12/03/2026
קמת הבוקר ואמרת לעצמך ש"היום נשב על המשימות שהמורה שלחה", ועכשיו בערב את מוצאת את עצמך בהבנה שזה כבר לא יקרה היום?
גם אצלך המקסימום שאת מוציאה מהילדים זה זום אחד בודד, מקסימום שניים, ומעבר לזה אתם משחררים בהבנה הדדית?
את יושבת עכשיו גוללת ואומרת לעצמך שלא מספיק ניסית/ השקעת/ התאמצת שזה יקרה? פוחדת מפערים שיפתחו בזמן הזה?
אני מכירה ומבינה את התסכול הזה, שמעורבב עם אשמה ולחץ, ועכשיו כשזה נמשך כבר שבועיים ונראה שעוד הולך להמשיך, ועם כל חוסר הודאות של המלחמה הזאת, זה מתחיל להשפיע עלינו, על תחושת השליטה. מכניס עוד יותר לחץ.
אז בא לי לספר לך על אמא שהתייעצה איתי ממש פה בפייסבוק כשהיא בדיוק שם. היא הייתה בטוחה שמה שהילד שלה צריך זה "משמעת" לשבת על דפי עבודה. היה שם לחץ של לשכוח את החומר ותחושת אשמה שלה שהיא לא עושה מספיק.
אבל מהר מאוד הבנו שהבעיה האמיתית הייתה הדרך שבה היא ניגשה ללמידה הזאת בזמן לחץ. בלי לשים לב, היא עשתה דברים שגורמים ללמידה הזאת רק להיות מעיקה, עליו ועליה- ובטח בתקופה כזו של לחץ.
אפשר לשנות את זה, צריך פשוט להבין מה באמת עובד (ומה תוקע אותנו). בדיוק על זה אני אכתוב את המייל השבועי שלי שיצא מחר (או במוצ״ש אם יהיה מורכב מדי).
המטרה- לרכז דברים שאנחנו עושות לפעמים בלי לשים לב, ודווקא פוגעים בלמידה של הילדים.
זה מייל של "סדר בראש"- מה באמת חשוב ומה אפשר לשחרר בלב שלם, בטח עכשיו.
מצטרפת אלינו למייל?
