מירית- הוראה מותאמת

פוסט סיום שנה... ממשיכה במסורת!

למילה "דיוק" משמעות מיוחדת עבורי ותיכף אסביר.
בתור מורה בבית ספר עם הרבה כובעים השנה, מבינה שלא כל כובע הותאם לראשי. מודה על אותם כובעים מושלמים מותאמים והזדמנות להבין מה היה בו, באותו הכובע שלא עבד, אולי הגודל, אולי הצבע, אולי החומר ממנו עשוי ולהבא לרכוש כובע מתאים יותר.

בעבודה החינוכית הפרטנית בביתי, הדיוק בא לידי ביטוי בכימיה עם תלמידים, בבחירת הנושאים לעבודה, אפילו בזמנים..
עם כל תלמיד ובכל תפקיד תמיד ניתן לדייק ולחשוב..
גם כהורה וגם כמורה, גם בסוגיות וגם המשפחתיות..

ככל שיהיה יותר דיוק, חוויית ההצלחה תהיה טובה יותר.

אני מאחלת לכולנו ליהנות בחופש הגדול, לדייק הבילויים ובזמן איכות עם ילדינו, בלמידה בקיץ ובכל דבר העולה על רוחנו.

בהצלחה,

המורה מירית

מדי פעם יש נושא שבוער בי וחשוב לי להעלות אותו כאן.

בפוסטים קודמים חידדתי את הקשר הישיר בין תחושת ההצלחה לתחושת המסוגלות והביטחון של הילדים.

היום ארצה לשים דגש על תחושת ההכלה לילדים שלנו המתקשים ולנו המבוגרים המתקשים. לילדים ולמבוגרים עם קשיי למידה, הפרעות קשב ומתנות נוספות קשיים רבים במהלך החיים. הקושי בא לידי ביטוי במצבים חברתיים, בפרשנות חברתית סובייקטיבית שלעיתים נוטה להיות שלילית ומשליכה באופן שאינו תורם על התגובה שלנו. תגובה זאת הרבה פעמים מרחיקה את הסובבים שלנו מאיתנו.
הקושי בא לידי ביטוי במעברים, בהסתגלות למסגרת חדשה ולמצב חדש וכמובן שיש עוד קשיים רבים ו"טובים".

בעבודה מול ילדים וכבעלת הפרעת קשב בעצמי נתקלתי לאחרונה בהרבה שאלות על החברה שלנו....

איך היא מקבלת את הקשיים הללו? האם יש סבלנות להכיל את האחר? כיצד מקבלים ילדים חדשים? כיצד מקבלים דמות חדשה במסגרות? כיצד אותו בעל הפרעת קשב מראה עצמו לעולם, כאשר עולמו הפנימי מסוגר ומתקשה להסתגל למקום חדש?

אין לי תשובות למי שמצפה לקבל אותם... כן מרגישה שאנחנו עדיין עובדים על הדברים, לעיתים קיימת אטימות חברתית אבל כולי תקווה שהמודעות מחלחלת ויחול שיפור בתחום זה.

לבינתיים, מבינה שכדי להרגיש טוב נתחיל ראשית לעבוד על עצמנו, ילדים ומבוגרים עם קשיי קשב ולמידה. איך נעשה זאת? הורים יהיו עם יד על הדופן ויעצימו את ילדיהם בחוזקות שלהם תוך ניסיון להבנת עולמם הפנימי ועבודה על עולם הרגש העשיר.

ומה איתנו המבוגרים? מאמינה שבזכות עשייה, פנייה לגורמים המתאימים, שיחות והקניית מודעות נעבוד גם כן על עולמנו הפנימי.

אתמול התקשרה אלי אמא שמחפשת מורה פרטית לבנה:
האם: הי, אני מחפשת מורה פרטית לבני, בכיתה א, בחלק הזה תיארה המון קשיים שלו.
אני: תיארתי את אופן העבודה שלי.
האם: בסופו של דבר האם הציגה לי סרטונים שלו שהוא בונה לגו ברמת מורכבות מתקדמת.
אני: חיזקתי אותה והעצמתי אותה. אמרתי לה שזה מדהים למצוא את נקודת החוזק אצל הילד ולפתחה.
האם: חשבה שזה מובן מאליו.
אני: מממממממש ממממממש לא!

