02/03/2018
אחת מתלמידותיי סיימה פרקטיקום ש אימון דיאדי (הורה - ילד) לילד עם הפרעת קשב:
סיכום העקרונות של האימון לילד עם הפרעת קשב
נושאים מרכזיים בהם עסקנו במהלך האמון:
1. העצמה אישית- פיתוח מודעות לכישורים, יצירת הזדמנויות בסביבה המשפחתית לקבלת משובים וחיזוקים חיוביים לבחירת התנהגות מתאימה, לריסון עצמי ולתפקוד מיטבי.
2. כלים לניהול זמן והתארגנות- יצרנו טבלאות לניווט עצמי במהלך יחידות זמן מאתגרות כגון התארגנות בוקר והתארגנות ערב. פרקנו את יחידות הזמן האלו לתתי רכיבים של פעילויות ומשימות תוך הקצאת זמן משוער לביצועם, וערכנו מעקב (נעזרנו במדרגות ההצלחה) אחר ההתקדמות ביכולת העמידה בזמנים, תוך שימת דגש לניהול עצמי והפחתת התלות בהתערבות האם בזמנים אלו.
3. כלים לוויסות עצמי- העלאת המודעות לקשר בין המעשים וההתנהגויות שלי לבין הדימוי שלי בעיני האחרים, הכרת מודל אפר''ת- למידה, קישור למצבים בחיי היום יום, תרגול היישום של עקרונות המודל, עבודה על הרחבת פרשנויות, שילוב עיקרון ה ''שוטר הפנימי'' , הכרת ה ''שוטרים'' ותפקידיהם וקישור למצבים בחיי היום יום, שילובם במערך הכלים המופעלים להשגת שליטה עצמית טובה יותר, העלאת המודעות לצורך בהתנהלות מטא- קוגניטיבית ויצירת טכניקות לעזרה עצמית בהפעלת השוטרים.
שילבנו את נושא התקשורת הבלתי מילולית והתמקדנו בהיבטים הבלתי מילוליים שבאינטראקציות הבין אישיות. למדנו לזהות רמזים בלתי מילוליים ולהתאים את בחירת ההתנהלות והתגובות לרמזים הבלתי מילוליים בקרב הסובבים אותנו.
4. כלים להפחתת ''רודנות הצריך ל...''- קיימנו פעילות שמטרתה העלאת המודעות להדדיות במערכות יחסים, כשלכל צד יש רצונות וצרכים, ובנינו כלים לבחינת הצורך והרצון של כל צד תוך הדגשת היעד להתנהל באופן המכבד את רצון כל הצדדים ותרגול דרכים לניהול קונפליקטים. {הטיפול במטרה זו עדיין בתחילת הדרך}.
הערה כללית:
תהליך האימון של ד’ עדיין לא הסתיים. כאמור, ישנן מטרות שהעבודה עליהן בראשית הדרך ועדיין מוקדם לכלול אותן בתיעוד הרפלקטיבי.
לאור המציאות שתהליך האימון של ד’ מתקיים במשך זמן ארוך יחסית , ושעדין לא ניתן לחזות מועד לסיום האימון, ובהתחשב בכך שקיימתי קשר לצורך קבלת הדרכה לאורך התהליך האימוני, סוכם שאגיש רפלקסיה על התהליך כפי שנחווה על ידי עד לשלב זה.
רפלקסיה:
היבטים הקשורים להשפעת התהליך האימוני על המאמן:
תהליך האימון מהווה הזדמנות להעצמה אישית ול ''גדילה'' רוחנית, לא רק של המתאמן, אלא גם של המאמן.
האימון מייצר שפה מטא- קוגניטיבית אשר משפיע על המאמן, לא פחות מאשר על המתאמן.
על המאמן לאסוף נתונים אודות המתאמן, אשר בחלקם מצויים ברבדים הפנימיים לאדם, ומחייבים את המאמן להעמיק ולהרחיב את המבט, את הפרשנויות ולהתנהל באופן מרוסן, שיטתי, להימנע מלהסיק מסקנות ולגבש עמדות אודות המתאמן לפני תקופת היכרות המאפשרת העמקה באופי הקשר, ומאפשר למתאמן לפעול באופן טבעי יותר, להסיר מסכות ומגננות ולבטא את עצמו באופן המשקף אף את המאפיינים הייחודיים של הפרעות הקשב, כפי שמתבטאים אצל המתאמן.
