05/07/2021
הקנאה בעצם טובה לנו?
ראיתי השבוע באיזו קבוצה פוסט על קנאה. נאמר בו שקנאים מתים כל יום מחדש. התגובות כמובן היו בסגנון "ימותו הקנאים". וזה גרם לי לחשוב על קנאה.
תמיד בתור ילדים לימדו אותנו שאסור לקנא באחרים, לא להסתכל על הדשא של השכן, לא להשוות את עצמנו לאחרים. ששום דבר טוב לא יצא מזה, שזה רק יגרום לנו להרגיש רע.
יש הבדל גדול בין קנאה לצרות עין.
כאשר אדם מתוך החוסר שלו מסתכל על אחר ומאחל לו רעות זו צרות עין. או כמו שרבים אוהבים לקרוא לה "עין הרע", וממנה לא יצמח שום דבר חיובי, בטח לא למאחל הרעות. אותו אדם רוצה להרוס את הטוב שיש לאחרים, שהטוב הזה ילקח מהם. הוא לא מסוגל לשמוח בשמחתם.
קינאה לרבים נראית אותו הדבר, "פתיחת עיניים" על אחרים ומה שיש להם. אבל קינאה יכולה להיות גורם מניע חיובי מאוד חזק. לעיתים קרובות אנשים המרגישים תקועים, רוצים משהו אחר ולא יודעים מה, לא יודעים להגיד לעצמם מה הם רוצים או צריכים, יסתכלו על אחרים וישאבו מהם השראה. לדוגמה: אני רואה חברה מקבלת קידום בעבודה וחושבת לעצמי "איזה כיף לה, גם אני רוצה להתקדם, אני כבר שנים באותו תפקיד". אותו רגש קטן של קינאה אינו מבטל את השמחה עבור החברה ואף משמש כמניע לקידום אישי.
המניע שלנו הוא לכאורה שלילי, אבל אם נלמד לקחת אותו למקום חיובי ולמנף את זה לטובתינו, אנחנו רק נצמח מזה. אדם אשר לא יודע לדייק לעצמו מה בדיוק הוא רוצה, אך יודע שמה שיש לו כבר לא מספיק לו והוא רוצה יותר, יכול בהחלט לפתוח את העיניים ולהסתכל סביבו. לבחון מה עושים אחרים, איפה הם נמצאים בחיים. לא מתוך מקום שופט, אלא מתוך רצון וכוונה לחפש השראה עבור עצמו, כמו לבחור מתוך "תפריט החיים". מזמינה אתכם לחשוב על החלטות שקיבלתם בעבר על סמך השראה שקיבלתם מאחרים ובעצם נתרמתן/ם ויצאתן/ם מורווחות/ים.