מאחלת לכולנו למצוא את נקודות החוזק הגורמים לנו לשמחה בלב:)

הגיע פסח!
בשעה טובה הגענו לחג הפסח, חג המצות, חג האביב.. חג המסמל יציאה מעבדות לחירות.
בתי בת ה- 3.8 מציגה היטב את מוטיב העבדים. כפופים, עובדים קשה ופרצופם מביע מאמץ רב.
אז איך זה רלוונטי לתקופה העכשווית?? שכן פרעה לא נמצא בחיינו.
ההתמודדות עם הקשיים הרבים שלנו המבוגרים בהתמודדות עם הקורונה שהגיע לחיינו מבלי שביקשנו או דרשנו, היא פשוט הופיעהה החצופה והציבה המון שינויים, תנאים חדשים, הכריחה אותנו להתרגל לשגרה אחרת, מלאת חידושים, כל פעם מחדש.
לנו המבוגרים זה מאוד מאתגר! נכון, אנחנו "גדולים" ומצופה מאיתנו להסתגל במהירות- יש גן, אין גן, יש בי"ס, אין בי"ס, יש עבודה, אין עבודה, יש מסעדות, אין מסעדות, אפשר לצאת החוצה, אסור לצאת החוצה.
בקיצור, הבנתם.... בלבלה אחת גדולה.
לעולם הילדים זה הרבה יותר מורכב!!
הילדים שלנו שזקוקים ליציבות במסגרות, בבית, עם דמויות הסמכות נאלצו להתמודד עם כל כך הרבה שינויים בשנה האחרונה.
כמורה, מחנכת ומורה בבית, מבחינה בבלבול הרב שמציף אותם,
בצורך הרב שלהם להיקשר לדמות, לפתח אמון וביצירת חוויה טובה ללמידה.
ובכל זאת איך נצא מעבדות לחירות?
איך נחזור להיות זקופים, חזקים בפנים ובחוץ ומאמינים בעצמינו?
נתווך את השינויים, נהיה שם בשבילנו, הגדולים וגם בשביל הקטנטנים.
נמצא את מה שעושה לנו ולהם טוב!
בפוסט קודם התמקדתי בחוויית ההצלחה שיוצרת תחושה טובה ומעלה דימוי עצמי אט אט!
מאחלת לנו למצוא את העשייה בדברים הקטנים המחזקים את התחושה המשמעותית הזאת:)

חג שמח לכולם:)

על למידה חוויתית!

"הוא לא מוכן לשבת איתי".
"אני רוצה לעזור לה אבל אין, זה לא עובד... היא רק מתעצבנת".
"אני מבינה שחשוב לתרגל אבל לא מסוגלת לעבוד איתו".
"אני בכלל לא מבינה את הנושא הזה אז איך אסביר לו"..

לאורך השנים שומעת כל כך הרבה הורים מתוסכלים. מחד, ילדם מתקשה וחיזוקו בתחומים הנלמדים הינו קריטי. מאידך, כל "ישיבה" משותפת כזו מייצרת אינטריגות ומתחים.
אז מה עושים??
- בהנחה ולא מתאפשר בשום מחיר ללמוד יחד, הורה וילד, פונים למורה חיצונית, מורה להוראה מותאמת.
- אפשר ליזום מפגש לימודי עם תלמיד נוסף מהכיתה.
- מנסים בשלבים לייצר למידה מהנה מבוססת יצירתיות.

למידה מבוססת יצירתיות??
כאם לילדה קטנה וכמורה הבחנתי בכך שכשאנחנו, המבוגרים מסתכלים על הלמידה כחווייתית ויצירתית, היא נתפסת בהתאם עבור האוצר שלנו.

כמובן שזה משתנה מגיל לגיל ומנושא לימודי אחד למשנהו. להלן מגוון דוגמאות:

- למידת צבעים: באמצעות גואש, טושים, פלסטלינה. ניתן לדמות כל צבע לסמלו המוחשי:
כחול > מציירים שמיים
אדום> מציירים תות
צהוב> מציירים שמש
- למידת כיוונים (שמאל/ ימין)- לצייר/ לקנות/ להכין שעון אותו נשים ביד שמאל.
- כתיבת אותיות/ מספרים- באמצעות חול קינטי, אפשר גם בים, אפשר גם לכתוב על הגב של הילד והפוך.
- למידת לוח הכפל- לאחר הקניית מהות הכפל ניתן להכין יחד משחקי זיכרון, אפשר לזרוק כדור ובכל פעם להגיד את הכפולה.
- למידת חיסור וחיבור (גם בעיות מילוליות")- להשתמש בחבילת עוגיות, באמצעות הפחתתן והוספתן מבצעים את הפעולה הנדרשת (רלוונטי גם לכפל וחילוק).
- שברים- באמצעות פריסת אבטיח, עוגה, פיצות ניתן להסביר את מהות השברים, חיבורם, הפחתתם ועוד.
- קריאה- בכל מקום בו מסתובבים חלה הזמנה לקריאה. לדוגמא: שלטים ברחוב, תפריטים במסעדות ועוד (כך ניתן גם לתרגל את אותיות הא-ב).

