן את נפשי,
מחייה אותי.

אז מה – אם אגיד שאני
מתמחה בשיפור התקשורת בין אנשים
לבין הוריהם
או עם ילדיהם הבוגרים –
האם אני לא מחטיאה חלק מהאנשים
שיכולים להיעזר בי?
מאד יעזור לי
(ולכן גם למי שבעקבות זה רוצה להיעזר בי)
לשמוע דעות מגוונות על כך.
מוזמנים לספר,
לשתף,
להרחיב את היריעה.
--------------

כשמישהו עושה לנו משהו מכעיס, מכאיב, הנטיה היא ללכת עם הבחירה הזו: לכעוס ולכאוב.
יש אפשרות אחרת?
יש!
אפשר להבין: זו ההתנהגות של האדם הזה! זה הוא בכבודו ובעצמו.
מתאים לי? אשאר לידו.
לא מתאים לי? אתרחק.
לא חיבת להישאר ברחבת הדרמה ולצעוק ככרוכיה צווחנית (סליחה, זו מלה ממש מיוחדת - זו ציפור ממשפחת האנפות, זו שכיום מכנים עגור ואילו העגור של פעם - של ימי התנ"ך - הוא בכלל ממשפחת הסיסים - אלה היו פחות מ60 שניות של ציפורית).
יכולה פשוט לקום וללכת - רק להכיר במציאות המאד פשוטה:
זה האדם והתנהגותו לא נוחה לי, זו אני ואני בוחרת בעצמי.
--------------

לגמרי הייתי במקום הזה, של יודעת בי-די-יוק מה אמא שלי צריכה לעשות בחיים שלה, כדי להיות מאושרת. צל של ספק לא היה לי! ואלי חָבְרה חברתי הטובה, כתבנו חוזה, שבו אמא שלי מתחייבת לקנות בגד חדש כל שלושה חודשים ונעליים חדשות כל X זמן ותיק חדש וכן הלאה. הייתי בטוחה שזה יעשה לה ממש טוב.
ה-י-א לא חשבה כך, אבל לא אמרה מלה.
לא העליתי בדעתי, שייתכן שאני פוגעת לה בבטן הרכה, מכאיבה לה בדרך שכלל לא יכולתי לדמיין - כי לא שם היה טמון האושר שלה. אבל היא לא אמרה מלה, הרי אני באה ממשפחה שלא דיסקסה דברים - פשוט בולעים את העלבון, הכאב, התסכול וממשיכים כמו חילים מתפקדים.
את תרומתי הצנועה לקיום החוזה תרמתי בכך שתפרתי עבורה תיק נחמד מלא כיסים לכל דבר אפשרי, כדי שיהיה לה נוח. היא אפילו השתמשה בו למשך זמן מסוים - וזה ממש נחמד מצידה.
אבל הכאב שאולי נגרם לה עקב ההתיחסות היהירה שלי מעמדת היודעת-כל - את זה לא יכולתי לשער וגם כיום אני מנחשת - כבר אין לי עם מי לבדוק.
וזה דבר שאני רואה סביבי כל הזמן - אנחנו כל כך יודעים בשביל אחרים!
- הוא צריך לקנות בגדים חדשים
- היא צריכה להפסיק לנקות את הבית כל הזמן
- הוא צריך להגיד לעובדים שלו מה מותר ומה אסור להם
- היא צריכה כבר להפסיק לבשל כמויות מטורפות כאלה ולחלק לכל העולם ואשתו
- היא צריכה לדעת לקחת לעצמה הפסקות
- הוא צריך לבלות יותר זמן עם הילדים
- הם צריכים לבקר יותר אצל ההורים
האם זו האמת? האם הדרך שבה אני רואה את האחר היא אמת כלשהי?
כן, ודאי - זו האמת שלי. היא מתאימה לי ואילו הדברים היו מתנהלים כך בעולם, א-נ-י הייתי יותר מאושרת.
אבל ה-ו-א לא! כי זו לא דרכו. זו גם לא דרכה. לכל אדם יש אמת משלו, יש התנהלות שמסיבה לו תחושת בטחון - גם אם זה לא לטובתו.
ההיא שמבשלת כל כך הרבה ובסופו של יום בקושי זוחלת למטה - הכל כואב לה מרוב תשישות - כן, ההיא, יש לה סיפוק עצום על שהיא מצליחה למלא את הבטן ליקירה, היא שמחה לראות את עיניהם המתרחבות למראה המאכלים האהובים שהכינה ממש במיוחד בשבילם.
וההוא שלא רואה מספיק את ילדיו - כל כך טוב לו לדעת שהוא עובד כל כך הרבה למען רווחתם הכלכלית ואולי אפילו הוא חושב, שיותר טוב להם בלעדיו, כי מה כבר יש לו לתת להם כשהם יושבים על ברכיו בערב? הוא מרגיש שכך ממש טוב לכולם.
וההוא שלא מעיר לעובדים שלו - מאמין באמונה שלמה, שבנועם ובדרכו שלו הדברים מסתדרים לטובה בסופו של דבר. וכל כך טוב לו להיות רך כלפי אנשים.
ואם נשאל את האנשים שסביב אלה שאנחנו-יודעים-יותר-טוב-מהם-מה-טוב-עבורם, נגלה שבמצב הנוכחי, הם מאד מרוצים. הם מאד אוהבים את האוכל של אמא ואת הבית המבריק כל כך ואת האוירה הנינוחה בעבודה ואת הנוחות הכלכלית.
כל מה שלא מסתדר בתמונה זה רק הדעה שלנו.