המאמן נדרש להתנהלות תובנתית, תוך הפעלת ''עדשה רחבה'' במהלך איסוף הנתונים הראשוני וההיכרות, ולגיוס ידע מקצועי נרחב והטמעתו לאורך כל התהליך האימוני בכלל, ובמהלך כל מפגש בפני עצמו ובכל אינטראקציה עם המתאמן בפרט.
תהליך זה, במהותו מחייב חשיבה רפלקטיבית אינטנסיבית לפני, תוך כדי ואחרי כל מפגש עם המתאמן, מציאות אשר מייצרת מצב של ערנות תודעתית מוגברת ומחייבת, התנהלות בה החיבור של המתאמן לעצמו חזק במיוחד, בכדי למצוא ולייצר מתוכו את הכלים המותאמים לתהליך ה כל-כך דינאמי של האימון.
מתברר כי המאמן הוא הכלי המרכזי המשחק תפקיד ראשי באינטראקציה האימונית, ומציאות זו תובענית מאד ומחייבת חשיבה אינטרוספקטיבית מתמדת אודות המשמעות של התהליכים המתרחשים במרחב האימוני.
תפקיד המאמן מחייב רמת התגייסות ומעורבות אישית גבוהה, רגישות ויכולת התחברות לאישיות המתאמן, להלך נפשו, לערכיו, לרגישויות ייחודיות, יצירת שפה מותאמת וגמישות רבה בהתאמה בלתי פוסקת של תכני המפגשים לתגובות ולהתפתחויות הנוצרות מצד המתאמן.
נתון זה מהווה מרכיב חשוב בהתפתחות האישית ובצמיחה המקצועית של המאמן.
היבטים הקשורים להשפעת התהליך האימוני על המתאמן:
במהלך התהליך האימוני התברר כי ישנה חשיבות רבה להקדשת הזמן לביסוס הדימוי העצמי של המתאמן, גם כשנראה, על פני השטח שלילד יש דימוי עצמי חיובי.
במהלך השלב בו התמקדנו בכישורים, והבאנו דוגמאות למצבים בהם הכישורים באים לידי ביטוי, ניתן היה לראות כיצד העלאת הנושא למודעות משמש כמנוע חיובי וכיצד ד’ מצליח לתאר הצלחות אישיות הכוללות שימוש בכישורים השונים שלו, ואף מתאמץ להראות עוד ועוד דוגמאות – בבחינת נבואה המגשימה את עצמה.
כמו-כן, העיסוק בהחלט יצר שינוי בפוקוס המשפחתי, במיוחד מצד ההורים וה''דרישה'' לאתר כישורים ולהביא ''ראיות'' באמת עזר להם ''לראות'' את הצדדים המאירים יותר שבאישיותו של ד’, ועורר מבט מאוזן יותר עליו, והגביר את הסובלנות כלפיו, גם בזמנים המאתגרים יותר.
במהלך העבודה בלט המקום של ה ''אסימונים'' כמניע ומנוע עצמתי המייצר אנרגיות חיוביות, מעלה את המוטיבציה ואף משמש כמדד קונקרטי להערכת ההישגים וההתקדמות האישית.
מרגש היה לחוות את ההשפעה הדרמטית שיש לכלי הפשוט כל-כך, לכאורה, לאורך כל התהליך האימוני.
האפקט של מתן אסימון של הילד לעצמו בסוף המפגש הוא מרתק בפני עצמו. לאורך התהליך האימוני הילד הצליח להעניק לעצמו אסימונים בעבור הישגים הנעשים משמעותיים יותר ויותר, ככל שהתהליך העמיק, דבר המשקף באופן נפלא את התפתחות היכולת המטא- קוגניטיבית של הילד להעריך את תפקודו.
בניית הפרופיל האישי בשיתוף עם הילד היווה מבחינתי רכיב מאד משמעותי בתהליך האימוני. הבנייה המשותפת של הפרופיל וקביעת המטרות האימוניות בהתאמה לממצאי הפרופיל ומתן אפשרות לילד לבחור את מטרות בהתאם להבנתו את צרכיו, ותוך הפגנת כבוד לרצונו ולדעתו התברר כחולייה חשובה ביותר בגיוס הילד וחיבורו למטרות המפגשים האימוניים.