זכרו, כמעט כל מקום אנו מבלים ופעילויות פשוטות שאנו מבצעים מזמנות למידה. הכול תלוי בגישה שלנו.

המשך חופשה מהנה ,
מירית

נ.ב- התמונה צוירה על ידי תלמידה שלי כשביקשתי להמחיש את המקורות לזיהום האוויר.

ימי קורונה

מדמיינת מה ייאמר על ימי הקורונה 10 שנים מהיום (אפשר גם פחות)...

בפסח נשב עם משפחתנו לליל סדר, יותר מעשרה אנשים, צפופים, כל אחד דואג להביא משהו ונצחק על ימי קורונה. "זוכרים שעשינו ליל סדר בזום?? בתכלס זה היה ממש בסדר".

ניזכר שהיינו בבתים, לא קנינו בגדים חדשים, או רהיטים, גם לא נעליים ותכשיטים.

מדלגים בין הסופר להעסקת הילדים (9 שעות מהיום), להכנת אוכל (3 שעות מהיום), לניקיון (שעה וחצי מהיום לא כולל סידור אחר צעצועים) ולמורות הפעילות המנתרות מזום לזום לבדיקת משימה (מקדישה את השיר "אני חיה לי מזום לזום, במקור: אני חיה לי מיום ליום של ריטה).

ניזכר שעצרנו הכול, את כל העיסוקים ואת כל המרדפים וחיינו בפשטות, בתוך בתינו עם המשפחה המצומצמת שיצרנו.

ניזכר בדברים החדשים שלמדנו לעשות (השיא שלי הכנת עוגת קרמבו) ובדברים שלמדנו ליהנות מהם (פעילות צביעת גועש שעה וחצי רצוף).

ניזכר בכך שלא זכרנו מראש איזה תאריך היום וכל יום נראה כמו יום שבת.

ניזכר בכך שהטבע התעורר לחיים ברחבי העולם....

ניזכר בכך שאלה היו רגעים יפים שנהנינו מהדברים הכי פשוטים (קטיפת פרחים ואכילת חמצוצים).

ניזכר ביצירתיות שפרצה בנו (טיול עם החתולה בשדה שמצטרפת לטיולים כמו כלבה).

אז קוראים יקרים.....

יבוא יום וניזכר בכל אלו!
עד אז ננסה ליצור את אותם רגעים מיוחדים,נעביר אותם בשלווה ככל האפשר, וכן אני לא בהכחשה, להורים שבינינו לקטנים, לבינוניים ולאוהבי המסכים זה אתגר אין סופי, 24 שעות ביממה:)

אתמול כיאות לימי חמישי בשעה 15:00 אורי (שם בדוי) הגיע לשיעור חשבון.
"התחלנו היום נושא חדש", הוא אמר. "שאריות", הוא קרא לזה. חייכתי לעצמי ושאלתי: "אולי חילוק עם שארית"?, הוא ענה: "אה כן, זה זה".
כתבתי תרגיל והוא ישר אמר: "זה קל, אני יודע, זה 3".

הסתכלתי עליו ואמרתי: "אוקי, תראה לי איך אתה פותר". "אור רשם ישר רק את השארית, הדרך הייתה לא ברורה אבל היה לו חשוב לכתוב את התוצאה ובסוגריים, כנראה כפי שהמורה הראתה בכיתה.
"חכה, אמרתי, לו. יש שני שלבים לפיתרון התרגיל, תסתכל עלי בסבלנות".
בהתאם לשלבים התחלתי לפתור. מראה שלב ראשון, מוודאת הבנה, עוברת לשלב השני. עושה שוב. הפעם ביחד. אח"כ לבד.
כתבתי לו שישה תרגילים לעבודה עצמית.
בשלושה הראשונים טעה בשלב הראשון (כמובן שתיקנו), בשלושה הבאים טעה בשלב השני. חייכתי אליו כשסיים.
הוא הסתכל עליי בתהייה: מה היא רוצה????
והתחלנו לדבר, קצת מושגים מתמטיים, איך נראה תרגיל כפל קלאסי ללא השארית, איך הוא נראה כשמוסיפים לו את השארית.
שוב פתרנו יחד ושוב פתר לבד.
סוף השיעור קרב......
קראתי לאמו שתראה את פתירת התרגיל לפי שלבים, לאט לאט.
פה נכנסת התמונה!

כתבתי תרגיל ופתר לבד.
חייך אליי, אני חייכתי אליו.
ועכשיו זמן משחק כיאה לסוף שיעור!!!

