יעל אברמוב - הדרכת הורים

סיום מסע פרטני עם אמא לשניים בני 7 ו-10
המעבר לבגרות הוא גם שלנו ההורים 💙

האמת שזה לא משנה מה הסיבה שהפסקתם לעשות יחד דברים,
העיקר להתחיל.
זמן הורה עם הילד שלו הוא חשוב.
וחשוב שגם תהנו בו באמת.

לכולנו יש זכרונות מהבתים שמהם גדלנו והתחנכנו.
חלקנו זוכרים את המבט,
חלקנו זוכרים את היד המורמת שסופרת עד 3,
וחלקנו זוכרים דברים פחות נעימים מזה.

אנחנו זוכרים שהיינו חלק איפשהו ברקע,
שגם שהתנגדנו זה היה מזערי לעומת הילדים שלנו,
שבגדול לא סרבנו הרבה בתוקף והיינו ילדים ממושמעים,
זוכרים שזרמנו עם הזרם,
לא אהבנו את זה.

וככל שגדלנו והפכנו להורים,
היו עוד גישות ומחקרים חדשים שדגלו בטובת הילד,
שעודדו לשים את הילד במרכז,
בלתת לו ולהעניק לו את הטוב ביותר,
לעזור, להכיל, להקריב,
הכל למענו.
שיהיה מאושר.

ואז נהיה כאוס.
לא היה ברור של מי האחריות,
לא היה ברור מי מנהיג את הבית,
הבנו שהמתירנות הזו יכולה לפגוע בהם ובנו,
אז ניסינו להפסיק.

ואנחנו הורים של בין לבין קצת מבולבלים,
רוצים להיות קצת מכל העולמות,
שואפים להיות הורים היותר מכילים, קשובים, פתוחים,
אבל בפועל גם אלו שלפעמים קופצים לאוטומט המוכר והידוע שלנו – לפעם.
לאיומים, לעונשים, להתניות, לאיך שגדלנו,
מרגישים שזה קצת חזק מאיתנו...

ואנחנו רוצים את האמצע.
להיות אלו שיודעים להוביל, להציב דרישות וגבולות,
לדעת ליצור לילד סביבה בטוחה להתנסות, ליצור ולחוות, לצד תקשורת פתוחה, קרובה ומחברת.

אז בפעם הבאה שאתם מכינים חביתה לארוחת ערב
והילד שלכם אומר "לא בא לי"
אל תכריחו אותו לאכול. אל תאיימו.
וגם אל תנסו להציע לו אינספור חלופות אחרות, כדי שיאכל ויהיה מרוצה ואתם תהיו רגועים.
אלא תהיו שם, תקבלו את זה שלא רעב ותגידו לו,
שכשירצה את החביתה, תהיו שם לחמם לו אותה.
וזאת הורות של האמצע.

יחסים טובים עם הילדים שלנו זו רווחה אישית לכל דבר.
הם איתנו בכל זמן בכל מקום,
אין לנו דרך לברוח או להתחמק,
אנחנו צריכים להיות שם ולהתמודד איתם גם כשהחמצן שלנו נגמר.

וכל זה, כשמדובר באנשים שאנחנו הכי אוהבים,
שהם הכל בשבילנו,
כל עולמנו,
בדיוק בגלל זה הדיסוננס הזה קשה יותר.

ולפעמים יש עומס.
יש כל כך הרבה שדברים שמאתגרים ומפריעים לנו.
שהילד מתנגד לכל דבר,
שמרגיש שלא מעריך,
שלא רואה אותנו,
שלא משתף איתנו פעולה.

והעומס הזה שבאמת קיים,
הוא תגובה למשהו שקיים מתחת.
משהו שכשאנחנו פגועים, נעלבים, מותשים, כשלנו בעצמנו קשה, אנחנו לא מצליחים לראות.
ואנחנו בלופ מתסכל כואב.

והמשהו הזה יכול להתבהר ברגעים שיש מישהו מהצד, שלא אומר מה לעשות, אלא רק מחזיק את הכאב לרגע ומאפשר לך, לגלות את הדברים מזווית קצת אחרת. למצוא פרשנויות נוספות לסיפור.

אני פוגשת הורים אמיצים, שרוצים יותר לרווחה האישית שלהם, שמבינים שהם הכח המניע של הכל, שיודעים שכח הריפוי ביחסים שלהם עם הילדים שלהם נמצא אצלם בידיים.

מוזמנות ליצור איתי קשר לשיחת התאמה
יעל אברמוב
מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר
052-8855525

יעל אברמוב - הדרכת הורים

#פרטני #הדרכתהורים #שיתוף #הורים #הורות #משפחה #ילדים #ליווי

נכון גם לנו מבוגרים..😉

אנחנו עמוק בתוך הזמן האינטנסיבי עם הילדים שלנו.
שמצד אחד זאת יציאה מבורכת מהשגרה,
זאת הזדמנות לצבור חוויות משפחתיות,
להנות ביחד ולחזק את הקשר.

