02/10/2026
סוכות כמעט נגמר.
ורגע לפני שמקפלים את הסכך וחוזרים לשגרה, אני רוצה לשאול אתכם: מה היה משמעותי לכם בחג הזה? האורחים שישבו איתכם?
המבנה עצמו, הסכך והקישוטים?
ואם אין לכם סוכה, מה נתן לכם את אווירת החג?
אני מנחשת שרובנו נענה משהו דומה: האנשים. החברה.
כי סוכה היא מבנה פשוט. כמה דפנות, סכך, שולחן. מה שהופך אותה לבית הם האנשים שבתוכה.
השאלה הזו עלתה לי מייד כשקראתי את המאמר החדש שפורסם שבוע שעבר וקיבל אצלי הקבלה בין סוכה כמבנה לבית הספר.
ולכן אשאל, אז מה הופך בית ספר לבית?
זו שאלה שאני מהרהרת בה שמגיעים תלמידים לקליניקה, מדוע הם לא מרגישים שייכים לביה"ס.
כמובן שיש סיבות מגוונות.
אבל תאור של תלמידה שהגיעה אליי לא מזמן, עשה לי קצת סדר...
תלמידה בת 13. ילדה חייכנית, עם חבורה של בנות. ששאלתי אותה אם יש לה חברות, היא הסתכלה עליי במבט תוהה "ברור" היא ענתה. אז מה קשה לך שאלתי? "שלא רואים אותנו בבית הספר אף אחד לא רואה אותנו. לא אותי ולא את החברות. אנחנו פשוט שם."
היא הסבירה, יש לה חברות. אין לה בית ספר.
ולמה זה הפתיע אותי, אנחנו רגילים לשאול ילד "יש לך חברים?", ואם התשובה היא כן, אנחנו נושמים לרווחה ומסמנים וי. נושמים כי, נדמה שיש לו שייכות. אבל מחקר חדש מבקש מאיתנו לעצור רגע לפני הV.
מחקר חדש ורחב היקף שפורסם לפני כשבועיים בקנדה, ובדק יותר מ־23 אלף תלמידים בכיתות ו' עד ח', ב־365 בתי ספר! בדק שייכות. ובין השאר, החוקרים ביקשו מהתלמידים לומר עד כמה הם מסכימים עם המשפט: "בבית הספר שלי יש מורה או מבוגר אחר שבאמת אכפת לו ממני."
ומה הם גילו?
שהקשר עם מבוגר בבית הספר קשור לתחושת השייכות לא פחות, ואולי אף יותר, מהקשר עם החברים. דווקא בגיל שבו כולנו בטוחים שרק החברים מעניינים אותם. החוקרים עצמם כתבו שזה הממצא המרשים והמעשי ביותר שלהם.
שרמת השייכות בין התלמיד למורה היא קריטית. ואין לראות רק בשייכות בין תלמידים כמנבא תחושת שייכות.
וממצא נוסף שהוכח כאן (למרות שהוא לא מפתיע) בבתי ספר שבהם יש הרבה פגיעה בין תלמידים, התלמידים נוטים להרגיש פחות שייכים. כולם. גם מי שאף אחד לא נגע בו. גם מי שיש לו חבורה.
נוכל לומר שזה כמו סוכה שהרוח נכנסת בה מכל הצדדים. גם מי שיושב בפינה המוגנת מרגיש את הקור.
ובדיוק כמו בסוכה, גם המבנה משנה: בחטיבות ביניים נפרדות, התלמידים הרגישו פחות שייכים מבני גילם שנשארו בבית ספר יסודי. אבל האנשים משנים הרבה יותר.
ויש כאן גם בשורה, והחוקרים כותבים אותה במפורש: אפשר לבנות שייכות בכל בית ספר, בכל מבנה, דרך עבודה מכוונת על קשרים. שייכות היא לא גזירה. היא נבנית.
ורגע לפני שחוזרים לשגרה, בשבת האחרונה של החג. כל יועצת, מנהלת, מורה צריכה לחשוב האם היא פועלת מספיק בעבור התלמידים, הכיתה, הביה"ס שלה באקלים שייכות.
כי בית ספר/כיתה שלא רואה באקלים החברתי חלק מהתפקיד של הצוות, משאיר את השייכות של התלמידים ליד המקרה.
ואני לא מוכנה להשאיר ילדים ליד המקרה. לא משאירים ילדים לבד.
קחו את אקלים הכיתה שלכם בידיים.
לכל התייעצות /סוגיות בנושא אקלים חברתית מוזמנים ליצור קשר.
חג שמח :)
בחברות,
נופר ירושלמי ספדה.