ולמה אני משתפת???
אני מורה פרטית כבר 5 שנים. אף שיעור אינו דומה לקודמו חוץ מאלה שכן (בודדים במספר):)

חוויית ההצלחה עבור התלמידים שלנו כל כך רבה שכן משפיעה על תחושת מסוגלות ואפילו על מעמד חברתי בכיתה ובכלל על דימוי עצמי. הדינמיקה עם התלמידים משתנה, יש סיפורי הצלחה אך לא בהכרח. זהו חלק מעולמה של המורה.

מאחלת חג טו בשבט מלווה בתעודות שמח:)

תם ונגמר החופש הגדול!!!

עם השנים צוברת עוד ועוד כובעים!
כותבת בכובע האם לפעוטה, מורה פרטית, מורה למדעים ואוטוטו מחנכת, כמובן האישה של... הבת של.... ;)

אז אחרי מספר שבועות פעילים עד מאוד עם הקטנה הסקרנית שלי שנהנית משלל ההנאות הקטנות והפשוטות הקיימות (כפי שניתן לראות בתמונה), אני רוצה לאחל לתלמידיי ולכולם שנה מוצלחת!! שנה של הנאה מלמידה, צמיחה, שלל חוויות חדשות, רכישת חברים חדשים ורק טוב!!!!!

שבת שלום,

תחושת רצון לכתיבה מניעה אותי לכתוב..
לפני כ7 שנים למדתי תואר ראשון- מסלול דו- חוגי סוציולוגיה וחינוך כללי (ללא הוראה). אני זוכרת שהסביבה אמרה לי: "נו, ברור שתלכי להיות מורה!". ואני עניתי: "ממש לא, המשכורת גרועה, הלימודים אינטנסיביים ויש לי פחד קהל". אציין שמאז עברו הרבה מים בנהר והפתעתי את עצמי בהמון דברים.

ואז... בשנה השלישית השתתפתי בפרוייקט פרח, היו כמה אפשרויות, להיות חונכת אישית, לסייע לכיתה ולעזור למורה ועוד. וזה מה שקרה נכנסתי פעם ראשונה לבית ספר, לכיתה והמורה הוציאה אליי תלמידים לספסל בחוץ. כל פעם זה היה ילד אחד מתקשה או שניים יחד ונהניתי מכל רגע. אלה היו רגעים מכוננים, ויצאתי עם הבנה שהנה אני הולכת להיות מורה, מורה לחינוך מיוחד, מורה פרטנית, והנה לא אצטרך להתמודד עם פחד קהל.

גיליתי שאני אוהבת ללמד, זה כיף גדול, ויש הרבה יחס לילד כשזה נעשה באופן פרטני.
ואז הלכתי ללמוד, והאמת מאז לא ממש הפסקתי :)

למדתי תעודת הוראה לחינוך מיוחד ונחשפתי לדרכי הוראה מדהימים, קיבלתי השראה ממרצות מדהימות ובעלות ניסיון רב. והיה לי חלום. להגיע לתלמידים מתקשים ולעזור. ללמד באופן חווייתי, כשם יכתבו על הלוח ויהיו פעילים, ללמד באמצעות משחקים לימודיים, מחשב וגם ספרים וחוברות. לא מזמן סיימתי תואר שני ללקויות למידה שתרם המון וזכיתי לראות עוד רבות כמוני מיוחדות שמחפשות עוד כלים, שנהנות מהפרטני וגם להם יש חלומות. היה לנו שיח משותף!

במהלך השנים הללו גיליתי המון על עצמי, הייתי מורה פרטנית במרכז למידה מדהים בנס ציונה, למדתי המון ממורה מנוסה מדהימה, פתאום נהייתי מחנכת, פתאום לימדתי בבית, פתאום נהייתי מורה מקצועית כשברקע ההבנה על חשיבות יצירת הקשר האישי.
אז לרוב זה מצליח וקורה... נוצר קשר אישי שמתבסס על אמון, שיתוף, כימיה והתלמיד משתפר בלימודים, מפתח דימוי עצמי חיובי יותר והאם מתגאה בו. אבל קיימים מקרים שזה לא תמיד מצליח. ולא תמיד קל לעכל את זה כי הרצון הוא לעזור, להיות שם, גם מבחינה רגשית.
אז נכון, למידה זה חשוב ויש לה השלכות רבות, אבל לעולם נשקיע בפן הרגשי!

מאחלת שבת שלום:)

יום אחרון לחופש הגדול ולחופשת הלידה הארוכה שלקחתי! שיהיה המון הצלחה לתלמידים המתוקים :)