ומצד שני היא טומנת בחובה רגעים מאתגרים,
זמן של גבולות גמישים מידי ולא ברורים,
של חוסר במרחב אישי בבית לאחד,
של צורך אישי לשקט,
רגעים שלפעמים ירגישו לנו קצת כמו סיר לחץ שיביאו איתם הרבה אוטומטים שלנו.

אז קפצתי להזכיר,
שזה חשוב להיות קשובים לעצמנו לראייה רחוקה,
אבל ביציאה מהשגרה גם חשוב להיות קשובים לכאן ועכשיו ולהיות מותאמים לתוך הסיטואציה, לאנשים שנמצאים בה.
קשובים לעצמנו.
ההורות שלנו לא נמדדת בפעם אחת.
אנחנו לא נהרוס בפעם אחת את כל מה שהשקענו.
תהיו גמישים בתוך הגבולות שלכם לטובת היחסים.
הילדים לא יתרגלו.
אתם לא תתרגלו.
תסמכו על עצמכם ועליהם.

הילדים שלנו מחולקים לשניים
אלו שמספרים את כ-ל מה שהיה להם בגן ובבי"ס
המוכרים בתור ילדי ה- 144
ואלו שצריך 'לחלוב'.

וכשאנחנו ההורים של הילדים האלו שצריך לחלוב,
מבינים שקרה משהו בכיתה,
שקרה משהו גדול בבי"ס,
והכי גרוע- שקרה משהו להם ולא ידענו,
מתחילה חרדה ותחושת האשמה,
שגורמת לקבץ' ענק בבטן
ושגורמת לנו לשאול את עצמנו שאלות הוריות קשות,
איך כל הילדים סיפרו להורים שלהם שקרה משהו כל כך גדול,
ורק לי הוא לא סיפר?
מה זה אומר עליו?
עלינו?
עלי?

שיתוף תלוי בגיל והיכולת האישית של הילד
אבל הוא גם תלוי במערכת יחסים שלנו ההורים איתם
וכאן יש לנו השפעה עצומה.

שיתוף הוא אחד הנושאים החשובים והמדוברים והוא יכלל בסדנה הקרובה שאני פותחת אחרי פסח

בין היתר נדבר על:
* למה שיתוף באמת חשוב (מעבר לזה שאנחנו ההורים יודעים יותר)?
* מהם הסיבות שהילדים לא משתפים אותנו ואיך ליצור הזדמנויות לשיתוף?
* והכי חשוב, מה אנחנו ההורים יכולים לעשות כדי 'לתפוס' שיתוף ולמנף אותו כדי שיעודד את הילד שלנו לשתף שוב ושוב?

הצטרפו אלי לסדנה בת שישה מפגשים של כיף, אוורור ונרמול והכי חשוב שתעשיר את ארגז הכלים שלכם בדיוק בנושאים האלו ועוד

לפרטים נוספים מוזמנות לדבר איתי❤️

יעל אברמוב
מדריכת הורים ומנחת קבוצות מוסמכת מכון אדלר
נייד: 052-8855525

לפני כמה שבועות כחלק ממיזם בבית הספר של בתי
העברתי מפגש לילדי כיתה ב' בנושא הקשבה.

ולמה הקשבה?
כי הקשבה היא הבסיס לכל תקשורת בינאישית,
היא מעודדת יחסי אמון, אמפטיה וראיית האחר,
איפוק ודחיית סיפוקים,
ונותנת תשתית הכרחית לכלל שיתופי פעולה באשר הם.

קראנו את הספר 'הארנב הקשיב' וביקשתי מהם לכתוב על דף איזו חיה הם היו רוצים שתקשיב להם כשהם כועסים או עצובים ולמה (רובם כתבו את הארנב ואנחנו ההורים יכולים ללמוד מזה הרבה, אבל זה כבר לפעם אחרת..)

למדנו גם על שפת גוף כמסר לא מילולי למצב של זה שמולנו והם נתנו דוגמאות.

ובין היתר עשינו תרגיל בו הילדים התנסו בלהקשיב לחבר בלי לדבר בכלל. משימה בהחלט מאתגרת לכולנו!
וראינו שלפעמים קשה להישאר מרוכזים בסיפור,
שקצת קשה לא להתפרץ לדברים שלו,
לפעמים זה משעמם,
לפעמים יש פשוט הרבה רעש שמסית אותנו מהמחשבה,
בקיצור, ראינו מה האתגרים שלנו בלהקשיב לחבר/הורה/מורה
לא פשוט העניין...

בהמשך התרגיל הם גם התנסו דווקא בלדבר ושהחבר שדיבר לפני כן רק יקשיב
בזה היה להם קצת יותר קל..

אבל כששאלתי אותם איך הם יודעים שהקשיבו להם?
מודה ששם למדתי לא פחות מהם 🥰🥰🥰

בתמונה התשובות שלהם.
לא נגעתי בניסוח...
מרגש❤️
תודה על ההזדמנות