--------------

כל כך רציתי שמישהו יראה שאני זקוקה לעזרה -
בלי שאצטרך להגיד מלה
ושאיכשהו העזרה תינתן בלי שאצטרך להיות מעורבת -
ככה, בהנף מטה של קסם.

אבל הרי זה לא קורה 🙂
ולמדתי עם השנים
להגיד מה אני רוצה
או לפחות לדבר במעורפל
על מה שלא טוב לי -
ככה,
בדיוק כמו שעוד אנשים עושים -
כאילו זה לא לגמרי
נוגע לי,
בי,
כאילו זה לא לגמרי חשוב.
וכשגם זה
לא ממש הביא לפתחי
את ההקלה שכל כך ייחלתי לה,
למדתי באומץ רב
להיות
כמעט ישירה ברצונותי.

ואז זה כבר נהיה ברור יותר.

ואז למדתי עוד,
שיש לפנות אל אנשים,
שיש ביכולתם לעזור
ולא אל אלה
ש'נוח' לפנות אליהם.

זה חתיכת מסע
בדרך לחופש
להיות אני.

ואני יודעת,
שגם את וגם אתה
נמצאים בשלב זה או אחר של המסע,
מקווים שמישהו יושיט יד
בלי שממש תבקשו,
שמישהו
יזרוק לעברכם
את גלימת החיבוק השומר
ויגיד:
הכל בסדר,
תראי שיהיה בסדר,

שמישהו יהיה אמיץ בשבילכם.

אם תעשו את הצעד הראשון להגיע אלי,
אחזיק בשבילכם את האומץ,
עד שתסירו מעליו את הכיסויים.
כי הוא קיים בתוככם.
ומותר לעשות בו שימוש.
רק תגיעו לפגישה הראשונה.
--------
בואו נתאם שיחה ראשונית
להכרות, לא יותר.
👉https://lp.vp4.me/m9wk 👈

--------------

בשנה הראשונה ללימודי הפסיכולוגיה אמרו לנו, שלדעת מהי הבעיה העומדת בפנינו זה כבר חצי הדרך לפתרון. גיחכנו על כך בשנים הבאות, כי הרי מה שנגלה לנו על פני השטח כקושי הוא לכל היותר קצה-קצהו של החוט.
מקור הבעיה נמצא עמוק בפנים, מתחת לשכבות של כיסוי והסתרה - שכבות חשובות מאד ביומיום, כי הן עוזרות לנו לחיות בטוב-יחסי כל עוד איננו מסוגלים להתמודד עם משהו שערער את הבטחון שלנו, שהפחיד, הכעיס.
הגישה שלי גורסת, שפתרונות-בזק וקסמים יכולים להועיל לנו באופן זמני - הם מוסיפים על שכבות המיסוך, כדי שהכאב שכבר התחיל לפעפע כלפי מעלה בכל זאת לא יהיה מורגש ונמשיך להיות על ענן של הכחשה או הסתרה.
אבל כשנמצאים על ענן, רגלינו לא נוגעות בקרקע ואז החיים אינם מלאים, יש תחושה של פספוס, אפילו התמרמרות על כל מה שלא מרגיש לנו מספיק אמיתי, מספיק הדבר הנכון.
ואילו אחרי שמגיעים אל שורש הבעיה ומגבשים יכולת להתמודד עם מה שקודם לכן לא הצלחנו, אפשר להתחיל לנסוק כלפי מעלה אל חיים של חופש, של שליטה בענינים, של ידיעה, שכל דבר שיתחיל לעלות שוב מהמעמקים, אנחנו נצליח לפזר אותו, כי המפתח כבר בידינו.
הטיפול בעולם הרגש לא 'מחסל' את הבעיה. הוא נותן כלים וידיעה, שיש ביכולתנו להתמודד או לבחור לאפשר לעננים למלא את שמי חיינו.
אם עולה בך הרצון לפזר את העננים שמעיבים על שמי חייך, כאן אפשר להשאיר לי הודעה ונדבר על כך.
https://lp.vp4.me/coyi

--------------