הפעילויות שהתלוו לשלב הכרת הכישורים היו משמעותיים מאד בהתחלת המודלינג למבט מאוזן על מצבים ויכולת לנהל שיח תובנתי. הדברים באו לידי ביטוי חזק במיוחד בפעילויות הבאות: ''כשאומרים לי...אני גם''
''חבילה עוברת''- משהו שהייתי רוצה לזרוק / משהו שעליו אני לא מוכן לוותר.
השפעת הפעילויות האלו על הילד היתה חזקה מאד והרגשתי שרמת הפתיחות והיכולת לקיים שיח מאד השתדרג לאחריהן.
העיסוק ברכישת כלים ללקיחת אחריות אישית על ההתארגנות ועל ניהול הזמן השפיע במקביל על הילד ועל האם. מצד אחד- הילד למד לקחת אחריות ולאחר שבנה את לוח הזמנים, כפי שהוא העריך שיוכל לעמוד בו, היה ברור שמתחייב שיהיה נאמן לבחירה שלו, ומוקד השיח עבר מהעיסוק במאבק על החלת המשמעת סביב ההתנהגות בתחומים אלו, לאיתור כלים שיסייעו לו לעמוד בדרישות הזמן והעיסוקים שהתחייב להן- דבר שפתח פתח לשיתוף פעולה ותקשורת מקדמת וחיובית בינו לבין אמו, כששניהם נמצאים באותו צד של המתרס, ולא בחזית זה מול זה.
החלק המשמעותי ביותר בתהליך האימון , ללא ספק, היה העיסוק ברכישת כלים לוויסות עצמי, אשר יצרו שפה חדשה בין הילד לבין עצמו, וכן, בין הילד לבין הוריו. במהלך העיסוק בתכנים אלו נוצרו ''מנטרות'' וקודים, בחלקן אישיים והומוריסטים, אשר הפכו את היישום בסביבה הביתית לנעימה ואפקטיבית יותר. המנטרות והקודים נוצרו אחרי שד’ הפנים את העקרונות והזדהה עם החשיבות של יישום דפוסי החשיבה וההתנהגות במערכות היחסים השונים שניהל.
היה מרתק לשמוע את ד’ משלב דוגמאות ליישום הפעלת הכלים לוויסות עצמי במסגרת הדיווח על הצלחות (בתבנית הפתיחה).
לסיכום,
תהליך האימון פתח צוהר לעולם קסום של יצירת מעגלים אנרגטיים חיוביים בעלי השלכות דרמטיות על תפיסת העצמי של הילד, על עמדות ההורים והמשפחה ביחס אליו ועל יכולת הילד להתנהל באופן מבוקר ומותאם לדרישות הסביבה המשתנות- לקיים התנהגות מסתגלת.
היה מאכזב להיווכח, שגם לאחר שהושגו אבני דרך משמעותיים בשינוי דפוסי התנהגות תגובות רגשיות, הילד חווה נסיגות.
מסתבר שיש צורך בתחזוק ההישגים לאורך זמן בכדי לבסס את אפקט ההפנמה ולתת זמן לשינויים ולתובנות להפוך לחלק מההתנהלות האוטומטית של הילד.
יש לציין, שגם בזמני נסיגה, האם דיווחה שהילד לא נסוג לנקודת ההתחלה, אלא לרובד גבוה יותר, באופן יחסי.
התרגשתי מהעובדה שכאשר ניסיתי , מספר פעמים, להציע לאם להתחיל להוביל לקראת סיום תהליך האימון, או, לפחות, להתחיל לרווח את המפגשים ולהפחית בתדירותם, האם סירבה בתוקף, וטענה שהמפגשים האימוניים מתחזקים את ד’ לאורך כל השבוע ושהוא עסוק לאורך כל השבוע באיסוף ''הצלחות'' על מנת שיוכל לספר לי עליהן.
מציאות זו המחישה לי עד כמה התהליך אכן משמעותי עבור הילד והמשפחה, ומחזק את תחושת השליחות שבעיסוק בתחום האימון.
כמובן, שחשוב מאד לעמוד על המשמר ולוודא שה ''תחזוק'' לא הופך במשך הזמן ל ''תלות'', ויש לשים לב ולהתחיל ב ''גמילה'' כאשר מוודאים שההתנהגויות החיוביות הפכו להתנהגויות אוטומטיות ואפקטיביות.
